לנדזר (להקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לנדזר
אין תמונה חופשית
מוקד פעילות ברלין, הרפובליקה הפדרלית הגרמנית
שנות פעילות 1991–2001
סוגה פאנק רוק, רוק כבד
חברת תקליטים Blood and Honour (בפועל)
חברים
מיכאל רגנר
אנדרה וו.
כריסטיאן וו.
חברים לשעבר
הורסט ס.
אנדראס ל.
סרן ב.

לנדזר (גרמנית: Landser, "חייל פשוט") הייתה להקת רוק כבד נאו-נאצית גרמנית שנוסדה ב-1991 ופעלה במחתרת. היא הייתה הבולטת ביותר בסצנת מוזיקת הימין הקיצוני במדינה, ופורקה על ידי הרשויות ב-2003. "לנדזר" הייתה ההרכב המוזיקלי הראשון בתולדות גרמניה שהוכרז כהתאחדות פלילית.

ב-1982 נוסד במזרח ברלין תא גלוחי ראש בשם "הוונדאלים – קהילת קרב אריו-גרמאנית." הוונדאלים השתתפו בהפגנות פוליטיות ותרבות מוזיקת הרוק בבירה המחולקת. ב-1991 הקימו שלושה מהוונדאלים, אנדראס, סרן והורסט (שמות כל המעורבים, למעט אחד, נתונים באיפול חלקי) להקת רוק ששרה בסגנון הפאנק רוק והאוי!, באנגלית ובגרמנית, ושהפיצה מסרים גזעניים. לאחר התחלה מהוססת, התגבשה הלהקה ב-1992 וצירפה אליה כנגן גיטרה עוד ונדאל, מיכאל "לוניקוף" רגנר, שהיה עתיד להיות לסולן ולכותב הראשי. החזרות שלהם משכו קהל, וזיכו אותם בפרסום בעיתונות השוליים של חוגי הימין. שמם הראשון היה "הפתרון הסופי" (Endlösung) אך באותה שנה המירו אותה ל"לנדזר", כינוי רווח לחיילים מן השורה בוורמאכט. בספטמבר 1992 ערכו את הקונצרט היחיד בתולדותיהם, כשהם עטויי מסיכות, בנוכחות כמאה איש. בחורף אותה שנה התראיינו לערוץ הטלוויזיה WDR בתוכנית על עליית הימין הקיצוני במדינות הפדרליות החדשות במזרח. לוניקוף האשים את התקשורת בהיותה כלי-שרת של היהודים ובעלות הברית לצורכי "חינוך מחדש" ודרש כליאת קומוניסטים במחנות עבודה ואת חידוש עונש המוות.

לקראת סוף השנה הוציאה "לנדזר" הקלטה ראשונה חצי-חובבנית בת שמונה-עשרה שירים, "הרייך חוזר" (Das Reich kommt wieder), שהופצה רשמית כדמו כדי להימנע ככל האפשר מהשלכות חוקיות. רגנר תפקד כסולן לאחר שקודמו סרן נטש את ההרכב. הלהקה החלה למשוך תשומת לב: פעילי אנטיפה שרפו את אולם החזרות שלה, ובנובמבר 1993 הכניסה הרשות הפדרלית למדיה מזיקה את הקלטת לרשימת הפריטים האסורים להשמעה לבני נוער. בשלב זה עזב אנדראס והוחלף על ידי פעיל ימין אחר בשם אנדרה מ.

ב-1995 פרסמה "לנדזר" את אלבומה המלא הראשון, "רפובליקת המופרעים" (Republik der Strolche). מילות השירים היו גזעניות מכדי שאולפן הקלטות כלשהו בגרמניה יסכים להקליטן, והעבודה נערכה בשוודיה, בה חופש הביטוי היה רחב יותר. ההרכב ניצל לשם כך את הקשרים שכבר ביסס עם רשת המוזיקה הימנית-קיצונית הבריטית "Blood and Honour." בין 10,000 ל-13,000 תקליטורים הופצו בגרמניה. במרץ 1996 נתפס חבר הלהקה הורסט עם כמה אלפי פריטים ובילה כמה שבועות במעצר בעודו נחקר. גם רגנר הובא למעצר, אך שוחרר בשל אי-מעורבות בהפצה הבלתי-חוקית. הורסט נטש אף הוא את "לנדזר". ב-1997 הביא רגנר נגן אחר בשם כריסטיאן וו., ויחד עם אנדרה היו השלושה להרכב הסופי שפעל עד הפירוק.

"לנדזר" החלה לנהל חזרות בעליית גג מוסתרת בברלין. ב-1998 טסו חבריה לארצות הברית והקליטו אלבום שני, "זעם גרמני – רוק נגד אלה מלמעלה" (Deutsche Wut – Rock gegen Oben) בסיינט פול, מינסוטה. 10,000 תקליטורים נשלחו טיפין טיפין להולנד, משם נמכרו לגרמניה. כמה מהמפיצים נעצרו ונחקרו. רגנר הוסיף לכתוב שירים והם ערכו חזרות מחתרתיות באולם בפוטסדאם. ב-2000 הוציאו אלבום שלישי, "אל האויב" (Ran an den Feind), באולפן בבירמינגהם. התקליטורים יוצרו בדנמרק ונמכרו בגרמניה דרך סדרת מתווכים על מנת לטשטש את עקבות המעורבים. ב-2001 הכין איש הקשר שלהם בסיינט פול תקליטור נוסף, עם מבחר משירי העבר של הלהקה, עבור הקהל האמריקני.

באותה שנה באה לקצה פעילותה של "לנדזר". לאחר שנים של חיכוכים עם הרשויות, נעצרו החברים בחשד לקשירת קשר והקמת התארגנות פלילית – לראשונה בהיסטוריה של גרמניה הופנה סעיף זה כנגד הרכב מוזיקלי.[1][2] בדצמבר 2003 הרשיע אותם בית-המשפט המחוזי של ברלין בהתססה, הפצת תעמולה נוגדת-חוקה, ביזוי סמלי המדינה וכוונה לפגוע בשלום הציבור. שני הנגנים האחרים נידונו למאסר על תנאי ולקנסות לאחר שהביעו חרטה ונכונות להינתק מפעילותם, אך רגנר סירב לשתף פעולה עם בית-המשפט. הוא נשפט למאסר בפועל של שלוש שנים וארבעה חודשים, אותם ריצה בהפסקות בגלל ערעור לבית-המשפט העליון. מעמדו בסצנת הימין דרך בן לילה, והוא המשיך בקריירה שלו בהרכבים אחרים. מלבד החברים הורשעו גם כמה מפיקים ומפיצים.

במהלך שנותיה, הוציאה "לנדזר" שירים דוגמת "סבא היה שטורמפיהרר באס אס" – אולי שירם המפורסם ביותר, שזכה לכמה כיסויים ופארודיות בחוגי השמאל – "ילד ארי", "ברלין נשארת גרמנית!", "בהרי רואנדה" (הלועג לרצח העם ברואנדה), "היי בוביס, אתה שומע אותנו?", "פצצות על ישראל" ועוד. היא הסיתה נגד שחורים, פולנים, יהודים וטורקים וקראה לפירוק הרפובליקה הפדרלית ולהשבת הרייך. בית המשפט המחוזי הגדיר אותה כ"להקת הקאלט החשובה ביותר בימין הקיצוני"[1] והמרכז הפדרלי לחינוך פוליטי קבע שמבין כ-400 להקות שפעלו בסצנה, "אין אחת שאף התקרבה למעמד של 'לנדזר'." באותו הדיווח הוערך כי נכון ל-2009, 100,000 עותקים של תקליטיה סובבים בשוק הגרמני, בנוסף לאלה הקיימים באינטרנט.[3] כמעט כל אלבומיה הוכנסו לרשימת המדיה הפוגענית.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1992 – Das Reich kommt wieder
  • 1992 – Lunikoff Demo '92
  • 1995 – Republik der Strolche
  • 1998 – Deutsche Wut – Rock gegen Oben
  • 2000 – Ran an den Feind
  • 2000 – Das kleine Album
  • 2001 – Amalek
  • 2001 – Best of Landser
  • 2002 – Final Solution: The Early Years
  • 2002 – Tanzorchester Immervoll …jetzt erst recht
  • 2003 – Rock gegen ZOG hepp hepp! …und noch einmal
  • 2003 – Wer nichts zu verlieren hat, kann nur gewinnen

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Urteil in der Strafsache gegen (die Bandmitglieder) wegen Mitgliedschaft in einer kriminellen Vereinigung u. a. Kammergericht,‏ 22 בדצמבר 2003
  2. ^ Andrea Röpke, Braune Kameradschaften: die militanten Neonazis im Schatten der NPD, Christoph Links Verlag, 3. עמ' 81.
  3. ^ Bundeszentrale für politische Bildung, Landser