לדלג לתוכן

לואי פיליפ, רוזן סגור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לואי פיליפ, רוזן סגור
לידה 10 בדצמבר 1753
פריז, ממלכת צרפת ממלכת צרפתממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באוגוסט 1830 (בגיל 76)
פריז, המונרכיה של יולי צרפתצרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Antoinette Elisabeth Marie d'Aguesseau עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת house of Ségur
אב Philippe Henri, marquis de Ségur עריכת הנתון בוויקינתונים
אם Louise Anne Madeleine de Vernon עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Philippe-Paul de Ségur
Octave-Henri Gabriel, comte de Ségur עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר הסנאט הקונסרבטיבי
1813–1814
שגריר צרפת ברוסיה
1785–1789
(כ־4 שנים)
פרסים והוקרה
  • Knight Grand Cordon of the Order of Christ (1810)
  • אגודת הסינסינטי
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • אביר מסדר לואי הקדוש
  • הצלב הגדול של מסדר ישו (פורטוגל)
  • מסדר לואי הקדוש
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לואי פיליפ, רוזן סגורצרפתית: Louis Philippe de Ségur;‏ 10 בספטמבר 175327 באוגוסט 1830) היה היסטוריון ודיפלומט צרפתי.

לואי פיליפ נולד בפריז לפיליפ אנרי, מרקיז סגור. ב-1769 התגייס לצבא הצרפתי וב-1781 השתתף בתפקיד קולונל במלחמת העצמאות של ארצות הברית בקרב יורקטאון תחת פיקודו של הרוזן דה רושאמבו. ב-1784 נשלח כשגריר לסנקט פטרבורג, התקבל בחוגיה של קטרינה הגדולה וכתב מספר קומדיות בעבור התיאטרון שלה. ב-1787 חתם על הסכם מסחרי עם רוסיה שהביא לצרפת יתרונות רבים.

הוא שב לפריז ב-1789, אהד את המהפכה הצרפתית וניסה להשפיע על אונורה מירבו לכרות ברית עם ספרד נגד אנגליה. ב-1791 נשלח לברלין אך נתקל שם ביחס עוין. הוא פרש מכל תפקידיו אל העיר סו שבחבל איל-דה-פראנס ושם הקדיש את זמנו לכתיבה של ספרים היסטוריים ואחרים.

ב-1801 התמנה על ידי הסנט הצרפתי לחבר האספה המחוקקת על פי פקודתו של נפוליון בונפרטה, וב- 1803 נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית. ב-1813 שימש כסנאטור וכחבר מועצת המדינה, אך ב- 1814 הצביע בעד הדחתו של נפוליון בונפרטה והפך לאחד מאצילי חצרו של המלך לואי השמונה עשר. ב-1815 הודח מכל תפקידיו בגלל שלקח חלק בשובו של נפוליון לשלטון במשך מאה הימים (1 במרץ - 18 ביוני 1815). הוא רצה לצאת לגלות עם נפוליון לאי סנט הלנה, אך בקשתו זו נדחתה.

ב-1819 הושבו לו כל תפקידיו. בין 1822 ו-1825 היה חבר המועצה העליונה של תנועת הבונים החופשיים הצרפתית וגילה דעות מתקדמות. הוא תמך במהפכת יולי 1830 ובלואי פיליפ, מלך צרפת, אך באותה שנה מת בפריז. הוא השאיר אחריו שני בנים ובת מאשתו אנטואנט ד'אגסו. אחד מבניו היה הגנרל וההיסטוריון פיליפ פול, רוזן סגור.

  • "מחשבות מדיניות" (1795)
  • "סיפורים" (1809)
  • "הרהורים, אמרות ומחשבות" (1823)
  • "זיכרונות" (1824)
  • "היסטוריה של צרפת" (1824 - 1834)
  • "היסטוריה של היהודים" (1827)

אוסף של ספריו יצא לאור ב-34 כרכים החל מ-1824.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]