פיליפ הראשון, דוכס אורליאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פיליפ הראשון, דוכס אורליאן
Philippe d'Orléans
Philippe of France, Duke of Orléans and only brother of Louis XIV, bearing the cross of the Order of the Holy Spirit.jpg
פיליפ הראשון, דוכס אורליאן
מדינה צרפת
תאריך לידה 21 בספטמבר 1640
מקום לידה סן ז'רמן אן ליי
תאריך פטירה 9 ביוני 1701 (בגיל 60)
מקום פטירה ארמון סן קלוד
מקום קבורה בזיליקת סן-דני, צרפת
דת הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג

הנרייטה אן, נסיכת אנגליה

אליזבת שארלוטה, נסיכת הפפאלץ
שושלת בית אורליאן
תואר דוכס אורליאן
כינוי פיליפ דה פראנס
אב לואי השלושה עשר, מלך צרפת
אם אן מאוסטריה
צאצאים
  1. מארי לואיז ד'אורליאן, מלכת ספרד
  2. אן מארי ד'אורליאן, מלכת סרדיניה
  3. פיליפ השני, דוכס אורליאן
  4. אליזבת שארלוט ד'אורליאן, נסיכת קומרסי, דוכסית לורן, באר וטשן
דוכס אורליאן
תקופת כהונה 16611701 (כ־40 שנים)
הקודם גאסטון, דוכס אורליאן
הבא פיליפ השני, דוכס אורליאן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פיליפ הראשון, הדוכס מאורליאן (21 בספטמבר 1640 - 9 ביוני 1701), היה בנו הצעיר של לואי השלושה עשר, מלך צרפת ואשתו המלכה, אן מאוסטריה. אחיו הגדול היה לואי הארבעה עשר, "מלך השמש". פיליפ, שנשא בתואר דוכס אנז'ו מעת לידתו, הפך לדוכס אורליאן עם מותו של דודו, גאסטון, בשנת 1660. בשנת 1661, פיליפ קיבל לשליטתו גם את הדוכסיות של ולואה ושארטר.[1] בעקבות ניצחונו של פיליפ בקרב בשנת 1671, הוסיף לו המלך לואי ה-14 את התארים הבאים: דוכס נאמור, מרקיז קוסי ורוזן דורדאן. בתקופת שלטונו של אחיו הוא היה ידוע בפשטות כמסייה (Monsieur), התואר המסורתי שניתן לאחיו הצעיר של המלך בחצר המלוכה הצרפתית.

למרות אופיו הנשי והעדפותיו ההומוסקסואליות, פיליפ מילא את חובתו לשושלת המשפחתית על ידי נישואיו (פעמיים) שבהם הוליד מספר צאצאים. למעשה, הוא היה המייסד של בית אורליאן, הבכיר שבענפים המשניים של הענף הראשי לשושלת מלכי צרפת, בית בורבון, ובכך האב הקדמון הישיר של לואי פיליפ, ששלט בצרפת בתקופת המונרכיה של יולי, בין השנים 1848-1830.

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפ כילד יחד עם אחיו הגדול, המלך לעתיד לואי ה-14, יושבים על כיסא המלכות.

פיליפ נולד בסן ז'רמן אן ליי שבצרפת, ב-21 בספטמבר 1640. כבנו של המלך השולט, התינוק פיליפ עוטר בתואר Fils de France (בנה של צרפת) ככזה, הוא דורג בסדר הירושה מיד אחרי אחיו הגדול לואיס, הדופן של צרפת, שירש את כס המלוכה הצרפתית כשמלאו לפיליפ 3 שנים. כמו כן, עקב מעמדו זה (השני בתור לכס המלוכה של צרפת) נקרא פיליפ מלידתו כ"הוד מלכותו".[2]

הוא נולד בנוכחות אביו המלך לואי ה-13, נסיכת קונדה, שרלוט דה מונמורנסי,[3] ודוכסית ונדום, פרנסואז דה לוריין, חברים בולטים של שושלת בורבון. לואי ה-13 רצה להעניק לפיליפ את התואר רוזן ארטואה לכבוד הניצחון צרפתי האחרון באראס שבמחוז ארטואה. אף על פי כן, לואי כיבד את המסורת ונתן לו במקום זאת את דוכס אנז'ו, תואר שהיה נהוג להעניק לבנים הצעירים של מלכים צרפתים מאז המאה ה-14.

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיליפ בטקס ההכתרה של אחיו, לואי הארבעה עשר, מלך צרפת, ב-1654.

עם מותו של אביהם לואי ה-13 במאי 1643, אחיו הגדול של פיליפ, ירש את כס המלכות של צרפת כלואי הארבעה עשר. על אף כי המלך המנוח ניסה לשלול את זכותה של אמם, המלכה אן, לשמש כעוצרת בשם בנו, אישר הפרלמנט של פריז לאחר מותו את זכותה זו כאשר בפועל יועצה הראשי, הקרדינל מזראן, ניהל את ענייני המדינה. כאחיו הצעיר של המלך, פיליפ היה ידוע אז כמסייה הצעיר (le Petit Monsieur) מכיוון שדודו גאסטון, שאף הוא היה אחיו הצעיר של מלך צרפתי, היה עדיין בחיים.[3]

כאשר פיליפ היה שמונה, מלחמת האזרחים הידועה כפרונד החלה בצרפת. במהלך עימות זה, נאלצה משפחת המלוכה לברוח מפריז. כשחזרה משפחתו ב-1652, התקבלה ההחלטה להעביר לפיליפ את ארמון טווילרי, מקום מושבה לשעבר של אן, דוכסית מונפנסייה, השוכן מול פאלה רויאל.[3] בהכתרתו של לואי הארבעה עשר ב-7 ביוני 1654, פיליפ פעל כדקאן, והניח את הכתר של צרפת על ראשו של אחיו.

בסוף יוני 1658, לואי אחיו, המלך, חלה במחלת הטיפוס ופיליפ, יורש העצר, היה במרכז תשומת הלב בצרפת. מחשש לזיהום, פיליפ לא היה יכול לראות את אחיו. במהלך המשבר, המלכה אן התקרבה לבנה הצעיר, והראתה לו חיבה יתירה.[3] לאחר התאוששותו של לואי, פיליפ שוב נעזב לנפשו.

דוכס אורליאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר דודו של פיליפ, גאסטון, מת בלא בנים בפברואר 1660, דוכסות אורליאן חזרה לרשות הכתר הצרפתי. הדוכסות הייתה אחת ההטבות המוערך ביותר של צרפת המלוכנית ובאופן מסורתי הייתה זו זכותו מלידה של פיליפ כאחיו של המלך. ב-10 במאי 1661 העניק את התואר באופן רשמי לאחר אישור הפרלמנט. יחד עם תואר זה, קיבל פיליפ לשליטתו גם את הדוכסיות של ולואה ושארטר.

כדי למנוע התפתחות של מערכת יחסים מתוחה בין המלך לואי ה-14 לאחיו (כפי שהייתה זו שבין אביהם המלך לואי השלושה עשר ואחיו הצעיר גאסטון), אן מאוסטריה והקרדינל מזראן נקטו במדיניות של הענקת הטבות וחופש פיננסי לפיליפ כדי להשקיט את שאיפותיו לעושר ושררה.[3] מאוחר יותר, על אף אחזקותיו הרבות, פיליפ ביקש לקבל גם את רוזנות בלואה, עם טירת שאמבור שבשטחה ואת דוכסות לנגדוק אך נתקל בסירובו של אחיו, המלך לואי ה-14.[3]

נישואיו הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו הראשונה של פיליפ, הנרייטה אן, נסיכת אנגליה, ב-1660.

לאחר חתונתו של לואי הארבעה עשר למריה תרזה ב-1660, נפנתה אימם, המלכה אן מאוסטריה, למציאת בת זוג עבור בנה הצעיר פיליפ. היה ניסיון בעבר להשיאו לאן, דוכסית מונפנסייה, בת דודו גאסטון, דוכס אורליאן, שדחתה מחזרים נכבדים כגון צ'ארלס השני.

איחוד זה נדחה על ידה עקב קרבתו היתירה לאמו. בסופו של דבר, נשא פיליפ לאישה, בת דודה אחרת - הנרייטה אן, נסיכת ​​אנגליה, בתם הצעירה של צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה ואשתו המלכה הנרייטה מריה, דודתו של פיליפ שבמהלך מלחמת האזרחים האנגלית, נמלטה עם ילדיה לחצרו של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת וזאת כחודש לאחר שילדה את הנרייטה אן, ב-1644. הם התגוררו בפאלה רויאל ובארמון הלובר. ב-1660, לאחר הרסטורציה האנגלית תחת אחיה צ'ארלס השני, חזרה הנסיכה הנרייטה לאנגליה כדי לבקר את אחותה, נסיכת אורנז' שחלתה באבעבועות שחורות,[4] מחלה ממנה מתה מאוחר יותר. הכתר הצרפתי ביקש את ידה של הנרייטה באופן רשמי בשם פיליפ ב-22 בנובמבר 1660 בעת שהותה באנגליה. הזוג חתם על החוזה לחתונתם בפאלה רויאל ב-30 במרץ 1661. הטקס התקיים למחרת מול חברים נבחרים בחצר המלוכה. הנרייטה הייתה אישה יפה ומושכת והייתה פופולרית מאוד בחצר המלוכה. מערכת היחסים הידידותית בינה לבין גיסה, המלך לואי ה-14, גרמה מאוחר יותר לסקנדל ולהפצת שמועות כי היא מנהלת רומן עם המלך וכי ילדיה היו שלו ולא של בעלה. יש שטענו כי הרומן נבע מהקנאה של הנרייטה בפיליפ שמתחילת נישואיהם לא הסתיר את נטיותיו ההומוסקסואליות ואף השוויץ בפניה במאהביו הרבים. הפלירט של הנרייטה עם המלך התחיל כבר בקיץ 1661 בעוד הזוג הטרי נפש בארמון פונטנבלו. פיליפ התלונן בפני אמו על האינטימיות שלואי והנרייטה הציגו בפומבי והמלכה אן נזפה בבנה ובכלתה. היחסים בין בני הזוג נעשו מתוחים אף יותר כאשר הנרייטה פיתתה לכאורה את המאהב לשעבר של פיליפ, הרוזן דה גויסה.

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1662, הזוג עבר מטווילרי לארמון המלכותי. במרץ באותה השנה הפך פיליפ לאב כאשר הנרייטה ילדה את בתם הראשונה מארי לואיז, אשתו לעתיד של קרלוס השני, מלך ספרד.[5] הילדה הוטבלה ב-21 במאי. באותו יום נטל פיליפ חלק ביריד לובר המפורסם, כשהוא מחופש למלך פרס באופן ראוותני במיוחד.[4] ב-1664 הנרייטה ילדה בפונטנבלו בן שקיבל את התואר דוכס ולואה. אך הילד, פיליפ שארל, נפטר בהיותו בן שנתיים. ב-1667 יצא פיליפ לשדה הקרב כדי ליטול חלק במלחמת הדבולוציה ואילו הנרייטה, שהייתה בהריון, נשארה בסנט קלאוד. על המגרש, פיליפ לקח חלק פעיל בחפירות בטורנה ודואי והצטיין בגבורתו וקור רוחו תחת אש.[4] כאשר שמע שרעייתו חולה עקב הפלה, הוא חזר לסנט קלאוד, שם התאוששה מהחוויה הקשה שכמעט עלתה לה בחייה. עם התאוששותה, פיליפ חזר לשדה הקרב והצטיין במצור על ליל. ב-1669 ילדה הנרייטה את ילדם האחרון של הזוג, בת בשם אן מארי.

בינואר 1670, הנרייטה הצליחה להשפיע על המלך לכלוא את מאהבו של פיליפ, האביר דה לורן, (שנהנה ממעמד גבוה בזכות עצמו בשל השתייכותו לבית גיז) בתחילה בליון, ואחר כך במצודת איף השוכנת על אי ים תיכוני. לאחר שפגע במלך ובהנרייטה על ידי התפארות כי בכוחו לשכנע את פיליפ להתגרש, גורש האביר לרומא.[4] בתגובה פרש פיליפ לאחוזתו בחבל פיקרדי תוך שהוא גורר עמו את הנרייטה. בפברואר, המחאות והתחנונים של פיליפ שכנעו את המלך לאפשר את חזרת האביר לפמליה של אחיו. בהמשך שנה זו, עזרה הנרייטה אן לאחיה צ'ארלס, מלך אנגליה, לשאת ולתת על אמנת דובר, כריתת ברית הגנתית והתקפית בין צרפת לאנגליה. הדוכסית נפטרה בפתאומיות בארמון סן קלוד שמחוץ לפריז ב-30 ביוני 1670, שבועיים בלבד לפני החתימה הסופית על ההסכם. האמונה הרווחת הייתה כי הנרייטה אן הורעלה על ידי קרוביו ומאהביו של בעלה. לאחר שבוצעה נתיחה שלאחר המוות נמצא כי הדוכסית מתה מצפקת שנגרמה על ידי כיב מחורר.

ציור קיר מ-1670 שהוזמן על ידי פיליפ הראשון, דוכס אורליאן, המתאר את משפחת המלוכה הצרפתית בלבוש קלאסי. משמאל לימין : דודתו וחמותו של פיליפ, הנרייטה מריה, מלכת אנגליה, פיליפ בעצמו, בתו, מארי לואיז, אשתו, הנרייטה, אמו, המלכה אן, בנותיו של דודו גאסטון, אחיו, לואי הארבעה עשר, מלך צרפת; אחיינו, לואי, יורש העצר של צרפת, גיסתו, המלכה מריה תרזה עם בתה מארי תרז, מאדאם רויאל, אחיינו, פיליפ-שארל, דוכס אנז'ו והימנית ביותר היא בת דודו של פיליפ, אן, דוכסית מונפנסייה.
2 הילדים המצוירים בתמונה הקטנה הם ילדיהם של לואי ומריה תרזה שנפטרו.

נישואיו השניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו השנייה של פיליפ, אליזבת שארלוט, נסיכת הפלטין עם שני ילדיה ב-1679.

לואי הארבעה עשר עצמו נרתם לחיפוש אחר אישה שנייה לפיליפ, שהיה להוט להוליד יורש זכר שימשיך את שושלת אורליאן. הוא פנה שוב לאן, דוכסית מונפנסייה ושאל האם תהיה מכונה למלא את "המקום החסר" אך היא דחתה את ההצעה בנימוס.[5][6] המלך דחה מועמדויות רבות לפני שהתפשר על אליזבת שארלוטה, נסיכת הפפאלץ הפרוטסטנטית. הנסיכה שנקראה בשם החיבה ליזולט, הייתה בתם היחידה של קרל הראשון לודוויג, אלקטור פלטין, ואשתו בנפרד, שארלוטה, רוזנת הסן-קאסל. מועמדותה הועלתה בידי אנה גונזגה, אשת הסלון ורעיית דודה של המיועדת, הנסיך אדוארד פלטין. אליזבת שארלוט גדלה עם דודתה סופיה מהנובר בשל היחסים הרעים בין הוריה. אליזבת שארלוטה, נסיכת הפפאלץ הייתה בתה של דודניתה מדרגה שנייה של אשתו הראשונה של פיליפ, הנרייטה אן, נסיכת אנגליה: אביה של הנרייטה, צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה, היה אחי סבתה של אליזבת שארלוטה, אליזבת סטיוארט, מלכת בוהמיה.

ב-16 בנובמבר 1671 נשא פיליפ הראשון, הדוכס מאורליאן את אליזבת שארלוטה, נסיכת הפפאלץ שהמירה את דתה לקתוליות. הזוג היה מאושר מאוד בשנים הראשונות לנישואיהם. ביוני 1673 ילדה אליזבת את ילדם הראשון, לואיס אלכסנדר אשר קיבל את התואר דוכס ולואה. עם זאת, ב-1676, לואיס אלכסנדר מת.

ב-1674 נולד בנם השני, פיליפ השני, שמאוחר יותר שימש כעוצר הכתר הצרפתי בתקופת לואי החמישה עשר.

ב-1676, נולדה בתם אליזבת שארלוט ד'אורליאן. במכתביה לדודתה, סופיה מהנובר, סיפרה אשתו השנייה של פיליפ כי אחר לידה זו עברה לחדר שינה נפרד וקיבלה בשקט את יחסיו עם מאהביו הרבים. היא גידלה את ילדיו מנישואיו הראשונים כאילו היו ילדיה שלה.

מצביא במלחמת הולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שכבר הוכיח את כישוריו כמפקד בצבא במלחמת הדבולוציה ב-1667, חזר פיליפ הראשון לשדה הקרב. בשנים 1677-1676 השתתף בכמה מצורים בפלנדריה, וקודם לדרגת לוטננט גנרל, שני בפיקוד רק למלך עצמו, אחיו, לואי הארבעה עשר.

הקרב על קאסל ב-11 באפריל 1677, מול ויליאם מאורנז', בנה של גיסתו מצד אשתו הראשונה ודודניתו, מרי הנרייטה (בהמשך הפך לויליאם השלישי, מלך אנגליה), נחשב לניצחון המרשים ביותר של צבא צרפת בפיקודו של פיליפ הראשון.

ויליאם החליט לשחרר את הערים הנצורות שבארצות השפלה. הוא יצא מאיפר בראש צבא של 32,000 חיילים לעבר עמק קאסל. פיליפ הראשון, שקיבל מודיעין על תוכניותיו של ויליאם, התארגן לפוגשו בפנביק. המלך לואי שלח לו כוח נוסף של 25,000 חיילים רגליים ו-9,000 פרשים מקמבריי בפיקודו של מרשל לוקסמבורג. עד חצות הלילה היו לפיליפ הראשון 66,000 חיילים מוכנים לקרב.

ההולנדי תקף את העמדות הצרפתיות בלי שביצע בדיקה או שלח גששים כדי להעריך את גודל ועצמת הצבא שמולו. התוצאה הייתה מתקפת פתע של חיל הפרשים בפיקודו של מרשל לוקסמבורג שהשמידה 3 בטליונים והניסה את צבאו של ויליאם. בסיכום, האבידות בשני הצדדים יחד היו כ-7,000 הרוגים וכ-4,200 פצועים. פיליפ הראשון, חזר לפריז עטור שבחים לכישוריו כמצביא בקרב, למורת רוחו של אחיו המלך. הוא קינא בעיקר בפופולריות הגדלה של פיליפ הן בחצר המלוכה והן בשדה הקרב. כהנצחה לניצחונו, הקים פיליפ את המוסד הקתולי, ברנבייט קולג', בפריז. קמפיין זה סימן את סוף הקריירה הצבאית שלו והוא שב במהרה לחיי התענוגות שלו.

שנותיו המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותה של מאדמוזל בשנת 1693, ירש פיליפ הראשון את דוכסויות מונפנסייה, שאטלור, סיינט פארגו וביופרו. הוא גם נעשה רוזן דורדאן, מורטיין ובאר-סו-סיין ומרקיז אוב ואורן. כך היה יכול פיליפ הראשון גם בערוב ימיו, לשמר את אורח חייו הראוותני ולמצוא סיפוק בילדיו ונכדיו. שתי בנותיו מנישואיו הראשונים הפכו למלכות ואילו בנו, פיליפ השני, דוכס אורליאן פיתח קריירה צבאית פעילה ומכובדת, לאחר ששירת בקרב סטינקרק ב-1692, כמו גם במצור על נאמור, לגאוותו הרבה של אביו.[7] כמו עם פיליפ הראשון, הקפיד לואי הארבעה עשר להגביל את כוחו של פיליפ השני.

בשנת 1696, הגיעה מאיטליה לחצר המלוכה, נכדתו של פיליפ, מארי אדליד מסבוי כדי להינשא ללואי דוכס בורגונדיה (נכדו של לואי הארבעה עשר) שהיה שלישי בתור לכס המלוכה.[5] השניים נישאו בשנת 1697 ונעשו בהמשך הוריו של לואי החמישה עשר, מלך צרפת.

ב-1701, הודח פיליפ השני מתפקידו כראש החזית במלחמת הירושה הספרדית למורת רוחו שלו ושל אביו. היו שטענו כי הדבר נבע עקב התרועעותו עם פילגשו בפני אשתו, בתו של המלך, מארי אן. ב-8 ביוני, נפגשו לואי ה-14 ופיליפ הראשון לסעודה בטירת מארלי. פיליפ הוכיח את אחיו על הדחת בנו. הוא טען בפניו כי לואי עצמו נהג כך עם פיגלשו שלו בפני רעייתו מריה תרזה. למחרת, נפגש פיליפ הראשון עם בנו לסעודה, אך לפתע קרס כתוצאה מהתקף לב ומת בזרועות בנו כשהוא בן 60. הוא נקבר בבזיליקת סן-דני, אך בזמן המהפכה הצרפתית נפתחו קברים רבים, כולל שלו, בהוראת פקידי המהפכה. הגופות הועתקו ממקומן והושלכו לשני בורות שנכרו בסמוך לכנסייה.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואיו לבת דודתו, הנרייטה אן, בתם של צ'ארלס הראשון, מלך אנגליה ואשתו המלכה הנרייטה מריה. לזוג נולדו 3 ילדים:

נישואים שניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישואיו לאליזבת שארלוטה, נסיכת הפפאלץ, בתם היחידה של קרל הראשון לודוויג, אלקטור פלטין, ואשתו בנפרד, שארלוט, דוכסית הסן-קאסל. לזוג נולדו 3 ילדים:

תוארי אבירותו, כינוייו וסמליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט האצולה של פיליפ הראשון, דוכס אורליאן.

תוארי אבירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינוייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט אצולה שכתר בראשו הכולל 3 פלר דה ליס ברקע כחול. שימש כסמל ממלכת צרפת לאחר 1376.

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטואן דה בורבון, דוכס ונדום
 
ז'אן השלישית, מלכת נווארה
 
פרנצ'סקו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה
 
יוהנה מאוסטריה, הדוכסית הגדולה של טוסקנה
 
פליפה השני, מלך ספרד
 
אנה, ארכידוכסית אוסטריה
 
קרל השני, ארכידוכס אוסטריה
 
מריה אנה מבוואריה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אנרי הרביעי, מלך צרפת
 
 
 
 
 
מארי דה מדיצ'י
 
 
 
 
 
פליפה השלישי, מלך ספרד
 
 
 
 
 
מרגרטה מאוסטריה, מלכת ספרד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואי השלושה עשר, מלך צרפת
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אן מאוסטריה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פיליפ הראשון, דוכס אורליאן


ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]