ישראל אנקווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ישראל אנקווה
לידה המאה ה־14
טולדו, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1391 עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 1391 עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אפרים אנקווה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי ישראל אנקווה (נהרג י"ז בתמוז ה'קנ"א, 1391) היה מגדולי הרבנים בספרד הנוצרית ותלמידו של הרא"ש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי ישראל נולד לרבי יוסף אנקווה, בטולדו שבספרד בראשית המאה ה-14.

הוא היה אביו של רבי אפרים אנקווה מחבר ספר "שער כבוד ה'", מגדולי רבני אלג'יריה במאה ה-14, שנודע כבעל מופתים.

אנקווה נהרג על קידוש השם בספרד ברדיפות קנ"א ועלה על המוקד עם בנו של הרא"ש, בשעה שהוא אוחז בידו ספר תורה, עקב כך כונה לעיתים 'הקדוש'. בשו"ת הרא"ש נה' הובא פולמוס חריף במעט בין הרא"ש לרב ששמו ישראל בן יוסף אך ככל הנראה לא מדובר בבעל מנורת המאור כיוון שיש שוני גדול בלשון. וכן הרב יוסף קארו בספרו כסף משנה על הלכות כלאיים פ"ו ה"א מזכיר שרא"ש שכנראה התקשה בפירוש משנה פנה 'לרבי ישראל בן יוסף שהיה חכם בחוכמות' וככל הנראה זהו גם אינו בעל מנורת המאור.

ספר מנורת המאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו של הרב אלנקאווה, המאגד מדרשי הלכה ואגדה על מצוות התורה, דומה בתוכנו לספר 'מנורת המאור' שכתב ר' יצחק אבוהב.

בתחילת הספר מופיע פיוט, ששמו חתום באקרוסטיכון "אני ישראל המחבר בר רבי יוסף נוחו עדן בן אלנקאוה". לאחר מכאן ישנה הקדמה.

הספר כולו יצא לאור לראשונה בשנת תרצ"ב על ידי החוקר הלל גרשון ענלאו, בתוספת הערות, שאף קבע שספרו של אנקווה קדם לספרו של אבוהב. אך החוקר ישראל תא שמע הוכיח שספרו של אבוהב קדם לזה של אנקווה ומבוסס עליו, או שייתכן ששניהם העתיקו ממקור אחר.[1].

מחלוקת נוספת נוגעת לתיארוך זמנו של הרב אבוהב.[2] עקב כך שבניגוד לספרו של אבוהב שזכה לפרסום ולהדפסות רבות, ספרו של אלנקווה נשאר בכתב יד והודפס לראשונה רק במאה ה-20,[3].

רבי יהודה כלץ (הראשון) כתב קיצור לספר בשם ספר המוסר, הוא ערך והשמיט את הנדונים ההלכתיים מהספר וכך הפכו לעממי, הרב מאיר אלבז שיער שלא הייתה כוונתו לחבר ספר אלא להקל על צאן מרעיתו ולכן לא ציין שספרו הוא קיצור. הספר נדפס לראשונה בקושטא בשנת רצ"ז ולאחריו במנטובה שכ"א,[4] ובקראקא שנ"ח,[5] הספר יצא מחדש על ידי מכון אור הצפון, יש מייחסים את הספר לרבי יהודה השני.

רבי משה כלץ כתב הקדמה לספר והוסיף הגהות רבות על פי הקבלה, רבי יצחק בן אליקום מפוזנא חיבר ספר מוסר ביידיש בשם "לב טוב" שבו קיצר את הספר. השל"ה מביא את הספר עשרות פעמים וכן הרמ"א.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו בפורום אוצר החכמה דיון בנושא כאן ובמבואות שם.
  2. ^ ראו בערכו של הרב אבוהב.
  3. ^ זאב גריס, כיבוד אב בספרות המוסר. ראוי לציטוט: "הוא קרא לספר הזוהר: "מדרש ויהי אור" והביא דבריו בתרגום לעברית, ובכך היה לאחד המחברים הראשונים המצטט מ"ספר הזוהר". נוסחאותיו של "ספר הזוהר", "בתוך "מנורת המאור", חשובות ביותר למחקרו, כי לא שרדו כתבי יד שלמים ממנו."
  4. ^ ספר המוסר, מנטובה שכ"א, היברובוקס
  5. ^ ספר המוסר, קראקא שנ"ח
Maimonides-2.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא רבנים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.