ליאו הרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך ללא מקורות
ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, ואף שהמידע בו כנראה אמין רצוי להוסיף לו מקורות.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, ואף שהמידע בו כנראה אמין רצוי להוסיף לו מקורות.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ליאו הרמן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1888
לנסקרואן, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1951 (בגיל 63 בערך)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ליאו הרמן (1888, בלנדסקרון, אוסטריה-הונגריה1951, בירושלים) היה מנהיג ציוני ועיתונאי יהודי צ'כי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאו למד משפטים באוניברסיטת קארל בפראג, בשנת 1906 הפך הרמן לחבר באגודת הסטודנטים היהודים באוניברסיטה בפראג, אגודת "בר כוכבא", והיה יושב הראש שלה בשנים 1908–1909, באותה התקופה הזמין את מרטין בובר לפראג, לשאת שם את שלושת נאומיו על היהדות. הרמן היה עורך השבועון הציוני "סלבסטווהר" בין השנים 1910–1913. הוא כתב גם עבור ה־"Jüdische Volksstimme" בברנו ו־"Jüdische Zeitung" בווינה.

ליאו הרמן היה בן דודו של הסופר הוגו הרמן. בשנת 1913 עבר לברלין, שם עבד כמזכיר ההסתדרות הציונית העולמית. כיורשו של הוגו הרמן, הפך ליאו לעורך הראשי של העיתון "Jüdische Rundschau". ב־1914 פרסם הרמן קונטרס על נתן בירנבאום ואת החוברת "במערכה על השפה העברית". אוסף המאמרים שלו, "Die Treue", פורסם ב-1916. הוא נתן חסות למגזין "Der Jude" של מרטין בובר, שהופיע לראשונה ב־1916. לאחר תום המלחמה השתייך הרמן למשלחת הצ'כוסלובקית בועידת השלום בפריז.

בשנת 1920, חבר לאו הרמן לברתולד פייבל, בייסודה של קרן היסוד הציונית, והפך למזכירה הכללי של הקרן, תחילה בלונדון, ומאז שנת 1926 בירושלים המנדטורית. ליאו הרמן היה אחראי להפקתם של כמה סרטי תעמולה על היישוב היהודי בארץ ישראל המנדטורית, ביניהם הסרט "לחיים חדשים".

היות שרוב רובו של המחנה הציוני דחה ואף החרים את רעיון המדינה הדו-לאומית בו תמך (האידאולוגיה של תנועת ברית שלום), איים ליאו הרמן ב־1929 להתפטר מניהולה של קרן היסוד, אך בסופו של דבר נשאר במשרתו.

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Nathan Birnbaum: sein Werk und seine Wandlung", (תרגום מילולי: נתן בירנבאום: פועלו ושינויו). ברלין: הוצאת ספרים יהודית, 1914.
  • "ההון הלאומי בבניין הבית הלאומי היהודי: תעודתה ומפעלה של קרן היסוד". ירושלים: קרן היסוד, 1941 תש"א.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]