מאיה אטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיה אטון
אין תמונה חופשית
לידה 1974 (בת 45 בערך)
לאום ישראלית
מקום לימודים

אוניברסיטת תל אביב החוג לתולדות האמנות M.A

בצלאל אקדמיה לעיצוב ואמנות תל אביב MFA
תחום יצירה רב תחומי
https://www.mayaattoun.com/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מאיה אטון  (נולדה ב-1974) היא אמנית רב תחומית, החיה ויוצרת בתל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיה אטון  נולדה בשנת 1974 בירושלים.  סיימה תואר ראשון ושני באמנויות באקדמיה לעיצוב ואמנות בצלאל וכן תואר שני נוסף במחלקה לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב. מלמדת אמנות רב תחומית באקדמיה להנדסה ועיצוב שנקר.

יצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטון עוסקת בעבודותיה בדיאלוג שבין תהליכי חשיבה, מחוות אינטואיטיביות, חומרים ודימויים.

בשנת 2007 הציגה מאיה אטון תערוכת יחיד במוזאון ינקו דאדא בעין הוד בשם "קשר דם" באוצרות של ענבר דרור. ענבר דרור אשר כתבה את המאמר המרכזי בקטלוג התערוכה מתארת אותה כ"תערוכה קושרת אטון דימויים חזותיים, חומרים ומרקמים ויוצרת חידה סבוכה. במפגש בלתי אפשרי אטון מפרקת מכפילה וממקמת מחדש מערכות ביולוגיות, אורגניות ומלאכותיות. האסטרטגיה שמפעילה אטון פוגעת בקוהרנטיות של המערכות הניכרות כבעלות סדרים גלויים עין, ומשבשת את זהותם ותפקודם. בתהליך האינסופי של מלאכת הטוויה מייצרת אטון ממד מתעתע של יופי אלים, מוטציה היברידית המבקשת לגעת בגבולות ההוויה האנושית. הקו והרישום תופסים מקום מרכזי ביצירתה של אטון ומהווים נקודת התחלה לתערוכה. התערוכה בנויה בשכבות: באחת רישום ישירות על קיר, בשנייה רישומים תלויים שצוירו על לוחות עץ – חלקם פיגורטיביים וחלקם מופשטים ובשלישית פסלי חבלים התלויים על הקיר ומונים על הרצפה. הפסלים יוצאים רעיונית  מתוך הרישומי וממשיכים את הצורה של הרישום. הדימוי המרכזי בתערוכה "יופי פנימי" מתאר דמות חסרת פנים בעלת שיער סבוך שמתוכה יוצאת כף יד האוחזת בגולגולת. אטון מתייחסת ביצירה לשני נרטיבים מרכזיים המגדירים היצג חזותי של מהותו הפנימית הבלתי נראית של האדם ומנסים לאחות את הסתירה שבעצם חידת קיומי. דימויים אילו של המלט האוחז בגולגלתו של אביו המת והמדוזה  יחזרו על עצמם ביצירתה של אטון. בעינה מדובר ברגעים של השתקפות ובמפגש עם ה"אני" וה"אני האחר"  המציגים בעתה ופחד."[1]

ב-2009 הציגה מאיה אטון בתערוכה קבוצתית שנקראה אלימות רישומית באוצרות של רז סמירה דימנט. התערוכה בחנה את היבטיו השונים של מושג האלימות דרך מדיום הרישום המשמש ככלי ביטוי ויזואלי ותוכני. ציורה של מאיה אטון "יופי פנימי" מ 2007 עשוי בטכניקה של רישום עפרונות ודיו על פלטת עץ עגולה. הדימוי שנראה תחילה כאבסטרקטי, מתגלה כאשה ששיער מכסה כליל את פניה ופלג גופה העליון. מבעדו כמו מבעד מסך, מושטת יד האוחזת גולגולת (הגולגולת לקוחה מעבודתה "מחסנית" בה קפלה אטון גולגולות מלינולאום).[2] הדמות לא דמות בוקעת מתוך החושך, והפורמט העגול מאזכרים מחד את המגן של פרסאוס שבו משתקף ראש המדוזה ששערה מקלעות נחשים ומי שהביט בה הפך מיד לאבן, ומאידך את המלט מול גולגולת אביו המת המתלבט בשאלה האם להיות או לחדול. בשני המקרים מדובר ברגע של בעטה, פחד והשתקפות חיצונית ופנימית, רגע של הקו בין החיים למוות. רגע מתוח בו נשיות, מניות וטירוף מתאחדים[דרוש מקור].

העבודה  הפרעה פנימית 2004 מורכבת מארונית לבנה המחולקת לשניים עם דלתות זכוכית. על דלתות הזכוכית יש רישום בדם של החלל בו הארונית מוקמת, של כיור ותנור רדיאטור ושירותים עם כיור ממבט על. הרישומים עשויים בטכניקה של צריבת זכוכית בחומצה, לתוך חריצי הרישום שנוצרו הוחדר דם. הרישום שעל פני הזכוכית משתקף בפנים הארונית כך שהצופה רואה אותו פעמיים: פעם כצל ופעם כדם על הזכוכית. הצל של הרישום בתוך הקופסה מייצר מקום נוסך והופך את הרישום לתלת ממדי. הארונית  מזכירה ארונית אמבטיה או ארונית של עזרה ראשונה. הארונית הממוקמת בחדר האמבטיה יוצרת חיבור בין הטהרות ללכלוך, בין חוץ לפנים, בין שיטה לחוסר שליטה, בין יפה למכוער, בין חי למת, בין הממשי לבדוי. הדם הוא חומר אורגני המסמל חים והפיכתו לאמצעי רישום מצמררת, אלימה ומושכת כאחד. בשתי העבודות מדגישה אטון את הזמן החולף.[3]

בשנת 2011 הציגה מאיה אטון תערוכת יחיד בגלריה גבעון בתל אביב בשם "משוואות לגוף נופל". סמדר שפי מתארת את התערוכה כ"מעין עמודי מדידה שבהם קווי חלוקה, חוזרים לכל אורך התערוכה החדשה. בכמה פסיפסים ארץ-ישראליים מהתקופה הרומית מוצג עמוד מדידה אשר שימש למדידת מפלס המים בעונת השיטפונות השנתית. שיטפונות גדולים סימנו אסון וכך גם העדר מים שהוביל לרעב. סימוני גובה המים תורגמו לגובה המיסים שהנתינים נדרשו להעלות לשליטיהם. מודד המים היה בשימוש עד למאה הקודמת: עמודי המדידה של אטון  מצוירים משורטטים על קירות הגלריה בעיפרון בכתב שמחקה דפוס גדול ובהיר. בכל הפעמים נראה כאילו מדובר במקטע מתוך דבר-מה גדול יותר, שרק חלקו גלוי. המדידה, ההשוואתיות, הניסיון להיאחז בקווים ברורים, במידות, חוזרים שוב ושוב בתערוכה, המציגה ברובה דימויים של סדר דברים שהשתבש.[4]

בשנת 2012 הציגה אטון במסגרת תערוכה קבוצתית במוזאון הרצליה שכותרתה "חדרי  פלאות באמנות העכשווית" באוצרות משותפת של דליה לוין, דריה קאופמן וגילה לימון. בתערוכה זו הציגה אטון את יצירתה המוכרת ביותר מיצג הגולגולות שלה המכונה "חשבונייה" בו מסודרים פסלי גולגולות מדפים מדפים שמזכירות חוויה של נסיעה ברכבת שדים.[5] המיצב של מאיה אטון כולל 240 גולגולות לינולאום, בגוונים שונים של חום. הגולגולת היא אחד הדימויים המוכרים באמנות, החל בגולגולת בציורי הווניטאס, שמזכירה "ממנטו מורי" (זכור את המוות), וכלה בגולגולת מצופת היהלומים של דמיאן הירסט. גולגולות הוצגו גם במנזרים ובכנסיות, ב"חדרי עצמות" מיוחדים. בחדרי פלאות הציגו גולגולות, כדי להזכיר לבעל האוסף, שלמרות עושרו והשכלתו, החיים הם בני חלוף, וגם הם יסתיימו מתישהו. הגולגולות במיצב עשויות מחומר (לינולאום) המחקה חומר אחר (עץ), והן נראות כמו מוצר צריכה המחכה על המדף לקנייה לאוסף עכשווי.[6]

ב־2015 הציגה אטון את העבודה ב"חצי מלא". היא בנתה מעין דירה בגלריה גבעון. בכל חדר יצרה האמנית עולם שלם ומלא. בחלק מהחדרים תלויים רישומיה של אטון.[7]

ב־2017, לכבוד 200 שנה להוצאה לאור לציין 200 שנה לספר פרנקשנטיין, יצרה אטון יומן שנתי-שבועי בשם "2018", המורכב מ-80 רישומי עיפרון - כולם בהשראת הספר.[8]

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1993-1997 - בצלאל אקדמיה לעיצוב ואמנות ירושלים BFA
  • 2000-2004 - אוניברסיטת תל אביב החוג לתולדות האמנות M.A
  • 2004-2006 - בצלאל אקדמיה לעיצוב ואמנות תל אביב MFA.

פרסים (באנגלית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 - Braziers International Artists’ Workshop, Oxford shire, UK
  • 2006 - Collaboration on Site, Helsinki, Finland
  • 2007 - Oded Messer Award for Young Artist, Yanko-Dada Museum & the Messer Family, Ein-Hod
  • 2008 - Finalists Exhibition, the Gottesdiener Foundation Israeli Art, Tel Aviv Museum of Art
  • 2008 - Triangle International Artists’ Workshop, DUMBO, New York, NY
  • 2008 - Artis Grant Recipient
  • 2009 - the Guttesman Etching Center, Kibbutz Cabri
  • 2009 - Young Artist Award, Ministry of Culture and Sports
  • 2009 - Artis Grant Recipient
  • 2010 - Oscar Handler Award, Lohamei Ha'getaot Gallery
  • 2011 - Pavilon Am Milchhof and ECC Residency, Berlin
  • 2012 - Artis Grant Recipient
  • 2012 - Creative Encouragement Award, Ministry of Culture and Sports
  • 2013 - Rabinovitz Foundation for the Arts
  • 2015 - Ostrovsky Family Fund.

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006 SoulSeek,  גלריית לוחמי הגיטאות
  • "קשר דם" מוזאון ינקו דדה עין הוד
  • "לב זהב" גלריה לבונטין תל אביב
  • 2008 Modes of Application, Habres+Partner Gallery, Vienna
  • 2009 "בין כלב לזאב" תערוכת הזוכים פרס אמנות ע"ש גוטסדינר
  • "סף שמיעה" גלריה בקיבוץ לוחמי הגיטאות
  • "משוואות לגוף נופל" גלריה גבעון תל אביב
  • 2012 Falling in Line with Hilla Ben Ari, Marie-Laure Fleisch Gallery, Rome.

מבחר תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2006

  • Liquorish Light, Saloona, Tel Aviv
  • Goods to Declare, MFA International, 100 Anniversary to Bezalel Academy of Art and
  • Design, Terminal 1, Ben Gurion Airport
  • Line in Space, Artists House, Tel Aviv

2007

  • Swamp, collaboration with Orly Sever, "Saf" project, Artists House, Tel Aviv
  • Flat, Bezalel gallery, Tel-Aviv
  • The Beautiful Void, gallery 39, Tel-Aviv
  • Passing the Batonette, Haifa Museum of Art, Haifa
  • Highlights of the Israeli Art Collection, the Israel Museum, Jerusalem

2008

  • Neues Sehen – Young Israeli Art, Syker Vorwerk center for
  • contemporary art, Germany
  • Short Cuts, Habres+Partner Gallery, Vienna
  • Detail, Chelouche Gallery for contemporary art, Tel-Aviv
  • Real Time: Art in Israel 1998-2008, the Israel Museum, Jerusalem
  • Sterility, Florentin 45 gallery, Tel-Aviv

2009

  • Up Against The Wall, Ileana Tounta Contemporary Art Center, Athens
  • BartArt, P8 Gallery, Tel-Aviv
  • Neues Sehen – Young Israeli Art, Dollinger Art Project Gallery, Tel-Aviv
  • Second Show: Contemporary Art from The Israel Museum, Mani House, Tel-Aviv
  • Violence of Drawing, 5 Place for Art, Tel-Aviv
  • Real Sci-Fi, Bezalel gallery, Tel-Aviv

2010

  • נתפס בסככה, הביאנלה הרביעית, בית האמנים, ירושלים
  •   D, with Edgar Orlaineta, Water Institute Gallery, Givataym
  • שכנות אמנות רחוב ואדי ניסנאס חיפה
  • Thrice Upon A Time, Magasin 3 Stockholm Konsthall, Stockholm
  • משרד התרבות והספורט 2009 מקבלי פרסים לאמנות ועיצוב, מוזיאון הרצליה אמנות עכשווית, הרצליה
  • Jaffa Cakes TLV, Rove Gallery, LondonShelf, Whitstable Biennale, UK

2011

  • "ביצוע החתך", מקבלי פרס "עודד מסר", מוזיאון ינקו-דאדא עין הוד
  • Beta 2: Scales and Measurements, Pavilon Am Milchhof. Berlin
  • ביצוע החתך, מקבלי פרס האמן הצעיר עודד מסר, הגלריה האוניברסיטאית ע"ש גניה שרייבר, תל אביב
  • חיים: מדריך למשתמש, אגף רות לחינוך אמנותי, מוזיאון ישראל ירושלים

2012

  • "נישואי כסף" רמת גן מוזאון לאמנות
  • חדרי פלאות  באמנות עכשווית - מתדהמה עד התפכחות,  מוזאון לאמנות הרצליה

2013

  • "זמן הדפס" המוזאון הפתוח בתפן
  • Israel Now – Reinventing the future, MACRO Testaccio, Rome
  • "קריאה אחרונה" מאזה 9 חלל לאמות תל אביב
  • Ombres et Lumiere  מוזאון המדע ע"ש בלומפילד ירושלים
  • פרסי משרד התרבות והספורט אשדוד מוזאון אמנות מרכז מונרט
  • פסטיבל מס '10, ללווה (מיה אטון ומיטל כץ מינרבו), תל אביב

2014

  • Bridge of Donkeys, Kallio Kunsthall, Helsinki
  • "מזל וברכה" בית התפוצות אוניברסיטת תל אביב
  • Drawing Room, Magazine III, Stockholm
  • אפידרמיס גלריה פלורנטין 45 תל אביב
  • Chicago Triangle, Haifa Museum of Art
  • "המעי הגס" בצלאל 7 חדר דימויים ירושלים
  • "יצירה למגירה" הספרייה הלאומית ירושלים
  • זמן הדפס המוזאון הפתוח בתפן
  • Colon:, Bezalel 7 - Images Room, Jerusalem

2015

  • Alter Native, Sprechsaal gallery, Berlin
  • "טיול פנימי" גלריה דנה קיבוץ יד מרדכי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ענבר דרור, "קשר דם: מאיה אטון" מוזאון ינקו דאדא עין הוד
  2. ^ שפי, סמדר (6 בפברואר 2008). "מתחת למיקרוסקופ רגשי". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-27 בינואר 2019. 
  3. ^ רז סמירה דימנט: אלימות רישומית תערוכה קבוצתית, מקום לאמנות 5
  4. ^ סמדר שפי: תערוכה צלילה חוזרת, הארץ 11.2.11, סמדר שפי: תערוכה צלילה חוזרת, הארץ 11.2.11
  5. ^ ברנע רעות, כלכליסט 23.9.12
  6. ^ חדרי פלאות באמנות הישראלית מהשתאות להתפקחות 5.10.12, תפוז בלוגים, (ללא שם מחבר)
  7. ^ יהב, גליה (10 בדצמבר 2015). "בתערוכה החדשה שלה "חצי מלא" מאיה אטון מגישה לצופה חוויה מהוקצעת של עצב מסעיר". הארץ (בעברית). בדיקה אחרונה ב-27 בינואר 2019. 
  8. ^ ויינברג, אורין (27 בדצמבר 2017). "פרנקנשטיין בעיפרון: האומנית שהעירה את המפלצת". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-27 בינואר 2019.