מאגר הנפט האסטרטגי של ארצות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נתונים שבועיים מאז 1982
  חביות נפט
מלאי נפט גולמי מסחרי

מאגר הנפט האסטרטגיאנגלית: Strategic Petroleum Reserve, בקיצור: SPR) הוא מאגר חירום של נפט המוחזק על ידי מחלקת האנרגיה של ארצות הברית (DOE). זהו מאגר אספקת החירום הידוע בציבור הגדול ביותר בעולם. למיכלים התת-קרקעיים של המאגר בלואיזיאנה ובטקסס יש קיבולת של 714 מיליון חביות (113,500,000 מטר מעוקב).[1] ארצות הברית החלה לנהל את המאגר ואת עתודת הנפט בשנת 1975 כדי למתן שיבושים עתידיים באספקה כחלק מההסכם הבינלאומי על תוכנית האנרגיה, לאחר שאספקת הנפט הופסקה במהלך משבר האנרגיה העולמי בשנים 1973–1974.[2]

המלאי נכון לספטמבר 2022 עומד על 422 מיליון חביות נפט, המהווה בערך 21 ימים של צריכת נפט ב-2019 (רמות הצריכה יומיות בארצות הברית עמדו על 20.54 מיליון חביות).[3][4] עם זאת, יכולת המשיכה הכוללת המקסימלית מה-SPR היא רק 4.4 מיליון חביות ביום, כך שייקח בערך 96 ימים להשתמש בכל המלאי.

מאז 2015, הקונגרס מוכר את הנפט במאגר כדי לממן את הגירעון במכירות שאינן מפורסמות. מחלקת האנרגיה האמריקאית ביצעה לפחות 7 מכירות מאז 2017, ומכרה 132 מיליון חביות, או כ-18.2% מהמאגר.[5][6]

ב-31 במרץ 2022, הנשיא ג'ו ביידן הודיע שהממשל ישחרר מיליון חביות נפט ליום מהעתודה למשך 180 הימים הבאים.[7]

על פי חקיקה שכבר קיימת, כמות הנפט במאגר יכולה לרדת ל-238 מיליון חביות עד 2028.[8] הדבר יהווה הפחתה של 67% במאגר מאז 2010.

מתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאגר הנפט האסטרטגי, ארצות הברית, 2018.

משרדי ניהול המאגר ממוקמים באלמווד, לואיזיאנה, פרבר של ניו אורלינס.

המאגר מאוחסן ב-4 אתרים במפרץ מקסיקו, כל אחד מהם ממוקם ליד מרכזי זיקוק ועיבוד פטרוכימיים. כל אתר מכיל מספר מערות מלאכותיות שנוצרו מתחת לפני השטח.

המערות יכולות להיות בעומק של עד 1,000 מטר מתחת לפני השטח. הקיבולת נעה בין 6–37 מיליון חביות. כמעט 4 מיליארד דולר הוצאו על המתקנים.

פירוט המתקנים הקיימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בריאן מאונד: פריפורט, טקסס. 20 מערות עם קיבולת אחסון של 254 מיליון חביות (40,400,000 מטר מעוקב) ויכולת משיכה של 1.5 מיליון חביות (240,000 מטר מעוקב) ליום.[9][10]
  • ביג היל: וויני, טקסס. קיבולת של 160 מיליון חביות (25,000,000 מטר מעוקב) עם יכולת משיכה של 1.1 מיליון חביות (170,000 מטר מעוקב) ליום.
  • ווסט האקבארי: לייק צ'ארלס, לואיזיאנה. בעל קיבולת של 227 מיליון חביות (36,100,000 מטר מעוקב) עם יכולת משיכה של 1.3 מיליון חביות (210,000 מטר מעוקב) ליום.[10]
  • ביו צוקטו: באטון רוז', לואיזיאנה. בעל קיבולת של 76 מיליון חביות (12,100,000 מטר מעוקב) עם קצב משיכה מקסימלי של 550,000 חביות (87,000 מטר מעוקב) ליום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאגר נוצר בעקבות משבר האנרגיה של 1973. ב-18 בנובמבר 1974 חתמה ארצות הברית על האמנה לתוכנית אנרגיה בין-לאומית (IEP) וחברה מייסדת של סוכנות האנרגיה הבין-לאומית. אחת ההתחייבויות המרכזיות של החותמים על האמנה היא לשמור על מלאי נפט של לא פחות מ-90 יום של יבוא נטו.[11]

הגישה למאגר נקבעת על פי התנאים שהוגדרו בחוק מדיניות ושימור האנרגיה משנת 1975 (EPCA), בעיקר כדי להתמודד עם שיבושים חמורים באספקה. הנפט מהמאגר עשוי להתחיל להיכנס לשוק 13 ימים לאחר שניתן צו נשיאותי.[12]

בניית המתקנים הראשונים החלה ביוני 1977.

שימוש במאגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 בנובמבר 2001, זמן קצר לאחר פיגועי הטרור ב-11 בספטמבר, הנשיא ג'ורג' בוש הודיע כי ה-SPR יתמלא, ואמר, "מאגר הנפט האסטרטגי הוא מרכיב חשוב בביטחון האנרגטי של האומה שלנו. כדי למקסם את ההגנה לטווח ארוך מפני שיבושים באספקת הנפט, אני מורה למזכיר האנרגיה למלא את ה-SPR עד לקיבול של 700 מיליון חביות (110,000,000 מטר מעוקב)."[13] הרמה הקודמת הגבוהה ביותר הושגה ב-1994 עם 592 מיליון חביות (94,100,000 מטר מעוקב). בזמן ההנחיה של הנשיא בוש, ה-SPR הכיל כ 545 מיליון חביות (86,600,000 מטר מעוקב). מאז ההוראה ב-2001, הקיבולת של ה-SPR גדלה ב 27 מיליון חביות (4,300,000 מטר מעוקב) עקב הגדלה טבעית של מערות המלח שבהן מאוחסן המאגר. חוק מדיניות האנרגיה של 2005 הנחה מאז את מזכיר האנרגיה למלא את ה-SPR עד 1 מיליארד חביות (160,000,000 מטר מעוקב), תהליך שיחייב הרחבה פיזית של מתקני המאגר.

ב-17 באוגוסט 2005, ה-SPR הגיע ליעד של 700 מיליון חביות (110,000,000 מטר מעוקב).

ב-23 בינואר 2007, הנשיא בוש הציע בנאום מצב האומה שלו שהקונגרס יאשר את הרחבת קיבולת המאגר לכפול מהרמה הנוכחית.[14]

ב-16 במאי 2008, מחלקת האנרגיה (DOE) הודיעה על עצירה של כל האספקה למאגר סביב יולי. הודעה זו הגיעה ימים לאחר שהקונגרס הצביע להורות לממשל בוש לעשות את אותו הדבר.[15]

ב-2 בינואר 2009, לאחר ירידה חדה במחירי הדלק, הודיעה מחלקת האנרגיה כי היא תתחיל לקנות כ-12 מיליון חביות נפטי למילוי מאגר הנפט האסטרטגי, לחידוש אספקה שנמכרה לאחר ההוריקנים קתרינה וריטה ב-2005. הרכישה תמומן על ידי כ-600 מיליון דולר שיתקבלו מאותן מכירות חירום.

ב-20 באוקטובר 2014 דוח ממשלתי המליץ להקטין את גודל העתודה במאגר. לפי הדוח, כמות הנפט המוחזקת עולה על הכמות הנדרשת להחזיק בהישג יד לאור כך שהצורך בנפט גולמי מיובא ירד בשנים האחרונות.[16]

ב-19 במרץ 2020, הנחה הנשיא דונלד טראמפ את מחלקת האנרגיה למלא את מאגר הנפט האסטרטגי לקיבולת המרבית. הנחיה זו ניתנה כדי לסייע ליצרני נפט מקומיים לאור הקריסה הכלכלית הממשמשת ובאה כתוצאה ממגפת הקורונה והנפילות הקיצוניות בשוקי הנפט הבינלאומיים.[17] עם זאת, המימון נחסם על ידי הקונגרס.[18]

מכירת חירום לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975 שנחתם על ידי ארצות וישראל, כתנאי מוקדם להחזרת חצי האי סיני ועתודות הנפט הקשורות בו למצרים, חויבה ארצות הברית להעמיד נפט זמין למכירה לישראל בשעת חירום עד חמש שנים.[19] ההסכם הוארך ב-1979, 1994, 2004, ולאחרונה ב-2015 לתקופה של עשר שנים.[20]

התחייבויות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחברה בסוכנות האנרגיה הבין-לאומית (IEA), על ארצות הברית להצטייד בכמות נפט השווה ל-90 יום לפחות של יבוא. המאגר הכיל כמות שוות ערך ל-141 ימי יבוא נכון לספטמבר 2016.[21]

מגבלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עתודת הנפט האסטרטגית היא בעיקר מאגר נפט גולמי, ולא מאגר של דלקי נפט מזוקקים כמו בנזין, סולר וקרוסין. אף על פי שארצות הברית שומרת על אספקה נוספת של דלקי נפט מזוקקים, למשל, עתודות הנפט לחימום ביתי ועתודות אספקת הבנזין, הממשלה אינה שומרת על עתודות בנזין בקנה מידה כמו של מאגר הנפט האסטרטגי. המאגר נועד לתת לארצות הברית הגנה מפני שיבושים באספקת הנפט. במקרה של שיבושים בפעילות בתי הזיקוק, ארצות הברית תצטרך לפנות לחברי סוכנות האנרגיה הבין-לאומית בבקשה למוצרים מזוקקים, ולהשתמש ביכולות זיקוק מחוץ ליבשת ארצות הברית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Office of Petroleum Reserves". United States Department of Energy. נבדק ב-27 באוגוסט 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ International Energy Agency (ביולי 2020). "Oil Security Toolkit". IEA. נבדק ב-16 במאי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ "US Total Petroleum Consumption". Energy Information Administration.
  4. ^ "US Total Crude Oil and Products Imports". Energy Information Administration.
  5. ^ "U.S. Ending Stocks SPR of Crude Oil and Petroleum Products". Energy Information Agency.
  6. ^ Puko, Timothy; Ferek, Katy Stech (23 בנובמבר 2021). "Why Is Biden Tapping the Strategic Oil Reserve, and Will That Lower Gas Prices?". The Wall Street Journal. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Krauss, Clifford; Shear, Michael D. (1 באפריל 2022). "Biden will tap oil reserve, hoping to push gasoline prices down". The New York Times. p. A1. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "Recent legislation mandates additional sales of U.S. Strategic Petroleum Reserve crude oil". Day in Energy. Energy Information Agency. 21 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Clanton, Brett (27 במאי 2008). "Go past guards for tour of U.S. oil reserve in Freeport". Houston Chronicle. נבדק ב-25 בפברואר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 Strategic Petroleum Reserve Plan: Expansion to One Billion Barrels (PDF). United States Department of Energy. ביוני 2007. p. 5. אורכב מ-המקור (PDF) ב-5 באוקטובר 2008. {{cite book}}: (עזרה)
  11. ^ International Energy Agency (ביולי 2020). "Oil Security Toolkit". IEA. נבדק ב-16 במאי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Strategic Petroleum Reserve". Energy.gov (באנגלית).
  13. ^ "President Orders Strategic Petroleum Reserve Filled". White House Office of the Press Secretary. 13 בנובמבר 2001. נבדק ב-26 בדצמבר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Bush, George W. (23 בינואר 2007). "President Bush's 2007 State of the Union Address". The Washington Post. נבדק ב-24 בינואר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "DOE Stops Filling the Strategic Petroleum Reserve". 21 במאי 2008. נבדק ב-25 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Berthelsen, Christian (20 באוקטובר 2014). "U.S. Oil Exports Would Lower Gas Prices, Government Report Says". The Wall Street Journal. נבדק ב-20 באוקטובר 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ "Department of Energy Executes on Direction of President Trump, Announces Solicitation to Purchase Crude Oil for the SPR to Provide Relief to American Energy Industry".
  18. ^ Gore, D'Angelo (1 באפריל 2022). "Strategic Petroleum Reserve Oil Stocks Declined Under Trump, Contrary to His Claim". FactCheck.org. נבדק ב-4 באפריל 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Phillips, James (28 בפברואר 1979). "The Iranian Oil Crisis". The Heritage Foundation. אורכב מ-המקור ב-26 בינואר 2010. נבדק ב-25 בפברואר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "US and Israel Sign Extension of Oil Supply Agreement". Israel National News. 17 באפריל 2015. נבדק ב-21 ביוני 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ "This Week in Petroleum". United States Department of Energy. 21 בדצמבר 2016. נבדק ב-21 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)