לאיוש לוי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאיוש לוי
Lévy Lajos
לידה 1 באוקטובר 1875
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 באפריל 1961 (בגיל 85)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
לימודי רפואה אוניברסיטת אטווש לוראנד עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים רופא פנימי, עורך תורם, מנהלן בית חולים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג קתלין לוי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לאיוש לוי (בהונגרית: Lévy Lajos;‏ בודפשט, 1 באוקטובר 1875[1] – לונדון, 7 באפריל 1961) היה רופא, מומחה ברפואה פנימית, אחיו של עורך הדין והסופר המשפטי בלה לוי (1873–1959), דודו של הכלכלן טמאש באלוג בהונגרית Thomas Balogh, Baron Balogh (1985–1905) באנגלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאיוש לוי נולד במשפחה יהודית כבנם של ברנאט לוי, פילולוג ומזרחן, ושל מינה קליינמן (1847–1918). אמו הייתה אחייניתו של הרב לאופולד לעף (1811–1875), הרב הראשי של סגד, ודודו מצד אמו היה מור קרמן (1843–1915) שהיה איש חינוך ופרופסור באוניברסיטה. לאיוש לוי השלים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה של "המכון המלכותי להכשרת מורים בהונגריה", שם עבר את בחינת הבגרות ב-1892. בין השנים 1892–1898 היה סטודנט בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בודפשט (שמה היום אוניברסיטת אטווש לוראנד) וכסטודנט באוניברסיטה - בין השנים 1896 לבין 1898 - עבד תחילה כמתמחה ולאחר מכן כמרצה במכון לפתולוגיה בראשות לאיוש טאנהופר.[2] הוא קיבל את התואר ואת ההסמכה כרופא ב-24 באוקטובר 1898. בתחילת דרכו עבד באמבולטוריום הנוירולוגי של בית החולים סנט רוקוש כעוזר רופא שהוקצה לד"ר בלה סקאץ' (Béla Székács),[3] ובמקביל התמחה ברפואה פנימית. בין 1899 לבין 1904, עבד כרופא מתמחה בבית החולים ואז הכיר את שנדור פרנצי. את שנת 1904 בילה במינכן ובהיידלברג בסיור לימודי. בין השנים 1904 לבין 1905 עבד בבית ההבראה של המבורג אדמונדסטל (Hamburgische Heilstätte Edmundstal). לפני שחזר הביתה עבר את מבחן הרפואה הפנימית שלו באוניברסיטת טיבינגן. במהלך שנות לימודיו מחוץ להונגריה הושפע בעיקר מעבודתו של הפרופסור לרפואה פנימית רודולף קרהל (אנ') (1861–1937).

בסוף 1906 חזר לבודפשט ובשנה שלאחר מכן מונה לרופא ראשי של הפוליקליניקה Pest Charité מס' 1 במחלקה לרפואה פנימית. ב-6 ביוני 1908, בבודפשט, נישא לקטה פרוינד (1883–1969), בתו של תעשיין יהודי בעל תואר אצולה.[4] בנם היחיד, וילמוש (1911–1995), השתקע בלונדון ב-1938, שם הפך לפסל הידוע בשם פיטר למבדה (Peter Lambda). לאשתו הייתה הסמכה כמורה לחינוך מיוחד, אך היא לא עסקה במקצועה. הוא המשיך את הכשרתו הפסיכואנליטיקאית אצל שנדור פרנצי ובשנת 1928 הפך לחבר באיגוד הפסיכואנליטיקאים ההונגרים.

ב-1913 מונה לרופא פנימי ראשי ב"בית החולים לעניים ארז'בט" [5] (Erzsébet Szegénykórház) וכן הועסק בקרן הלאומית לביטוח מחלות ותאונות עובדים כרופא פנימי מומחה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, ביצע שירות קו ראשון (בחזית) לתקופה קצרה ולאחר מכן כרופא גדוד ניהל את המחלקה לרפואה פנימית 1 של בית החולים על שם "מריה ולריה, ארכידוכסית אוסטריה". בין השנים 1919 לבין 1921 עבד כרופא הראשי של בית החולים הציבורי זיטה ומשנת 1922 חזר לבית החולים לעניים ארז'בט. ב-1917 הוא מונה לעורך הראשי של כתב העת "רפואה". הוא ערך את העיתון עד ינואר 1929 - בו פרסם ברציפות גם לפני התפטרותו וגם אחריו. בשנת 1929 הפסיק הן את תפקידו בכתב העת רפואה והן תפקידו בבית החולים לעניים, כי בשנת 1928 הופקד על ניהול המחלקה הפנימית ג' בבית החולים היהודי (שמה היום המרכז הרפואי הלאומי) של הקהילה היהודית של פשט. בראש שתי המחלקות האחרות לרפואה פנימית (א' וב') עמדו אימרה פודור ויאנוש בידרמן.[6] בשנת 1936 מונה הן לרופא הראשי של בית החולים היהודי והן למנהל הכללי של המוסד.[7]

לאחר הכיבוש הגרמני, ה-אס אס הפקיע את מבנה בית החולים היהודי בפשט ולכן לוי קיבל תחילה את ניהול בית החולים הקטן ברחוב סאבולץ' ואחר כך את ניהול בית החולים חירום ברחוב ושלני, שהוקם בגטו בבודפשט, שם ביצע מתוך הקרבה עצמית את הפעילות הארגונית, הרפואית וההומניטרית בתנאים קשים במיוחד, תוך הצלת חיי אדם רבים. הוא נעצר פעמיים במהלך שלטונו של מפלגת צלב החץ, אך תמיד הצליח להימלט. לאחר המלחמה, ב-1945, בגיל 70 יצא לגמלאות. פאל שוורצמן החליף אותו בניהול המחלקה. בין השנים 1946–1954 עבד במוסדות יהודיים שונים בתפקידים אדמיניסטרטיביים. משנת 1946 ועד להגירתו, כיהן בתפקיד היועץ הרפואי ב-American Joint Distribution Committee ובוועד הסיוע היהודי הלאומי (Országos Zsidó Segítő Bizottság), וכן הייתה לו פרקטיקה פרטית. לאחר פרישתו נקלע לדיכאון חמור וטופל על ידי הפסיכואנליטיקאי אנדרה אלמשי. באפריל 1954, לבקשתו, לאחר ש"תרם" את ספרייתו בת 6,000 הכרכים לאוניברסיטת זמלווייס, הוא ואשתו הצליחו להגר לבריטניה. עם זאת, הוא לא יכול היה להמשיך את הקריירה הרפואית שלו שם, כי התעודה הרפואית שלו לא אושררה (לא קיבלה תוקף). הוא סיפק ייעוץ רפואי במשפטים של אנשים שנרדפו על ידי הנאצים. מותו נגרם מאי ספיקת לב.

כתביו ומחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Eltérő nézetek a typhus diaetájáról. (Gyógyászat, 1899, 132–135. o.)
  • Bonctani hasonlatok a lelkiélet vizsgálatában. (Gyógyászat, 1900, 426–428. o.)
  • A heroin alkalmazása szívbetegeknél. (Gyógyászat, 1901, 119–120. o.)
  • Érdekesebb esetek a kórházi gyakorlatból. (Gyógyászat, 1901, I. Gonorrheát követő septicaemia gyógyult esete ill. II. Meningealis tuberculosis esete. 374–375. o. III. Heveny miliaris gümösödés. 409–412. o.)
  • Lueses eredetű Jackson epilepsia. (Gyógyászat, 1902, 25. sz., 388–391. o.)
  • Budapester Brief. (Berliner Klinische Wochenschrift, 1903, No. 17. 401–402. o. és No. 49. 1142–1143. o.)
  • Megjegyzések a tüdőgyulladás kezeléséről. (Gyógyászat, 1903, 180–183. o.)
  • Gyógykisérletek theocinnal. (Gyógyászat, 1903, 213–216. o.)
  • Esetek a kórházi gyakorlatból. Pons-betegség és agygyomrocs-vérzés egy-egy esete. (Gyógyászat, 1903, I. 565–567. o., II. 582–583. o.)
  • Protahált lefolyásu influenza. (Gyógyászat, 1903, 772–775. o.)
  • Vizsgálatok a kisérleti vérfestenyvizelésnél fellépő veseelváltozásokról. (Orvosi Hetilap. 1904, I. 595–598. o., II. 609-611. o., III. 623–625.)
  • Angina pectoris. (Gyógyászat, 1903, 4–6. o.)
  • Asthma cardiale. (Gyógyászat, 1904, 132–134. o.)
  • A morphium szerepe szívbetegek kezelésében. (Gyógyászat, 1904, 642–643. o.)
  • A tüdőtuberkulozis intézeti kezeléséről. (Gyógyászat, 1904, I. 708-711. o., II. 724- 726. o., III. 741-745. o.)
  • Denys tuberculinjával szerzett tapasztalataink. (Orvosi Hetilap, 1905, 602–605. o.)
  • Megjegyzések a vérkészitmények festéséről. Gyógyászat, 1905, 39–40. o.)
  • A Koch-féle tuberculin diagnostikus és therapeutikus értékéről tüdő-gümőkórnál. (Gyógyászat, 1905, I. 232–236. o., II. 249–250. o., III)
  • Gümőkóros egyének vérnyomásáról. (Gyógyászat, 1905, 512–513. o.)
  • Néhány szó a „megkülönböztető” tuberculin reactioról. (Orvosi Hetilap, 1907, 821–822. o.)
  • Az életmentő aetherinjectióról. (Gyógyászat, 1908, 717. o.)
  • Thanhoffer Lajos. (Gyógyászat, 1909, 207. o.)
  • A bélpathologia néhány kérdéséről. (Gyógyászat, 1910, I. 238–241. o., II. 260–265. o.)
  • Megjegyzések a gyomornedv-hypersecretio kórjelző jelentőségéről. (Gyógyászat, 1912,. 274–276. o.)
  • "Ein Großvatertraum", (Internat. Zeitschrift für ärztliche Psychoanalyse 1, 1913, p. 475.
  • Idült veselob, mint üzemi baleset. (Orvosszakértői Szemle – Munkásügyi Szemle melléklete, 1914, 51–54. o.)
  • A papaverin therápiás értékéről. (Gyógyászat, 1914, 72. o.)
  • Az epilepsiás halál mint baleset. (Gyógyászat, 1914, 514–515. o.)
  • Szívbaj és öröklés. (Gyógyászat, 1914, 720–721. o.)
  • Megjegyzések a háborus veselobról. (Gyógyászat, 1915, 556–557. o.)
  • Az epilepsia katonaorvosi megállapítása. Pach Henrikkel. (Gyógyászat, 1915, I. 568–569. o., II. 582–584. o.)
  • Schächter Miksa dr. (Gyógyászat, 1917, 211–212. o.)
  • Háborus váltóláz kórisméjéről, prognozisáról és megelőzéséről. (Orvosképzés, 1918, 1–3. füzet. 28-47. o.)
  • Purjesz Zsigmond dr. (Gyógyászat, 1918, 65. o.)
  • Bevezetés Török Lajos „Az orvosképzés reformjáról” című írásához. (Gyógyászat, 1919, 15. o., 31. o., 47. o.)
  • Levél. (Gyógyászat, 1919, 72. o.)
  • Az orvosképzés reformja. Bevezető. (Gyógyászat, 1919, 119–120. o.)
  • Kiegészítés Révész Géza „A pszichoanalízis egyetemi oktatása” című írásához. (Gyógyászat, 1919, 184. o.)
  • Bevezetés Sigmund Freud „Kell-e az egyetemen a pszichoanalízist tanítani?” című írásához. (Gyógyászat, 1919, 191. o.)
  • Válasz Oláh Gusztáv „A pszichoanalízis egyetemi oktatásának kérdéséhez” című írásához. (Gyógyászat, 1919, 407–408. o.)
  • Herpes zoster és bárányhimlő. (Gyógyászat, 1920, 486–488. o.)
  • Tisztviselői ápolási alap és szabad orvosválasztás. (Gyógyászat, 1922, 11–12. o.)
  • Jendrassik Ernő dr. (Gyógyászat, 1922, 12–13. o.)
  • Stiller Bertalan dr. (Gyógyászat, 1922, 29. o.)
  • Prochnov József dr. (Gyógyászat, 1922, 57–58. o.)
  • Chronikus gázmérgezés esete. (Gyógyászat, 1922, 582–584. o.)
  • Bäcker József dr. (Gyógyászat, 1924, 522–523. o.)
  • A belső syphilis néhány kérdéséről. (Gyógyászat, 1924, 876–881. o.)
  • Megemlékezés a budapesti Orvosi Körnek 1923. és 1924. évben elhunyt tagjairól. (Gyógyászat, 1925, 115–116. o.)
  • Végezhet-e psychoanalysises kezelést nem orvos. (Gyógyászat, 1926, 982–983. o.)
  • Allbutt Clifford T.: Arteriosklerosis. (Ütőérelmeszesedés.) Fordítás: Lévy Lajos. (Budapest, Singer és Wolfner, 1927, 112. o.)
  • Székely Ágoston. (Gyógyászat, 1927, 1102. o.)
  • Megjegyzések az anaemia perniciosa kérdéséhez. (Gyógyászat, 1928, 50–56. o.)
  • Schein Mór dr. (Gyógyászat, 1929, 399. o.)
  • Nagy Tivadar. (Gyógyászat, 1931, 301–302. o.)
  • Bevezetés Somló Ernő „Miért halnak hirtelen szívhalált a magasvérnyomásu egyének?” című cikkéhez. (Gyógyászat, 1932, 537–538. o.)
  • Mire figyeljünk a szívbeteg anamnézisében? (Lélekelemzési tanulmányok) Budapest, 1933, Somló Béla, 297–311 (reprint Budapest, 1993)
  • Hári Pál professor. (Gyógyászat, 1933, 334–335. o.)
  • Szívbeteg szemlélése. (Gyógyászat, 1935, 12–14. o.)
  • Az orvos és az élet. (Tolnai Világlapja, 1935, 32. sz. 17–?. o.)
  • A heveny szívgyengeség. I. (Gyógyászat, 1936, 758–760. o.)
  • Euthanazia. (Orvosi Napló, III. Melléklet. 1936, 84–?. o.)
  • A heveny szívgyengeség. II. (Gyógyászat, 1937, 4–8. o.)
  • Vigyázat a vérantisepticumokkal. (Gyógyászat, 1937, 274–276. o.)
  • A keringési rendszer (szív és erek) betegségeinek elkülönítő diagnosztikája. (Somló Ernővel) In: Klinikai diagnosztika, Budapest, Dante Kiadó, 1937, 166–204. o.)
  • A vér-, illetőleg a vérképző szervek betegségeinek elkülönítő kórismézése. (mit Lőwinger Simonnal) (Klinikai diagnosztika, Budapest, Dante Kiadó, 1937, 205–230. o.)
  • Digitális-kisérletek. Somló Ernővel, Deutsch Bélával és Engel Miklóssal. (Gyógyászat, 1938, 65–70. o.)
  • Chinidin hatása angina készség ellen. (Orvosi Hetilap, 1951, 415–416. o.)
  • Istvan Hollos. 19. April, 1872. – 2. February, 1957. (International Journal of Psycho-Analysis, 1957, 280–281. o.)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában (נתוניו במאגרי המוזיאון הספרותי פטפי)
  • לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
  • Magyar László András – Muhi Barnabás: Lévy Lajos. ferenczisandor.hu (PDF) (לאיוש לוי ביוגרפיה)
  • "Megemlékezés Dr. Lévy Lajosról". 102 (48). 1961-11-26: 2289. {{cite journal}}: Cite journal requires |journal= (עזרה)(נזכרים בלאיוש לוי)
  • Tószeghi, Antal (1984). Scheiber Sándor (ed.). Évkönyv. 1983/1984. Magyar Izraeliták Országos Képviselete.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנדראש גרגיי: רופאים יהודים הונדרים מפורסמים ומצטיינים. בודפשט, הוצאת מכבי, 2001
  • פאל גויאש: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים (1990).
  • Ki-kicsoda? Kortársak lexikona (מי זה מי. לקסקון אנשי בני זמננו)
  • Magyar életrajzi lexikon III: כרך משלים (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת כראשית אגנש קניירש). ISBN 963-05-2500-3
  • Új magyar életrajzi lexikon קֶשֶׁת. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש).ISBN 963-547-414-8
  • פרופ' ד"ר אישטוואן פרדה: "ה"בית חולים היהודי - כתב העת ה"תקווה" (remeny.org)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Születési bejegyzése a pesti neológ izraelita hitközség születési akv. 1375/1875. folyószáma alatt". נבדק ב-2022-02-26.
  2. ^ Hivatalos Közlöny, 1897. március 15. (5. évfolyam, 6. szám)
  3. ^ "Orvosi kinevezések". Pesti Hírlap. 1899-09-17.
  4. ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári házassági akv. 688/1908. folyószáma alatt". נבדק ב-2022-02-23.
  5. ^ "Kórházi kinevezés". Gyógyászat. 53 (51): 896. 1913-12-21.
  6. ^ "A zsidó kórház uj főorvosai". Egyenlőség. 1928-07-07.
  7. ^ "A pesti izr. hitközség kórházainak új igazgatói". Az Újság. 1936-10-20. p. 9.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=לאיוש_לוי&oldid=36970218"