לואיס מרטינס דה סוסה דנטאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לואיס מרטינס דה סוסה דנטאספורטוגזית: Luis Martins de Souza Dantas ‏; 1876 - 14 באפריל 1954) דיפלומט ברזילאי, שבתקופת שירותו בצרפת במהלך מלחמת העולם השנייה הציל חייהם של יהודים רבים כאשר סיפק להם ויזות בניגוד לעמדתה המוצהרת של ממשלתו. בשל מעשיו אלו הוכר בשנת 2003 כחסיד אומות העולם מטעם מוסד יד ושם.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1930 ל-1945 שלט בברזיל הרודן ז'טוליו ורגאס. ורגאס היה בעל נטיות פשיסטיות ולדעת אחדים אף אנטישמיות. כך, לדוגמה, נימק את השעיית החוקה ב-1937 והכרזתו על מצב חירום, ויצירת משטר פשיסטי שכונה "המדינה החדשה" בתוכנית קומוניסטית להפלת המשטר בברזיל, תוכנית שכונתה בשם רב המשמעות "תוכנית כהן".

משטרו של ורגאס נקט במדיניות של הגבלת הגירה של מיעוטים, במיוחד יפנים ויהודים בשל "הסכנה הצהובה" ו"הסכנה הקומוניסטית", מדיניות זו אף מצאה ביטוי מפורש בחוקה שהתקבלה בשנת 1934, בסעיף 121, שקבע מגבלות על ההגירה לברזיל על מנת לשמור על "שלמותה האתנית". בחודש יוני 1937 אסר משרד החוץ הברזילאי במפורש על הנפקת ויזות ליהודים. יחד עם זאת יש לציין כי מדיניות דומה של צמצום הגירה וסגירת שערים בפני פליטים רווחה באותה התקופה במדינות רבות בעולם, ביניהן, למשל, ארצות הברית.

ורגאס ניהל מדיניות נייטרלית עם תחילת המלחמה. נטייתו הטבעית של המשטר, על פי אופיו האידאולוגי הייתה לחבור למדינות הציר. עם זאת, מערכת קשרי המסחר של ברזיל הכריעה לבסוף לצד בעלות הברית. לאחר ההתקפה על פרל הארבור, וכניסת ארצות הברית למלחמה, ניתקה ברזיל את יחסיה הדיפלומטיים עם גרמניה, בינואר 1942, ובאוגוסט 1942 הכריזה עליה מלחמה. בשנת 1944 שלחה ברזיל את כוח המשלוח הברזילאי להילחם בחזית האיטלקית לצד בעלות הברית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוסה דנטאס נולד למשפחה מכובדת בריו דה ז'אנירו ב-1876, ולאחר קריירה פוליטית פנה לשירות החוץ הברזילאי. בין 1922 ל-1943 שימש כשגריר ברזיל בצרפת, ולאחר הכיבוש הנאצי בשנת 1940 שימש כשגריר ברזיל בצרפת של וישי.

דנטאס היה נשוי ליהודייה בשם אלייזה מאייר סטרן, אך היא הצליחה לעזוב את צרפת בשנת 1940.

הוא הכיר בסבלם של האנשים שנרדפו על ידי המשטר הנאצי - יהודים, קומוניסטים והומוסקסואלים. הוא קיבל משר החוץ הברזילאי אוסוולדו ארניה אישור כללי להנפקת ויזות לאנשים חסרי נתינות. הוא ניצל אישור זה להנפקת ויזות דיפלומטיות ל-800 אנשים, בהם כ-425 יהודים. אישורים אלו הצילו את חיי המשפחות שקיבלו אותם, והיגרו לברזיל, הרחק מאימי השואה. בין הניצולים במאי התיאטרון זביגנייב זימבינסקי, אשר היה מאנשי התיאטרון הבולטים בברזיל.

הנפקת הוויזות בניגוד למדיניות משרד החוץ התגלתה כאשר אונייה שנשאה אנשים רבים בעלי ויזות שהונפקו על ידו נתקעה במצור ימי בריטי במרוקו, ותוקף הוויזות חלף, והיה עליו לחדשן. דנטאס הועמד לדין משמעתי. הוא זוכה בדין מן הטעם שבעת שהנפיק את הוויזות היה כבר פנסיונר, והוחזר לשרת בצרפת.

עם כיבושה של צרפת של וישי בידי הנאצים, בנובמבר 1942 נעצר דנטאס, שהיה שגריר מדינת אויב, ושהה במעצר בגרמניה במשך 14 חודש, עד שהוחלף במאי 1944 עבור גרמנים ששהו במעצר בברזיל.

בדצמבר 1944 הוחזר דנטאס לשירות החוץ של מדינתו, על ידי ורגאס. בתחילה שירת במשלחת לארגון האומות המאוחדות, כאשר מרכז הארגון היה בלונדון, בינואר ובפברואר 1946, ולאחר מכן במשרות זוטרות בשגרירות בפריז. בשנת 1954 מת בפריז.

פעולותיו של דנטאס נותרו עלומות במשך מספר עשורים, ורק לאחר מחקר שנערך על ידי ההיסטוריון פביו קויפמן ממכון ראול ולנברג נודע על פעולותיו. בשנת 2003 הכריז מוסד יד ושם על דנטאס כחסיד אומות העולם. קויפמן פרסם ספר על פרשת דנטאס, בשם "דון קישוט בחשיכה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]