דינמו מוסקבה (כדורגל)

דינמו מוסקבה
מידע כללי
שם מלא	מועדון הכדורגל דינמו מוסקבה
כינוי	White-Blues; (הלבנים-כחולים)
תאריך ייסוד	1887 / 1923
אצטדיון	ארנה חימקי,; מוסקבה, רוסיה; (תכולה: 18,636)
בעלים	VTB
יו"ר	ולדימיר פרוניצ'ב
מנכ"ל	סרגיי סיסוייב
מאמן	יורי קאליטבינצב
ליגה	ליגת העל
	http://www.fcdynamo.ru
תלבושת
תלבושת בית	תלבושת חוץ

מועדון הכדורגל דינמו מוסקבה (ברוסית: Футбольный клуб Динамо Москва) הוא מועדון כדורגל רוסי המשחק כיום בליגת העל הרוסית בכדורגל והיא אחת משני מועדוני כדורגל (הקבוצה השנייה היא דינמו קייב) שהשתתפו בכל עונות הליגה הבכירה בברית המועצות ועד 2016 השתתפה בכל עונות ליגת העל הרוסית בכדורגל, אך בשל יכולות דלות בעונת 2015/16 נשרה לליגת המשנה הרוסית. ברם, הצליחה לחזור לליגה הבכירה עונה לאחר מכן.

קבוצת הכדורגל מקיימת את משחקי הבית שלה בארנה חימקי שבמוסקבה והיא אחת מקבוצות הכדורגל הוותיקות והעשירות ברוסיה^[1]^[2]. צבעי התלבושת המסורתיים של הקבוצה הם כחול ולבן. הקבוצה זכתה בתואר האחרון שלה בשנת 1995 כשזכתה בגביע הרוסי.

בעונת 1971/72 דינמו הייתה קבוצת הכדורגל הסובייטית הראשונה שהצליחה להעפיל לגמר טורניר אירופי, משהעפילה לגמר גביע אירופה למחזיקות גביע והפסידה 3:2 בגמר לגלאזגו ריינג'רס.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 אצטדיון
- 2.1 ממוצע צופים
3 סגל השחקנים
- 3.1 שחקנים בולטים בעבר ובהווה
- 3.2 שיאי שחקנים
4 תארים
5 קישורים חיצוניים
6 הערות שוליים

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיה של דינמו מוסקבה הם בקבוצה "מורוזובטסי אורקהובו-זואבו מוסקבה", שנוסדה כקבוצת בית חרושת בשנת 1887. שמה של הקבוצה שונה ל"OKS מוסקבה" ב-1906, והיא זכתה ברציפות באליפויות הליגה של מוסקבה בין השנים 1910 ו-1914. לאחר המהפכה הרוסית של 1917 המועדון בסופו של דבר היה נתון למרותו של משרד הפנים וראשו פליקס דזרז'ינסקי, מנהיג הכוח המשטרתי הסמוי הראשון של ברית המועצות הידוע לשמצה, צ'קה. שמו של המועדון שונה ל"דינמו מוסקבה" בשנת 1923.

דינמו מוסקבה זכתה בשתי אליפויות ברית המועצות הראשונות בשנים 1936 ו-1937, בגביע הסובייטי ב-1937, ושני תארים לאומיים נוספים בשנים 1940 ו-1945. היא הייתה גם לקבוצה הסובייטית הראשונה שנסעה למערב אירופה, והציגה יכולת טובה מאוד במהלך ביקור בממלכה המאוחדת ב-1945. היא השיגה תוצאות מפתיעות רבות: תיקו 3-3 מול צ'לסי, ניצחון בתוצאה הגבוהה 1-10 על קארדיף סיטי, ניצחון 3-4 על ארסנל החזקה, ותיקו 2-2 עם גלאזגו ריינג'רס.

הקבוצה המשיכה להתחזק לאחר מלחמת העולם השנייה ונחלה הצלחות רבות בשנות ה-50. דינמו זכתה בחמש אליפויות נוספות בין 1949 ל-1959, בנוסף לגביע הסובייטי השני שלה ב-1953. עם זאת, לאחר מכן הקבוצה התקשתה להגיע להישגים. היא רשמה מספר הצלחות נוספות בגביע הסובייטי, אך לא זכתה באף אליפות לאומית מאז 1976. אף על פי כן, 11 האליפויות של דינמו הפכו אותה לקבוצה השלישית הכי מעוטרת בברית המועצות, אחרי דינמו קייב (13 אליפויות) וספרטק מוסקבה (12 אליפויות).

ההישג הגדול ביותר של דינמו באירופה היה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1972. היא העפילה למשחק הגמר בקאמפ נואו שבברצלונה והפסידה לקבוצה הסקוטית, ריינג'רס, 3-2. היה זה ההישג הגדול ביותר של קבוצה רוסית בטורנירים האירופיים, עד שצסק"א מוסקבה זכתה בגביע אופ"א בשנת 2005. את עונת 2008 סיימה דינמו במקום השלישי בליגה הרוסית, מה שהבטיח לה את ההשתתפות בסיבוב השלישי של מוקדמות ליגת האלופות לעונת 2009/2010. זו הייתה הפעם הראשונה שהקבוצה לקחה חלק בתחרות, לראשונה מאז שינוי מתכונתה מ"גביע אירופה" ב-1992.

ב-24 באוגוסט 2008 נרכש שחקן דינמו, דני, על ידי זניט סנקט פטרבורג תמורת 30 מיליון אירו. בעקבות כך, הייתה זו ההעברה היקרה ביותר בתולדות הכדורגל הרוסי.

ב-21 במאי 2016 ירדה הקבוצה לליגת המשנה הרוסית, לראשונה בתולדותיה, לאחר שסיימה במקום ה-15 בטבלת האליפות בעונה העגומה ביותר בתולדותיה, עם 5 ניצחונות בלבד מתוך 30 משחקי העונה. ב-29 בדצמבר 2016 אגודת הספורט של דינמו הסכימה לרכוש מבנק VTB את מניותיו בקבוצה.^[3], לאחר עונה אחת בליגת המשנה, הקבוצה הצליחה לסיים כאלופת הליגה הלאומית ולחזור לליגת העל הרוסית בכדורגל.

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ארנה חימקי

מראה אצטדיון דינמו מוסקבה ההיסטורי, מגרש הבית של דינמו בשנים 1928-2008. בשנת 2011, נהרס כדי לבנות במקומו את VTB ארנה.

VTB ארנה המתוכנן

האצטדיון הביתי של דינמו מוסקבה הוא אצטדיון דינמו ההיסטורי בפארק פטרובסקי, המכיל 36,540 מקומות ישיבה. למרות שלא זכה באליפות הליגה במשך שלושים שנה, למועדון עדיין יש קהל אוהדים נרחב המגיע למשחקיו. ב-2011 האצטדיון נסגר לצורך הריסתו ובניית VTB ארנה במקומו.

ממוצע צופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה	כמות ממוצעת
1970	30,331
1971	28,833
1972	21,787
1973	19,967
1974	24,333
1975	23,327
1976	15,529
1977	17,667
1978	8,987
1979	10,147
1980	10,088
1981	10,804
1982	8,853
1983	8,576
1984	9,359
1985	9,129

שנה	כמות ממוצעת
1986	13,527
1987	16,507
1988	11,600
1989	13,813
1990	9,233
1991	7,627
1992	4,323
1993	4,465
1994	2,882
1995	3,713
1996	3,476
1997	6,000
1998	5,127
1999	8,367
2000	8,867

שנה	כמות ממוצעת
2001	6,933
2002	6,800
2003	6,600
2004	5,300
2005	8,500
2006	8,067
2007	9,733
2008	13,067
2009	7,752
2010	7,116
2011/12	10,193
2012/13	7,516
2013/14	7,860
2014/15	8,176
2015/16	5,956

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-11 ביולי 2016

מס'		עמדה	שם
1	רוסיה	שוער	אנטון שונין
2	רוסיה	מגן	גריגורי מורוזוב
3	שוודיה	בלם	סבסטיאן הולמן
4	רוסיה	בלם	ולדימיר ריקוב
7	בלארוס	קשר	סטניסלב דראגון
8	רוסיה	חלוץ	קיריל פאנצ'נקו (מושאל מצסק"א מוסקבה)
10	רוסיה	קשר	אלכסנדר זוטוב
11	רוסיה	מגן	איוואן טמניקוב
12	רוסיה	בלם	דמיטרי בלורוקוב
13	רוסיה	מגן	סרגיי טרחוב
15	רוסיה	בלם	יגור דנילקין
17	רוסיה	מגן	דמיטרי ז'יבוגליאדוב
18	רוסיה	קשר	ולדיסלב ליובין
21	מונטנגרו	חלוץ	פאטוש בצ'יראי

מס'		עמדה	שם
22	רוסיה	חלוץ	פאבל סולומאטין
23	רוסיה	קשר	אנטון סוסנין
25	רוסיה	מגן	אלכסיי קוזלוב
27	רוסיה	קשר	איגור דניסוב
41	רוסיה	קשר	אלכסנדר סאפטה
42	רוסיה	שוער	סרגיי נארובין
48	רוסיה	חלוץ	יבגני לוצנקו
72	רוסיה	בלם	אלכסנדר קאליאשין
77	רוסיה	קשר	אנטולי קטריץ'
88	רוסיה	קשר	אלכסנדר טשאייב
90	רוסיה	חלוץ	ניקולאי אובולסקי
96	רוסיה	קשר	מקסים קוזמין
98	רוסיה	קשר	אנטון טרחוב
	רוסיה	חלוץ	פאבל פוגרבניאק

שחקנים בולטים בעבר ובהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאי שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוג הופעות
דירוג	שחקן	הופעות
1	אלכסנדר נוביקוב	327
2	לב יאשין	326
3	ואלרי מאסלוב	319
4	אלכסנדר מקוביקוב	287
5	גנאדי ייבריוז'יקין	283
6	ויקטור אניצ'קין	282
7	סרגיי ניקולין	280
8	ויקטור צריוב	278
9	אנדריי קובלב	263
10	אלכסיי פטרושין	244

דירוג שערים
דירוג	שחקן	שערים
1	סרגיי סולוביוב	127
2	קונסטנטין בסקוב	90
3	ואסילי קרטסב	71
4	ואלרי גזאייב	70
5	איגור צ'יסלנקו	68
6	אולג טריוקין	67