לוסיאן ארווה
 | |
| דיוקן עצמי | |
| לידה |
7 באוגוסט 1910 הודמזוושרהיי, הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
26 ביוני 2007 (בגיל 96) ניי-סיר-סן, צרפת |
| שם לידה |
Elkán László |
| תחום יצירה |
צילום |
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד (1992) אביר מסדר האמנויות והספרות (1994) |
  | |
לוסיין ארווה (במקור לאסלו אלקאן, בהונגרית: Elkán László; בצרפתית: Lucien Hervé; הודמזוושרהיי, 7 באוגוסט 1910 – פריז, 26 ביוני 2007) היה צלם צרפתי ממוצא יהודי-הונגרי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאסלו אלקאן נולד במשפחה יהודית מתבוללת בעיר שדה בדרום הונגריה. עקב מותו המוקדם של אביו, לאיוש אלקאן, סיטונאי עורות, הוא גודל על ידי אמו בלבד יחד עם שני אחיו. כשהיה בן שמונה, הוא ומשפחתו עברו לבודפשט, שם בא בקשר עם קבוצת "חוג העבודה" השמאלנית של לאיוש קשאק, שבו הוא אכן השתתף זמן מה.
לאחר סיום לימודיו התיכוניים נסע לווינה ונרשם לאוניברסיטת וינה לכלכלה, אך לא השתתף בשיעורים, במקום זאת הוא צייר וחיזר אחר נערות, הוא מעולם לא סיים את האוניברסיטה.
ב-1929 עבר לפריז, שם בא בקשר עם התנועות הקומוניסטיות המקומיות. תחילה עבד בבנק, אך עזב בשל החריגות המזיקות בנהלים ובשל פעולות ההונאה המתמשכות שחווה שם והפך למעצב אופנה. הוא השתתף בתנועת האיגודים המקצועיים כעמיתו של מאטה זלקה, שבאמצעות המלצתו הפך לחבר במפלגה הקומוניסטית של צרפת ב-1933. בינתיים פוטר מאיגוד מעצבי האופנה בגלל ארגון שביתה על ידו.
בשנת 1938, החל לעבוד כעיתונאי יחד עם מיקלוש מילר עבור מריאן מגזין (Marianne Magazin). מילר צילם את התמונות ואלקאן כתב עבורן את הטקסט. שיתוף הפעולה ביניהם הסתיים כשמילר עבר לאלג'יריה ב-1938, אך אלקאן לא הודה בכך בפני העורך שלו, במקום זאת הוא התחיל לצלם בעצמו.
במהלך מלחמת העולם השנייה קיבל הכשרה בשימוש ברדיו ושימש ככתב חדשות. בשנת 1940, נפל בשבי הגרמני בדנקרק. בסתיו 1941 החל לארגן קומוניסטים במחנה השבויים בפרוסיה המזרחית, בשל כך הצליח להימלט עם חמישים מחבריו. הוא למעשה הצליח לעוור את עצמו באופן זמני וכך הצליח להימלט מבית החולים של המחנה בעזרת רופא המחנה הפולני. לאחר בריחתו מהשבי השתתף בתנועת ההתנגדות הצרפתית, אך בינתיים הפך גם למנהיג המפלגה הקומוניסטית של צרפת בגרנובל, בעת שהמפלגה הפכה לבלתי חוקית בצרפת. באותו הזמן התחיל לצייר, וכמה מתמונותיו הוצגו ב-1942 וב-1943 בסלון הסתיו בפריז ובתערוכת האביב במונטה-קרלו. לאחר שחרור פריז חזר מיד לעיר והתיישב בה. במחתרת השתמש בשם Lucien Hervé וזה נשאר שמו. תצלומיו מתקופת המלחמה פורסמו במגזינים Vu, Picture Post ו-Match. דרך המגזינים הללו, הכיר את רוברט קאפה ואת אנדרה קרטס באותה תקופה. בתום מלחמת העולם השנייה החל לצלם עבור France Illustration. באותה עת גורש לצמיתות מהמפלגה הקומוניסטית של צרפת ב-1947 והפך לצלם מקצועי.
בשנת 1949 הכיר את לה קורבוזיה, אחת הדמויות המגדירות ביותר של האדריכלות המודרנית של המאה ה-20, והפך ל"צלם הבית" שלו בין השנים 1949 לבין 1965. מתוך כחצי מיליון תצלומיו של ארווה, 18,000 עוסקים בעבודותיו של האדריכל, שלפי הצהרתו - דרך תמונותיו של ארווה, הצליח לגלות פרטים ודרכי ראייה בבניינים שלו שהוא עצמו אפילו לא חשב עליהם. בנוסף ללה קורבוזיה, לקוחותיו כללו את אלוור אלטו, מרסל ברויאר, קנזו טנגה, ריצ'רד ניוטרה, אוסקר נימאייר, ז'אן פרובה, ברנרד זרפוס וולטר גרופיוס. ארווה גם תיעד את בניית מטה אונסק"ו בפריז. הוא סייר בעולם עם תערוכות נודדות רבות שלו.
בשנת 1965 אובחן כחולה בטרשת נפוצה, שבגינה נאלץ לוותר על צילום פעיל לזמן מה, אך לאחר שמצבו השתפר, הוא הרים שוב מצלמה וצילם פורטרטים של בני זמנו המפורסמים.
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1985 : Under the auspices of the Rencontres d'Arles, he receives the Medal of the City of Arles, as one of the first donors of his photographs to the Musée Réattu. He also is awarded by the honorary citizenship of Arles.
- 1990 : Receives the medal of the French Legion of Honour for his activity in the French Resistance.)קבלת אות לגיון הכבוד בשל פעילותו בתנועת ההתנגדות הצרפתית)
- 1993 : Receives the Fine Arts Medal from the Académie of Architecture, Paris.
- 1994 : Named Chevalier des Arts et des Lettres.
- 2000 : Receives Grand Prize in Photography from the city of Paris. Hungary awards him the Order of Merit of the Republic.
- 2001 : In Hungary, he is elected as a member of the Széchenyi Academy of Literature and Arts. He receives an oeuvre award from the Association of Hungarian Photographers. He is awarded with the officer degree of the French Ordre des Arts et des Lettres.
- 2004 : He establishes a photographic award – Prix Lucien Hervé et Rodolf Hervé, to support young professional photographers. (הוא ייסד פרס על שמו ועל שם בנו למתן תמיכה לצלמים מקצועיים צעירים)
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1985 Perception de l'architecture" The Rencontres d'Arles festival
- 1999 Architecte de l'ombre / Le Beau court la rue" The Rencontres d'Arles festival
- 2004 Fotografie di architettura – Le Corbusier, Biennale Internazionale di Fotografia di Brescia, Italy
- 2005 Lucien Hervé, L'œil de l'architecte, CIVA, Brussels
- 2007 Construction - Composition / Le Corbusier – Lucien Hervé Fondation Le Corbusier, Paris (was on show in India as well)
- 2007 Le Corbusier – Lucien Hervé, Galerie Taisei, Tokyo
- 2007 Rétrospective Lucien Hervé, Galerie Caméra Obscura, Paris
- 2007 In memoriam Lucien Hervé, Galerie du Jour agnès b., Paris
- 2008 Lucien Hervé, Photographies, Chapelle Bacchus, Besançon
- 2008 Le Corbusier e Lucien Hervé Construção/Composição, Lisbon
- 2008 Párizsi fotográfiák és művészportrék, Magyar Fotográfusok Háza – Mai Manó Ház, Budapest
- 2008 Lucien Hervé – The Soul of an Architect, Michael Hoppen Photography, London
- 2009 Architettura in immagini. Lucien Hervé fotografa Le Corbusier, Palazzo Te, Mantua
- 2010 Lucien Hervé, Galerie du Jour agnès b., Paris
- 2010 Lucien Hervé, sculpteur d'images, Keitelman Galerie, Brussels
- 2010 Lucien Hervé 100, Szépművészeti Múzeum (Museum of Fine Arts), Budapest
- 2010 Elkán László hazatér. Lucien Hervé 100, Emlékpont Múzeum, Hódmezővásárhely (Hungary)
- 2011 Vivants, Maison de la Photographie Robert Doisneau, Gentilly
- 2012 « Contacts » – Lucien Hervé, Galerie Camera Obscura, Paris
סרטים דוקומנטריים עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Tamás Margit : « Lucien Hervé », documentaire, 21' – 1992
- Szilvia Seres : « Lucien Hervé », documentaire, 50' – 2005
- Anne Ikhlef, Concerto en noir et blanc documentary, 50' - 2007
- Illés Sarkantyu, Lucien Hervé, documentary, 26' - 2010
- Gerrit Messiaen, Lucien Hervé photographer despite himself on YouTube, documentary, 52' - 2013
- Jérôme Bertrand, Chandigarh vu par Lucien Hervé, documentaire, 22' – 2013 (Kinokast, Vimeo)
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לרגל מאה שנה להולדתו, עשתה Duna Television סרט דיוקן עליו.
קטלוגים, אלבומים, מונוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדריכלות וצילום; אקדמי, Bp., 1968 (אדריכלות)
- Le beau court la rue (Gérim, פריז, 1970)
- שפת האדריכלות (מבוא: ג'ולה אייש; Corvina, בודפשט, 1983)
- Lucien Hervé, Budapest, é. n. [1992])
- Lucien Hervé - Bernard Noël: Intimité et immensité (Temenos, Paris, N.)
- לוסיאן ארווה (מוזיאון המלך אישטוואן הראשון, סקשפהרוואר, 2001)
- Amis inconnus. Lucien Hervé (Filigranes, h. n., 2002)
- מרסל ברויאר – לוסיאן ארווה: אונסק"ו (עורך: István Halas; גלריה N&n, בודפשט, 2003)
- Olivier Beer: Lucien Hervé. L'homme construit (Seuil, Párizs, 2001)
