אלוור אלטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלוור אלטו
היכל פינלנדיה
תמונה נוספת של היכל פינלנדיה

הוגו אלוור הנריק אלטו (או אלבר, פינית: Alvar Aalto; ‏3 בפברואר 1898 - 11 במאי 1976) היה בכיר האדריכלים הפינים במאה ה-20, ואחד מגדולי האדריכלים המודרניסטים בתקופתו. לצד קריירה פוריה כאדריכל, ידוע אלטו גם כמעצב בולט בתחום הריהוט ומוצרי הטקסטיל והזכוכית, וכאמן - צייר ופסל. רהיטיו עדיין פופולרים בימינו, וחלקם אף נמכרים בשינויים קלים בקטלוג איקאה מזה שנים רבות.

אלטו כיהן כפרופסור לאדריכלות ב-MIT בארצות הברית.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלטו נולד בשנת 1898 בקוּאוֹרטנה שבנסיכות הגדולה של פינלנד, אז חלק אוטונומי של האימפריה הרוסית. הוא היה הבן הבכור בין ארבעת ילדי משפחתו. אביו, יוהן הנריק אלטו, בן של יערן, היה מודד, בן למשפחה דוברת פינית. אמו של אלטו, סלי (סלמה) מטילדה לבית האקסטדט הייתה מנהלת דואר דוברת שוודית. כשמלאו לאלוור חמש שנים, עברה המשפחה לגור באלאירווי ואחר כך ליובסקילה במרכז פינלנד. אלטו גדל באווירה ליברלית דו-לשונית ובשעות הפנאי למד ציור (אצל אמן מקומי בשם יונאס הייסקה) ונגינה בפסנתר. הוא למד בתיכון באיווסקילה, שהיה התיכון הראשון בשפה הפינית, וסיים את מבחני הבגרות בשנת 1916. בקיץ עבד כדי להשתלם במשרד האדריכל טויבו סאלרבו שביקש להניא אותו מללמוד אדריכלות והמליץ שיעסוק בעיתונאות. אף על פי כן נרשם אלטו ללימודי אדריכלות באוניברסיטה הטכנולוגית של הלסינקי. זו הייתה תקופה בה לימוד ממוסד ואקדמי של המקצוע היה בחיתוליו. מוריו באוניברסיטה היו ארמאס לינדגרן, אוסקו ניסטרם וקרולוס לינדברג.

לימודיו הופסקו על ידי מלחמת האזרחים הפינית. הוא התגייס כחייל בצבא הלבן והשתתף בקרבות בלנקיפוהיה ובטמפרה. את עבודת האדריכלות הראשונה ביצע עוד כסטודנט כשבנה את בית הוריו החדש "מאמולה" באלאירווי. השלים בהמשך את לימודיו וסיים את התואר בשנת 1921. אחרי מסע לריגה, בקיץ 1922 התגייס לשירות הצבאי הסדיר של פינלנד העצמאית הצעירה, סיים אחר כך בית ספר לקציני מילואים בהאמינה וביוני 1923 קיבל את דרגת לוטננט משנה.

המשך פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שלא הצליח להגשים את תוכניתו לעבוד כאדריכל בהלסינקי, בשנת 1923 חנך אלטו את משרדו הראשון במרתף של בית מלון ביובסקילה. בשנה העוקבת, בשנת 1925 נשא לאישה את איינו מרסיו, אדריכלית ומעצבת פינית. יחד איתה הקים את חברת ארטק לעיצוב רהיטים ומוצר, ויחד הם יצרו חלק מהרהיטים הידועים ביותר בתקופתם, חלקם נמכרים עד ימינו אנו. למשך 4 שנים הוציא אלטו לאור תחת שם -העט "רמוס" עיתון יומי מקומי בשם Sisä-Suomi ("פינלנד המרכזית"). את ירח הדבש בילה הזוג הצעיר באיטליה. באוגוסט 1926 נולדה להם ילדה בשם חני. גרו בהתחלה בבית משפחתי, שתוכנן על ידי ויוי לן. כעבור זמן קצר בנו לפי תוכניתה של אינו, בית קיץ בשם "וילה פלורה" באלאיירבי. ב-1926 ביקר אלטו בדנמרק ובשוודיה, שבהן התרשם מאוד מנוחות הבתים של בורגנות הזעירה. בסטוקהולם הכיר את סוון מרקליוס ואת גונאר אספלונד, איתו נקשר בידידות ארוכת שנים. ב- 1927 העביר אלטו את משרדו לטורקו. ב-1928 נולד בנו המילקר. באותה שנה יחד עם אינו ערך ביקורים בשוודיה, דנמרק, צרפת והולנד. התוועדו בהזדמנות זו לקורבוזיה, ליוהאנס דייקר, זיגפריד גידיון, פרנאן לז'ה ולסלו מוהולי-נג'י. לרגל הקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית CIAM הכירו גם את ולטר גרופיוס ואת קרל מוזר. קישור קשר ידידות עם אגדה ואריק בריגמן, איתם היו להם פרויקטים משותפים.

השנים 1929-1927 היו מכריעות בקריירה של אלטו. הוא קיבל אז הזמנות לתיכנונם של שלושה בניינים חשובים שזיכו אותו במעמד האדריכל המוביל של פינלנד והעלו את קרנו בעולם. שני הראשונים היה בית מערכת העיתון "טורון סאנומט" בטורקו וספריית העיר ויפורי (כעת ויבורג בשטח רוסיה). ב-1929 זכה אלטו במכרז לבניית בית הבראה בפאימיו. בפרויקט זה השתמש אלטו בשיטת הבנייה ה"אורגנית" שאותה המשיך לפתח בהמשך. באותו זמן עיצב את כסאות "פאימיו" הידועים.

ב-1933 עבר לעבוד בהלסינקי. ב-15 באוקטובר אותה שנה הקים הזוג אלטו יחד עם מאירה גוליכסן ונילס גוסטב האהל את החברה לייצור רהיטים "ארטק".

החל משנת 1940 לימד אלטו כפרופסור לאדריכלות ב-MIT בקיימברידג' (מסצ'וסטס), בארצות הברית. היה מעורב בכמתאיים פרויקטים, מהם כמחצית הגיעו לידי מימוש. ב-1959 זכה אלטו לפרס ראשון על בניין בית האופרה בעיר אסן במערב גרמניה.בסופו של דבר בניין זה נבנה רק 12 שנה אחרי מותו על ידי האדריכלים הרלד דיילמן ואלמנתו אליסה. אשתו הראשונה איינו נפטרה מסרטן בשנת 1949. בשנת 1952 נישא אלוור אלטו לאליסה מקיניימי (פינית: Elissa Mäkiniemi), ארכיטקטית שעבדה במשרדו, ויחד תכננו והקימו במרכז פינלנד בית קיץ שנקרא "בית ניסויי".

אלוור אלטו נפטר בשנת 1976 בהלסינקי והובא לקבורה בבית הקברות הייטאניימי בעיר.

אמנותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלטו נודע ברחבי תבל בשל גישתו ההומניסטית ונחשב אחד מאבות האדריכלות והעיצוב הנורדיים של המאה העשרים. הוא מוכר ברחבי סקנדינביה, ובעיקר במולדתו פינלנד, כ"אבי המודרניזם". היה חבר בקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית, שיוסד בשווייץ בשנת 1928 על ידי לה קורבוזיה.

אנקדוטה פינית מספרת כי האגרטל בעיצובו, המוכר ברחבי העולם ואשר קרוי על שמו "אגרטל אלטו"[1] , נפוץ בבתים פיניים כמעט כמו הסאונה הפינית. אגרטל זה, לצד כלי זכוכית אחרים שעוצבו בידי אלטו ורעייתו, נמכרים עד עצם היום הזה.

בין עבודותיו החשובות: היכל פינלנדיה בהלסינקי משנת 1971, קמפוס אוניברסיטת הלסינקי לטכנולוגיה, הספרייה בעיר ויפורי (בעבר בפינלנד, בימינו מוכרת כויבורג, רוסיה) משנת 1935, בית בייקר - מעונות סטודנטים באוניברסיטת MIT, ובניינים רבים נוספים.

בדומה למספר אדריכלים ויוצרים אחרים בני תקופתו, שמהם הבולט הוא לה-קורבוזיה השווייצרי, גם על אלטו השאירה חותם רב התרבות הים-תיכונית.

פרס מדליית אלוור אלטו, אחד מפרסי האדריכלות היוקרתיים בעולם, נושא את שמו.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • האוניברסיטה הפוליטכנית של הלסינקי שבה למד, נקראה על שמו - אוניברסיטת אלטו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ https://www.iittala.com/aalto אגרטל אלטו באתר של iittala