לואיס ויימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואיס ויימן
Louis C. Wyman
WymanLouis(R-NH).jpg
לידה 16 במרץ 1917
מנצ'סטר, ניו המפשייר, ארצות הברית
פטירה 5 במאי 2002 (בגיל 85)
וסט פאלם ביץ', פלורידה, ארצות הברית
שם מלא לואיס קרוסבי ויימן
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת הרווארד
אוניברסיטת ניו המפשייר
עיסוק משפטן, פוליטיקאי, שופט
מפלגה Republican Disc.svg המפלגה הרפובליקנית
סנאטור מטעם מדינת ניו המפשייר
31 בדצמבר 19743 בינואר 1975
(4 ימים)
מושל ממנה מלדרים תומסון

לואיס קרוסבי ויימןאנגלית: Louis Crosby Wyman‏; 16 במרץ 19175 במאי 2002) היה פוליטיקאי ומשפטן אמריקאי. הוא היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס הראשון של מדינת ניו המפשייר, ובמשך שלושה ימים ייצג אותה בסנאט של ארצות הברית. הייתה זו אחת מתקופות הכהונה הקצרות ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית. ויימן היה חבר המפלגה הרפובליקנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויימן נולד ב-16 במרץ 1917 במנצ'סטר, הגדולה שבערי ניו המפשייר, בנם של אליס סיבלי (קרוסבי) ולואי אליוט ויימן. ב-1938 השלים את לימודיו הגבוהים באוניברסיטת ניו המפשייר השוכנת בעיר דורהאם, ובשנת 1941 סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד. הוא התקבל ללשכות עורכי הדין של מסצ'וסטס ושל ניו המפשייר ב-1941, ולזו של פלורידה במהלך 1957. לאחר מכן החל לעסוק בעריכת דין בבוסטון במסגרת משרד עורכי הדין "Ropes & Gray".

במהלך מלחמת העולם השנייה שירת בקרב על האיים האלאוטיים בדרגת לוטננט בכוחות המילואים של צי ארצות הברית בין השנים 1942–1946. הוא שימש גם כיועץ משפטי עבור ועדה בסנאט האמריקאי ב-1946. בשנת 1947 היה מזכירו של הסנאטור סטיילס ברידג'ס (אנ') ובשנים 1948–1949 היה יועץ לוועדת הקונגרס המשותפת לשיתוף פעולה כלכלי בין-לאומי. מ-1961 ועד 1953 שירת כתובע הכללי של מדינת ניו המפשייר, וב-1957 היה ויימן לנשיא אגודת התובעים הכלליים הלאומית. ב-1961 המשיך בקריירה ציבורית כיועץ לענייני חקיקה עבור מושל ניו המפשייר וישב בראשות ועדות משפטיות אחדות.

בבחירות אמצע הכהונה ב-1962 נבחר אל בית הנבחרים של ארצות הברית כנציג מחוז הקונגרס הראשון של ניו המפשייר, מטעם המפלגה הרפובליקנית. עם ניצחונות המפלגה הדמוקרטית במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1964 הפסיד ויימן בבחירות לתקופת כהונה שנייה, אז שב אל גבעת הקפיטול ב-1966 ומאז נבחר שלוש פעמים נוספות. בבחירות 1974 לא התמודד ויימן מחדש אל בית הנבחרים, ובחר לרוץ לסנאט של ארצות הברית לאחר פרישתו של הסנאטור נוריס קוטון לאחר 20 שנה. תוצאות הבחירות הראשונות הראו כי ויימן מוביל על המועמד הדמוקרטי ג'ון דורקין בפער של 355 קולות[1].

עם זאת, דורקין דרש לספור מחדש את קולות הבוחרים, מה שהביא לזכייתו של דורקין תוך הובלה בת עשר קולות בלבד[1]. המושל מלדרים תומסון (אנ') אישר בעקבות זאת את דורקין כמנצח. ברם, ויימן תבע גם הוא לספור מחדש את הספירה החוזרת והיוצרות התהפכו פעם נוספת — ויימן הוביל בשני קולות גרידא. קוטון בינתיים התפטר ב-31 בדצמבר 1974; ותומסון מינה את ויימן למלא את שארית כהונתו של קוטון אשר פגה ב-3 בינואר 1975, במטרה להעניק לו ותק בסנאט. דומה היה כי מינויו של ויימן לסנאט הביא לידי גמר את הסכסוך, אך דורקין פנה למליאת הסנאט, שהיא לפי חוקת ארצות הברית הבוררת הסופית בכל הנוגע לבחירות אל הסנאט. ועדת הכללים והניהול, שבתחום סמכויותיה תוצאות הבחירות לסנאט, דנה האם להשביע את ויימן לתקופת כהונתו המלאה עד לינואר 1981. ב-14 בינואר 1975 החזירה מליאת הסנאט את הסוגיה לוועדת הכללים, שהשיבה בעצמה 35 פתקי הצבעה שנויים במחלוקת לסנאט בהתבסס על 3,000 קלפיות מפוקפקות. עם זאת, הסנאט לא הצליח להגיע לעמק השווה על אפילו פתק הצבעה בודד.

לאחר שבעת חודשי התגוששות שכללו שישה ניסיונות לא-מוצלחים של הסיעה הדמוקרטית להשביע את דורקין, ויימן, שמעולם לא נשבע אמונים לתפקידו, הציע כי דורקין והוא יתמודדו זה מול זה בבחירות ביניים. דורקין נעתר, והסנאט הכריז על רִיק במושב של ניו המפשייר ב-8 באוגוסט 1975, עד לקיום הבחירות המיוחדות. בזמן זה, תומסון מינה את קוטון למלא את מושבו אותו עזב. הבחירות המיוחדות התקיימו ב-16 בספטמבר, ודורקין ניצח את ויימן בנוחיות בפער של כ-28,000 קולות — מה שגדע את הבחירות הצמודות ביותר לסנאט מאז החלו בחירות ישירות לסנאט בעקבות התיקון ה-17 לחוקת ארצות הברית ב-1913.

ויימן שימש כשופט בבית המשפט העליון של ניו המפשייר מ-1978 עד 1987. ב-15 בספטמבר 2002 מת לאחר מאבק במחלת הסרטן[1]. גופתו נשרפה, ואפרו פוזר בים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 AP‏, Louis C. Wyman, 85; Served 5 Terms in House, באתר הניו יורק טיימס, 9 במאי 2002 (באנגלית)