לויס לאורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לויס לאורי

לוֹיס לאוריאנגלית: Lois Lowry; נולדה ב-20 במרץ 1937) היא סופרת ילדים אמריקאית. ספריה של לאורי מופנים לגילאים שונים, ואינם נמנעים מעיסוק בנושאים קשים כגון מחלת הסרטן או השואה. עם זאת, לאורי היא יוצרת הסדרה המצליחה והמשעשעת, "אנסטסיה קרופניק" המיועדת לילדים בגיל בית הספר היסודי. ספריה של לאורי תורגמו לשפות רבות, ביניהן עברית, ולאורי זכתה פעמיים במדליית ניוברי, פרס אמריקאי יוקרתי לספרות ילדים. פעם על ספרה "מונה מספר לכוכבים" (1989) המספר את סיפור הצלת יהודי דנמרק במהלך השואה, ופעם על ספרה "המעניק" (1993), ספר ראשון מתוך סדרה בת ארבעה ספרים, המספר את קורותיו של ילד החי בחברה אוטופית לכאורה, שבה כל העימותים בין בני האדם נפתרו.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורי נולדה בהונולולו שבהוואי בשם לויס אן הָמֶרסברג (Lois Ann Hammersberg). היא הייתה האמצעית מבין שלושת ילדיהם של רוברט וקת'רין המרסברג. אביה היה רופא שיניים ששירת בצבא ארצות הברית, ובילדותה נדדה לאורי במקומות רבים בעקבות עבודתו של אביה. בין היתר שהתה המשפחה לאחר מלחמת העולם השנייה בין 1948 ל-1950 ביפן. לאחר שסיימה את חוק לימודיה בבית ספר תיכון בניו יורק התחילה לאורי לימודי תואר ראשון באוניברסיטת בראון, בשנת 1954. בשנת 1956, בהיותה בת 19, נישאה לחבר ללימודים בשם דונלד לאורי, והפסיקה את לימודיה.

לאורי הביאה לעולם ארבעה ילדים מנישואיה לדונלד, שהיה קצין בצבא ארצות הברית. בעקבותיו נדדה המשפחה במקומות שונים בארצות הברית בהם הוצב. לאחר מספר שנים סיים דונלד את שירותו הצבאי, והחל ללמוד משפטים. לאחר שסיים את לימודי המשפטים התיישבה המשפחה, בשנת 1963, בפורטלנד במדינת מיין.

לאחר שילדיה גדלו, החליטה לאורי להשלים את השכלתה, וסיימה לימודי תואר ראשון בספרות אנגלית באוניברסיטת דרום מיין בשנת 1972. בתקופה זו החלה גם לעבוד כצלמת ועיתונאית עצמאית. היא התמחתה בצילום ילדים, וביצירת כתבות מצולמות על נושאים הקשורים בילדים ונוער. בתקופה זו משכה עבודתה את תשומת לב אנשי הוצאת הספרים הגדולה "האוטון מיפלין" ואלו עודדו אותה להוציא לאור את ספרה הראשון.

בשנת 1977 הוציאה לאורי לאור את ספרה הראשון, "קיץ למות בו" (A Summer to Die), המספר את סיפורן של שתי אחיות, שאחת מהן חולה בלוקמיה. ספר זה היה מבוסס על ניסיון החיים של לאורי, שאחותה הלן, המבוגרת ממנה בשלוש שנים, מתה מסרטן בהיותה בת 28. הספר הצליח, והביא לכתיבת ספרים נוספים ולהכרה בכשרונה של לאורי, שהייתה אז בת ארבעים, כסופרת וצלמת. הצלחה זו הביאה לניתוק מבעלה, ובשנה בה יצא הספר לאור התגרשה לאורי.

לאחר גירושיה עברה לאורי לגור בקיימברידג' שבמסצ'וסטס, שבה גרה לתקופה קצרה בעת שבעלה למד באוניברסיטה. היא מקדישה את חייה לכתיבה ולטיפול במשפחתה ובחיות המחמד שלה. בשנת 1995 עברה טרגדיה נוספת כאשר בנה ג'ון, שהיה טייס קרב בצבא ארצות הברית, נהרג בהתרסקות מטוסו.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריה של לאורי מיועדים לגילאים שונים, כתובים בסגנונות שונים, ועוסקים בנושאים שונים. סדרת "אנסטסיה קרופניק" (Anastasia Krupnik) המצליחה היא סיפור משעשע על ילדה דעתנית וממושקפת בת 10, בעוד שסדרת "המעניק" היא מעין מדע בדיוני המתרחש בעולם דמיוני, בו נפתרו כל הקונפליקטים בין בני אנוש, באמצעות חוקים, אך ילד בן 12 ושמו ג'ונס מגלה כי מאחורי החזות האידילית מסתתר עולם אפל. לאורי אינה מתחמקת מהתמודדות עם נושאים קשים כמוות, מחלה או השואה. גם סדרות משעשעות יותר, המיועדות לקוראים צעירים, כסדרת "אנסטסיה קרופניק" או סדרת "גוני גרין" אינן מתחמקות מעיסוק בנושאים קשים.

על פי הסופרת, כל ספריה עוסקים באותו נושא כללי: חשיבות הקשרים בין בני אנוש, והתפקיד שמשחקים בני אדם בחייהם של בני האדם אחיהם.[1]

כתיבתה של לאורי זכתה להכרה ולפרסים רבים. בין היתר זכה ספרה "קיץ למות בו" בפרס ספרות הילדים מטעם אגודת הקריאה הבינלאומית בשנת 1978, ספרה "Autumn Street" זכה בעיטור לשבח מטעם אגודת הספריות האמריקאית בשנת 1980, ספרה "Rabble Starkey" זכה בפרס הספרות של העיתון בוסטון גלוב בשנת 1987, וספריה "מונה מספר לכוכבים" ו"המעניק" זכו במדליית ניוברי בשנת 1990 ו-1994. "מונה מספר לכוכבים", המספר את סיפור הצלת יהודי דנמרק מנקודת מבטה של ילדה דנית, זכה גם בפרס הספר היהודי הלאומי, המוענק מטעם הארגון היהודי האמריקאי "מועצת הספרים היהודית", בשנת 1990.[2]

ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מונה מספר לכוכבים; מאנגלית: יחיעם פדן, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1997.‬
  • המעניק; תרגום: דפני לוי-ינוביץ, ירושלים: כתר, 1998 (The Giver).
  • הכחול האבוד; תרגמה מאנגלית: יעל ענבר; עורכת הספר: גילי בר-הלל, ירושלים: כתר, 2002.‬
  • גוּנִי גרין בבית הספר; איורים: מידי תומאס; מאנגלית: מאירה פירון,‫ תל אביב: טל-מאי, תשס"ה-2005 (Gooney bird greene).
  • אנסטסיה; מאנגלית: מאירה פירון, תל אביב: טל-מאי, תשס"ו-2006 ‬(Anastasia Krupnik).
  • אנסטסיה אחראית על הבית; מאנגלית: מאירה פירון, תל אביב: טל-מאי, תשס"ז (Anastasia on her own).
  • וילובי: משפחה מהספרים; מאנגלית: מאירה פירון, הוצאת טל־מאי וידיעות ספרים, 2017.‏ (The Willoughbys)
  • שליח; מאנגלית: ניצן לפידות, הוצאת כתר, 2015. (Messenger)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לויס לאורי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביוגרפיה אתר הבית של לויס לאורי. (באנגלית)
  2. ^ זוכי פרס הספר היהודי הלאומי, אתר מועצת הספרים היהודית. (באנגלית)