ליגת העל הארמנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ליגת העל הארמנית
שם מלא הפרמייר ליג הארמני
כינוי VBET פרימייר ליג
תחום כדורגל
ארגון איחוד הכדורגל של ארמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינות ארמניהארמניה ארמניה
קונפדרציה אופ"א
קבוצות 10
תקופת הפעילות 1992–הווה (כ־32 שנים)
אלופה נוכחית פיוניק ירוואן (2021/2022)
מירב הזכיות פיוניק ירוואן (15)
מפעל מקביל גביע העצמאות הארמני
מפעל נמוך הליגה הראשונה הארמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
premierleague.ffa.am/en
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפרמייר ליג הארמניארמנית: Բարձրագույն Խումբ) היא ליגת הכדורגל הבכירה בארמניה. הליגה מנוהלת על ידי התאחדות הכדורגל של ארמניה.

הקבוצות בליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן הקבוצות המתמודדות בליגת העל הארמנית בעונת 2022/2023:

קבוצה עיר אצטדיון מספר מושבים
אלאשקרט ירוואן אצטדיון אלאשקרט 6,850
אררט ירוואן ירוואן אצטדיון הרפובליקה 14,403
אררט ארמניה ירוואן אצטדיון האקדמיה של ירוואן 1,428
BKMA ירוואן ירוואן אצטדיון האקדמיה של ירוואן 1,428
לארנאין אראסטק סטפנקרט אצטדיון ספקרנט רפובליקי 12,000
נח ירוואן אצטדיון אלאשקרט 6,850
פיוניק ירוואן אצטדיון וואזגן סרגסין 14,403
שיראק גיומרי אצטדיון ג'ומרי סיטי 4,000
אוררטו ירוואן אצטדיון אוררטו 4,860
ואן צ'ארנטסוואן האצטדיון העירוני צ'ארנטסוואן 5,000

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות ארמניה הסובייטית (1936 - 1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שליטת ברית המועצות בארמניה SSR, לכל רפובליקה סובייטית הייתה אליפות רפובליקה אזורית, ומעליה הייתה ליגת המשנה הסובייטית, ממנה היו מעפילות הקבוצות מכל ברית המועצות הסובייטית לליגה הבכירה, ליגת העל הסובייטית. הקבוצות הארמניות לא הצליחו להעפיל לליגה הבכירה, למעט קבוצה ארמנית אחת - אררט ירוואן שהצליחה לשחק בליגת העל הסובייטית ואף לזכות בה פעם אחת ב-1973, וסיימה כסגנית האלופה שם עוד פעמיים.

שאר הקבוצות הארמניות הגיעו רק לליגת המשנה אחרי שזכו באליפות המקומית אך לא ביססו את מעמדן בליגת העל.

אלופות הליגה הארמנית המחוזית בתקופה הסובייטית (1936 - 1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה אלופה
1936 דינמו ירוואן
1937 דינמו ירוואן
1938 ספרטק ירוואן
1939 ספרטק ירוואן
1940 ספרטק ירוואן
1941-44 לא התקיימה[1]
1945 ספרטק ירוואן
1946 דינמו ירוואן
1947 דינמו ירוואן
1948 דינמו ירוואן
1949 דינמו ירוואן
1950 יורוז'אי ירוואן
1951 שינאראר ירוואן
1952 ספרטק ירוואן
1953 קרמיר דרוש לנינאקאן
1954 ספרטק ירוואן
עונה אלופה
1955 חימיק קירקובאן
1956 FIMA ירוואן
1957 קרמיר דרוש לנינאקאן
1958 FIMA ירוואן
1959 FIMA ירוואן
1960 טקסטילשיק לנינאקאן
1961 טקסטילשיק לנינאקאן
1962 טקסטילשיק לנינאקאן
1963 לוקומוטיב ירוואן
1964 חימיק קירקובאן
1965 אראקס ירוואן
1966 אלקטרוטכניק ירוואן
1967 קוטאיק
1968 אראקס ירוואן
1969 אראקס ירוואן
1970 מוטור ירוואן
עונה אלופה
1971 FIMA ירוואן
1972 זבזדה ירוואן
1973 קוטאיק
1974 FIMA ירוואן
1975 קוטאיק
1976 קוטאיק
1977 אראקס ירוואן
1978 קאנאז ירוואן
1979 אראגאטז לנינאקאן
1980 אראגאטז לנינאקאן
1981-86 לא התקיימה
1987 אראגאטז לנינאקאן
1988 אלקטרוטכניק ירוואן
1989 קפאן
1990 אררט-2 ירוואן
1991 סיוניק קפאן

טבלת אליפויות הליגה הסובייטית האזורית לפי קבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלו הקבוצות שזכו באליפויות המקומיות בארמניה הסובייטית בין השנים 1936 - 1991.

קבוצה זכיות שנות זכייה
ספרטק (אררט) ירוואן 7 1938, 1939, 1940, 1945, 1952, 1954, 1990
דינמו ירוואן 6 1936, 1937, 1946, 1947, 1948, 1949
FIMA ירוואן 5 1956, 1958, 1959, 1971, 1974
אראקס ירוואן 4 1965, 1968, 1969, 1977
קוטאיק 4 1967, 1973, 1975, 1976
טקסטילשיק לנינאקאן 3 1960, 1961, 1962
אראגאטז לנינאקאן 3 1979, 1980, 1987
קרמיר דרוש לנינאקאן 2 1953, 1957
חימיק קירקובאן 2 1955, 1964
אלקטרוטכניק ירוואן 2 1966, 1988
(סיוניק) קפאן 2 1989, 1991
יורוז'אי ירוואן 1 1950
שינאראר ירוואן 1 1951
לוקומוטיב ירוואן 1 1963
מוטור ירוואן 1 1970
זבזדה ירוואן 1 1972
קאנאז ירוואן 1 1978

ליגת העל הארמנית (1992 ואילך)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שלאחר התפרקות ברית המועצות הליגה גדלה מאוד - משמונה מועדונים בלבד בכל המדינה שחולקו לשתי ליגות למספר גדול יותר של מועדונים כאשר בליגה העליונה לבדה ישנם כיום עשרה מועדונים בליגה הבכירה.

שלוש העונות הראשונות של הליגה הארמנית התנהלו בין האביב לסתיו אך בעונת 1995/1996 שונתה הליגה למבנה של קיץ עד אביב. בין עונת 1994 לעונת 1995/96 שוחקה באביב 1995 עונת מעבר בת 10 מחזורים שבה חולקו הקבוצות לשני בתים של 6 קבוצות. בעונה זו לא הוכרזה אלופה. לאחר שתי עונות במתכונת קיץ עד אביב (1995/96 ו-1996/97), חזרה הליגה בעונת 1998 למתכונת אביב עד סתיו. בתווך שוחקה שוב עונת מעבר בת 18 מחזורים בסתיו 1997 שבה זכתה ירוואן.

בעשור הראשון של המאה ה-21 שלטה בליגה פיוניק ירוואן שזכתה ב-10 אליפויות רצופות, מ-2001 עד 2010. בשנת 2012 שונתה הליגה בחזרה למבנה של קיץ עד אביב (דו שנתי) והחל מעונת 2012/2013 הליגה משוחקת במתכונת זו.

מ-2015 עד 2018 שלטה בליגה אלאשקרט מהעיר ירוואן, שזכתה בשלוש אליפויות רצופות. בעונת 2018/2019 זכתה העולה החדשה אררט-ארמניה, ושיחזרה את הצלחתה גם עונה לאחר מכן.

אלופות הליגה לפי עונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה אלופה סגנית מקום שלישי
1992 שיראק - בננטס
הומנטמן פיוניק
1993 אררט ירוואן שיראק בננטס
1994 שיראק הומנטמן פיוניק אררט ירוואן
1995 עונת מעבר (אין אלופה)[2]
1995/1996 פיוניק שיראק ירוואן
1996/1997 פיוניק אררט ירוואן ירוואן
1997 ירוואן שיראק אראבוני הומנמן
1998 טסמנט אררט שיראק ירוואן
1999 שיראק אררט ירוואן טסמנט אררט
2000 אראקס אררט אררט ירוואן שיראק
2001 פיוניק זווארטנוץ AAL ספרטק ירוואן
2002 פיוניק שיראק בננטס
2003 פיוניק בננטס שיראק
2004 פיוניק מיקה בננטס
2005 פיוניק מיקה בננטס
2006 פיוניק בננטס מיקה
2007 פיוניק בננטס מיקה
2008 פיוניק אררט ירוואן גאנדזאסר קפאן
2009 פיוניק מיקה יוליסס
2010 פיוניק בננטס יוליסס
2011 יוליסס גאנדזאסר קפאן פיוניק
2012/2013 שיראק מיקה גאנדזאסר קפאן
2013/2014 בננטס שיראק מיקה
2014/2015 פיוניק יוליסס שיראק
2015/2016 אלאשקרט שיראק פיוניק
2016/2017 אלאשקרט גאנדזאסר קפאן שיראק
2017/2018 אלאשקרט בננטס גאנדזאסר קפאן
2018/2019 אררט ארמניה פיוניק בננטס
2019/2020 אררט ארמניה נח אלאשקרט
2020/2021 אלאשקרט נח אורארטו
2021/2022 פיוניק אררט ארמניה אלאשקרט

אליפויות לפי קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה זכיות סגנית מקום שלישי שנות זכייה
פיוניק 15 2 2 1992 (משותף), 1995/1996, 1996/1997, 2001, 2002, 2003, 2004, 2005, 2006, 2007, 2008, 2009, 2010, 2014/2015, 2021/2022
שיראק 4 7 4 1992 (משותף), 1994, 1999, 2012/2013
אלאשקרט 4 - 2 2015/2016, 2016/2017, 2017/2018, 2020/2021
אראקס אררט 2 - - 1998, 2000
אררט ארמניה 2 1 - 2018/2019, 2019/2020
בננטס 1 6 6 2013/2014
אררט ירוואן 1 4 1 1993
יוליסס 1 1 2 2011
ירוואן 1 - 3 1997
מיקה - 4 3
גאנדזאסר קפאן - 2 3
זווארטנוץ AAL - 1 -
נח - 2 -
אורארטו - - 1

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עקב מלחמת העולם השנייה
  2. ^ מנצחות הבתים היו שיראק ואררט ירוואן