לוך לומונד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוך לומונד
View of loch lomond.JPG
מיקום מערב דנבארטונשייר/ארגייל וביוט/סטירלינג, סקוטלנד
סוג לוך של מים מתוקים
שטח 70 קילומטר רבוע
אורך מרבי 39 קילומטר
רוחב מרבי 8 קילומטר
עומק ממוצע 37 מטרים
עומק מרבי 190 מטרים
נפח 2.6 קילומטר מעוקב
נהר מזין אנדריק עריכת הנתון בוויקינתונים
מקור לנהר נהר לוון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינות באגן הניקוז סקוטלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 56°05′00″N 4°34′00″W / 56.083333333333°N 4.5666666666667°W / 56.083333333333; -4.5666666666667 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לוך לומונדאנגלית: Loch Lomond, בגאלית סקוטית: Loch Laomainn) הוא לוך סקוטי של מים מתוקים שחוצה את שבר ההיילנדס. זהו מקווה המים הגדול ביותר בבריטניה מבחינת שטח פנים[1]. הלוך מכיל איים רבים, כולל אינצ'מורין, אי המים המתוקים הגדול ביותר באיים הבריטיים[2]. לוך לומונד הוא יעד נופש פופולרי. הוא כרגע חלק מהפארק הלאומי של לוך לומונד והטרוסאכס, שהוקם בשנת 2002. השם "לוך לומונד" הוא עיוות של השם הגאלי Lac Leaman, שמשמעותו "אגם הבוקיצות".

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוך לומונד הוא לוך מים מתוקים בשבר ההיילנדס, שנחשב לגבול שבין השפלה הסקוטית (ה-Lowlands) לבין מרכז סקוטלנד וההיילנדס. אורכו כ-39 ק"מ ורוחבו נע בין 1.2 ל-8 ק"מ. עומקו הממוצע הוא כ-37 מטרים, כאשר עומקו המקסימלי הוא 190 מטרים. שטח הפנים שלו הוא 70 קמ"ר, ונפחו הוא 2.6 קמ"ק[3]. מבין כל הלוכים והאגמים בבריטניה, לוך לומונד הוא הגדול ביותר מבחינת שטח פנים, והשני הגדול ביותר (אחרי לוך נס) מבחינת נפח המים[4]. לחופו המזרחי של הלוך נמצא הר בן לומונד, שמתנשא לגובה של 974 מטרים, והוא הדרומי ביותר שבין פסגות מונרו הסקוטיות[5].

איים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוך כולל בתוכו מעל 30 איים, תלוי בגובה המים. חלק מהם גדולים במיוחד ביחס לגופי מים מתוקים אחרים בבריטניה. אינצ'מורין, לדוגמה, הוא האי הגדול ביותר שנמצא בתוך גוף מים מתוקים בכל האיים הבריטיים. חלק מהאיים הללו הם ככל הנראה קראנוגים (Crannogs) - איים מלאכותיים שהוקמו בתקופות פרהיסטוריות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוך לומונד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Peter Matthews, The New Guinness Book of Records, Guinness World Records Limited, 1995, עמ' 17, ISBN 0-85112-736-3
  2. ^ Worsley, Harry, Loch Lomond: The Loch, the Lairds and the Legends, Lindsay Publications, Glasgow, 1988, ISBN 978-1-898169-34-5
  3. ^ Loch Lomond and the Trossachs Fact File
  4. ^ Scotland’s Water Environment Review 2000-2006
  5. ^ Ben Lomond