אגדה מספר 17
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי |
ניקולאי לבדב  |
|---|---|
| הופק בידי |
לאוניד ורשצ'אגין אנטון זלאטופולסקי ניקיטה מיכאלקוב סבטלנה דאלי מל בורז אלכסנדר חרלאמוב |
| תסריט |
מיכאיל מסטצקי ניקולאי קוליקוב ניקולאי לבדב |
| עריכה |
מקסים סמירנוב פיוטר זלנו |
| שחקנים ראשיים |
דנילה קוזלובסקי רומן מדיאנוב נינה אוסאטובה בוריס שצ'רבאקוב ולדימיר מנשוב אולג מנשיקוב סבטלנה איוואנובה דניאל אולבריצסקי |
| מוזיקה |
אדוארד ארטמייב |
| צילום | אירק הרטוביץ' |
| מדינה |
רוסיה |
| חברת הפקה |
אולפני T3 רוסיה-1 |
| חברה מפיצה | Central Partnership |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
12 באפריל 2013  |
| משך הקרנה |
134 דק' |
| שפת הסרט |
רוסית אנגלית |
| סוגה |
סרט ביוגרפי, סרט ספורט, סרט דרמה |
| תקציב | 10 מיליון אירו |
| הכנסות | 29.5 מיליון יורו |
| פרסים |
נשר הזהב פרס הפדרציה הרוסית |
|
legenda17 | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
אגדה מספר 17 (ברוסית: Легенда № 17) הוא סרט ספורט רוסי שיצא לאקרנים בשנת 2013. הסרט מבוסס על אירועים אמיתיים ומתמקד בסיפורו של ולרי חרלמוב, שחקן הוקי קרח שהצליח להוביל את נבחרת ברית המועצות לניצחון על נבחרת קנדה במסגרת סדרת הפסגה. בסרט מככבים דנילה קוזלובסקי בתפקיד חרלאמוב, ואולג מנשיקוב בתפקיד מאמן הנבחרת, בה שיחק טראסוב. את הסרט ביים ניקולאי לבדב, שגם היה שותף לכתיבת התסריט.
בכורת הסרט נערכה ב-18 באפריל 2013 באולם הקולנוע "אוקטובר" במוסקבה. הסרט זכה לביקורת חיובית רבה[1] וזכה בשישה פרסי האקדמיה הרוסית לקולנוע, לרבות פרס הסרט הטוב של השנה. בשנת 2014 הוענק לו פרס הפדרציה הרוסית.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנת 1956. ספרד. ולרי חרלמוב הילד מוצא עצמו בלב מרוץ שוורים ובסכנת הימחצות, אך ניצל ברגע האחרון. כשהוא מדבר עם דודו, חוסה, הוא חושש שלא יצליח להגיע להישגים בחייו והלה מעודד אותו שאין דבר העומד בפני הרצון.
שנת 1967. מוסקבה. ולרי חרלמוב הוא שחקן הוקי קרח מתחיל המנסה את מזלו ולהתקבל לקבוצת ההוקי קרח המוערכת צסק"א מוסקבה שבהדרכת המאמן אנטולי טראסוב. אך טראסוב לא רואה בצעיר שחקן הוקי קרח מספיק טוב ושולח אותו עם חברו אלכסנדר גוסב ("אווזון") להתאמן בקבוצת "זבזדה" בעיר צ'רבקול שבמחוז צ'ליאבינסק. גם קבוצה זו הופעלה על ידי הצבא האדום ושיחקה בליגה השנייה של ברית המועצות. מאמן הקבוצה, ולדימיר אלפר, ראה בו חלוץ מרכזי בקבוצה והגביר את אימוניו של חרלמוב שבלט מאוד ביכולתו בקבוצה, כבש 34 שערים ב-40 משחקים ובמרץ 1968 זימן אותו טראסוב בחזרה לצסק"א.
לאחר שהתאקלם בקבוצה, חרלמוב מקבל מקום של קבע בקו הראשון של התקפת צסק"א ולאחר מכן בנבחרת הסובייטית והחל לשתף פעולה עם ולדימיר פטרוב ובוריס מיכאילוב - שיתוף פעולה שיימשך מספר שנים הן בקבוצה והן בנבחרת ברית המועצות. במקביל טראסוב סופג לחץ מצד השלטונות ובעיקר מצד הממונה על ההוקי קרח מטעם מפלגה, אדוארד בוריסוביץ' בלאשוב, שטראסוב הביא לסילוק בנו מהקבוצה. בלאשוב מנסה לשכנע את חרלמוב לפעול נגד טראסוב בשל שיטות האימון הקשוחות שלו, אך חרלמוב מסרב לחתום על המסמכים ומאוחר יותר אף מתוודה על כך בפני טראסוב.
במקביל להתפתחות קריירת המשחק שלו, מנסה חרלמוב לתמרן ביחסיו עם חברתו אירינה סמירנובה. לאחר משחק תצוגה שערורייתי ושיפוט מוטה במשחק בין ספרטק מוסקבה לנבחרת ברית המועצות ובאקט מחאה טראסוב הורה לשחקניו לעזוב את ההיכל, חרלמוב העצבני יוצא לנהוג במכוניתו, במהלך הנסיעה הוא ניסה לעקוף משאית, אולם לא הבחין במשאית נוספת שנסעה מולו ובניסיון להתחמק ממנה הוריד את הרכב מהכביש והתנגש בעמוד חשמל. הוא שבר בתאונה את אחת מרגליו ושתיים מצלעותיו וספג גם זעזוע מוח. חרלמוב עבר סדרה של ניתוחים בעוד קריירת ההוקי שלו עומדת בספק. רק כעבור חודשיים היה יכול לרדת ממיטתו ולהתחיל ללכת. במהרה נכנס להליך מזורז של שיקום. חרלמוב חוזר להתאמן בנבחרת לקראת משחקי הפסגה המתוכננים ומאמן הנבחרת החדש וסבולוד בוברוב, שמונה במקום טראסוב, מציג את חרלמוב כשחקן מרכזי בנבחרת והם טסים לקנדה. בנמל התעופה לפני עזיבתם לקנדה, טראסוב מגיע להיפרד מהם ומזכיר לחרלמוב כי מדובר במשחק גורלי וכי המדינה כולה תצפה בו: "אתה מספר 17 וכל העולם יידע זאת".
שחקני הנבחרת נוחתים במונטריאול. הקנדים שאננים ובטוחים בניצחונם, עד כדי כך שבמסיבת עיתונאים אחד העיתונאים אומר כי במקרה של ניצחון הנבחרת הסובייטית הוא יאכל את עיתון מהדורת הערב של עיתונו ובריאיון לטלוויזיה הקנדית שחקני הנבחרת הקנדית בובי קלארק ופיל אספוסיטו מצהירים כי לנבחרת הסובייטית אין אפשרות לנצח.
המשחק מתחיל. הקנדים מובילים כבר לאחר 6 דקות, אך הסובייטים מצליחים להשוות את התוצאה וברבע השני אף להעלות ליתרון 3:2 משער של חרלמוב, שזוכה אגב כך לתשואות מהקהל, הקנדי ברובו. בהפסקה המאמן הקנדי מכריז בפני שחקניו כי לא מדובר במשחק גרידא אלא מלחמה של ממש ושעליהם לגמור את "מספר 17". במהלך המשחק בובי קלארק הכה במכוון בקרסולו הפגוע של חרלמוב באמצעות מקל ההוקי ופצע אותו אך חרלמוב מסרב לרדת מהקרח וחוזר לשחק. בסוף המשחק הוא מצליח להבקיע את שער הניצחון ובסוף המשחק אף זוכה להערכה רבה מצד השחקן פיל אספוסיטו. המשחק מסתיים בתוצאה 7:3 לברית המועצות.
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הדמות בסרט | שחקן/ית | תיאור |
|---|---|---|
| ולרי חרלמוב | דנילה קוזלובסקי | שחקן הוקי קרח |
| אנטולי טראסוב | אולג מנשיקוב | מאמן קבוצת צסק"א ונבחרת ברית המועצות |
| אירינה סמירנובה | סבטלנה איוואנובה | חברתו ואשתו לעתיד של חרלמוב |
| בוריס סרגייביץ' | בוריס שצ'רבאקוב | אביו של ולרי |
| רופאה | נינה אוסאטובה | |
| ולדימיר אלפר | רומן מדיאנוב | מאמן קבוצת זבזדה צ'רבקול |
| טטיאנה חרלמובה | דריה יקאמסובה | אחותו של ולרי |
| פיל אספוסיטו | אוטו גטץ | שחקן נבחרת קנדה |
| בובי קלארק | אנדריי רונצו | שחקן נבחרת קנדה |
| אדוארד בלאשוב | ולדימיר מנשוב | ממונה על ההוקי קרח מטעם המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות |
| בגוניה (כרמן אוריבה אבאד) | אלחנדרה גרפי | אמו הספרדייה של ולרי |
| אלכסנדר גוסב ("אווזון") | אלכסנדר לובאנוב | שחקן הוקי קרח, חברו של ולרי |
| ולאד | אלכסנדר חרלמוב | שחקן הוקי קרח, "זבזדה" צ'רבקול |
| אלכסנדר מאלצב | דניס סרדיוקוב | שחקן הוקי קרח |
| ולנטין סמירניטסקי | יושב ראש ועדת הספורט של ברית המועצות | |
| אלכסיי | ניקיטה ימשאנוב | שחקן הוקי קרח, "זבזדה" צ'רבקול |
| ולדימיר פטרוב | ארטיום פדוטוב | שחקן הוקי קרח |
| בוריס קולאגין | סרגיי גנקין | |
| ניקולאי אוזרוב | פאבל ניקיטין | |
| וסבולוד בוברוב | אלכסנדר יאקובלב | מאמן הנבחרת |
| בוריס מיכאילוב | טימור יפרמנקוב | שחקן הוקי קרח |
| ולדיסלב טרטיאק | אלכסנדר פחומוב | שוער הנבחרת |
| יאנוש פטליצקי | דניאל אולבריכסקי | מנהל ב-NHL |
| טטיאנה חרלמובה | מנהלת המחליקים | |
| סשה | נינה גרבשקובה | |
| אולג בלאקובסקי | יורי ברקון | רופא |
| חוסה | חאווייר אלסינה | דוד של ולרי |
פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פרסים ומועמדויות | ||||
|---|---|---|---|---|
| פרס | קטגוריה | מועמד | תוצאה | |
| נשר הזהב | הסרט העלילתי הטוב ביותר | ניקולאי לבדב וצוות השחקנים | זכייה | |
| התסריט הטוב ביותר | מיכאיל מסטצקי, ניקולאי קוליקוב | זכייה | ||
| שחקן המשנה הטוב ביותר | ולדימיר מנשוב | זכייה | ||
| שחקנית המשנה הטובה ביותר | נינה אוסאטובה | זכייה | ||
| הפסקול הטוב ביותר | אדוארד ארטמייב | זכייה | ||
| העריכה הטובה ביותר | מקסים סמירנוב, פיוטר זלנוב | זכייה | ||
| עבודת הבימוי הטובה ביותר | ניקולאי לבדב | מועמדות | ||
| השחקן הטוב ביותר | דנילה קוזלובסקי, אולג מנשיקוב | מועמדות | ||
| השחקנית הטובה ביותר | סבטלנה איוואנובה | מועמדות | ||
| עיצוב ההפקה הטוב ביותר | ויקטור פטרוב, ולדיסלב טראווינסקי | מועמדות | ||
| הסאונד הטוב ביותר | אלכסיי סמודלקו | מועמדות | ||
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אגדה מספר 17
"אגדה מספר 17", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"אגדה מספר 17", באתר נטפליקס
"אגדה מספר 17", באתר AllMovie (באנגלית)
"אגדה מספר 17", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"אגדה מספר 17", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| פרס נשר הזהב הרוסי לסרט הטוב ביותר | ||
|---|---|---|
| 2003—2010 | קוקושקה (2003) • השיבה (2004) • 72 מטרים (2005) • הפלוגה התשיעית (2006) • האי (2007) • 12 (2008) • שדה פראי (2009) • המגונדרים (2010) | |
| 2011—2020 | איך סיימתי את הקיץ (2011) • ילנה (2012) • הטיגר הלבן (2013) • אגדה מספר 17 (2014) • מכת שמש (2015) • אודות האהבה (2016) • גן עדן (2017) • סאליוט 7 (2018) • המלחמה של אנה (2019) • טקסט (2020) | |
| 2021— | יומן המצור (2021) • מחליקיים של כסף (2022) • אדמונית (2023) | |