ג'ו ביידן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ו ביידן
20 בנובמבר 1942; סקרנטון, פנסילבניה, ארצות הברית (בן 73)
Biden 2013.jpg
שם בשפת המקור Joe Biden
מדינה ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת-זוג

ניליה האנטר (1966 - 1972) נפטרה
ג'יל ג'ייקובס (1977 - נוכחית)

סגן נשיא ארצות הברית ה-47
תקופת כהונה 20 בינואר 2009 - מכהן (7 שנים ו-13 שבועות)
הקודם בתפקיד דיק צ'ייני
תחת נשיא ארצות הברית ברק אובמה
סנאטור מטעם מדינת דלאוור
תקופת כהונה 3 בינואר 1973 - 15 בינואר 2009 (36 שנים)
הקודם בתפקיד ג'יימס קיילב בוגס
הבא בתפקיד טד קאופמן

ג'וזף רובינט "ג'ו" ביידן הבןאנגלית: .Joseph Robinette "Joe" Biden Jr; נולד ב-20 בנובמבר 1942) הוא פוליטיקאי אמריקאי המכהן כסגן נשיא ארצות הברית ה-47, אשר נבחר פעמיים לצד הנשיא ברק אובמה, ונמצא בתפקידו משנת 2009. כדמוקרט, כיהן ביידן קודם לכן בסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת דלאוור בשנים 19732009, ושירת בתפקידים בכירים, בהם יושב ראש ועדת החוץ של הסנאט. הוא הקתולי הראשון ששירת כסגן נשיא ארצות הברית, והראשון המכהן בתפקיד ממדינת דלאוור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביידן נולד בסקרנטון שבפנסילבניה, הבכור מארבעה ילדים למשפחה ממוצא אירי. בגיל 10 עבר עם משפחתו למדינת דלאוור, שבה למד בבית ספר קתולי וסיים ב-1966 תואר ראשון בהיסטוריה ובמדע המדינה באוניברסיטת דלאוור. הוא המשיך ללימודי משפטים באוניברסיטת סירקיוז והוסמך לעריכת דין ב-1969.

בשנת 1970 נבחר ביידן למועצת המחוז שבו התגורר וכיהן בתפקיד במשך שנתיים. בבחירות לסנאט האמריקאי בנובמבר 1972, התמודד ביידן כנציג המפלגה הדמוקרטית מול הסנאטור הרפובליקני המכהן, ג'יימס כיילב בוגס. הוא ניצח ברוב זעום כשקיבל 50.5% מקולות הבוחרים לעומת 49.1% ליריבו. הבחירות נערכו כשבועיים בטרם מלאו לביידן שלושים שנה. חוקת ארצות הברית אמנם קובעת שסנאטור חייב להיות בן שלושים לפחות, אך דרישה זו מתייחסת לגיל בעת הכהונה, ולא בעת הבחירה; לביידן מלאו שלושים בין בחירתו להשבעתו, בינואר 1973. הייתה זו הראשונה מבין שבע מערכות בחירות לסנאט אותן ניצח ביידן, האחרונה בהן ב-2008, אז השיג רוב של 65%. מספר שבועות לאחר בחירתו, ב-18 בדצמבר, נפגעה משפחתו בתאונת דרכים, אשתו ובתו התינוקת נהרגו, ושני בניו נפצעו באורח קשה (ראו משפחתו).

ג'ו ביידן (משמאל) ואנואר סאדאת (מימין) לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979

בשנת 1988 התמודד ביידן בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית למינוי למועמדות לנשיאות ארצות הברית מטעם המפלגה. הוא היה בין המועמדים לניצחון ואף גייס את סכום הכסף הגבוה ביותר, אך נאלץ לפרוש מההתמודדות לאחר שהואשם בהעתקה של אחד מנאומי הבחירות שלו, ולאחר שנחשף שנכשל בקורס בסירקיוז כיוון שהעתיק מאמר שכתב.

ג'ו ביידן לצד ברק אובמה, לאחר ההכרזה על ביידן כעל שותפו של אובמה למירוץ לנשיאות
ביידן מושבע לתפקידו בידי השופט ג'ון פול סטיבנס, 20 בינואר 2009
הנשיא אובמה יחד עם סגן הנשיא ביידן בבית הלבן, פברואר 2009

לביידן מוניטין וניסיון רב בממשל האמריקאי, הוא שימש כחבר ועדת הסנאט למדיניות חוץ מאז בחירתו, בין השנים 2003 ל-2005 כיהן כיושב ראש הוועדה וחזר לתפקיד זה ב-2007. אף על פי שתמך ביציאת ארצות הברית ל"מבצע חירות מתמשכת" באפגניסטן ולאחר מכן ביציאה ל"מבצע חופש לעיראק" על מנת להפיל את שלטונו של סדאם חוסיין, הפך ביידן לאחד המתנגדים הבולטים למדיניות של הנשיא ג'ורג' בוש בנוגע להמשך השהייה של כוחות אמריקאים בעיראק. ביידן אינו תומך בנסיגה חפוזה אלא במה שמכונה "הדרך השלישית", פדרליזציה של עיראק, הכוללת יצירת אוטונומיות לקבוצות האתניות השונות באזוריהן, תחת שלטון מרכזי הדואג לביטחון הגבולות ולחלוקת רווחי הנפט, מעורבות רבה יותר של מדינות ערביות שכנות והשארת כוח אמריקאי מצומצם לפעולות שיטור ופיקוח. בנו הבכור של ביידן, ג'וזף (בו) ביידן השלישי, כיהן כתובע הכללי של מדינת דלאוור וגם כקצין בכוחות המשמר הלאומי, הוא נשלח עם יחידתו לשירות בעיראק באוקטובר 2008.

ביידן שימש כחבר ועדת המשפטים, אחת הוועדות היוקרתיות והוותיקות של הסנאט, שעוסקת בין השאר בשימוע למועמדים למשרת שופט בבתי המשפט הפדרליים, כולל מועמדים לבית המשפט העליון של ארצות הברית, ועמד בראשה בין השנים 19871995, כאשר מפלגתו החזיקה ברוב בסנאט. כמו כן, כיהן כיושב ראש משותף של שדולת הסנאט למלחמה בסמים. הוא היה חבר בוועידת יחסי החוץ, והיהה ליושב ראשה במשך מספר פעמים; ראשית בין ה-6 בינואר 2001 עד ה-20 בינואר באותה שנה, כאשר הדמוקרטים החזיקו ברוב בסנאט עקב הטיית קולו של סגן הנשיא אל גור בימיו האחרונים בתפקידו, בשנית בין יוני 2001 לינואר 2003, ובפעם השלישית בין ינואר 2007 לינואר 2009.

בינואר 2007 הכריז על התמודדותו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית, אך פרש מהמירוץ לאחר שנכשל באסיפות הבחירה באיווה בינואר 2008, שבהן קיבל 1% בלבד מהקולות. ביידן הודיע כי יתמודד בבחירות בסוף השנה בפעם השביעית על תפקיד הסנאטור מטעם מדינת דלאוור. ברק אובמה פנה לביידן בבקשה שיתמוך במועמדותו מול הילרי קלינטון, ביידן סירב עקב ידידותו רבת השנים עם הילרי וביל קלינטון, אך הודיע שיישאר נייטרלי עד לבחירת מועמד המפלגה לנשיאות.‏[1] באוגוסט אותה שנה, יומיים לפני כינוס אסיפת הבחירות המרכזית של המפלגה הדמוקרטית בדנוור שבקולורדו, הודיע ברק אובמה כי החליט לבחור בביידן כמועמדו לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית.

בינואר 2009 החל לכהן כסגן הנשיא והיה לקתולי הראשון בתפקיד זה. בחודשי כהונתו הראשונים של אובמה סייע ביידן לממשל להשיג תמיכה בקידום חקיקה בסנאט והיה הכוח המניע לשכנוע הסנאטור הרפובליקני ארלן ספקטר לעבור למפלגה הדמוקרטית. בתחילת 2011 מונה על ידי אובמה כנציגו במשא ומתן מול שני בתי הקונגרס בדיונים על התקציב, שהביאו להסכמה להעלאת תקרת החוב הלאומי.

במאי 2012 יצא בהצהרה כי הוא תומך בנישואים חד-מיניים, ללא תיאום עם הבית הלבן, מה שהוביל את הנשיא ברק אובמה להצהיר הצהרה דומה כעבור מספר ימים. ביידן נאלץ להתנצל בפני אובמה על תקרית זו.‏[2]

ביידן נבחר נבחר לקדנציה שנייה כסגן נשיא ארצות הברית בנובמבר 2012 לצד הנשיא אובמה, בניצחונם עם 332 קולות אלטקורליים ו-51.1% מהקול הפופולרי.‏[3]

לביידן היסטוריה רבה של פליטות פה הנתפסו כמביכות במהלך הקריירה הפוליטית שלו, תכונה שהפכה לאחד מסימני ההיכר שלו.‏[4][5]

במהלך המחצית השנייה של שנת 2015 נפוצו ידיעות בתקשורת כי הוא שוקל להתמודד בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לקראת בחירות לנשיאות ב-2016, אך באוקטובר של אותה השנה הכריז כי אין בכוונתו לרוץ.‏[6]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביידן נישא לאשתו הראשונה נייליה בזמן לימודיו בסירקיוז. לזוג נולדו שלושה ילדים. זמן קצר לאחר בחירתו לראשונה לסנאט, ב-1972, נפגעה משפחתו בתאונת דרכים, רעייתו נליה ובתו התינוקת נעמי נהרגו, ושני בניו נפצעו באורח קשה והתאוששו בהמשך. השבעתו לסנאט נעשתה כשהוא סועד את בניו בבית החולים. ב-1977 נישא לג'יל ג'ייקובס, בעלת דוקטורט בחינוך המלמדת במכללות מקומיות בדלאוור ולזוג בת משותפת. ביידן ממשיך להתגורר בביתו שבווילמינגטון שבדלאוור, ונוסע כל יום לעבודתו בוושינגטון.

באוקטובר 2014 סולק בנו האנטר משירות צבאי, עקב צריכת סם קוקאין.‏[7]

ב-30 במאי 2015 נפטר בנו, ג'וזף "בו" ביידן השלישי, בגיל 46, לאחר מאבק ממושך בסרטן מוח.‏[8][9]

ביידן וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביידן הביע הצהרות נחרצות לגבי ישראל, באומרו לערוץ הטלוויזיה היהודית "שלום TV" כי "אני ציוני" וכי "ציוני לא חייב להיות יהודי", כשהוא ממשיך לספר באותו ראיון על אשת בנו, יהודייה שומרת מצוות ועל פגישותיו עם גולדה מאיר כסנאטור צעיר. אולם, יש המציינים את החלשות אהדתו כלפי ישראל, בעיקר מאז תחילת מלחמת עיראק וקריאתו כי על "ארצות הברית לגלות מדיניות מאוזנת יותר במזרח התיכון".‏[10][11] במהלך הפריימריס הדמוקרטים, דיווח גיל תמרי מערוץ 10, כי על אף הצהרותיו האוהדות, הרקורד שלו בסנאט הראה על מיעוט הצבעות לטובת ישראל.[דרוש מקור]

ביידן תומך בפתרון שתי המדינות ומתנגד לבניית התנחלויות בשטחים. הוא מתנגד לתקיפה צבאית באיראן ותומך בפתרון דיפלומטי לסוגיית הגרעין שלה. לבסוף הוביל עם הנשיא ברק אובמה לחתימת הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית.

ביולי 2009 אמר בראיון לרשת ABC כי ישראל רשאית לתקוף את איראן, וכי ארצות הברית לא תמנע זאת ממנה.‏[12] ב-ספטמבר 2011 חשף ביידן במפגש עם רבנים כי הנשיא ברק אובמה רצה לחוֹן את פולארד אך הוא התנגד וצוטט: "הנשיא אובמה שקל את החנינה, אבל אמרתי לו 'על גופתי המתה נשחרר אותו לפני זמנו'. אם הדבר היה תלוי בי, הוא היה נשאר בכלא עד סוף חייו".

בינואר 2014 הגיע סגן הנשיא ביידן לישראל, נוכח פטירתו של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון. הוא השתתף בטקס האשכבה של שרון בכנסת והספיד אותו. ביידן אמר כי "בזכות שרון ישראל עומדת בפני עצמה...זהו כבוד גדול להיות כאן בשם עמי להביע את תנחומיהם של נשיא ארצות הברית ושל העם האמריקני במאורע זה".‏[13] באותה שנה, בנאום שנשא בכינוס ארגון הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה אמר כי למרות שהוא ובנימין נתניהו אינם מסכימים כמעט על דבר, הם עדיין חברים.‏[14]

במרץ 2016 הגיע לביקור שלישי בישראל, ובמהלכו מתח ביקורת על כך שאבו מאזן לא גינה את הפיגועים שאירעו בישראל במהלך ביקורו.‏[15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתימת ג'ו ביידן
אחר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ BIDEN’S BRIEF, ניו יורקר, 20 באוקטובר 2008
  2. ^ Biden apologizes to Obama for marriage controversy, אתר CNN‏, 10 במאי 2012
  3. ^ יצחק בן-חורין, אמריקה בחרה - ברק אובמה לכהונה שנייה, באתר ynet‏, 7 בנובמבר 2012
  4. ^ GOP’s move to downplay Paul Ryan’s debate skills isn’t sticking in Ohio, וושינגטון פוסט, 8 באוקטובר 2012
  5. ^ Top 10 Joe Biden Gaffes, עשר פליטות הפה הגדולות של ג'ו ביידן, טיים מגזין
  6. ^ יצחק בן-חורין, ג'ו ביידן הודיע רשמית: לא ארוץ לנשיאות, באתר ynet‏, 21 באוקטובר 2015
  7. ^ יצחק בן-חורין, מבוכה לביידן: הבן צרך סמים וסולק מהצבא, באתר ynet‏, 17 באוקטובר 2015
  8. ^ Joseph R. Biden III, Vice President’s Son, Dies at 46, New York Times, 30 May 2015
  9. ^ יצחק בן חורין, עוד טרגדיה לג'ו ביידן: בנו מת בגיל 46, באתר ynet‏, 31 במאי 2015
  10. ^ יצחק בן-חורין, סגנו של אובאמה בראיון מ-2007: אני ציוני, באתר ynet‏, 23 באוגוסט 2008
  11. ^ עומר כרמון, ברק אובאמה בחר סגן; יוסי ביילין מרוצה, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 23 באוגוסט 2008
  12. ^ סוכנויות הידיעותסגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן: לא נמנע מישראל לתקוף באיראן, באתר הארץ, 5 ביולי 2009
  13. ^ אליאור לוי, מתן צורי ושחר חי, אריאל שרון נטמן: 'אבא אהוב, חזרת הביתה', באתר ynet‏, 13 בינואר 2015
  14. ^ יצחק בן-חורין, ביידן: לא נחתום על הסכם רע עם איראן, באתר ynet‏, 10 בנובמבר 2014
  15. ^ ברק רבידביידן מתח ביקורת על עבאס שלא גינה את הפיגועים, באתר הארץ, 9 במרץ 2016