גנואה (כדורגל)

גנואה
Genoa Cricket and Football Club
מידע כללי
שם מלא	Genoa Cricket and Football Club
כינוי	Grifone (הגריפין) ; Rossoblu (האדומים-כחולים) ; Vecchio Balordo (הזקן הטיפש)
תאריך ייסוד	7 בספטמבר 1893
אצטדיון	אצטדיון לואיג'י פראריס,; ג'נובה, איטליה ; (תכולה: 36,599)
בעלים	777 Partners
נשיא	אנריקו פרציוזי
יו"ר	Alberto Zangrillo
מאמן	אלכסנדר בלסין
ליגה	סרייה ב'
	genoacfc.it
תלבושת

מועדון הקריקט והכדורגל גנואה (באנגלית: Genoa Cricket and Football Club), או ג'נואה 1893 (באיטלקית) המכונה בקיצור גנואה, הוא מועדון כדורגל איטלקי מהעיר ג'נובה שבצפון איטליה, המשחק בסרייה ב'. המועדון הוקם ב-1893 והוא מועדון הכדורגל הרביעי הכי ותיק באיטליה, והעתיק ביותר באיטליה שעדיין פעיל, כבר למעלה מ-125 שנים ברציפות.

למועדון 9 אליפויות איטליה, כאשר זכה ב-6 אליפויות איטליה ב-7 העונות הראשונות של הליגה הבכירה באיטליה (החל מ-1898 ועד 1904), ועוד 3 אליפויות בשנות ה-20 וה-30. עוד מעבר לכך למועדון עוד 8 סגנויות, וגביע קופה איטליה אחד מתקופה זו שהייתה תקופת תור הזהב של הקבוצה ששלטה בכדורגל האיטלקי בשנותיו הראשונות.

צבעי המועדון הם אדום וכחול ובשל כך המועדון מכונה "Rossoblu" (האדומים-כחולים). הקבוצה משחקת באצטדיון לואיג'י פראריס שבג'נובה המכיל 36,536 מקומות, שהיא חולקת עם יריבתה העירונית סמפדוריה. המשחקים בין הקבוצות הם הדרבי של גנואה המכונה גם "דרבי הפנסים".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת מועדון הכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועדון הוקם ב-7 בספטמבר 1893 כ"מועדון גנואה לקריקט ואתלטיקה", כאשר בשנים הראשונות התחרה המועדון בקריקט ואתלטיקה וכדורגל היה רק מחלקה משנית. הקבוצה במקור הוקמה על מנת לייצג את אנגליה מעבר לים, ולכן החולצות לייצוג קבוצות הספורט של המועדון היו לבנות, כמו החולצות של נבחרת אנגליה, ושבסמל הקבוצה מהקמתה ועד היום מופיע דגל אנגליה. בתחילה איטלקים לא הורשו להצטרף למועדון כלל כי המועדון היא לבריטים בלבד. המועדון קיים את הפעילויות שלו בצפון-מערב העיר ג'נובה, באזור הקמפאסו, באתר שנקרא "Piazza d'Armi". אנשי המפתח שניהלו את המועדון בתחילת דרכו היו: צ'ארלס דה גרייב סלס, ס. בלייק, ג. גרין, ו. ריילי, דניאל ג. פווקוס, סאנדיס, א. דה תיירי, ג'ונתן סאמרהיל האב, ג'ונתן סאמרהיל הבן וסיר צ'ארלס אלפרד פייטון.

ב-10 באפריל 1897, מחלקת הכדורגל של המועדון, שהייתה כבר קיימת מ-1893, הפכה להיות הדומיננטית והעיקרית שלו, הודות לג'יימס ריצ'רדסון ספנסלי. זהו היה אחד המועדונים היחידים לכדורגל באיטליה, כאשר באותה תקופה היו קיימות רק עוד 4 מחלקות כדורגל באיטליה, כולן בטורינו. איטלקים הורשו להצטרף למועדון, שעבר לקיים את פעילותו במתקן הספורט בעיר שנקרא "Ponte Carrega". המשחק הראשון של המועדון היה משחק ידידות בבית, נגד קבוצה מעורבבת של המועדונים "Internazionale Torino" ו"FBC Torinese" (הקבוצות ההיסטוריות מהם קמה קבוצת הכדורגל טורינו) והסתיים בהפסד גנואה 1–0. זמן מה לאחר מכן קיימה הקבוצה משחק ידידות בחוץ נגד "Alessandria" (כיום בליגה סרייה ג') וגנואה ניצחה 2–0. התקיימו משחקי ידידות נוספים נגד ימאים בריטיים מפעם לפעם.

תחילת התחרות ושנות הזוהר של גנואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה לאחר מכן קמה התאחדות הכדורגל האיטלקית שהקימה גם את הליגה האיטלקית הבכירה וכעבור עונה אחת בלבד מהקמת קבוצת הכדורגל באופן רשמי, בעונת 1898, הפכה גנואה לקבוצה הראשונה אי פעם שזוכה באליפות איטליה. הקבוצה זכתה באליפות זאת במגרש ה"Velodrome Humbert I" בטורינו. בעונה לאחר מכן שינתה גנואה את שמה ל"מועדון הקריקט והכדורגל של גנואה" (ללא האתלטיקה), ושינתה את צבע החולצה לפסים אנכיים של לבן וכחול שנודעים באיטליה בשם "biancoblu". הקבוצה המחודשת המשיכה לשלוט בליגה האיטלקית וזכתה בעוד 2 אליפויות רצופות, בעונות 1899 (שהייתה למעשה טורניר נוק-אאוט בין 5 קבוצות) ו-1900. בשנת 1901 שינתה הקבוצה את הופעתה פעם נוספת כששינתה את הצבעים לכחול נייבי ואדום ולמדי החצי-חצי שנודעים באיטליה בשם "rossoblu", צבעים שמשתמשים בהם עד היום קבוצות אחרות באיטליה כמו בולוניה, קליארי ועוד קבוצות מליגות קטנות. הקבוצה איבדה את תואר האליפות לראשונה רק בעונת 1901 למילאן (בזמנו "מועדון הכדורגל לקריקט וכדורגל מילאן") שזכתה לראשונה, אך השיבה את התואר ב-1902, ואף זכתה בעונות 1903 ו-1904 ובכך השלימה 6 אליפויות ב-7 העונות הראשונות בכדורגל האיטלקי, כאשר יובנטוס מסתמנת כיריבה הגדולה שלה בעונות הללו כשהיא מסיימת סגנית ולא רחוקה בעצמה מתואר האליפות. גנואה הייתה גם הקבוצה הראשונה בכדורגל האיטלקי ששיחקה משחקים בינלאומיים, כאשר היא ביקרה בצרפת ב-27 באפריל 1903, שיחקה נגד ניס וניצחה 3–0. בשנים לאחר תקופת האליפויות דעכה גנואה לאיטה.

בשנת 1908 החליטה ההתאחדות האיטלקית לאסור על שחקנים זרים בליגת האיטלקית. גנואה שרוב שחקניה הבולטים היו אנגלים נפגעה קשות וניסתה להביע מחאה על גזירה זו ביחד עם מילאן, טורינו ופירנצה שאף פרשו מהתחרויות של ההתאחדות בעונה העוקבת. בעונה לאחר מכן הפכה ההתאחדות את החלטתה ואפשרה לקבוצות לקבל שחקנים זרים לשורותיהם וגנואה התחזקה ובנתה את הסגל מחדש, כמו כן בשנים אלו עברה גנואה לשחק באצטדיון הנוכחי שלה - אצטדיון לואיג'י פראריס שנקרא גם "אצטדיון מראסי" שהכיל בזמנו 25,000 מקומות ונחשב לחדיש בדומה לאצטדיונים בכדורגל האנגלי בתקופה הזאת.

עם הקמתה של נבחרת איטליה בכדורגל ב-1910, הייתה גנואה למקור גאווה לעיר ששלחה שחקנים רבים לנבחרת כמו אדוארדו מריאני, אנריקו סרדי ורנצו דה וצ'י, שהיה קפטן הנבחרת תקופה מסוימת. האנגלי ויליאם גרבוט מונה למאמן הקבוצה לנסות להפיח בה חיים מחדש, שהיה מוכר ברחבי איטליה בהיותו כריזמטי ובמנהג שלו לעשן טבק במקטרת, וכונה על ידי השחקנים "מיסטר" (כינוי כללי למאמן באיטלקית). גנואה הצליחה לזכות באליפות איטליה בעונת 1914/1915, אם כי התואר הוענק לה רשמית בשנת 1919, עם סיום מלה"ע ה-1, בגלל חוסר יכולת לוגיסטית לסיים את הליגה עד הסוף. במהלך המלחמה נהרגו שחקני הקבוצה לואיג'י פרארי (על שמו נקרא אצטדיון הקבוצה), אדולפו ג'נצו, קרלו מראסי, אלברטו סוסונה וקלאודיו קסנובה בעת שירותם הצבאי בצבא איטליה, ובנוסף נהרג אחד ממייסדי המועדון ג'יימס ריצ'רדסון ספנזלי בגרמניה מה שהיווה מכה קשה למועדון. זמן מה לאחר המלחמה הקבוצה התאוששה בשנית וזכתה בשתי אליפויות בעונות 1922/1923 ו-1923/1924, שהייתה האליפות הראשונה בה הוצג סמל ה"סקודטו" (scudetto) - שמשמעותו היא שהקבוצה שזוכה בו זכתה גם בזכות לענוד את "מגן הסקודטו" לאורך העונה הבאה בשילוב עם דגל איטליה. בשנים אלו כיכבו בסגל הקבוצה: ג'ובאני דה פרה, לואיג'י בורלנדו ורנצ'ו דה וצ'י. ב-1928 שינתה גנואה את שמה ל"מועדון הכדורגל גנואה 1893" (Genova 1893 Circolo del Calcio) באופן זמני בגלל המשטר הפשיסטי באיטליה שרצה למחוק את הקשר לקריקט ולאנגליה ממועדון שזוהה כאנגלי. ביתר העשור הקבוצה סיימה כסגנית עוד 4 פעמים והייתה פקטור משמעותי בצמרת, כאשר העונה האחרונה בה היוותה פקטור בצמרת הייתה 1929/1930 אז סיימה סגנית אלופה.

בעונת 1933/1934 נשר המועדון לסרייה ב' בפעם הראשונה בתולדותיו, אך כעבור עונת גלות אחת חזרה גנואה לליגה הבכירה. הזכייה הראשונה והיחידה של גנואה בגביע האיטלקי הייתה בעונת 1936/1937 אז גברה על רומא 1–0 בגמר הגביע בזכות שערו של מריו טורטי. בעונת 1939/1940 הגיע הקבוצה לגמר ה"קופה איטליה" פעם נוספת אבל הפסידה 1–0 לפיורנטינה.

אחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1945 לאחר סיום מלחמת העולם השנייה ונפילת המשטר הפשיסטי באיטליה, שינה המועדון את שמו חזרה ל"מועדון הקריקט והכדורגל גנואה" שהיה לפני השינוי שנכפה עליהם ב-1928. המועדון, שלפני מלחמת העולם השנייה היה אחד מהטובים בעולם, לא הצליח להתאושש מהמלחמה כמו שאר המועדונים הגדולים באיטליה, ובעקבות זה נחלש מאוד ודעך לאיטו.

עם תחילת שנות ה-50 החל המועדון להדרדר ולנשור לסריה ב' לפרקים. ב-1962 ו-1964 זכה המועדון ב"גביע האלפים" (Coppa delle Alpi) גביע ידידות שנערך בין מספר קבוצות בולטות בליגות באיטליה, שווייץ, צרפת וגרמניה. בשנות ה-60 עד שנות ה-80. אולם הקבוצה המשיכה להתנדנד בין סרייה א' לסרייה ב' ולא הצליחה להתייצב. ב-1970 מצבה אף התדרדר יותר והיא הגיעה עד לסרייה סי. המועדון נקלע למערבולת והחליף בעלים מספר פעמים בשנים אלו ולא הצליח להתרומם. בשנים 1971–1973 התאוששה הקבוצה עד שב 1973/1974 עלתה חזרה לסרייה א', אך לאחר עונה חזרה שוב לסרייה ב' והמשיכה להתנדנד בהמשך העשור. בשנות ה-80 המשיכה הקבוצה להתנדנד הלוך ושוב בין הליגה הראשונה והשנייה. 1990/1991 הייתה אחת העונות הטובות של המועדון שסיים אומנם רק במקום הרביעי אבל לא הפסידה בביתה כל העונה, וניצחה בכל המפגשים הגדולים את יובנטוס, אינטר, מילאן, רומא, לאציו, פיורנטינה, נאפולי ואף ניצחה את היריבה הגדולה סמפדוריה, שזכתה באליפות בעונה זו. על כן שיחקה הקבוצה בגביע אופ"א בעונה הבאה, ואף הצליחה לטפס עד לחצי גמר הגביע לפני שאייאקס הדיחה אותה מהטורניר, כשבדרך היא מדיחה את ליברפול אחרי ניצחון באצטדיון אנפילד. לרוע מזלה של גנואה תקופה טובה זו לא המשיכה והיא התנדנדה בין הליגות באיטליה גם בהמשך העשור. הנשיא, ספינלי מכר את גנואה ב-1997 ואף החמיר את חוסר יציבות הקבוצה שהחליפה 3 בעלים ו-4 יושבי ראש בין השנים 1997–2003 בזמן שהקבוצה מדשדשת.

שנות ה-2000 ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד אמצע שנות ה-2000, המועדון היה באי יציבות מתמדת, שהתבטאה בעליית וירידת ליגות ללא הפסקה. ב-2003 רכש את המועדון אנריקו פרציוזי, כשהמועדון היה על סף ירידה לסרייה סי, אבל ניצל על ידי החלטת ההתאחדות האיטלקית להרחיב את הסרייה ב' ל-24 קבוצות.

בעונת 2004/2005 סיימה גנואה במקום הראשון בסריה ב' שהקנה לה כרטיס חזרה לליגה הבכירה לאחר ניצחון 3–2 על ונציה, אך התאחדות הכדורגל האיטלקית גילתה שגנואה קנתה מוונציה את המשחק והענישה אותה בשלילת הכרטיס לליגה הבכירה והורדה לליגה השלישית, הסריה סי. בעונת 2005/2006 סיימה הקבוצה במקום השני בסריה סי ועלתה לסרייה ב', וכעבור עונה אחת בלבד בסריה ב' סיימה הקבוצה במקום השלישי שהחזיר אותה לליגה הבכירה, אחרי 12 שנים של היעדרות.

בעונה הראשונה שלהם אחרי החזרה לליגה הבכירה באיטליה, סיימה גנואה במקום העשירי. בסיום העונה גנואה ביצעה מסע רכש מכובד כשמטרתה לעונת 2008/2009 הייתה לסיים במקום המוביל לאירופה. גנואה עמדה במשימתה, כשתוך כדי ניצחה קבוצות כמו יובנטוס, רומא ומילאן וגם ניצחה בשני הדרבים מול סמפדוריה. החלוץ הארגנטיני, דייגו מיליטו סיים במקום השני בטבלת מלכי השערים. בסיום אותה עונה, מיליטו והקשר טיאגו מוטה נמכרו לאינטר מילאנו, אך הרנן קרספו הגיע לקבוצה בהעברה חופשית. בעונת 2009/2010 גנואה סיימה במקום התשיעי והמאכזב כשתוך כדי הם הודחו בשלב מוקדם מהגביע האיטלקי. העונה המאכזבת הובילה את גנואה לרכוש מספר שחקנים, ביניהם מיגל ולוסו וראפיניה. אחרי פתיחת עונה מאכזבת, פוטר ג'אן פיירו גספריני אחרי ארבע שנים. מחליפו היה דוידה בלארדיני. בינואר 2011 גנואה צירפה את המגן השמאלי, לוקה אנטונלי, הקשר הסלובקי, יוראי קוצקה והחלוץ אלברטו פאלוסקי.

בקיץ 2018 הצטרפו לשורותיה מספר רב של שחקנים כדוגמת אנדריי ראדו, פדריקו ואלייטי, קוראי גונתר, רומולו סוסה אורסטס, לורנצו קאלגרי, סנדרו ראניירי, קשישטוף פיאטק, כריסטיאן קואמה ודומניקו קרישיטו שחזר לקבוצה לאחר 7 שנים ברוסיה.

בסיום עונת 2021/2022 נשרה הקבוצה לסרייה ב' לאחר 12 שנים רצופות בסרייה א', אך היא חזרה לליגה הראשונה כעבור שנה.

אוהדים ויריבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי גנואה מרוכזים בעיקר בצפון-מערב איטליה בליגוריה, כמו כן לגנואה אוהדים רבים במחוזות פיימונטה וואל ד'אוסטה. עצם היותה של גנואה עיר נמל מוכרת ברחבי העולם וימאים, ישנם קהילות רבות מחוץ לאיטליה שרואים את עצמם כאוהדי גנואה, ולמועדון בסיסי אוהדים בבואנוס איירס, אמסטרדם, טוקיו, טורונטו, ניו יורק, סן פרנסיסקו, ברצלונה, איסלנד ועוד ערים רבות.

היריבות הגדולה והמסורתית של גנואה היא היריבות נגד היריבה העירונית סמפדוריה שבסיסה גם הוא בעיר ג'נובה, והמשחקים ביניהם הן הדרבי של גנואה שמכונה "דרבי הפנסים" (באיטלקית: "Derby della Lanterna"), מקור הכינוי הוא המגדלור של גנואה, שמעבר להיותו מגדלור פעיל, הוא סמל של העיר גנואה, שכאמור היא עיר נמל היסטורית מפורסמת.

לאוהדי גנואה יש יריבות ושנאה כלפי מילאן מה שיצר אירועים בעבר של קטטות בין קבוצות אוהדיהן, ובעיקר מאז האירוע המפורסם ב-1995, בו נדקר למוות האוהד הגנואי וינצ'נזו ספניולו על ידי אוהד מילאנזי סימון ברבאליה. בהמשך לזאת לאוהדי גנואה חברות רבת שנים עם אוהדי קבוצת נאפולי (החל מ-1982). במחזור האחרון של עונת 2006/2007 בסרייה ב', גנואה ונאפולי סיימו בתיקו 0–0 שעזר לשניהן לעלות לסרייה א', ואוהדי גנואה פרשו שלט ובו כתוב: "Benvenuto fratello napoletano" (שמשמעותו: "ברוכים הבאים, אחינו הנפוליטנים"), ושתי קבוצות האוהדים חגגו את עלייתם הצפויה לליגה העליונה במשחק זה.

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-6 בפברואר 2022

מס'		עמדה	שם
1	קרואטיה	שוער	אדריאן שמפר
5	איטליה	מגן	אנדראה מסיילו
8	גרמניה	קשר	נדים אמירי
10	איטליה	קשר	פיליפו מלגוני (בהשאלה מאטאלנטה)
11	איסלנד	חלוץ	אלברט גודמונדסון
13	איטליה	הגנה	מאטי בני
15	מקסיקו	הגנה	יוהאן ואסקז (בהשאלה מאוניברסידד נסיונל)
16	איטליה	מגן	ריקרדו קאלפיורי
17	גרמניה	מגן	לאנרט קזיבורה
20	גאנה	חלוץ	כאלב אקודן
22	איטליה	שוער	פדריקו מרקטי
27	איטליה	קשר	סטאפנו סטוררו

מס'		עמדה	שם
32	דנמרק	קשר	מורטן פרנדרמפ
33	ברזיל	קשר	הרנני אזוודו ז'וניור (בהשאלה מפארמה)
36	שווייץ	מגן	סילבן הפטי
44	פולין	חלוץ	אלכסנדר בוקסה
45	איטליה	חלוץ	קלאבין יאבוהה
47	קרואטיה	קשר	מילאן באדל
52	סרביה	מגן	ניקולה מקסימוביץ'
65	איטליה	קשר	ניקולו רובלה (בהשאלה מיובנטוס)
90	איטליה	קשר	מנולו פורטנובה
99	צ'ילה	קשר	פבלו גלדמס מילאן
	אוסטריה	קשר	שטפן אילזנקר
	טורקיה	חלוץ	גיבן ילצ'ין
	הולנד	קשר	קווין סטרוטמן (בהשאלה מאולימפיק מרסיי)

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרייה א':
- אליפויות (9): 1898, 1899, 1900, 1902, 1903, 1904, 1914/1915, 1922/1923, 1923/1924
- סגנות (8): 1901, 1905, 1912/1913, 1913/1914, 1921/1922, 1924/1925, 1927/1928, 1929/1930
הגביע האיטלקי:
- זכייה (1): 1936/1937
- סגנות (1): 1939/1940
סרייה ב':
- אליפויות (6): 1934/1935, 1952/1953, 1961/1962, 1972/1973, 1975/1976, 1988/1999
- סגנות (1): 1980/1981
סרייה סי:
- אליפות (1): 1970/1971
- סגנות (1): 2005/2006