למור צווארון אדום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןלמור צווארון אדום
מצב שימור
מצב שימור: סכנת הכחדה חמורהנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: סכנת הכחדה חמורה
סכנת הכחדה חמורה (CR)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
תת־סדרה: בעלי אף לח
משפחה: למוריים
סוג: למור צווארון
מין: למור צווארון אדום
שם מדעי
Varecia rubra
סנט-אילר, 1812
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

למור צווארון אדום (שם מדעי: Varecia rubra) הוא מין בסוג למור צווארון. הוא אנדמי למדגסקר, ככל מיני הלמוריים; תחום תפוצתו מתפרש רק על פני יערות הגשם של הפארק הלאומי מסואלה.

זהו אחד ממיני הלמוריים הגדולים ביותר; אורכו כ-53 ס"מ, אורך זנבו כ-60 ס"מ, ומשקלו 3.3 עד 3.6 ק"ג. רוב גופו של הלמור אדום; בטנו, זנבו, רגליו, ופניו שחורים, ועורפו לבן.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלמור מקפיד על כך שיהיה נקי תמיד, והרבה מזמנו מוקדש לניקוי עצמי או לניקוי חברתי. השיניים החותכות התחתונות שלו והטופר על אחת מרגליו האחוריות מותאמים במיוחד להתנהגות זו – שיניו החותכות גדלות בקו ישר ומרווחות מעט, מה שיוצר מעין מסרק, שמאפשר ללמור לנקות את פרוותו.

למור הצווארון האדום ניזון בעיקר מפירות, אך הוא תועד גם אוכל עלים.

תועדו 20 קריאות שונות של למור הצווארון האדום. מחקר הוכיח שלמור הצווארון האדום ולמור הצווארון השחור-לבן מבינים זה את קריאותיו של זה, על אף שהם חיים באזורים שונים של האי[2]. סימון הטריטוריה באמצעות ריח הוא דרך נוספת שבה הלמורים מתקשרים זה עם זה.

למור הצווארון האדום חי בקבוצות מטריארכליות שגודלה בדרך כלל עומד על כ־2 עד 16 פרטים; למרות זאת, תועדו קבוצות שכללו מעל 32 פרטים.

הלמורים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים, ומתחילים להתרבות בגיל שלוש. בשונה משאר פעילי היום במשפחת הלמוריים, הנקבה בונה "קן" בגובה של כ־10 עד 20 מטרים מעל פני הקרקע, שבנוי מזרדים, עלים, פרווה וגפן. הלמורים מתרבים בעונה היבשה (מאי–יולי), בדומה לשאר מיני הלמוריים, כך שהגור ייוולד בתקופת הגשמים, כשהמזון יימצא בשפע. ההיריון נמשך כ־102 ימים, ונולדים בדרך כלל 2 או 3 גורים בכל המלטה.

תוחלת חייו של הלמור בטבע היא 15–20 שנים.

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

למור הצווארון האדום נחשב למין בסכנת הכחדה חמורה בגלל הרס בתי-גידול, ציד ומסחר כחית מחמד. יצירת הפארק הלאומי מסואלה בשנת 1997 עזרה להגן על מין זה, אך למורי צווארון אדומים רבים לא חיים בתוך גבולות הפארק, והם עדיין בסיכון גבוה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא למור צווארון אדום בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוג למורים