לוגאנו (כדורגל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגאנו
FC Lugano.png
מידע כללי
שם מלא מועדון הכדורגל לוגאנו
כינוי ביאנקונרי
תאריך ייסוד 1908
אצטדיון סטאדיו קורנארדו, לוגאנו
(תכולה: 6,330)
נשיא אנגלו רנצטי
מאמן פאביו סלסטיני
ליגה ליגת העל השווייצרית
www.fclugano.com
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ

מועדון הכדורגל לוגאנואיטלקית: FC Lugano) הוא מועדון כדורגל שווייצרי מהעיר לוגאנו שבקנטון טיצ'ינו.

לוגאנו זכתה בעברה בשלוש אליפויות ושלושה גביעים, וב-25 במאי 2015 הבטיח המועדון את העפלתו לליגת העל השווייצרית 2015/2016 לאחר 13 שנות היעדרות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות ותקופת השיא (1908 - 1951)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון הכדורגל לוגאנו נוסד ב-28 ביולי 1908. ב-13 בספטמבר שיחקה הקבוצה את משחקה הראשון בתולדותיה, ניצון 6-0 על קיאסו. צבעי המדים הראשונים של הקבוצה היו לבנים. בהמשך עוצבו המדים בפסים צהובים-שחורים, וב-14 בנובמבר 1916 נקבעו צבעי השחור-לבן כצבעיהם הקבועים של המדים, והם משמשים את הקבוצה עד היום. ב-1922 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לליגת העל השווייצרית.

ב-10 במאי 1931 זכתה הקבוצה בתואר לראשונה בתולדותיה, לאחר שניצחה בגמר הגביע השווייצרי, שהתקיים באוצה עונה באצטדיונה הביתי, 2-1 את גראסהופרס ציריך. שבע שנים אחר כך זכתה הקבוצות באליפות הראשונה בתולדותיה, כשסיימה את העונה במקום הראשון, נקודה מעל גראסהופרס. שנות ה-40 היו המוצלחות ביותר עבור לוגאנו, ובעשור זה הצליחו לקנות מקום של קבע בצמרת הטבלה. הם הוסיפו שתי אליפויות (1941, 1949) ושלוש סגנויות, והעפילו פעם נוספת לגמר הגביע.

מעבר אצטדיון והופעות ראשונות באירופה (1951 - 1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההצלחה, דחפו הרשויות בלוגאנו להקמת אצטדיון חדש עבור הקבוצה. לאחר ששיחקה מיום היווסדה באצטדיון קמפו מארציו, עברה לוגאנו לביתה החדש, סטאדיו קורנארדו, שנחנך ב-26 באוגוסט 1951. אמנם, הקבוצה לא הצליחה לשחזר את הצלחתה, ועד לאמצע שנות ה-60 ירדה לליגת המשנה שלוש פעמים. בכל אחת משלוש הפעמים, חזרה הקבוצה לליגה הבכירה לאחר היעדרות של עונה אחת בלבד.

ב-1968 זכתה הקבוצה בגביע השני שלה, לאחר שגברה 2-1 על וינטרטור בגמר, ובעקבות הניצחון השתתפה לראשונה בטורניר אירופי, גביע אירופה למחזיקות גביע, ממנו הודחה בשמינית הגמר על ידי ברצלונה. שלוש שנים אחר כך חזרה לאירופה, הפעם לטורניר גביע אופ"א, הפעם הודחה על ידי לגיה ורשה. מאז ההופעה בגביע אופ"א, עברו שנים עד שהצליחה לוגאנו להפגין דומיננטיות או לזכות בתארים ובהעפלות לאירופה. למעשה, לאורך רוב שנות ה-80 בילתה הקבוצה בליגת המשנה.

הגביע השלישי והחזרה לצמרת (1988 - 2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1988 חזרה הקבוצה לליגה הבכירה, וארבע שנים אחר כך העפילה לגמר הגביע בפעם השישית בתולדותיה, אך הפסידה ללוצרן לאחר הארכה. שנה אחר כך, בסיומה של עונת 1992/1993, זכתה הקבוצה בגביע השלישי בתולדותיה, לאחר שהביסה 4-1 את גראסהופרס. בעונת 1994/1995 סיימה הקבוצה במקום השני בטבלה, המיקום הגבוה ביותר שלה מאז האליפות האחרונה ב-1949, מה שזיכה אותה במקום בגביע אופ"א עונה אחר כך. באותו טורניר רשמה הקבוצה את הישג השיא שלה באירופה עד כה, כשהדיחה מהמפעל את אינטר מילאנו, לפני שהודחה בעצמה בשמינית הגמר. עם זאת, בליגה חוותה הקבוצה עונה חלשה שהסתיימה במקום העשירי בלבד, ועונה אחר כך ירדה לאחר תשע שנים לליגת המשנה, ונעדרה למשך עונה אחת מהליגה הבכירה.

פשיטת רגל, פירוק ובנייה מחדש (2001 - 2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2000/2001 רשמה הקבוצה הישג מרשים כשסיימה כסגנית האלופה, לאחר שהוליכה את התקופה למשך תקופה ארוכה ואף סיימה ראשונה בתום העונה הסדירה והכניסה לפלייאוף. בזכות מיקומה בליגה, זכתה הקבוצה להשתתף לראשונה בתולדותיה במוקדמות ליגת האלופות, ואף רשמה ניצחון 2-1 על שחטאר דונצק, שלא הספיק עקב ההפסד 3-0 במשחק הראשון. לקראת סיום העונה נמצא נשיא הקבוצה מת במכוניתו, והקבוצה נכנסה לחובות שהגיעו עד לכ-72 מיליון פרנק שווייצרי. הקבוצה נאלצה להכריז על פשיטת רגל, ובעקבות כך איבדה את מקומה בליגת העל השווייצרית, למרות שסיימה במקום השלישי בליגה. הקבוצה פורקה, ובמקומה הוקמה קבוצת AC לוגאנו, שתמשיך את המסורת של המועדון. היא הורשתה לשוב ולשחק עם קבוצת הנוער בליגה הרביעית בעונת 2003/2004. עם סיום העונה, ב-30 ביוני 2004, הודיעה הקבוצה על איחוד עם קבוצת מלקנטונה אניו, שעלתה באותה עונה לליגת המשנה, שם שיחקה הקבוצה המאוחדת החל מעונת 2004/2005.

ב-2006 נרכשה הקבוצה על ידי נשיא קבוצת גנואה האיטלקית. ב-4 ביוני 2008, כחלק מחגיגות המאה למועדון, הושג הסכם בין מחזיקי המניות של הקבוצה ועיריית אניו, לשינוי שמה של הקבוצה חזרה ל-FC לוגאנו. לאחר שינוי שמה, הגיעה הקבוצה פעמיים ברציפות לפלייאוף העלייה לליגה הבכירה, והפסידה בשני המקרים.

לאחר עונה נוספת שהסתיימה בקריסה לקראת סיום העונה והפסד העלייה, החליט הבעלים על מהפכה ניהולית בקבוצה. הוא בנה שדרת ניהול מקצועית המורכבת מאנשי מקצוע איטלקים לתפקידי האימון והניהול הספורטיבי. גם המהפכה הזו לא עזרה, ושוב לוגאנו לא הצליחה להעפיל לליגה הבכירה, כשסיימה חמישית בלבד בליגה.

בתחילת עונת 2012/2013 רכש אנגלו רנטצי 60 אחוזים מהשליטה במועדון, לקראת רכישה מוחלטת בהמשך העונה. מבחינה מקצועית, לאחר פתיחה מוצלחת נכנסה הקבוצה למשבר ורשמה ארבע נקודות בתשעה משחקים, עד שסיימה במקום השביעי בלבד בטבלה. עונה אחר כך פתחה הקבוצה ברצף שלילי את משחקי הליגה ואף עמדה בפני ירידת ליגה, אך לאחר החלפת מאמן רשמה רצף מרשים של 12 ניצחונות ב-18 משחקים, כדי לסיים במקום השני בטבלה, המיקום הטוב ביותר שלה מזה חמש שנים.

לוגאנו החלה את עונת 2014/2015 בסגל מצומצם, וללא יומרות לזכייה בתואר. לאחר שפבלו בנטנקור, איש עסקים מאורוגוואי, רכש אחוזים מהקבוצה, החל להגיע רכש של שחקני חיזוק מאורוגוואי, ולוגאנו סיימה את הסיבוב הראשון במקום השני, במרחק נקודה מהפסגה. ב-11 במאי 2015 גברה הקבוצה 2-0 על סרבט ז'נבה, לאחר שהאחרונה לא הפסידה במשך כחצי שנה, ועלתה על חשבונה לפסגה. מאז, לא שמטה לוגאנו את היתרון בטבלה, וחזרה לליגה הבכירה לאחר 13 שנים.

ב-1 ביוני 2015 סיימה הקבוצה את ההתקשרות עם ליוויו בורדולי, המאמן שהעלה את הקבוצה ליגה. כשבועיים אחר כך, ב-14 ביוני מינתה הקבוצה את המאמן זדנק זמאן הצ'כי.

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליגת העל השווייצרית
  • אלופה (3): 1937/1938, 1940/1941, 1948/1949
  • מקום שני (5): 1942/1943, 1944/1945, 1945/1946, 1994/1995, 2000/2001
הגביע השווייצרי
  • זוכה (3): 1930/1931, 1967/1968, 1992/1993
  • פינאליסטית (4): 1942/1943, 1951/1952, 1970/1971, 1991/1992

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הליגה האירופית - עונת 2018/2019
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח' בית ט' בית י' בית יא' בית יב'
גרמניהגרמניה באייר לברקוזן אוסטריהאוסטריה רד בול זלצבורג רוסיהרוסיה זניט סנט פטרבורג בלגיהבלגיה אנדרלכט אנגליהאנגליה ארסנל יווןיוון אולימפיאקוס ספרדספרד ויאריאל איטליהאיטליה לאציו טורקיהטורקיה בשיקטש ספרדספרד סביליה אוקראינהאוקראינה דינמו קייב אנגליהאנגליה צ'לסי
בולגריהבולגריה לודוגורץ ראזגרד סקוטלנדסקוטלנד סלטיק דנמרקדנמרק פ.צ. קופנהגן טורקיהטורקיה פנרבחצ'ה פורטוגלפורטוגל ספורטינג ליסבון איטליהאיטליה מילאן אוסטריהאוסטריה ראפיד וינה צרפתצרפת אולימפיק מרסיי בלגיהבלגיה ראסינג גנק רוסיהרוסיה קרסנודאר קזחסטןקזחסטן אסטנה יווןיוון פאוק סלוניקי
שווייץשווייץ פ.צ. ציריך גרמניהגרמניה רד בול לייפציג צרפתצרפת בורדו קרואטיהקרואטיה דינמו זאגרב אזרבייג'ןאזרבייג'ן קרבאך ספרדספרד ריאל בטיס רוסיהרוסיה ספרטק מוסקבה גרמניהגרמניה איינטרכט פרנקפורט שוודיהשוודיה מאלמה בלגיהבלגיה סטנדרד לייז' צרפתצרפת סטאד רן בלארוסבלארוס באטה בוריסוב
קפריסיןקפריסין א.א.ק. לרנקה נורווגיהנורווגיה רוזנבורג צ'כיהצ'כיה סלביה פראג סלובקיהסלובקיה ספרטק טרנבה אוקראינהאוקראינה וורסקלה פולטבה לוקסמבורגלוקסמבורג F91 דודלאנג' סקוטלנדסקוטלנד גלאזגו ריינג'רס קפריסיןקפריסין אפולון לימסול נורווגיהנורווגיה FK סרפסבורג טורקיהטורקיה אקהיסאר בלדייספור צ'כיהצ'כיה יבלונץ הונגריההונגריה וידאוטון