כל המוסיף גורע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כל המוסיף גורע הוא ביטוי שמקורו בתלמוד, ופירושו: מי שמגזים ומוסיף על איסור, או קביעה כלשהם – עלול, בסופו של דבר, לגרום לנזק בהבנה או ביישום. הביטוי נמצא בשימוש גם בעברית המודרנית בבחינת המלצה שלא להוסיף דברים מיותרים.

המקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, נאמר: "אמר חזקיה מניין שכל המוסיף גורע שנאמר (בראשית ג) אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו".[1] רבי חזקיה מביא דוגמה לתוספת שמזיקה באמצעות משפטה של חוה אל הנחש בבראשית פרק ג': "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל־הַנָּחָשׁ  מִפְּרִי עֵץ־הַגָּן נֹאכֵל, וּמִפְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר בְּתוֹךְ־הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ  פֶּן־תְּמֻתוּן".[2]מעיר על דבריה רש"י: "הוסיפה על הציווי, לפיכך באה לידי גירעון, הוא שנאמר (משלי ל ו) אל תוסף על דבריו". משמע, חוה הוסיפה על דבריו של אלוהים שציווה רק על איסור אכילה מהעץ (בפרק ב') ולא איסור נגיעה. מכיוון שהוסיפה איסור נגיעה, באה לידי חטא, משום שהנחש דחף אותה כלפי העץ, ונגעה בו מכוח הדחיפה. מאחר שלא מתה - הצליח לשכנע אותה גם לאכול מהפרי.

מוצאו מדאורייתא של הביטוי הוא בספר דברים: "אֵת כָּל־הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת  לֹא־תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ".[3] ואומר הרמב"ם בספרו "משנה תורה": "שלא להוסיף על מצוות התורה, בין תורה שבכתב בין בפירושה שקיבלו על פה, שנאמר 'את כל הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם--אותו תשמרו לעשות: לא תוסף עליו" (דברים יג,א)".[4]

גם קהלת חזר על הוראה זו "יָדַעְתִּי, כִּי כָּל-אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים הוּא יִהְיֶה לְעוֹלָם עָלָיו אֵין לְהוֹסִיף, וּמִמֶּנּוּ אֵין לִגְרֹעַ".[5]

חז"ל צירפו, למעשה, את שני הפעלים המנוגדים של ההוראה: "להוסיף" ו"לגרוע" - ובמעין משחק מילים יצרו ביטוי שנותן מסר חד משמעי: כל המוסיף - גורע.

שימושים בעברית המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביטוי: "וכל המוסיף גורע" השתרש היטב בשפה העברית המודרנית.

בשנת 1940 מייעץ עמנואל בן-גוריון (ברדיצ'בסקי) לכותבי הביקורת הרבים ומתרבים: "כל המוסיף גורע, וכל המרבה לדוש בנושא אחד - מזיל"[6]

בשנת 1960 מנחה חבר קיבוץ גבת כיצד לנהל טקס חתונה בקיבוץ על פי המסורת היהודית, ומסכם: "לכל צלילי הרמקול חולף הזמן. הגיע העת לסעודת ערבית. כל הקרואים מוזמנים לחדר האוכל לארוחת ערב חגיגית [...] תם טקס החתונה וכל המוסיף גורע"[7]

בשנת 1971 מתאר עיתונאי הספורט את שערו של גיורא שפיגל במילים: "שער מרהיב - וכל המוסיף גורע"[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בל תוסיף ובל תגרע

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]