כלי יקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כלי יקר הוא פירוש על חמישה חומשי תורה שנכתב על ידי רבי שלמה אפרים מלונטשיץ במאה ה-17. הספר התקבל כאחד מעמודי התווך של פרשנות המקרא, והודפס פעמים רבות במספר מהדורות. פעמים רבות הפירוש הוא שכתוב של דרשות ורעיונות אותם נשא הרב מלונטשיץ בדרשותיו השבועיות.

הרקע לחיבור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'שס"א חלה המחבר במחלה קשה, ממנה קיבל דחיפה לכתוב פירוש לתורה, וכך הם דבריו בהקדמתו:

"ובחמלת ה' הוציאני מתוך ההפיכה לחיות אותי. כיום הזה נדרתי לה' ואשלמה לחבר חיבור זה לכבוד ה' ותורתו ולגלות מצפוניו."

מטרתו העיקרית של הרב הייתה להוציא לאור את המטען הרב שהצטבר אצלו בפרשנות במשך שנות דרשנותו.

את שם הספר קרא הרב בשם "כלי יקר" על שם פסוקים הקשורים לשני שמותיו. שמו העיקרי 'אפרים' הנזכר בפסוק: "הבן יקיר לי אפרים"[1], ושמו השני 'שלמה' שנתוסף לו בעקבות מחלתו הקשה, נרמז בפסוק במשלי "וכלי יקר שפתי דעת"[2] שאמרו שלמה המלך .

מרכיבי הפירוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

פשט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקרו של פירוש "כלי יקר" הוא על דרך הפשט, וכן העיד על עצמו המחבר בהקדמתו: "וכל דברי קרובים לפשוטו מאוד". הפירוש מתייחס לפירושים רבים שקדמו לו כגון: רש"י, רמב"ן, ספורנו, אברבנאל, הרא"ם, הרמב"ם במורה נבוכים ועוד. פעמים שהוא מוסיף לדבריהם נופך משלו, מוכיח את אמיתות דבריהם או משתמש בדבריהם להוכחת דבריהם, ופעמים גם חולק עליהם ומקשה על דבריהם.

ככל הפשטנים, גם פירוש זה עוסק בשאלות של סגנון הכתוב, סדר המילים בפסוק, כפל במילים שונות, דיוק בדברי הכתוב ויישוב מקראות.

אגב הפירוש על התורה, פזורים בפירוש גם הסברים לפסוקים מהנביאים ומהכתובים, ולעתים לא רק פסוקים בודדים כי אם רצף פסוקים או עניינים.

מדרשי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד הפשט, מצויים בפירוש מדרשי חז"ל ומאמרים מהתלמוד או מהמדרשים. פעמים הפירוש מנסה ליישב סתירות בין הפשט למדרש, ובסופו של דבר מסיק: "ומכל מקום, לעולם אין כוונתנו לפרש המקראות חוץ מפשוטם."

רמז[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר הפירוש בדרך רמז נמצא בענייני המשכן וכליו, זאת בעקבות שאר המפרשים שגם פרשו כך את מעשה המשכן. בשאר המקומות, ענייני הרמז הם בעיקר תוכחה ומוסר לקורא, זאת מכיוון שלמחבר הייתה מטרה נוספת בפירושו, והיא ללמד מוסר את מי שמוכן לשמוע.

סוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים נדירות מסביר הכלי יקר דברים על פי דרך הקבלה, למשל: "ולדעת חכמי הקבלה..."[3].

תוכחות מוסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפירוש ישנן תוכחות מוסר רבות לציבור הקוראים. המחבר הוקיע תופעות של מינוי רבנים ודיינים שלא לפי גדולתם בתורה[4], התריע על צרות עין[5], חנופה[6], הזכרת שם שמיים לבטלה[7], קיום מצוות שלא לשמן[8], אי הדרישה של עם ישראל מה' לשוב אל ארץ ישראל[9] ופירוד לבבות בעם ישראל[10]. בפירוש פרשת מצורע מופיעה דרשה אותה דרש בלובלין בשבת זכור, וכל כולה תוכחה על חטא לשון הרע.

מקום מיוחד בתוכחות תופסת התוכחה בעניין תאוות הממון והרדיפה אחר המותרות. בעשרות מקומות בפירוש מוסברים הנזקים שחמדת הממון גורמת לאדם, ולא רק חמדת הממון, כי אם הממון עצמו: "התורה והעושר בורחים זה מזה"[11].

אמונות ויסודות היהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במספר מקומות דן הפירוש בסוגיות של אמונה ויסודות היהדות, ובהגנה עליהן מפני המכחישים אותן. לדוגמה, על מנת "לסתום פי דוברי עתק על תורתנו הקדושה" הביא הפירוש בפרשת בחוקותי שבעה הסברים קצרים (אותם כתב בתחילה האברבנאל) מדוע לא מוזכר בתורה השכר הרוחני, ומוזכר רק הגשמי. במקום אחר[12] מוסבר מדוע אין הקב"ה נוקם ברשעים המרעים לצדיקים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]