סבויה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סבויה
Savoie בצרפתית
Savouè בפרנקו-פרובנסאלית
Savoia באיטלקית
Sapaudia בלטינית
Savoie flag.svg

אירועי הקמה הוכרה כרוזנות על ידי רודולף השלישי, מלך בורגונדיה
הוקמה 1003
אירועי פירוק סופחה לצרפת
התפרקה 14 ביוני 1860
ישות יורשת Flag of France.svg הקיסרות השנייה
משטר רוזנות, דוכסות, מלוכה
שפה צרפתית
יבשת אירופה
עיר בירה שמברי
קואורדינטות הבירה 45°34′12″N 5°54′43″E
העיר הגדולה ביותר אנסי
שטח נכון ל- 10,416 קמ"ר
אוכלוסייה נכון ל-2008 1,125,119
דת נצרות קתולית
Lage von Savoien in Europa (Karte).svg

סַבוֹיָהאיטלקית: Savoia, בצרפתית: Savoie - סבואה, בפרנקו-פרובנסאלית: Savouè ובלטינית: Sapaudia) הוא אזור בצרפת. המשתרע באלפים המערביים בין אגם ז'נבה בצפון ודופינה בדרום, הנחלק כיום בין מחוזות צרפת סבואה וסבואה עילית.

אזור סבויה ההיסטורי החל כטריטוריה הפיאודלית של משפחת האצולה של בית סבויה במאה ה-11, כאשר רודולף השלישי, מלך בורגונדיה העניק את תואר האצולה רוזן לאומברטו הראשון, מייסד בית סבויה, ב-1003. שושלת בית סבויה עתידה הייתה להפוך לבית המלוכה האירופאי ששרד במשך התקופה הארוכה ביותר.‏[1] השליטים לבית סבויה שלטו תחילה על רוזנות סבויה, וב-1416, בעקבות קידום מעמדם לדוכסים, כונה האזור שבשליטתם דוכסות סבויה. שליטי בית סבויה השכילו להגדיל עם השנים את תחום שלטונם שכבר בתקופת רוזנות סבויה כללה אזורים שכיום הם במחוזות אחרים בצרפת ובאיטליה, דוגמת טורינו ושטחים אחרים בפיימונטה, אזור בצפון-מערב איטליה על גבול סבויה. בירת הרוזנות, וגם הבירה הראשונה של הדוכסות הייתה העיר שמברי בסבויה. ב-1563, הועברה בירת הדוכסות לטורינו.

ב-1714 קודם מעמד השליטים לבית סבויה שוב, כאשר העומד בראש הבית הוכרז תחילה מלך סיצליה, ואחר-כך מלך סרדיניה.

הטריטוריה של סבויה סופחה זמנית לצרפת ב-1792 תחת הרפובליקה הצרפתית הראשונה, בטרם הושבה לממלכת סרדיניה ב-1815. סבויה סופחה סופית לצרפת תחת הקיסרות השנייה ב-1860 כחלק מההסכם המדיני שהושג בין הקיסר הצרפתי נפוליאון השלישי וויטוריו אמנואלה השני, מלך סרדיניה שהחל את תהליך איחוד איטליה. ויטוריו אמנואלה שמר על שטחיו באיטליה: פיימונטה וליגוריה עבור שושלתו, בית סבויה בדרך להכתרתו כמלך איטליה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבויה שוכנת בין שווייץ, מחוז פיימונטה באיטליה, והמחוזות אן ואיזר בצרפת. שטחה 10,416 קמ"ר ומתגוררים בה, נכון ל-2008, 1,125,119 תושבים. סבויה היא חבל הארץ הגבוה ביותר באירופה. רכסי ההרים העיקריים הם: בצפון, האלפים של סבויה, הכוללים את רכס המון בלאן (גובה 4,810 מטרים); במרכז, האלפים הגראיים (Alpes Grées) הכוללים את מסיב ואנוֹאַז (massif de la Vanoise), ובו ההר גרנדה קסה (Grande Casse‏; 3,855 מטרים) עם מעברי ההרים סן ברנאר הקטן ומון סני; ובדרום האלפים הקוטיים (עם הר תבור הצרפתי (Mont Thabor) בגובה 3,173 מטרים). את החבל חוצים כמה נהרות: אַרְוו (Arve), איזר ואַרְק (Arc), והם יוצרים עמקים עמוקים ונרחבים.

האוכלוסייה דוברת צרפתית. מיעוט דובר את הניב ארפיטנית. התושבים מכונים בצרפת "סבויאר" (Savoyards), אם כי הצורה המועדפת על תושבי החבל היא Savoisiens ו-Savoyen.

אפשרויות התעסוקה המוגבלות בחבל הארץ גרם במשך מאות בשנים לתושבי סבויה הצעירים להגר. כלכלת האזור כיום מבוססת על תעשייה (שעונים ואלקטרוניקה), חקלאות (גפנים, וגידול בקר לבשר, חלב וייצור גבינות) ותיירות (טיפוס הרים, ספורט חורף, לדוגמה בשאמוני ותיירות מרפא, לדוגמה באקס לה בן)

חלוקה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצרפת של ימינו סבויה היא חלק מחבל רון-אלפ. לאחר סיפוחה לצרפת חולקה סבויה מנהלית בין שני מחוזות נפרדים: סבואה וסבואה עילית.

נוף אלפיני של אתר לה סאז (Les Saisies) כפי שנשקף מהר ביזאן (Mont Bisanne)

הבירה המסורתית היא עדיין שמברי על הנהרות ליס (Leysse) ואלבן (Albane), ובה הטירה של בית סבויה והסנאט של סבויה. בסבויה כלולים שש נפות:

  • סבואה פרופרה (Savoie Propre), לעתים מכונה סבויה הדוכסית, הבירה: שַמבֶּרי
  • שבלה (Chablais), הבירה: תונון לי בה (Thonon-les-Bains)
  • פוסיי (Faucigny), הבירה: בונאוויל (Bonneville)
  • טראנטז (Tarentaise), הבירה: מואיטייה (Moûtiers)
  • מאוריין (Maurienne), הבירה: סן-ז'אן-דה-מאוריין (Saint-Jean-de-Maurienne)
  • ז'נוואה (Genevois), הבירה: אַנֶסי (Annecy)

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור היה מיושב על ידי האלוברוגים, שבט קלטי[2] וצורף לקיסרות הרומית. מקור השם סבויה מלטינית מאוחרת: "סאפאודיה" (Sapaudia) המתייחס ליערות האשוח.‏[3] שם זה מופיע לראשונה בכתביו של ההיסטוריון הרומי אמיאנוס מארקלינוס (354) על מנת לתאר את חלקה הדרומי של הפרובינקיה "מקסימה סקוואנורום" (Maxima Sequanorum).‏[4] על פי הכרוניקה הגאלית (Chronica Gallica) של 452 נותק שטח זה מהטריטוריות של בורגונדיה בשנת 443, לאחר תבוסת הבורגונדים בקרב מול פלביוס אאטיוס.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-8 הייתה הטריטוריה שעתידה להיקרא סבויה חלק מהאימפריה הפרנקית, וכשהאימפריה חולקה על פי הסכם ורדן ב-843 היא הייתה חלק מהממלכה קצרת הימים של פרנקיה התיכונה. עם מותו של לותאר הראשון ב-855, 12 שנים אחר-כך, חולקה פרנקיה התיכונה ללותרינגיה, צפונית לאלפים, ממלכת איטליה דרומית לאלפים, וחלקים מבורגונדיה באלפים המערביים אותם ירש שארל, בנו של לותאר. שטחים אחרונים אלו מרכיבים את חבלי הארץ העתידים: סבויה, ופרובאנס.

מהמאה העשירית למאה ה-14 היו השטחים של סבויה בתוך ממלכת ארל. החל מהמאה ה-11 השתקף כוחו העולה של בית סבויה בגידול המתמשך בטריטוריה רוזנות סבויה שתחת שלטונם בין 1003 ל-1416.

רוזנות סבויה נותקה רשמית מממלכת ארל על ידי קרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ב-1361. היא רכשה את רוזנות ניס ב-1388 וב-1401 היא צרפה את רוזנות ז'נוואה - אזור ז'נבה, למעט העיר עצמה, שנשלטה על ידי נסיך-בישוף, באופן נומינלי תחת שלטונו של רוזן (ומאוחר יותר דוכס) סבויה. כל הבישופים של ז'נבה היו, על פי הסכמה בשתיקה, מבית סבויה. הסדר זה הסתיים ב-1533.

דוכסות סבויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת סבויה במאה ה-16, הקווים הלבנים במפה הגדולה מייצגים את הגבולות המודרניים

ב-19 בפברואר 1416 קידם זיגמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה את רוזנות סבויה למעמד של דוכסות, כשאמדאו השמיני, דוכס סבויה הוכתר כדוכס הראשון. מיקומה של סבויה בהרי האלפים הציב אותה בין שני אזורי השפעה, צרפת מחד וצפון איטליה מאידך. סבויה כמעט שלא התפתחה בתקופת הרנסאנס, עריה היו מעטות וקטנות, ועיקר פרנסתה הייתה על חקלאות. למיקומה הגאוגרפי של סבויה הייתה חשיבות צבאית. במהלך המלחמות הבלתי פוסקות בין צרפת לספרד על השלטון בצפון איטליה הייתה לסבויה חשיבות לצרפתים משום שדרכה אפשר היה לפלוש לאיטליה. סבויה הייתה חשובה לספרדים כחיץ בין צרפת לשטחים הספרדים באיטליה. ב-1563 העביר אמנואלה פיליברטו, דוכס סבויה את בירת הדוכסות משמברי לטורינו, שהייתה חשופה פחות להתערבות צרפתית.

קנטון וו סופח לברן ב-1536, וסבויה הכירה רשמית בשלטון ברן על וו בהסכם לוזאן מה-30 באוקטובר 1564.

ב-1714, כתוצאה ממלחמת הירושה הספרדית הוענקה ממלכת סיציליה לבית סבויה לתקופה קצרה, ואז, לאחר שסיציליה נכבשה על ידי הספרדים ב-1718, ונכבשה שוב על ידי האוסטרים ב-1720, קיבל בית סבויה מאוסטריה את האי סרדיניה כתחליף לסיציליה. החל מ-1723 החלו שליטי בית סבויה להיקרא מלכי סרדיניה, אם כי בירתם נשארה טורינו.

מלחמות המהפכה הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבויה נכבשה בידי הצבא המהפכני הצרפתי ב-1792. חבל הארץ צורף למחוז מון בלאן (département du Mont-Blanc), מחוז צרפתי שהיה קיים בשנים 1815-1792. בעקבות הוצאתו להורג של לואי השישה עשר, מלך צרפת בינואר 1793 פרץ בסבויה מרד. כוחות בית סבויה שכללו את תושבי סבויה, פיימונטה ועמק אאוסטה הצליחו לכבוש את אנסי, אבל הובסו בקרב מריבל (Méribel) ב-13 בספטמבר 1793. סבויה עתידה הייתה להישאר בידי הצרפתים עד 1815.

ב-1798 חולקה סבויה בין המחוזות מון-בלאן ולימן (département du Léman השם הצרפתי לאגם ז'נבה), מחוז צרפתי שהיה קיים בשנים 1813-1798. ב-1801 התנתקה סבויה רשמית מהאימפריה הרומית הקדושה. ברסטורציה הראשונה של 1814 בעקבות התפטרות של נפוליאון הוחזרו כשני שלישים משטח סבויה לממלכת סרדיניה. שליש משטח סבויה, כולל הערים החשובות שמברי ואנסי, נשאר בצרפת. לאחר שנפוליאון חזר לשלטון לתקופה קצרה בת מאה הימים שהסתיימה בתבוסה בקרב ווטרלו, הוחזר השליש הנותר של סבויה לממלכת סרדיניה בקונגרס וינה במטרה לחזק את סרדיניה כמדינת חיץ על גבולה הדרום-מזרחי של צרפת.

היסטוריה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובר לאופלד לפרנס - נוף בסבויה (מוזיאון לאומנות על שם וולטרס)

מ-1815 ועד 1860 הייתה סבויה חלק מממלכת פיימונטה-סרדיניה.

סיפוח לצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפובליקה הצרפתית השנייה ניסתה לספח את סבויה ב-1848. כוחות שנשלחו מליון, פלשו לשמברי בירת סבויה, והכריזו על סיפוחה לצרפת. השמועה על ניסיון הסיפוח התפשטה ברחבי סבויה, ואיכרים חמושים בקלשונים וחרמשים התרכזו במטרה לעלות על שמברי. הצרפתים גורשו מהעיר בידי האוכלוסייה המקומית, ורבים מהם נטבחו.‏[5]

במטרה לכרות ברית כנגד אוסטריה במלחמת לאיחוד איטליה נפגש ראש ממשלת ממלכת פיימונטה-סרדיניה, קמילו בנסו די קאבור ב-21 ביולי 1858 בחשאי עם קיסר צרפת נפוליאון השלישי בעיירה פלומביאר לה בן (Plombières-les-Bains) שבמחוז ווז'. במהלך הדיונים הסכים קאבור למסור את ניס ואת סבויה לצרפת בתמורה לתמיכה צבאית במלחמה המתוכננת כנגד האימפריה האוסטרית. אף שהסכם פלומביאר היה סודי, נחשף קיומו במהרה.‏[6]

הסכם טורינו שבו סופחו ניס וסבויה רשמית לצרפת נחתם בטורינו ב-24 במרץ 1860.‏[7] תושבים בנפות הצפוניות של סבויה: שבלה ופוסיי הביעו רצון להסתפח דווקא לשווייץ השכנה, שאיתה היו לנפות הצפוניות קשרים כלכליים עתיקי יומין. על מנת לצמצם את השאיפה להסתפח לשווייץ הכריזה ממשלת צרפת על אזור סחר חופשי ששימר את קשרי המסחר ארוכי הימים הפטורים ממס שבין הקהילות הצפוניות של סבויה לבין ז'נבה. ב-23-22 באפריל נערך משאל עם שבו התבקשו הגברים במחוז לאשר את הסכם טורינו, שפירושו הצטרפות לצרפת או לדחותו. הייתה התנגדות מה לנוסח השאלה במשאל שלא כללה אפשרויות אחרות: הצטרפות לשווייץ, הישארות באיטליה או עצמאות מחודשת לחבל. תוצאות המשאל, על פיו תמכו 99.8% מהנשאלים בהצטרפות לצרפת, גררו האשמות על זיוף תוצאות הבחירות, בייחוד על ידי הממשלה הבריטית, שהתנגדה להתפשטות הטריטוריאלית של האויב הצרפתי המסורתי.

כתב העיתון הטיימס בסבויה ששהה בבונאוויל ב-22 באפריל כינה את ההצבעה "הפרסה הנחותה והבלתי מוסרית ביותר שהתחוללה אי פעם בתולדות העמים" הוא סיים את מאמרו במילים:

Cquote2.svg

אני משאיר לכם להגיע למסקנות בכוחות עצמכם ממסע זה, המראה בבירור מה הייתה ההצבעה בחלק זה של סבויה. ההצבעה הייתה האירוניה המרה ביותר שאי פעם נעשתה על זכות ההצבעה העממית. הקלפיות בידיהם של אותן רשויות שהוציאו את הצווים, שום פיקוח אפשרי; אפילו מתיירים חששו והתחמקו שמא הם ינסו להעמיק בעניין; כל התנגדות הוצמתה באיומים, וכל חופש פעולה ניטל לחלוטין. אינך יכול באמת להוכיח את האופוזיציה על שהחליטה לפרוש מהמשחק, הכוח שפעל נגדה היה גדול מדי. ולכן באשר לתוצאות ההצבעה, אין צורך בכלל להיות מוטרד בגינן, הן תהיינה מזהירות כמו אלו שנערכו בניס. הסכנה היחידה היא שהרשויות בסבויה בקנאותם עלולים להגיע לתוצאות כפי שקרה לצרפתים ב-1852, כשמצאו להפתעתם כי היו יותר פתקים בהצבעה ממספר המצביעים ברשימות.

Cquote3.svg

במכתבו לשגריר בווינה, לורד אוגוסטוס לופטוס (Augustus Loftus), כתב שר החוץ הבריטי ג'ון ראסל, רוזן ראסל הראשון "ההצבעה בסבויה ובניס היא פרסה... אנחנו איננו משועשעים או מושכלים".

הסיפוח הוכרז רשמית ב-14 ביוני 1860. שני הסכמים נחתמו בין הקיסרות הצרפתית השנייה ובין ממלכת פיימונטה-סרדיניה ב-23 באוגוסט 1860, וב-7 במרץ 1861, על מנת ליישב את הנושאים הנותרים בהקשר לסיפוח.

חזית טירת שמברי, מושב הממשל, עברה שיפוץ יסודי לאחר הסיפוח

המאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1919, בניגוד להסכם הסיפוח, ביטלה צרפת רשמית את הפירוז הצבאי של החלקים בסבויה שעליהם הוסכם בקונגרס וינה, ואת אזור הסחר החופשי - שני חלקים בהסכם הסיפוח שבאופן בלתי רשמי פעלה צרפת בניגוד להתחייבויותיה החתומות לגביהם במלחמת העולם הראשונה. ב-1932 גונתה צרפת על ידי בית דין בינלאומי בשל אי ציותה לסעיפים בהסכם טורינו הנוגעים למחוזות סבויה וניס.

למשך תקופה קצרה, בשנים 1943-1942 הייתה סבויה תחת שלטון איטליה הפשיסטית תחת בניטו מוסוליני.

במהלך השנים קיבלה המילה "סיפוח" קונטציות שליליות, בייחוד אחרי שגרמניה סיפחה את אלזס-לורן ב-1871, ושמו של התהליך שונה ל"צירוף סבויה לצרפת" (Rattachement de la Savoie à la France)‏[8] וזה היה המונח בו השתמשו ב-1960, בחגיגות מאה שנים לסיפוח סבויה.‏[9] דניאל רופּ (Daniel Rops) מהאקדמיה הצרפתית הצדיק את המונח החדש במילים אלו:

Cquote2.svg

סבויה החלה לחגוג את החגיגות ב-1960, המנציחים את מאה השנה של צירופה (rattachement) לצרפת. המילה צירוף (rattachement) מודגשת כאן בכוונה. הסבויארים מייחסים לה ערך רב, וזו המילה היחידה בה הם החליטו להשתמש בטרמינולוגיה הרשמית של חגיגות מאה השנה. בזאת הם צודקים לחלוטין. אתמול נעשה שימוש במונח אחר: סיפוח. בעיון מקרוב זו מונח שגוי. האם נוכל לכנות סיפוח כשאנו מדברים על החלטה שאושרה על ידי 130,889 מצביעים מתוך 135,449? ...סבויה לא סופחה .... אלא צורפה מתוך רצונם החופשי של תושביה.

Cquote3.svg

חבר הפרלמנט פ. טפונייה (P. Taponnier), אמר על הסיפוח:

Cquote2.svg

בשלהי מרץ 1860 נערך טקס האירוסין של סבויה לצרפת בארמון הטוילרי... טקס שהיה ברית של אהבה ונאמנות... היה זה מתוך הסכמה חופשית שהיא (סבויה) נתנה את עצמה לצרפת במשאל עם חגיגי שמנהיגנו אינם יכולים להתעלם מהתנאים או מההתחייבויות. הלוואי שפעמוני ערינו... בסבויה יצלצלו בקול אחד להלל, בחגיגות מאה שנים נהדרות אלו, את ההתחייבות המושלמת של סבויה לצרפת. הסבויארים לא חשו איטלקים. מלבד זאת, הם דיברו צרפתית. עובדה זו מסבירה מדוע בשנים 1859-1858, כאשר החלו להתרוצץ שמועות על ההסכם החשאי של פלומביאר, שבו החליטו נפוליאון השלישי וקאבור על גורלה של סבויה, שהסבויארים בעצמם נטלו את היוזמה לבקש צירוף (rattachement).. [...] צירוף, לא סיפוח [...] הצירוף היה פעולה של רצון חופשי, על פי הסדר הלוגי של הגאוגרפיה וההיסטוריה [...]

Cquote3.svg

יהדות סבויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המידע המוקדם ביותר על יהודים בסבויה הוא מהמאה ה-13 כשדווח על קהילות בשמברי, באֶגבֶּל (Aigueblle), מוֹנְמֶליַן (Montmélian) ועוד. היהודים עסקו בעיקר בהלוואות בריבית ובסחר יהלומים. פוגרומים נערכו ביהודי סבויה בעקבות המגפה השחורה ועקב הטפותיו של ויסנט פרר. חלק מיהודי צרפת היגרו לסבויה בעקבות גירוש יהדות צרפת ב-1394, אבל גם בסבויה לא שפר חלקם. ב-1430 הורה אמדאו השמיני, דוכס סבויה ליהודים להתגורר באזורים נפרדים, ולענוד טלאי, וב-1461 גורשו היהודים גם מסבויה, מלבד קהילת שמברי שגם היא גורשה בראשית המאה ה-16.‏[10]

פוליטיקה אזורית מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז אמצע המאה ה-20, החלו לצוץ תנועות אזוריות בסבויה, כפי שצצו במחוזות היסטוריים אחרים בצרפת. התנועה האזורית של סבויה (Mouvement Région Savoie) הוקמה בדצמבר 1971 כ"תנועה" (ולא כמפלגה פוליטית מסורתית) התומכת באוטונומיה אזורית. שלא כמו מחוזות היסטוריים אחרים, כולל אלזס וברטאן, סבויה איננה אחד מחבלי צרפת והיא חלק מחבל רון-אלפ. בבחירות המקומיות ב-1996 קיבלה התנועה 19,434 קולות. היא קיבלה רק 4,849 קולות בבחירות האזורית ב-1998. ב-1998 נוסד ארגון בלתי מפלגתי חדש "אני מאמין בחבל סבויה" (La Région Savoie, j’y crois !). הארגון פועל להחלפת מחוזות סבואה וסבואה עילית בממשלה אזורית, נפרד מחבל רון-אלפ, עם אוטנומיה נרחבת יותר.

תנועות בדלניות שוליות קמו בסבויה בעשרים השנים האחרונות, והן מיוצגות בצורה הבולטת ביותר על ידי ה"ליגה של סבויה" (Ligue Savoisienne) שנוסדה ב-1994. בבחירות האזוריות של 1998 הצליח פטריס אבייל מנהיג הליגה לזכות במושב אחד (מתוך 23), והליגה קיבלה 17,865 קולות בני המחוזות יחד. ב-204 הוקם הארגון "מחכים לחירות בסבויה" (במקור באנגלית Waiting for Freedom in Savoy)‏[11] שנועד לקדם את מטרת ההיפרדות מצרפת בדרכי שלום עבור צעירים.

על פי סקרים שנערכו בשנת 2000, בין 41% ל-55% מהתושבים הם בעד ההצעה לחבל סבויה נפרד, בעוד ש-19% עד 23% היו בעד התנתקות מצרפת. לקראת סוף 2005 קרא הפולטיקאי הרווה גאימר (Hervé Gaymard), חבר מפלגת האיחוד למען תנועה עממית ושר האוצר לשעבר של צרפת לתת לסבויה מעמד מיוחד, דומה לחבל ארץ, תחת הצעתו "מועצת מדינות סבויה" ('Conseil des Pays de Savoie').

דיונים היסטוריוגרפיים מודרניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות, בעקבות תנועת הבדלנות הזעירה שקמה בסבויה, הוקדשה תשומת לב רבה לבחינת התוקף החוקי של הסיפוח של 1860. הליגה של סבויה, למשל, דוחה את הסכם טורינו ואת משאל העם שבא בעקבותיו כבטל ומבוטל. היסטוריונים מודרניים מסכימים בדרך כלל שאכן היו אי סדרים במשאל העם של 1860, אבל הם גם מאשרים כי האמצעי שהוביל לסיפוח הוא הסכם טורינו ולא משאל העם, שמטרתו העיקרית הייתה להפגין דעת קהל אוהדת בסבויה לסיפוח לאחר החתימה על ההסכם.‏[12] בראיון עם העיתון Le Dauphiné Libéré הגדיר ההיסטוריון סילוון מילבק (Sylvain Milbach) מאוניברסיטת סבויה את משאל העם כנפוליוני, אך הוא גם טען שגם משאל עם חופשי והוגן לא היה משנה את התוצאות באופן דרמטי, כיוון שמרבית הסבוארים רצו להיות צרפתים. זו כיום היא העמדה הרשמית של מחוז סבואה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ The Romance of the House of Savoy
  2. ^ הערך סבויה באנציקלופדיה הקתולית מ-1913
  3. ^ בצרפתית מודרנית sapin; sapinière מציין יערות אשוחים
  4. ^ פרובינקיה זו, שאין לה מקבילה מודרנית, השתרעה ככל הנראה בין הנהרות אן ורון, אגם ז'נבה, הרי היורה והנהר ארה, אם כי יש חילוקי דעות בין ההיסטוריונים לגבי הגבולות המדויקים
  5. ^ מאמר ב-Journal de Genève מה-22 באפריל 1860 (בצרפתית)
  6. ^ כפי שהשתקף בדבריו של שר החוץ הבריטי ג'ון ראסל, רוזן ראסל הראשון בפרלמנט ביולי 1861
  7. ^ תוכן ההסכם (בצרפתית)
  8. ^ הצרפתים העדיפו להשתמש במילה rattachement (צירוף) ולא במילה réunion (איחוד) שעלולה להזכיר את האנשלוס
  9. ^ La Savoie au miroir du Centenaire de son Rattachement à la France
  10. ^ האנציקלופדיה העברית, כרך כ"ה עמוד 478
  11. ^ אתר הארגון Waiting for Freedom in Savoy
  12. ^ 1860, La Savoie de l'Annexion