לגינון נודד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןלגינון נודד
Lagocephalus spadiceus.png
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: מקריני סנפיר
מחלקה: מקריני סנפיר
סדרה: נפוחיתאים
משפחה: נפוחיתיים
סוג: לגינון
מין: לגינון נודד
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Lagocephalus spadiceus
ריצ'רדסון, 1845
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לָגִינוּן נוֹדֵד[2] (או לָגִינוּן נַוָּד[3]; שם מדעי: Lagocephalus spadiceus) הוא מין של דג ממשפחת הנפוחיתיים (מכונים בסלנג "אבו נפחא"). הדג נפוץ בים סוף, כמו גם באוקיינוס ההודי, אך ניתן למוצאו גם בים התיכון, לשם הגיע מבית גידולו הטבעי במסגרת התופעה הנקראת הגירה לספסית. הדג הוא מוותיקי המינים הפולשים מהים האדום לים התיכון וזוהה ככזה כבר בשנות ה־30 של המאה העשרים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלגינון מגיע לאורך של 43 סנטימטר. בדומה לדגים אחרים במשפחת הנפוחיתיים, הוא יכול להתנפח בעת סכנה ובכך להקשות על טורפיו. בשל תכונה זו הדג נקרא בסלנג העברי אבו נפחא, שם שמקורו בערבית.

בדומה למינים נוספים במשפחה, אוצר דג הלגינון באיבריו הפנימיים – בכבד, בכיס המרה ובאיברי המין – רעל חזק בשם טטרודוטוקסין שעלול לגרום למוות. הרעל מתחיל להשפיע בין עשרות דקות ועד שעות ספורות ממועד אכילת הדג, וגורם בתחילה לשיתוק השפתיים, אובדן כושר הדיבור והבליעה, הזעה, כאבי ראש, בחילות וסימפטומים נוספים, ובהמשך לשיתוק שרירי הנשימה ולחנק. אין לרעל סותרן (אנטידוט), והטיפול הקיים הוא טיפול סימפטומטי – בעיקר הנשמה מלאכותית.

דווח על מספר מקרים שבהם דייגים ישראלים חובבים העלו את הדג ברשתם, לא ידעו לזהותו, טעמו ממנו ולקו בהרעלת טטרודוטוקסין חריפה, עד כדי חשש לחייהם.[4] דג הפוגו, הנמנה אף הוא על אותה משפחה, נחשב ביפן למעדן יוקרתי, אך הגשתו במסעדות נמצאת תחת רגולציה הדוקה ודורשת התמחות ארוכה ורישיון, לאחר שגבה לא מעט קורבנות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לגינון נודד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לגינון נודד באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ מדריך הדגים של ישראל: ים סוף : הים התיכון : מים מתוקים. (1997) עמוד 228
  3. ^ מילון בעלי חיים: דגי הגרם (תשע"ב), 2012, באתר האקדמיה ללשון העברית
  4. ^ חגי עינב, אכלו דג מחופי חיפה ונפגעו במערכת העצבים, באתר ynet, 7 בפברואר 2007 https://www.ynet.co.il/health/article/bkj47siuc