כריסטופר פרום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף כריס פרום)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריס פרום
Chris Froome Tour de Romandie 2013 (cropped).JPG
כריס בטור דה רומנדי, 2013
תאריך לידה 20 במאי 1985 (בן 32)
מקום לידה ניירובי, קניהקניה  קניה
כינוי פרומי
תחום כביש
קבוצה נוכחית Team Sky
קבוצות עבר קוניקה מינולטה (2007)
ברלוורלד (2008-2009)
סקיי (2010-)
הישגי שיא

הטור של עומן 2013 קריטריום אינטרנשיונל 2013
טור דה רומנדי 2013
דופינה ליברה 2013
טור דה פרנס 2013
טור דה פרנס 2015

טור דה פרנס 2016
http://www.chris-froome.com/

כריסטופר קלייב פרום, קציןאנגלית: Christopher Clive Froome, OBE; נולד ב-20 במאי 1985) הוא רוכב אופני כביש בריטי מקצועי, ומנצח הטור דה פרנס 3 פעמים (2013, 2015 ו-2016). בעל 2 מדליות ארד מאולימפיאדת לונדון (2012) ומאולימפיאדת ריו (2016) במרוץ נגד השעון.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריס פרום נולד בניירובי לאב יליד אנגליה ולאם ילידת קניה ממוצא אנגלי, שם החל להתאמן ברכיבה באופני הרים. כשהיה בן 14 עבר עם משפחתו לדרום אפריקה והחל לרכוב באופני כביש ואף להשתתף בתחרויות מקומיות.

בשנת 2006 ייצג את קניה באליפות העולם באופני כביש. במירוץ נגד השעון הגיע למקום ה-36.[1] בשנת 2007 הוחתם פרום לראשונה בקבוצה מקצוענית, קבוצת קוניקה מינולטה הדרום אפריקאית. בשנת 2008 הוחתם בקבוצת ברלוורלד, ובשנה זו השתתף בטור דה פרנס וסיים במקום ה-82.[2][3]בשנת 2009 השתתף בג'ירו ד'איטליה והגיע במקום ה-32.[4] בסוף שנת 2009 הוחתם פרום בקבוצת סקיי ובשנת 2010 רכב בה ללא הישגים משמעותיים.

בשנת 2011 בוואלטה אספניה היה פרום פועל של בראדלי ויגינס שהיה הרוכב המוביל של קבוצת סקיי ואחד המועמדים לניצחון. פרום התבלט בכל קטעי ההרים כמטפס, ובקטע 10 במרוץ שהיה קטע נגד השעון הגיע למקום השני לפני ויגינס ועבר להיות המוביל במרוץ. למחרת עברה ההובלה לוויגינס כשהקדים את פרום בקטע הררי. פרום המשיך לרכוב כפועל של ויגינס אף שנראה היה בשאר קטעי ההרים כחזק ממנו. בשלושת הקטעים האחרונים במירוץ, לאחר שוויגינס נחלש ואפסו סיכויו לזכות במירוץ, עבר פרום לרכוב כמוביל, וזכה בסוף הוואלטה במקום השני, בפיגור של 13 שניות בלבד אחרי המנצח חואן חוסה קובו. לאחר המירוץ חתם פרום על חוזה לשלוש שנים נוספות בקבוצת סקיי.

בתחילת שנת 2012 סבל פרום ממחלה ומאוחר יותר מפציעה, ולא השתתף כמעט בתחרויות. למרות זאת נבחר להיות הפועל העיקרי של ויגינס בטור דה פראנס של אותה שנה. המזל הרע המשיך לרדוף אותו בתחילת התחרות, כשסבל מתקר בקטע הראשון ומתאונה בקטע השלישי, והפסיד כשתי דקות למובילים במירוץ. אך לאחר מכן התחזק, ובקטע השביעי חצה ראשון את קו הסיום, לאחר שהוביל את ויגינס במשך כל העלייה לסיום. לאחר הקטע ה-11 במירוץ נשמעה ביקורת על פרום על כך שבמהלך הקטע תקף פרום את הדבוקה בדיוק כשוויגינס נחלש ובניגוד להוראות הקבוצה. פרום טען שלא ראה שוויגינס נחלש ולא שמע את ההוראות בקשר. היו שפירשו זאת כמחאה על כך שהוא אינו המוביל של הקבוצה, אף על פי שהרגיש חזק מוויגינס. את הטור סיים פרום במקום השני, 3:21 דקות אחרי ויגינס.

באולימפיאדת לונדון נבחר פרום לייצג את בריטניה במרוץ הכביש ובמרוץ נגד השעון. במרוץ נגד השעון הוא זכה במדליית הארד אחרי ויגינס וטוני מרטין. בוואלטה אספניה נבחר לשמש כמוביל של קבוצת סקיי, והוא הגיע בסופו למקום הרביעי.

פרום כדומסטיק מוביל את בראדלי ויגינס. טור דה פראנס 2012

2013[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנת 2013 השתתף פרום בטור של עומן בו ניצח לפני אלברטו קונטדור וקאדל אוונס. לאחר מכן השתתף בטירנו אדריאטקו בו הגיע למקום השני אחרי וינצ'נזו ניבאלי. במרץ הוא ניצח בקריטריום אינטרנשיונל ובאפריל הוא ניצח בטור דה רומנדי. ביוני השתתף בדופינה ליברה כתחרות הכנה אחרונה לפני הטור דה פרנס, שלט בכל קטעי ההרים וניצח בתחרות.

בטור דה פרנס של אותה שנה השתתף פרום כמוביל של קבוצת סקיי. עם תחילת המירוץ, נקלע לתאונה אך לא נפגע. בקטע השמיני שהיה קטע ההרים הראשון בטור ניצח פרום ונטל את ההובלה בדירוג הכללי, כדקה לפני בן קבוצתו ריצ'י פורט וכשתי דקות לפני שאר המועמדים לניצחון. בקטע ה-12 שהיה קטע נגד השעון הגיע פרום במקום השני 12 שניות אחרי טוני מרטין, והגדיל את יתרונו בראש הדירוג ליותר מ-3 דקות. למחרת, בקטע ה-13 קונטדור וקבוצתו, סאקסו בנק, הצליחו לפצל את הדבוקה במישור, ופרום נשאר מאחור. בכך הם הצליחו לקזז כדקה מיתרונו בדרוג הכללי. בקטע ה-15 שהסתיים במון ונטו ניצח פרום והגדיל את יתרונו לכ-4 דקות. בקטע ה-17 שהיה קטע נגד השעון בהרים, ניצח שוב פרום. בסיום המרוץ ניצח פרום בפער של 5:03 דקות לפני נאירו קינטנה.

באותה שנה זכה פרום גם בפרס אופני הזהב המוענק על ידי מגזין האופניים הצרפתי "Vélo Magazine".[5]

2015[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטור דה פראנס 2014 החל כמוביל אך נפל שלוש פעמים בקטע החמישי, ונאלץ לפרוש. את טור דה פראנס - 2015 החל בצורה חזקה ובקטעי נגד השעון ביסס את יתרונו. עם התקדמות והעליות הקשות בהרים ובעיקר בעלייה הקשה של "האלפ דואז" נחלש והמתחרה שדלק אחריו נאירו קינטנה צמצם את הפער. אך בסיוע ריצ'י פורט ושאר חברי קבוצתו "סקיי" הצליח לשמור על יתרון וזכה בטור, בנוסף לזכייתו בחולצה הצהובה, זכה גם בחולצה המנוקדת של "מלך ההרים".

במהלך הטור נזרקה עליו כוס שתן, וחברו פורט ספג אגרוף, כי חלק מהאוהדים הצרפתיים חשדו בהם כי הם משתמשים בסמים, בשל הודאתו של לאנס ארמסטרונג על שימוש בחומרים אסורים. פרום בראיונות דחה את הדברים וקבוצתו אף פרסמה חלק מבדיקות הדם והשתן שעבר כדי להוכיח שהוא נקי לחלוטין.[6]

טור דה פראנס 2015. פרום וניירו קינטנה אחריו

2016[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת עונת 2016 ניצח פרום במרוץ הקטעים האוסטרלי, הראלד סאן טור, לאחר שניצח בקטע ההררי האחרון. בטור דה רומנדי ניצח בקטע הררי אך לא בלט בדרוג הכללי במרוץ. הוא גם ניצח (בפעם השלישית) במרוץ הקטעים הנחשב כמרוץ הכנה לטור דה פראנס, הקריטריום דו דופינה. לטור דה פראנס הגיע פרום כאחד המועמדים הבולטים לניצחון, אם כי היו שטענו כי תוואי המרוץ אינו המועדף עליו: התוואי כלל רק שני קטעים אישיים נגד השעון ואחד מהם בעלייה וקטעי הרים קשים שלכאורה, העניקו יתרון ליריבו הגדול, קינטנה. בקטע השמיני במרוץ, בעת שפרום היה מדורג חמישי בדרוג הכללי, הוא תקף בהגיעו לפסגת מעבר ההרים האחרון בקטע (כ-15 ק"מ לסיום) והמשיך בתקיפה במורד. פעולה זו הפתיעה רבים שכן הרכיבה במורד נחשבה עד אותו אירוע כחלק חלש יחסית במגוון יכולותיו של פרום. ברכיבה מרשימה במורדות בתנוחה אוירודינמית מקסימלית,[7], רכב לבדו עד סיום הקטע, ניצח בקטע ועבר ללבוש את החולצה הצהובה.

בקטע ה-12, בעת הטיפוס על מון ונטו, בעיצומה של בריחה של מספר מועמדים בדרוג הכללי מיריביהם בדבוקה (כשלפניהם קבוצת בריחה נוספת שלא כללה מועמדים בדרוג הכללי), רכב לפניו ריצ'י פורט מקבוצת BMC, ואחריו באוקה מולמה מקבוצת טרק-סגפרדו. אופנוע של צוות הצילום שנסע לפניהם בלם באופן פתאומי בגלל הצטופפות הקהל על המסלול ופורט התנגש בו בעוצמה. פרום התנגש בפורט ואופניו נשברו. מולמה נפל גם הוא אך היה היחידי שמיד המשיך ברכיבה. מאחר שהיה בבריחה רחוק מחבריו ורחוק מרכב הקבוצה המספק אופניים חלופיים, החל פרום לרוץ במעלה ההר עד שסופקו לו אופניים חלופיים על ידי רכב נייטרלי. צעד זה לא מנע פיגור שלו בקו הסיום למולמה ב-1:40 דקות ואיבוד החולצה הצהובה לאדם ייטס. אולם, חבר שופטי התחרות העניקו לפורט ולפרום זמן סיום זהה לזה של באוקה מולמה והוא המשיך להחזיק בחולצה הצהובה. פרום המשיך להגדיל את יתרונו בשלבים שלאחר מכן ואף ניצח בקטע האישי נגד השעון בעלייה (קטע 18). בסיום הוא ניצח בדרוג הכללי במרוץ והקדים את רומן בארדה שבמקום השני ב-4:05 דקות ואת נאירו קינטנה, שסיים שלישי, ב-4:21 דקות.[8] בכך הפך להיות הרוכב הבריטי הראשון בהיסטוריה עם שלושה ניצחונות בטור דה פראנס. באולימפיאדת ריו (2016) זכה פרום במדליית הארד במירוץ נגד השעון. בוואלטה אספניה שנערך כשבועיים לאחר האולימפיאדה, סיים במקום השני לאחר נאיירו קינטנה.

טור דה פראנס 2016. כריסטופר פרום בתנוחה אוירודינמית ברכיבה נגד השעון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כריסטופר פרום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]