יתלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחלות שבטי ישראל

יִתְלָה הייתה עיר מקראית בנחלת שבט דן, הנזכרת פעם אחת בתנ"ך.

העיר נזכרת בספר יהושע בתיאור ערי נחלת שבט דן בשפלת יהודה: "לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי, וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה".[1]

יש המזהים את העיר עם "ח'רבת בית תול", כשני ק"מ צפונית מערבית לנווה אילן, על שלוחת הר הרוח, בשל הדמיון בשם ובשל הסמיכות היחסית לתל איילון ולתל שעלבים.[2] מנגד יש המזהים את יתלה על פי כתב יד ותיקנוס B שם נכתב SILTHA, עם ח'רבת שלתא היא תל שילת אשר נמצאת ליד המושב שילת.[3]

על סמך זיהוי זה, נתנה ועדת השמות הממשלתית את השם "נחל יתלה" לנחל היוצא מאזור הר הרוח.

בחורבה שרידי מבנים קדומים, ובהם גם אבן מיל רומית.[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים מ'-מ"ב.
  2. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ג', 953.
  3. ^ משה גרינברג, שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: יהושע, ירושלים, הוצאת מאגנס, 1995, עמ' 322.
  4. ^ מדריך ישראל - אנציקלופדיה שימושית לידיעת הארץ, כרך יהודה, 88.