פרשת בחוקותי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פרשת בחֻקֹתַי היא פרשת השבוע העשירית והאחרונה בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק כ"ו פסוק ג ומסתיימת בסוף הספר, פרק כ"ז פסוק לד. בשנים שאינן מעוברות קוראים בדרך כלל את פרשת בחוקותי ביחד עם פרשת בהר.

בשבת פרשת בחוקותי מסיימים את קריאת התורה של ספר ויקרא בקריאת "חזק חזק ונתחזק". לרוב קוראים את הפרשה שבוע או שבועיים לפני חג שבועות.

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עיקר הפרשה תופסת פרשת הברכות והקללות (הנקראת גם פרשת התוכחה), כלומר תיאור השכר והעונש שיהיו לבני ישראל אם ישמרו את מצוות התורה או אם לא ישמרו אותן. הברכות קצרות יחסית, ואילו הקללות מפורטות מאוד ומתוארות באופן מדורג ההולך ומחמיר עד העונש החמור ביותר - הגלות, המיועדת לאפשר לארץ ישראל להשלים את שנות השמיטה שלא קוימו כראוי על ידי העם. הקללות מסתיימות בנימה אופטימית - "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים... וזכרתי להם ברית ראשונים".

לדעת הרמב"ן, הקללות האמורות בפרשה זו, מכוונות לתקופת חורבן בית ראשון, וגלות בבל, כאשר הוא מצביע על פסוקים בפרשה, הרומזים למה שהתרחש בפועל בתקופה זו.

בהמשך הפרשה מובא קובץ הלכות בעניין הערכה כספית של נדבה שאדם נודב לבית המקדש, והלכות הנוגעות לפדיון או המרה של קודשים כמו מעשר, הקדש, בכור, מעשר בהמה ושדה שהוקדשה.

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האשכנזים והספרדים מפטירים בספר ירמיהו, מפרק ט"ז, פסוק י"ט עד פרק י"ז פסוק יד. הנביא ירמיהו מברך את הבוטחים בה' ומקלל את שאינם בוטחים בו.

התימנים מפטירים בספר יחזקאל פרק ל"ד, פסוקים א-כז. בהפטרה זו מנבא יחזקאל על השיבה מן הגלות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקסטים בבחוקתי[עריכת קוד מקור | עריכה]