לואיז פרנסואז, נסיכת קונדה
_Portrait_de_Fran%C3%A7oise-Marie_de_Bourbon,_dite_Mademoiselle_de_Blois_Ca1692_-_Pierre_Gobert_-_Mus%C3%A9e_des_Beaux-Arts_d%27Agen.jpg) | |||||||
| לידה |
1 ביוני 1673 טורנה, צרפת  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
16 ביוני 1743 (בגיל 70) פריז, ממלכת צרפת | ||||||
| מדינה |
צרפת | ||||||
| בן או בת זוג |
לואי, נסיך קונדה (24 ביוני 1685–?) Léon de Madaillan de Lesparre, marquis de Lassay | ||||||
| שושלת בית קונדה | |||||||
| |||||||
| חתימה |
.jpg){kind=small} | ||||||
  | |||||||
לואיז פרנסואז, דוכסית בורבון (בצרפתית: Louise Françoise de Bourbon; 1 ביוני 1673 – 16 ביוני 1743), הייתה בתם[1] של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת ופרנסואז-אתנה דה רוששור, מרקיזת מונטספאן. אמרו שהיא נקראה על שם הסנדקית שלה, לואיז דה לוואלייר, האישה שאמה החליפה כמאהבת של המלך. לפני נישואיה, היא נודעה בבית המשפט בשם מדמואזל דה נאנט.
לואיז פרנסואז נישאה בגיל 11, ונודעה בשם מאדאם לה דוכסה, תואר שהיא שמרה כאלמנה. לאחר נישואיה היא הייתה דוכסית בורבון[2] ונסיכת קונדה. מאוחר יותר היא הייתה חברה מובילה ב-"cabale de Meudon",[3] קבוצה שבמרכזה אחיה למחצה לואיס, גרנד דופין. בעוד שבנה לואי אנרי, דוכס בורבון, היה ראש ממשלת צרפת, היא ניסתה לקדם את השפעתה הפוליטית, אך ללא הועיל.
ללואיז פרנסואז, שנחשבה לאטרקטיבית, היו חיי אהבה סוערים ולעיתים קרובות הייתה חלק משערוריות בתקופת שלטונו של אביה. מאוחר יותר בחייה, היא בנתה את פאלה בורבון בפריז, מקום מושבה הנוכחי של האספה הלאומית של צרפת, כשאת ההון שצברה השקיעה רבות אצל ג'ון לו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואיז פרנסואז נולדה בטורנה ב-1 ביוני 1673 בזמן שהוריה, לואי הארבעה עשר, מלך צרפת ופרנסואז-אתנה דה רוששור, מרקיזת מונטספאן היו בסיור צבאי; גם דודתה מצד אמה, המרקיזה דה טיאנייה, הייתה שם. לאחר שחזרה מטורנה, הוריה הכניסו אותה ואת אחיה הגדולים לטיפול של אחד ממכריה של אמה, האלמנה מאדאם דה מנטנון.
ב-19 בדצמבר 1673, לואי ה-14 נתן לגיטימציה לילדים שהיו לו מהמאהבת שלו בתהליך לגיטימציה שהוכר על ידי "פרלמנט דה פריז". בזמן מתן הלגיטימציה שלהם, אחיה הבכור, לואי-אוגוסט דה בורבון, קיבל את התואר דוכס מיין; האח הבא, לואי-סזאר דה בורבון, הפך לרוזן וקסין, ואילו לואיז פרנסואז קיבלה את התואר מדמואזל דה נאנט. הוריה כינו אותה "Poupotte" על שם המראה דמוי הבובה שלה.
בשנה שלאחר לידתה, אחות נוספת הצטרף ללואיז פרנסואז ואחיה במגוריהם בפריז. מדמואזל דה טור העתידית נולדה בשאטו דה סן ז'רמן-אן-לה בנובמבר 1674. מדמואזל דה טור הצעירה קיבלה לגיטימציה ב-1676 והיא תהפוך לחברה הגדולה של מדמואזל דה נאנט. מותה של אחותה הצעירה, בשנת 1681, השפיע עליה עמוקות.
לאחר מותה של מדמואזל דה טור, מאדאם דה מונטספן כתבה לדוכס מיין:
אני לא מדברת אליך על הצער שלי, אתה מטבע הדברים טוב מכדי לא לחוות אותו בעצמך. באשר למדמואזל דה נאנט, היא חשה זאת עמוקות כאילו הייתה בת עשרים וזכתה לביקורים של המלכה ומאדאם לה דופין[4]
משפחתה של לואיז פרנסואז התגוררה יחד בבית פרטי ברחוב דה וג'יראר בפריז, שם הוסתרו ילדיו הבלתי חוקיים של המלך מגברת דה מונטספן הרחק מהעיניים הסקרניות של החצר. לואיז פרנסואז לעולם לא תהיה קרובה לאחותה למחצה הגדולה, מארי אן דה בורבון, או לאחותה המלאה הצעירה, פרנסואז מארי דה בורבון, שכן שלוש האחיות קינאו זו בזו קשות. לואיז פרנסואז ופרנסואז-מארי היו תחרותיות במיוחד, ובזו כל עלייה במעמד או בדרגה שהאחרת, או כל אחד מילדיה, עשויה להשיג.
-
אחות למחצה מבוגרת מארי אן דה בורבון -
האחות הצעירה פרנסואז מארי דה בורבון (משמאל) ולואיז פרנסואז (מימין)
_by_Fran%C3%A7ois_de_Troy_02.jpg)
לאחר שירשה את התשוקה של הוריה למוזיקה ולריקוד, לואיז פרנסואז הפכה לרקדנית טובה. כשהייתה בת תשע, היא שיחקה "נוער" בבלט שהוקדש לדופינה של צרפת.[5] היא גם ירשה את שנינותה החדה והקאוסטית של אמה, האספריט המפורסם של "מורטמארט", שהפך אותה לפופולרית בקרב חלק מהאצולה. סן-סימון אמר מאוחר יותר על הנסיכה העתידית מקונדה:
פניה נוצרו על ידי האהבות העדינות ביותר והטבע שלה נאלץ להתעסק בהן. היא ניחנה באומנות להניח את כולם בנחת; לא היה בה שום דבר שלא נוטה באופן טבעי לרצות, בחן שאין שני לו, אפילו במעשיה הקטנים ביותר. היא כבשה אפילו את אלה שהיו להם הכי הרבה סיבה לפחד ממנה, ומי שהיו להם את הסיבות הטובות ביותר לשנוא אותה נדרשו לעיתים קרובות להיזכר בעובדה להתנגד לקסמיה. בהיותה ספורטיבית ועליזה, היא העבירה את נעוריה בקלילות ובהנאות מכל הסוגים, ובכל פעם שהייתה ההזדמנות, הם התרחבו אפילו להוללות.[6]
נישואיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-25 במאי 1685, בגיל 11, נישאה לואיז פרנסואז ללואי דה בורבון, דוכס בורבון, בן דוד רחוק של אביה. בעלה היה בנו של אנרי ז'ול, דוכס אנייה, בנו של ראש בית קונדה, ענף זוטר של בית בורבון השולט. אמו הייתה אנה הנרייטה מבוואריה. לואי ה-14 נתן לבתו נדוניה גדולה של מיליון לירות עם נישואיה.
בבית המלוכה, בעלה של לואיז פרנסואז היה ידוע בתואר של הדוכס דה בורבון. כתוצאה מכך, אשתו החדשה נודעה בשם "מאדאם לה דוכסה".
זמן מה לאחר נישואיה בשנת 1686, בעוד בית המלוכה שהה בטירת פונטנבלו, לואיז פרנסואז חלתה באבעבועות שחורות. בעוד שבעלה אז בן ה-17 לא עזר להחזיר אותה לבריאות, אמה וסבה-החותן שלה, "לה גרנד קונדה", עשו זאת.[7] לואיז פרנסואז החלימה, אבל "לה גרנד קונדה" מת בנובמבר שלאחר מכן לאחר שנדבק במחלתה. ללואיז פרנסואז ולבעלה נולדו בסופו של דבר תשעה ילדים, שכולם שרדו לבגרות.
לאחר שאמה עזבה רשמית את בית המלוכה ב-1691, לואיז פרנסואז ביקרה אותה במנזר פילה דה סן ז'וזף, ברחוב סן דומיניק בפריז,[8] שם חיה לאחר פרישתה. מאחר שהם התראו לעיתים קרובות, השתיים התקרבו הרבה יותר, ולואיז פרנסואז הושפעה עמוקות ממותה של אמה ב-1707. לואי ה-14 אסר על אף אחד בבית המלוכה ללבוש בגדי אבל עבור המאהבת לשעבר שלו, אך כאות כבוד לאמם, לואיז פרנסואז ושני אחיה הקטנים, פרנסואז מארי דה בורבון והרוזן מטולוז, החליטו לא להגיע להתכנסויות בחצר המלוכה. מצד שני, אחיה הגדול, הדוכס ממיין, בקושי הצליח להסתיר את שמחתו בירושה של הונה של אמו. טירת קלני ניתנה לו, אך הוא מיעט להשתמש בה.
בשנת 1692, אחותה הצעירה, פרנסואז מארי, התחתנה עם בן דודם הראשון, פיליפ ד'אורליאן, הבן היחיד והיורש של דודם, פיליפ הראשון, דוכס אורליאן. כאשתו של "petit-fils de France", פרנסואז מארי קיבלה עדיפות בבית המלוכה על לואיז פרנסואז ואחותם למחצה מארי אן. זה, בשילוב עם העובדה שפרנסואז מארי קיבלה נדוניה פי שניים מהסכום שניתן לאחותה הגדולה, הכעיס מאוד את לואיז פרנסואז, שהפכה לאחר מכן לתחרותית למדי עם אחותה הצעירה והמצליחה יותר.
לואיז פרנסואז הייתה אישה יפה ותוססת. בסביבות 1695, היא החלה ברומן רומנטי עם פרנסואה לואי דה בורבון, הנסיך דה קונטי,[7] גיסה החתיך של אחותה למחצה הגדולה, מארי אן דה בורבון. אשתו של פרנסואה לואי הייתה מארי תרז דה בורבון החסודה; מארי תרז הייתה בתורה האחות הבכורה של בעלה של לואיז פרנסואז.[6] בתה הרביעית של לואיז פרנסואז, מארי אן, שנולדה ב-1697, נחשבה כתוצאה של הרומן הזה.[7]
כשגילה בעלה את בגידת אשתו, הוא זעם אך לא הסתכסך בגלוי עם הנסיך מקונטי בשל פחד מחותנו, לואי ה-14. אחיה למחצה הבכור, הדופין, שאליו הייתה קרובה, אפשר לבני הזוג להיפגש באחוזתו הכפרית במאדון הרחק מבעלה ומבית המלוכה.
עם מותו של חמיה ב-1 באפריל 1709, בעלה זכה בתואר נסיך קונדה. עם זאת, הוא לא זכה לתואר נסיך הדם של אביו, אשר במקום זאת הועבר רשמית מבית קונדה לבית אורליאן. כתוצאה מכך, בעלה של אחותה הצעירה, הדוכס מאורליאן, הפך להיות זכאי להשתמש בתואר מסייה לה פרינס. אשתו, אחותה של לואיז פרנסואז, פרנסואז מארי, הייתה זכאית לפיכך להשתמש בסגנון מאדאם לה פרינסס.[9] למרות העובדה שפרנסואז-מארי מעולם לא התייחסה לעצמה כמאדאם לה פרינסס, העברת תואר זה מבית קונדה לבית אורליאן החמירה מאוד את היריבות בין לואיז פרנסואז ואחותה הצעירה.[10]
אלמנותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעלה של לואיז פרנסואז, לא חי הרבה זמן לאחר מות אביו ומת בתוך השנה ב-1710. למרות שלואיז פרנסואז הייתה צריכה לקבל רשמית את הסגנון של מאדאם לה הנסיכה דה קונדה דוארייר (נסיכת האלמנה מקונדה) עם מות בעלה, היא בחרה להתפרסם באלמנותה כמאדאם לה דוכסה דוארייר.[11] כשבעלה מת, טענו שהיא הושפעה ממותו, אבל מאדאם דה קיילוס לא האמינה שצערה היה כנה.[6]
בתקווה להתחבב על המלך לעתיד, לואיז פרנסואז השתתפה לעיתים קרובות בחצרו של אחיה למחצה הבכור, לואי, הדופן הגדול, בשאטו דה מואדון. במואדון, היא התקרבה לאליזבת תרז דה לורן, "הנסיכה ד'אפינוי" ולאחותה הגדולה, מדמואזל דה לילבון, אם המנזר של מנזר רמירמונט. באופן בלתי צפוי, הדופין מת בשנת 1711, והרס את התוכנית של אחותו ליצור מערכת יחסים איתנה יותר עם הכתר. למרות תקוותיה שנכזבו, לואיז פרנסואז הושפעה עמוקות ממותו של הדופין. המוות הזה הפך את אחיינה, לואי, דוכס בורגונדי, ואשתו, מארי אדלייד, לדופין ולדופינה החדשים.
מארי אדלייד ולואיז פרנסואז היו אמורות להפוך לאויבות מרות בגלל יחסה המתנשא של הדופין החדשה כלפי נשים בדרגות נחותות. הדוכסית מאורליאן והאלמנה המבוגרת יותר מקונטי גם הם לא אהבו את האחיינית שלהם בגלל התנהגותה המתנשאת.
כאלמנה, לואיז פרנסואז הפכה לחברה טובה של ז'אן בפטיסט ד'אלברט דה לוינס, פילגשו לשעבר של ויטוריו אמדאו, דוכס סבויה. ז'אן בפטיסט ברחה מסבויה בשנת 1700 ומאז התגוררה בפריז.
תוך שנתיים, ב-1712, מתו הדופין החדש ואשתו הצעירה, והותירו רק בן קטן, הדוכס ד'אנז'ו, כיורש הלגיטימי של לואי ה-14. בשנת 1715, המלך נפטר, ונינו בן החמש, לואי ה-15 ירש אותו. מיד התעוררה מחלוקת בין אחיה הגדול של לואיז פרנסואז, הדוכס ממיין, לגיסה, הדוכס מאורליאן, בשאלה מי מהשניים אמור להיות העוצר. לאחר דיון בפרלמנט דה פריז במשך שבוע, הדוכס מאורליאן הוכרז כעוצר הרשמי. זה כמובן החריף את היריבות בין לואיז פרנסואז לאחותה הצעירה, הדוכסית מאורליאן, הגברת בעלת הדירוג הגבוה ביותר של צרפת.
בתקופת השלטון, לואיז פרנסואז הייתה עסוקה לעיתים קרובות בבריחות של בתה השנייה, לואיז אליזבת, נסיכת קונטי, שהפכה לפילגשו של פיליפ שארל דה לה פאר. כאשר בעלה של בתה, הנסיך מקונטי, גילה את הקשר, הוא התעלל פיזית באשתו. הבן היחיד של בני הזוג קונטי, לואי פרנסואה דה בורבון, נחשב כתוצאה של מערכת היחסים הנואפת של אמו עם לה פאר. מאוחר יותר מצאה לואיז אליזבת מקלט מבעלה האלים עם אמה בפאלה בורבון.
בשנת 1714, האחיינית שלה, מדמואזל דו מיין, בתו של אחיה הגדול, הדוכס ממיין, נקראה לכבודה.
בשנות ה-20 של המאה ה-18, הפכה לואיז פרנסואז לפילגשו של המרקיז דה לאסי. כדי להיות קרוב יותר אליה, הוא בנה את הוטל דה לאסי ליד פאלה בורבון, מקום מגוריה בפריז. מאוחר יותר נבנתה גלריה, שמאכלסת את החלק המפואר והפומבי יותר של אוסף הציורים שעשה את המוניטין של לאסי כאנין טעם בחוגים פריזאיים במשך דור לאחר מותו;[12] הגלריה שהצטרפה לשני הבניינים אפשרה גם לאוהבים גישה טובה יותר זה לזה.[13]
בשנת 1737, היא התבקשה להיות הסנדקית לבנו הבכור של לואי ה-15, לואי, דופן צרפת. הסנדק של הדופן הצעיר היה אחיינה של לואיז פרנסואז, לואי, דוכס אורליאן.
כאשר בנה הושפל במהלך השלטון של פיליפ ד'אורליאן, לואיז פרנסואז ראתה את המאהבת שלו מאדאם דה פרי כגורם לכך. ככזו, לואיז פרנסואז תיעבה אותה.[6] בנה מת בגלות בשנת 1740, ובנו, נכדה של לואיז פרנסואז, לואי ז'וזף, נסיך קונדה שהיה בן ארבע ירש אותו.
פאלה בורבון[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שנות אלמנותה הארוכות, בנתה לואיז פרנסואז את פאלה בורבון בפריז, לא הרחק ממגוריהם של אחיה שנותרו בחיים. הוא נקרא על שם משפחתה, נבנה לאחר שהותה בגראנד טריאנון, שהפך להשראה האדריכלית לביתה החדש.
בניית הארמון החלה בשנת 1722, כשהייתה בת 49. כמה מעצבים היו מעורבים, ביניהם רוברט דה קוט, שערך תוכניות בסביבות 1720,[14] לורנצו ג'יארדיני, שמת ב-1722, ולאסורנס, שמת ב-1724. ז'אן אוברט הפך לאדריכל הראשי בשנת 1726 וזוכה לקרדיט על התכנון הסופי. ז'אק גבריאל שימש כיועץ.[15][16]
בפאלה היה אוסף של חדרי קבלה גדולים, המרכזי שבהם היה הגלריה שמשקיפה על הסן; הסלון הראשי של הארמון הסתכל לעבר ארמון טווילרי ממזרח. הארמון היה מקושר למלון דה לאסי באמצעות מסדרון המשקיף על מפרץ משותף.
אחותה למחצה הגדולה, מארי אן דה בורבון, שהייתה הנסיכה האלמנה מקונטי, התגוררה במלון דה קונטי, מול הלובר, על כיכר קונטי. אחיה הגדול, הדוכס ממיין, היה הבעלים של מלון דו מיין (נהרס ב-1838) ברחוב בורבון (כיום רו דה ליל), סמוך מאוד לפאלה בורבון.[17] אחותה הצעירה, הדוכסית מאורליאן, גרה בפאלה-רויאל, מעון אורליאן בפריז. ליד הלובר והפאלה-רויאל, אחיה הצעיר, הרוזן מטולוז, התגורר במלון דה טולוז. בשנת 1733 עברה בתה לואיז אליזבת לגור בבית סמוך מאוד לפאלה בורבון, שהפך ל-Hôtel de Conti נוסף (כיום Hôtel de Brienne ), ברחוב סן דומיניק.
מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לואיז פרנסואז דה בורבון מתה ב-16 ביוני 1743, בגיל שבעים, בארמון בורבון. היא נקברה ב-"Carmel du faubourg Saint-Jacques",[18] מנזר כרמליטי בגדה השמאלית ברובע הלטיני של פריז.
משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מארי אן אלאונור דה בורבון, מדמואזל דה בורבון (22 בדצמבר 1690 – 30 באוגוסט 1760) מתה רווקה.
- לואי אנרי הראשון, נסיך קונדה (18 באוגוסט 1692 – 27 בינואר 1740) נישא למארי אן דה בורבון, ולאחר מכן התחתן עם קרולינה, רוזנת הסן-רוטנבורג.
- לואיז אליזבת דה בורבון (22 בנובמבר 1693 – 27 במאי 1775) התחתנה עם לואי ארמנד, נסיך קונטי.
- לואיז אן דה בורבון, מדמואזל דה שרולה (23 ביוני 1695 – 8 באפריל 1758) מתה רווקה.
- מארי אן דה בורבון (16 באוקטובר 1697 – 11 באוגוסט 1741) נישאה בחשאי ללואי דה מלון, דוכס ג'ויוז.
- שארל, רוזן שרולה (19 ביוני 1700 – 23 ביולי 1760) נישא בחשאי לז'אן דה ולואה סן רמי (צאצא של אנרי השני מצרפת).
- הנרייט לואיז דה בורבון, מדמואזל דה ורמנדואה (15 בינואר 1703 – 19 בספטמבר 1772) מתה רווקה.
- אליזבת אלכסנדרין דה בורבון, מדמואזל דה סנס (15 בספטמבר 1705 – 15 באפריל 1765) מתה רווקה.
- לואי, רוזן קלרמון (15 ביוני 1709 – 16 ביוני 1771) מת רווק.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
| אנרי הרביעי, מלך צרפת | מארי דה מדיצ'י | פליפה השלישי, מלך ספרד | מרגרטה מאוסטריה, מלכת ספרד | גספאר דה רוששור דה מורטמר | לואיז דה מור | ז'אן דה גרנסיין, מרקיז מרסילאק | קתרין דה לה ברודייר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לואי השלושה עשר, מלך צרפת | אנה, ארכידוכסית אוסטריה, נסיכת ספרד ופורטוגל | גבריאל דה רוששור דה מורטמר | דיאן דה גרנסיין | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לואי הארבעה עשר, מלך צרפת | פרנסואז-אתנה דה רוששור דה מורטמר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לואיז פרנסואז דה בורבון | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Légitimée de France, see Fils de France.
- ^ Known as the Duchess of Bourbon till her death even though de facto Princess of Condé
- ^ Bernot, Jacques (2004). Mademoiselle de Nantes, fille préférée de Louis XIV. Nouvelles Editions Latines. p. 73. ISBN 978-2-7233-2042-9.
- ^ Athénaïs:The Real Queen of France by Lisa Hilton, p201
- ^ Fraser 2006, p. 223
- ^ 1 2 3 4 "Love Affairs of the Condé's". InternatArchive.com. נבדק ב-24 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Grand daughters of Louis XIV". נבדק ב-24 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Rue Saint Dominique". Paris-pittoresque.com. נבדק ב-19 במאי 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ ib. Spanheim, Ézéchiel, pp. 104–105.
- ^ "Mitford, Nancy, The Sun King"
- ^ "Portrait de Louise Françoise de Bourbon, princesse de Condé, en tenue de veuve". ArtValue.
- ^ Charlotte Guichard, "Valeur et réputation de la collection: Les éloges d’'amateur' à Paris dans la seconde moitié du xviiie siècle"
- ^ fr:Palais Bourbon
- ^ Robert Neuman (1994) Robert de Cotte and the Perfection of Architecture in Eighteenth-Century France, Chicago/London: The University of Chicago Press, מסת"ב 9780226574370, pp. 145–148.
- ^ Wend von Kalnein (1995), Architecture in France in the Eighteenth Century, translated by David Britt (New Haven: Yale University Press, מסת"ב 9780300060133), p. 55.
- ^ Andrew Ayers (2004), The Architecture of Paris (Stuttgart; London: Edition Axel Menges. מסת"ב 9783930698967), p. 136.
- ^ Robert Neuman (1994) Robert de Cotte and the Perfection of Architecture in Eighteenth-Century France, Chicago/London: The University of Chicago Press, מסת"ב 9780226574370, pp. 142–143; Alexandre Gady (2008) Les Hôtels particuliers de Paris du Moyen Âge à la Belle Époque, Paris: Parigramme, מסת"ב 9782840962137, pp. 313. The site of the former Hôtel du Maine is at 84–86 rue de Lille.
- ^ Eriau, Jean-Baptiste, L'ancien Carmel du faubourg Saint-Jacques (1604–1792), J. de Gigord, A. Picard, Paris, 1929(http://www.persee.fr/web/revues/home/prescript/article/rhef_0300-9505_1929_num_15_69_2523_t1_0497_0000_2