דינמו מוסקבה (כדורגל)

דינמו מוסקבה
ФК "Динамо"
מידע כללי
שם מלא	מועדון הכדורגל דינמו מוסקבה
כינוי	White-Blues ; (הלבנים-כחולים)
תאריך ייסוד	18 באפריל 1923
אצטדיון	VTB ארנה,; מוסקבה, רוסיה ; (תכולה: 25,716)
בעלים	VTB‏ (99%); אגודת דינמו (1%)
נשיא	אלכסיי טימושין
יו"ר	איגור קלוצ'קו
מנכ"ל	יורי בלקין
מאמן	קיריל נוביקוב
ליגה	ליגת העל
	fcdynamo.ru
תלבושת
תלבושת בית	תלבושת חוץ

מועדון הכדורגל דינמו מוסקבה (ברוסית: Футбольный клуб Динамо Москва) הוא מועדון כדורגל רוסי מעיר הבירה מוסקבה, המשחק בליגת העל הרוסית והיא אחת משתי קבוצות (הקבוצה השנייה היא דינמו קייב האוקראינית) שהשתתפו בכל עונות הליגה הבכירה בברית המועצות, ועד 2016 השתתפה בכל עונות ליגת העל הרוסית, אך בשל יכולות דלות בעונת 2015/2016 נשרה לליגת המשנה הרוסית. ברם, הצליחה לחזור לליגה הבכירה עונה לאחר מכן.

הקבוצה מקיימת את משחקי הבית שלה בVTB ארנה שבמוסקבה, והיא אחת מקבוצות הכדורגל הוותיקות והעשירות ברוסיה^[1]^[2]. צבעי התלבושת המסורתיים של הקבוצה הם כחול ולבן. הקבוצה זכתה בתואר האחרון שלה בשנת 1995 כשזכתה בגביע הרוסי.

בעונת 1971/72 הייתה דינמו קבוצת הכדורגל הסובייטית הראשונה שהצליחה להעפיל לגמר טורניר אירופי, משהעפילה לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע והפסידה 2–3 בגמר לגלאזגו ריינג'רס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיה של דינמו מוסקבה הם בקבוצה "מורוזובצי אורחובו-זוייבו", שנוסדה כקבוצת בית חרושת בשנת 1887. שמה של הקבוצה שונה ל"OKS מוסקבה" ב-1906, והיא זכתה ברציפות באליפויות הליגה של מוסקבה בשנים 1910 ו-1914.

בתקופה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המהפכה הרוסית של 1917 המועדון בסופו של דבר היה נתון למרותו של משרד הפנים וראשו פליקס דזרז'ינסקי, מנהיג הכוח המשטרתי הסמוי הראשון של ברית המועצות הידוע לשמצה, צ'קה. שמו של המועדון שונה ל"דינמו מוסקבה" באפריל 1923 ונהוג להתייחס לתאריך הקמת אגודת דינמו, 18 באפריל 1923, כיום הולדתו של המועדון.

דינמו מוסקבה זכתה בשתי אליפויות ברית המועצות הראשונות בשנים 1936 ו-1937, בגביע הסובייטי ב-1937, ושני תארים לאומיים נוספים בשנים 1940 ו-1945. היא הייתה גם לקבוצה הסובייטית הראשונה שנסעה למערב אירופה, והציגה יכולת טובה מאוד במהלך ביקור בממלכה המאוחדת ב-1945. היא השיגה תוצאות מפתיעות רבות: תיקו 3-3 מול צ'לסי, ניצחון בתוצאה הגבוהה 1–10 על קארדיף סיטי, ניצחון 3–4 על ארסנל החזקה ושוויון 2-2 עם גלאזגו ריינג'רס.

הקבוצה המשיכה להתחזק לאחר מלחמת העולם השנייה ונחלה הצלחות רבות בשנות ה-50. דינמו זכתה בחמש אליפויות נוספות בין 1949 ל-1959, בנוסף לגביע הסובייטי השני שלה ב-1953. עם זאת, לאחר מכן הקבוצה התקשתה להגיע להישגים. היא רשמה מספר הצלחות נוספות בגביע הסובייטי, אך לא זכתה באף אליפות לאומית מאז 1976. אף על פי כן, 11 האליפויות של דינמו הפכו אותה לקבוצה השלישית הכי מעוטרת בברית המועצות, אחרי דינמו קייב (13 אליפויות) וספרטק מוסקבה (12 אליפויות).

ההישג הגדול ביותר של דינמו באירופה היה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1972. היא העפילה למשחק הגמר בקאמפ נואו שבברצלונה והפסידה לקבוצה הסקוטית, ריינג'רס, 3-2, בהמשך העפילה לשלבי חצי גמר הטורניר בעונות 1978 ו-1985 ולא הצליחה לשחזר הישג זה שוב, אך היה זה ההישג הגדול ביותר של קבוצה רוסית בטורנירים האירופיים, עד שצסק"א מוסקבה זכתה בגביע אופ"א בשנת 2005.

לאחר התפרקות ברית במועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1993 ובעונת 1992 סיימה במקום השלישי בטבלת האליפות. בעונת 1994 בליגת העל הרוסית בכדורגל סיימה כסגנית האלופה ושנה אחר כך, בעונת 1995 זכתה בגביע הרוסי בכדורגל והיה זה התואר הלאומי הראשון שלה מאז פירוק ברית המועצות. בעונת 1997 סיימה במקום השלישי בליגה ובעונת 1998 העפילה עד לשלב חצי גמר גביע אינטרטוטו.

דינמו העפילה לגמר הגביע הרוסי בכדורגל בעונות 1996/1997, 1998/1999.

את עונת 2008 סיימה דינמו במקום השלישי בליגה הרוסית, מה שהבטיח לה את ההשתתפות בסיבוב השלישי של מוקדמות ליגת האלופות לעונת 2009/2010. זו הייתה הפעם הראשונה שהקבוצה לקחה חלק בתחרות, לראשונה מאז שינוי מתכונתה מ"גביע אירופה" ב-1992.

ב-24 באוגוסט 2008 נרכש שחקן דינמו, דני, על ידי זניט סנקט פטרבורג תמורת 30 מיליון אירו. בעקבות כך, הייתה זו ההעברה היקרה ביותר בתולדות הכדורגל הרוסי.

בעונת 2011/2012 שוב העפילה לגמר הגביע הרוסי בכדורגל, אך לא הצליחה לשוב ולזכות בו.

ב-21 במאי 2016 ירדה הקבוצה לליגת המשנה הרוסית, לראשונה בתולדותיה, לאחר שסיימה במקום ה-15 בטבלת האליפות בעונה העגומה ביותר בתולדותיה, עם 5 ניצחונות בלבד מתוך 30 משחקי העונה. ב-29 בדצמבר 2016 אגודת הספורט של דינמו הסכימה לרכוש מבנק VTB את מניותיו בקבוצה^[3]. לאחר עונה אחת בליגת המשנה, הקבוצה הצליחה לסיים כאלופת הליגה הלאומית ולחזור לליגת העל הרוסית בכדורגל.

בפברואר 2019 אגודת דינמו מכרה את הקבוצה לידי בנק VTB, לאחר שהבנק השלים את בניית VTB ארנה שמשמש כאצטדיון הקבוצה החדש, ממרץ 2019.

הישגים לפי עונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכייה באליפות המדינה

ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה	ליגה	#	מ	נ	ש	ה	יחס	נק'	מלך השערים	גביע
1936 (א)	ליגה א'	1	6	6	0	0	22-5	18	1. מיכאיל סמיצ'אסטני — 6
1936 (ס)	ליגה א'	2	7	3	3	1	21-12	16	3. סרגיי אילין — 6
1937	ליגה א'	1	16	8	6	2	37-20	38	1. וסילי סמירנוב — 8	זכייה
1938	ליגה א'	5	25	14	4	7	69-34	32	מיכאיל יאקושין — 12	‏32 אחרונות
1939	ליגה א'	7	26	12	4	10	60-46	28	7. סמיצ'אסטני — 14	‏32 אחרונות
1940	ליגה א'	1	24	16	4	4	74-30	36	2. סרגיי סולובייב — 21	משחקי הגביע לא נערכו עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה
1941	ליגה א'	—	—	—	—	—	—	—	האליפות הופסקה בעקבות הפלישה הנאצית לברית המועצות ופתיחת מלחמת המולדת הגדולה	1944: דינמו הודחה בשלב 16 האחרונות
1945	ליגה I‏	1	22	19	2	1	73-13	40	2. וסילי קרצב — 21	גמר
1946	ליגה I‏	2	22	16	1	5	68-17	33	2. וסילי קרצב — 17	רבע גמר
1947	ליגה I‏	‏2	24	19	2	3	57-15	40	3. סרגיי סולובייב — 14	שמינית גמר
1948	ליגה I‏	2	26	18	4	4	85-28	40	1. סרגיי סולובייב — 25	חצי גמר
1949	ליגה I‏	1	34	26	5	3	104-30	57	2. איוואן קונוב — 23	גמר
1950	קלאס А‏	‏2	36	22	6	8	88-36	50	5. קונסטנטין בסקוב — 22	גמר
1951	קלאס А	‏‏5	28	13	6	9	62-41	32	2. בסקוב — 15	רבע גמר
1952	קלאס А‏	‏3	13	7	3	3	24-14	17	2. ולדימיר אילין — 8	רבע גמר
1953	קלאס А‏	‏4‏	20	8	7	5	34-19	23	10. ולדימיר סבדונין — 7	זכייה
1954	קלאס А‏	1	24	15	5	4	44-20	35	2. אילין — 11	‏16 אחרונות
1955	קלאס А‏	1	22	15	4	3	52-16	34	3. אילין — 12	גמר
1956	קלאס А‏	2	22	10	8	4	45-31	28	6. אלקפר מאמדוב — 12
1957	‏קלאס А‏	1	22	16	4	2	49-15	36	3. אלכסיי מאמיקין — 13	שמינית גמר
1958	קלאס А‏	2	22	14	3	5	44-25	31	4. ולרי אורין — 11	חצי גמר
1959	קלאס А‏	1	22	13	5	4	42-21	31	9. גנריך פדוסוב — 8	רבע גמר
1960^[4]	קלאס А‏	‏3‏	10	5	1	4	12-10	11	9. איגור צ'יסלנקו — 12	רבע גמר
1961	קלאס А‏	11	32	17	7	8	57-39	41	7. צ'יסלנקו — 15	שמינית גמר
1962^[5]	קלאס А‏	2	22	10	9	3	28-14	29	יורי ושצ'יבצב — 8	חצי גמר
1963	ליגה 1	1	38	21	13	4	47-14	55	צ'יסלנקו — 11
1964	ליגה 1	7	32	12	10	10	33-31	34	12. צ'יסלנקו — 9
1965	ליגה 1	5	32	11	14	7	38-24	36	צ'יסלנקו — 7	שמינית גמר
1966	ליגה 1	8	36	12	14	10	43-34	38	יורי אוורוצקי — 11	שמינית גמר
1967	ליגה 1	2	36	18	13	5	55-28	49	5. גנאדי יבריוז'יחין — 13	זכייה
1968	ליגה 1	5	38	19	9	10	58-32	47	4. ולדימיר קוזלוב — 14	שמינית גמר
1969^[5]	ליגה 1	4	26	12	7	7	44-28	31	9. אוורוצקי — 9	רבע גמר
1970	ליגת העל	2	32	19	7	6	46-17	45	2. קוזלוב — 15	זכייה
1971	ליגת העל	5	30	9	13	8	35-22	31	אנטולי קוז'מיאקין — 7	רבע גמר
1972	ליגת העל	10	30	12	6	12	39-35	30	קוזלוב — 7	שמינית גמר
1973	ליגת העל	3	30	13	7/3	7	43-30	33	2. קוז'מיאקין — 16	חצי גמר
1974	ליגת העל	6	30	10	11	9	42-33	31	3. ואדים פאבלנקו — 16	רבע גמר
1975	ליגת העל	3	30	13	12	5	39-23	38	אנטולי שפל — 8	שמינית גמר
1976 (א)	ליגת העל	1	15	9	4	2	17-8	22	7. שפל — 6	רבע גמר
1976 (ס)	ליגת העל	6	15	7	2	6	15-13	16	9. אנדריי יאקוביק — 5	רבע גמר
1977	ליגת על	4	30	9	17	4	34-20	35	4. יאקוביק — 10	זכייה^[6]
1978	ליגת העל	4	30	14	10	6	37-23	36 (-2)	6. ניקולאי קולסוב — 9	רבע גמר
1979	ליגת העל	5	34	17	9	8	41-27	42 (-1)	ולרי גזאייב — 10	גמר
1980	ליגת העל	14	34	9	14	11	32-33	28	גזאייב — 9	רבע גמר
1981	ליגת העל	4	34	15	10	9	41-29	40	5. גזאייב — 15	חצי גמר
1982	ליגת העל	11	34	13	5	16	42-52	31	8. גזאייב — 12
1983	ליגת העל	15	34	9	11	14	30-37	28 (-1)	12. גזאייב — 11	רבע גמר
1984	ליגת העל	16	34	8	10	16	35-43	26	ולרי גזאייב — 8	זכייה
1985	ליגת העל	14	34	11	7	16	37-50	29	סטוקאשוב — 6	שמינית גמר
1986	ליגת העל	2	30	14	11	5	46-26	38 (-1)	1. אלכסנדר בורודיוק — 21	‏16 אחרונות
1987	ליגת העל	10	30	9	11	10	27-30	28 (-1)	סרגיי סטוקאשוב — 5	חצי גמר
1988	ליגת העל	10	30	9	8	13	32-38	26	2. בורודיוק — 16	‏16 אחרונות
1989	ליגת העל	8	30	9	12	9	31-26	30	3. איגור קוליבנוב — 11	‏16 אחרונות
1990	ליגת העל	3	24	12	7	5	27-24	31	קוליבנוב — 5	חצי גמר
1991	ליגת העל	6	30	12	7	11	43-42	31	1. קוליבנוב — 18	שמינית גמר

רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה	ליגה	#	מ	נצ	ש	ה	יחס	נק'	מלך השערים	גביע
1992	ליגת העל	3	14	6	4	4	26-21	16	2. ולי קאסומוב — 16(4)	חצי גמר
1992	השלב הראשון בליגה	1	18	10	4	4	35-16	24	2. ולי קאסומוב — 16(4)
1993	ליגת העל	3	34	16	10	8	65-38	42	4. איגור סימוטנקוב — 16(4)
1994	ליגת העל	‏ 2	30	13	13	4	55-35	39	1. סימוטנקוב — 21(3)
1995	ליגת העל	4	30	16	8	6	45-29	56	7. אולג טריוחין — 11(2)	זכייה
1996	ליגת העל	4	34	20	7	7	60-35	67	6-7. טריוחין — 13	חצי גמר
1997	ליגת העל	‏ 3	34	19	11	4	50-20	68	2. טריוחין — 17(4)	גמר
1998	ליגת העל	9	30	8	15	7	31-30	39	5. טריוחין — 12(3)	חצי גמר
1999	ליגת העל	5	30	12	8	10	44-41	44	4. טריוחין — 14	גמר
2000	ליגת העל	5	30	14	8	8	45-35	50	4. רולאן גוסב — 12	רבע גמר
2001	ליגת העל	9	30	10	8	12	43-51	38	אנטון חאזוב — 10	שמינית גמר
2002	פרמייר-ליג	8	30	12	6	12	38-33	42	אוגנן קורומאן — 6	רבע גמר
2003	פרמייר-ליג	6	30	12	10	8	42-29	46	דמיטרי בוליקין — 9	‏16 אחרונות
2004	פרמייר-ליג	13	30	6	11	13	27-38	29	אריק קורצ'אגין — 4	שמינית גמר
2005	פרמייר-ליג	8	30	12	2	16	36-46	38	2. דרליי — 13	שמינית גמר
2006	פרמייר-ליג	14	30	8	10	12	31-40	34	דרליי — 7	רבע גמר
2007	פרמייר-ליג	6	30	11	8	11	37-35	41	דניס קולודין — 9(8)	רבע גמר
2008	פרמייר-ליג	‏ 3	30	15	9	6	41-29	54	אלכסנדר קרז'אקוב — 7(1)	שמינית גמר
2009	פרמייר-ליג	8	30	12	6	12	31-37	42	4. קרז'אקוב — 12(3)	חצי גמר
2010	פרמייר-ליג	7	30	9	13	8	38-31	40	קווין קוראני — 9(1)	‏16 אחרונות
2011/12	פרמייר-ליג	4	44	20	12	12	66-50	72	6. קוראני — 13	גמר
2012/13	פרמייר-ליג	7	30	14	6	10	41-34	48	5. קוראני — 10 6. אלכסנדר קוקורין — 10	רבע גמר
2013/14	פרמייר-ליג	4	30	15	7	8	54-37	52	קוקורין — 10	‏16 אחרונות
2014/15	פרמייר-ליג	4	30	14	8	8	53-36	50	קוראני — 10(3)	‏16 אחרונות
2015/16	פרמייר-ליג	15	30	5	10	15	25-47	25	אלכסיי קוזלוב — 4	רבע גמר
2016/17	הליגה הלאומית	1	38	26	9	3	64-25	87	קיריל פנצ'נקו — 24(1)	שמינית גמר
2017/18	פרמייר-ליג	8	30	10	10	10	30-29	42	יבגני מרקוב — 9	‏16 אחרונות
2018/19	פרמייר-ליג	12	17	4	8	5	17-12	20	יבגני לוצנקו — 3	שמינית גמר
2019/20	פרמייר-ליג								סילבסטר איגבון — 4	‏16 אחרונות

דינמו במפעלים האירופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – דינמו מוסקבה במפעלים האירופיים

אצטדיונים ומתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראה אצטדיון דינמו מוסקבה ההיסטורי, מגרש הבית של דינמו בשנים 1928–2008. בשנת 2011, נהרס כדי לבנות במקומו את VTB ארנה

‏VTB ארנה.

ערכים מורחבים – ארנה חימקי, אצטדיון דינמו, VTB ארנה

האצטדיון הביתי של דינמו מוסקבה הוא VTB ארנה שנבנה במקומו של אצטדיון דינמו ההיסטורי בפארק פטרובסקי, שהכיל 36,540 מקומות ישיבה. האצטדיון החדש נחנך בדצמבר 2018^[7] ומכיל 25,716 מושבים. אף על פי שלא זכה באליפות הליגה במשך שלושים שנה, למועדון עדיין יש קהל אוהדים נרחב המגיע למשחקיו.

במשך כעשור משנת 2009 עד 2019 הקבוצה אירחה את משחקי הבית שלה בארנה חימקי המכיל 18,636 ושימש את הקבוצה עד לחניכת VTB ארנה.

ממוצע צופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה	כמות ממוצעת
1970	30,331
1971	28,833
1972	21,787
1973	19,967
1974	24,333
1975	23,327
1976	15,529
1977	17,667
1978	8,987
1979	10,147
1980	10,088
1981	10,804
1982	8,853
1983	8,576
1984	9,359
1985	9,129

שנה	כמות ממוצעת
1986	13,527
1987	16,507
1988	11,600
1989	13,813
1990	9,233
1991	7,627
1992	4,323
1993	4,465
1994	2,882
1995	3,713
1996	3,476
1997	6,000
1998	5,127
1999	8,367
2000	8,867

שנה	כמות ממוצעת
2001	6,933
2002	6,800
2003	6,600
2004	5,300
2005	8,500
2006	8,067
2007	9,733
2008	13,067
2009	7,752
2010	7,116
2011/12	10,193
2012/13	7,516
2013/14	7,860
2014/15	8,176
2015/16	5,956

מתקן האימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיס האימונים של הקבוצה הוא "נובוגורסק-דינמו" שבמחוז מוסקבה, שנבנה על ידי VTB בשנים 2003–2008 ונחנך ב-14 במאי 2008. שטחו מגיע ל-6 הקטר וכולל 3 מגרשי כדורגל, שניים מהם בעלי חיפוי טבעי ואחד עם דשא מלאכותי. בצמוד לו ישנו מתחם אירוח בן 24 אלף מ"ר ובו 70 חדרי שינה, 2 מסעדות, מרכז רפואי ומרכז, שיקום, סאונות, מרחצאות ובריכות שחייה. במקום גם מגרש חנייה עבור 50 כלי רכב^[8].

קבוצות בת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דינמו-2 ודינמו-D[עריכת קוד מקור | עריכה]

דינמו הפעילה בעבר קבוצת בת בשם דינמו-2 מוסקבה שהתקיימה בשנים 1986–1998 ובשנים 2016–2017. היא התמודדה בליגה הסובייטית השנייה, בליגת הכדורגל המקצוענית של רוסיה ובליגה הרוסית השלישית, כשהישג השיא הוא מקום רביעי בליגה השנייה, בעונת 2016/2017.

בשנים 1992–2001 התקיימה קבוצה בשם דינמו-D (ברוסית: Футбольный клуб «Динамо»-д Москва) שהתמודדה אף היא בליגה השנייה והשלישית. הישג השיא שלה היה בעונת 1998 כשסיימה במקום השלישי בליגה השנייה.

מחלקת הנוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת הנוער של דינמו נחשבת לאחת הטובות ברוסיה לאחר שזכתה באליפות ברית המועצות ובאליפות רוסיה 11 פעמים במצטבר, בשנים 1952, 1957, 1970, 1971, 1973, 1988, 2002, 2003, 2011/12, 2013/14, 2014/15.

בעלים, הנהלה וספונסרים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הסובייטית דינמו נתמכה על ידי המשטרה ומשרד הפנים. לאחר התפרקות ברית המועצות, אגודת דינמו אימצה את המועדון והפכה לבעלים שלו. בשנת 2004 האגודה העבירה 70% ממניות המועדון לידיו של אלכסיי פידוריצ'ב, בשל פשיטת רגל של האגודה. פידוריצ'ב השקיע 200 מיליון יורו במועדון שסייעו לנהל מסע רכש של שחקנים פורטוגזים רבים.

בקיץ 2006 אגודת דינמו חתמה על הסכם עם VTB למכירת 60.9% ממניות הקבוצה לידיהם. הבנק, שנמצא בבעלות המדינה, החליט להשקיע בשיפוץ אצטדיון דינמו הישן ותכנן להשקיע מיליארד דולר בפרויקט בניית VTB ארנה. בתחילת 2008 נחתם חוזה השקעות לפיתוח המתחם הסובב את האצטדיון לצורך הקמת מרכז מסחרי. באותה שנה תקציב המועדון עמד על 41 מיליון דולר. ב-2009 הבנק כבר החזיק ב-75% ממניות המועדון ולאחר שבוריס רוטנברג חדל מלהשקיע כספים במועדון ב-2015, VTB הודיע על כוונתם לרכוש את שאר מניות המועדון המוחזקות בידי אגודת דינמו. בסוף 2016 אגודת דינמו הסכימה למכור את כל אחזקותיה בקבוצה ל-VTB תמורת מחיר סמלי של רובל אחד.

יצרניות תלבושות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים	יצרנית	ספונסר
?—1992	גרמניה Adidas	רוסיה אגודת דינמו
1992—1997	בריטניה Umbro	Parmalat‏ (1994—1996)
1997—2001	גרמניה Adidas	חברת כלכלה וחיים (1998—1999) Fedcom‏ (2000—2001)
2002	ארצות הברית Nike
2003—2006	איטליה Diadora	יוקוס (2003)‏ Fedcom (2004) ‏Xerox (2005—2007)
2006—2011	בריטניה Umbro‏	‏Metalloinvest‏ (2008) ‏VTB (2009—ואילך)
2011—2014	גרמניה Adidas
2014 — ואילך	ארצות הברית Nike

נשיאי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא תמיד תפקיד נשיא הקבוצה נקרא בשם זה, לעיתים נושא תפקיד זה נקרא מנכ"ל או יושב ראש.

יושב ראש
1989—1990	ברית המועצות ולדימיר פילגואי
נשיא
1991—1992	ברית המועצות רוסיה (1991-1993) ואלרי סיסוייב
1993—1997	רוסיה ניקולאי טולסטיך
מנכ"ל
1998	רוסיה נ. טולסטיך
נשיא
1999	רוסיה נ. טולסטיך
מנכ"ל
2000—2001	רוסיה נ. טולסטיך
2002	רוסיה ולדימיר אוליאנוב
2002—2006	רוסיה יורי זווארזין
2006—2009	רוסיה דמיטרי איוואנוב
נשיא
2009—2012	רוסיה יורי איסאייב
2012—2013	רוסיה גנאדי סולובייב
2013—2015	פינלנד בוריס רוטנברג
יושב ראש
2015—2016	רוסיה וסילי טיטוב
2016	רוסיה ולדימיר פרוניצ'ב
מנכ"ל
2016—2018	רוסיה יבגני מוראבייב
2018—2019	רוסיה סרגיי פיודורוב
נשיא
2019—ואילך	רוסיה אלכסיי טימושין

סמלי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת העל הרוסית בכדורגל

מקום שלישי (2): 1997, 2008

ליגת העל הסובייטית

זכייה (11): 1936, 1937, 1940, 1945, 1949, 1954, 1955, 1957, 1959, 1963, 1976

הגביע הסובייטי / הגביע הרוסי

זכייה (7): 1937, 1953, 1967, 1970, 1977, 1984, 1995

ליגת הכדורגל הלאומית

זכייה (1): 2016/2017

גביע טוסמן

זכייה (1): 1928

אליפות מוסקבה

זכייה (6): 1928 (אביב), 1930 (סתיו), 1931 (סתיו), 1934 (סתיו), 1935 (אביב), 1942 (אביב)

גביע מוסקבה

זכייה (1): 1941

טורניר הגביע האטלנטי

זכייה (1): 2015

טורניר Ciutat de Barcelona

זכייה (1): 1976

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע זה אינו מעודכן, ומאז העריכה האחרונה של הערך אירעו מאורעות הדורשים את עדכונו.

נכון ל-25 בינואר 2020

מס'		עמדה	שם
1	רוסיה	שוער	אנטון שונין
2	רוסיה	מגן	גריגורי מורוזוב
3	שוודיה	בלם	סבסטיאן הולמן
4	רוסיה	בלם	ולדימיר ריקוב
5	גאנה	קשר	אבדול אזיז טטה
6	רוסיה	קשר	ארתור יוסופוב
7	רוסיה	חלוץ	יבגני מרקוב
8	רוסיה	חלוץ	קיריל פנצ'נקו
9	פורטוגל	קשר	מיגל קרדוסו
10	ליטא	חלוץ	פיודור צ'רניך
11	רוסיה	מגן	איוואן טמניקוב
16	רוסיה	שוער	איוואן זיריקוב
19	רוסיה	קשר	ולדימיר מוסקביצ'יוב
	רוסיה	קשר	רומן נוישטדטר
	רוסיה	חלוץ	ניקולאי קומליצ'נקו

מס'		עמדה	שם
20	רוסיה	קשר	ויאצ'סלב גרוליוב
22	רוסיה	קשר	ז'ואזיניו
23	רוסיה	קשר	אנטון סוסנין
24	רוסיה	בלם	רומן יבגנייב
25	רוסיה	מגן	אלכסיי קוזלוב
26	רוסיה	בלם	ניקיטה קאלוגין
27	מאלי	קשר	סמבה סואו
31	רוסיה	שוער	איגור לשצ'וק
34	רוסיה	מגן	קונסטנטין ראוש
44	בוסניה והרצגובינה	בלם	טוני סוניץ'
48	רוסיה	חלוץ	יבגני לוצנקו
78	רוסיה	קשר	דניל ליפובוי
	פולין	קשר	סבסטיאן שימאנסקי
	רוסיה	קשר	דמיטרי סקופינצב

שחקנים בולטים בעבר ובהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוג הופעות
דירוג	שחקן	הופעות
1	אלכסנדר נוביקוב	327
2	לב יאשין	326
3	ואלרי מאסלוב	319
4	אלכסנדר מקוביקוב	287
5	גנאדי ייבריוז'יקין	283
6	ויקטור אניצ'קין	282
7	סרגיי ניקולין	280
8	ויקטור צריוב	278
9	אנדריי קובלב	263
10	אלכסיי פטרושין	244

דירוג שערים
דירוג	שחקן	שערים
1	סרגיי סולוביוב	127
2	קונסטנטין בסקוב	90
3	ואסילי קרטסב	71
4	ואלרי גזאייב	70
5	איגור צ'יסלנקו	68
6	אולג טריוקין	67

הנהלת הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמן ראשי: קיריל נוביקוב
מנהל ספורטיבי: ז'לקו בובאץ'

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא דינמו מוסקבה בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של רוסית

דינמו מוסקבה, ברשת החברתית פייסבוק
דינמו מוסקבה, ברשת החברתית טוויטר
דינמו מוסקבה, ברשת החברתית אינסטגרם
דינמו מוסקבה, ברשת החברתית VK
דינמו מוסקבה, סרטונים בערוץ היוטיוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ תקציב הקבוצה השנתי מגיע לכדי 150 מיליון דולר
^ Борис Ротенберг: «Бюджет «Динамо» – около 150 млн долларов»
^ ВФСО "Динамо" приняло решение купить акции одноименного футбольного клуба у банка ВТБ
^ כולל נתוני משחקי השלבים הסופיים בלבד.
^ ^5.0 ^5.1 כולל נתונים חלקיים בלבד
^ זכתה גם בסופר קאפ הסובייטי
^ ВТБ заплатит 2,4 млрд рублей за титульное спонсорство проекта «ВТБ арена парк»
^ מתקנים באתר דינמו מוסקבה

[1] תקציב הקבוצה השנתי מגיע לכדי 150 מיליון דולר

[2] Борис Ротенберг: «Бюджет «Динамо» – около 150 млн долларов»

[3] ВФСО "Динамо" приняло решение купить акции одноименного футбольного клуба у банка ВТБ

[4] כולל נתוני משחקי השלבים הסופיים בלבד.

[חלקי-5] 5.0 ^5.1 כולל נתונים חלקיים בלבד

[6] זכתה גם בסופר קאפ הסובייטי

[7] ВТБ заплатит 2,4 млрд рублей за титульное спонсорство проекта «ВТБ арена парк»

[8] מתקנים באתר דינמו מוסקבה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

מחלקות הספורט של דינמו מוסקבה

כדורגל	כדורגל חופים	כדורגל אולמות	הוקי קרח	בנדי	כדורסל	כדורסל נשים	כדורעף	כדורעף נשים	כדורמים