ברתולד פייבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ברתולד פייבל
Feiwel, Berthold.jpg
לידה 15 באוגוסט 1875
פוהרליץ, צ'כיה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בדצמבר 1937 (בגיל 62)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מחבר, מוציא לאור, מתרגם, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ד"ר ברוך ברתולד פַיְיבֶל (בכתיב לועזי: Berthold Feiwel;‏ 15 באוגוסט 1875, מוראביה28 בדצמבר 1937, ירושלים) היה סופר, משורר, מתרגם, עורך, פובליציסט ועסקן ציוני, מראשוני הציונים. משפטן בהכשרתו, מילא תפקידי ניהול בכירים במוסדות הציוניים, בהם מנהל קרן היסוד ואוצר התיישבות היהודים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברתולד ("טולדי") פייבל נולד בשנת 1875 בעיירה פוגוז'ליצה (פורליץ; בצ'כית: Pohořelice) שבמוראביה, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית, במשפחה יהודית מתבוללת. בשנת 1893 החל ללמוד משפטים באוניברסיטת וינה, שם התקרב לתאודור הרצל, והיה מעוזריו הקרובים. ב-1894 ייסד בברנו אגודת סטודנטים ציוניים בשם "וריטאס" (לטינית: אמת). בעקבותיו הוקם בעירו ובערים אחרות במוראביה סניף של ההסתדרות הציונית.[1] ב-1896 שירת בצבא האוסטרי-הונגרי, וגם שם ניהל תעמולה ציונית. בשנת 1897 סייע בארגון הקונגרס הציוני הראשון, שבו אף נכח כציר מברנו. עם תום הקונגרס שב לעירו, ושם ייסד עם רוברט שטריקר ומקס היקל את ה-Jüdische Volksstimme ("יידישע פאָלקסשטימע") – מן העיתונים הראשונים שדיברו בשם הציונות המדינית – והיה עורכו הראשי.

בין השנים 19001901 עבר לווינה ושם הוביל את הביטאון המרכזי של התנועה הציונית, "די ולט", ואולם בקונגרס הציוני החמישי (1901) היה ממייסדי וממנהיגי הפרקציה הדמוקרטית – סיעת האופוזיציה הצעירה אשר הציגה אלטרנטיבה להרצל. כחלק מפעילות הפרקציה הדמוקרטית ייסד פייבל בברלין בשיתוף עם אפרים משה ליליין ומרטין בובר את הוצאה הספרים Jüdischer Verlag ("יודישער פערלאג"), שאותהּ ניהל בין השנים 19021907. משנת 1902 הוציאו בהוצאתם את ה-Jüdischer Almanach (ה"אלמנך היהודי"): פייבל היה עורך החלק הספרותי, וליליין עורך החלק האמנותי. בנוסף לפועלו כעורך וכמוציא לאור, תרגם מיצירתו של מוריס רוזנפלד מיידיש לגרמנית: בשנת 1902 הופיע תרגומו ל"שירים מהגטו" של רוזנפלד, וזכה לביקורות טובות. בשנת 1937 הופיע תרגומו ל"חיים גראָבִיצֶר" מאת פישל שניאורסון.

בהמשך להרמן שפירא, שהציע בקונגרס הציוני הראשון להקים מוסד יהודי לחינוך גבוה, פרסמו בשנת 1902 ברתולד פייבל, חיים ויצמן ומרטין בובר את החוברת "בית-ספר-גבוה יהודי", שבה תיארו את אופיו של האקדמיה היהודית המתוכנת, והגדירו את תפקידיה.

עם פטירתו של הרצל בשנת 1904 עבר פייבל עם מערכת ה"די ולט" לקלן. בשנת 1905 נישא לד"ר אסתר בת שכנא שניאורסון מלובביץ', שאותה הכיר באוניברסיטת ברלין.

בשנת 1909 פרש מפעילות פוליטית, עבר לשטרסבורג ונכנס לעסקי הבנקאות אצל יוליוס סימון. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 עבר עם משפחתו לציריך, ושם שהה עם משפחתו לאורך המלחמה. עם הצהרת בלפור בסוף שנת 1917 עזב את עסקיו וחזר לשורות המערכה למען הבית הלאומי בארץ ישראל.

בשנת 1920 עבר ללונדון, שבה נוסדה אז קרן היסוד, והוא התמנה למנהלהּ הראשון.[2] כיהן בתפקיד זה במשך שנים רבות. בלונדון נמנה עם חוגו של חיים ויצמן.

משנת 1920 ועד 1933 היה חבר הוועד הפועל הגדול, ולמשך תקופה מסוימת גם חבר ההנהלה הציונית. בין השנים 19261933 ניהל את חברת האחזקות הבנקאית "אוצר התיישבות היהודים". משנת 1929 היה חבר הוועד המנהל של הסוכנות היהודית.

בשנת 1933 עלה לארץ ישראל והשתקע בירושלים. בשנת 1936 חלה במחלה קשה, ונאלץ לעזוב את עבודתו ולעבור לטבריה. משם אושפז בבית החולים "שערי צדק" בירושלים, וב-1937 נפטר, בגיל 62. נטמן בבית-העלמין הישן בהר הזיתים.

בנו מיכאל היה רופא צבאי באנגליה. בנו רפאל יוסף פייבל (1907–1985) היה סופר ועיתונאי, שמ-1938 חזר לבריטניה, וכתב בשם העט טוסקו פייבל (Tosco Fyvel) או ט"ר פייבל (T.R. Fyvel).

על שמו של ברתולד פייבל נקראו רחובות בתל אביב ובגדרה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מארטין בובר, ברטולד פייבל, חיים ויצמן, בית־ספר־גבוה יהודי (מגרמנית: שאול אש; מקור גרמני מול תרגום בעברית; הקדמה: ש"ה ברגמן), ירושלים: מאגנס, 1958.
  • Martin Buber, Berthold Feiwel & Chaim Weizmann, Eine jüdische Hochschule, Berlin: Jüdischer Verlag, 1902.
  • Die Judenmassacres in Kischinew /‎ von Told [pseud.] Mit einem Weiheblatt von E.M. Lilien und Illustrationen, Berlin: Jüdischer Verlag, 1903. (על פוגרום קישינב)
  • Junge Harfen: eine Sammlung jungjüdischer Gedichte / herausgegeben von Berthold Feiwel, Berlin: Jüdischer Verlag, 1903. (קובץ שירים של משוררים יהודים צעירים, בגרמנית, לרבות תרגומי שירים מעברית ומיידיש)

בתרגומו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Lieder des Ghetto / von Morris Rosenfeld, Autor. (Übertragung aus dem Jüdischen von Berthold Feiwel ;mit Zeichnungen von E.M. Lilien), Berlin 1902.
  • Die Geschichte von Chajim Grawiter dem Gefallenen / Fischel Schneersohn; aus dem Jiddischen übertragen von Berthold Feiwel, Berlin Schocken Verlag, 1937.

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Feiwel Berthold (ed.), Junge Harfen: eine Sammlung jungjuedischer Gedichte, Berlin: Judischer Verlag, 1903.
  • "Jüdische Renaissance": Press-Stimmen über den Jüdischen Almanach / Redaktion Berthold Feiwel und E. M. Lilien, Berlin: Judischer Verlag, 1903.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברתולד פייבל, האיש ופעלו, ירושלים: הספרייה הציונית, 1959 – מאמרים ומסות על פייבל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברתולד פייבל בוויקישיתוף

פרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו גם הקונטרס Modernes Judenthum:‎ Tendenzrede, gehalten anlässlich des Gründungs-Commerses der jüdisch-akademischen Vereine ’Veritas’ und ’Zephirah’ in Brünn [19.December 1896] /‎ von Berthold Feiwel, Brünn: B. Epstein, 1897 (בגרמנית).
  2. ^ Keren Hayesod History (באנגלית).