דמיאן הירסט
 | |
| לידה |
7 ביוני 1965 (בן 58) בריסטול, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| שם לידה |
Damien Hirst |
| לאום |
אנגלים |
| מקום לימודים |
|
| תקופת הפעילות |
1980–2016 (כ־36 שנים) |
| תחום יצירה |
פיסול, מיצב |
| זרם באמנות |
אמנים בריטים צעירים |
| הושפע על ידי |
Michael Craig-Martin |
| יצירות ידועות |
Mickey, חוסר היתכנותו הגשמית של המוות במוחו של אדם חי, For the Love of God |
| פרסים והוקרה |
פרס טרנר (1995) |
|
www | |
  | |
דמיאן סטיבן הירסט (באנגלית: Damien Steven Hirst; נולד ב-7 ביוני 1965) הוא אמן ופסל אנגלי, זוכה פרס טרנר לשנת 1995, מן האמנים הבולטים בקבוצת אמנים בריטים צעירים (YBAs).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמיאן סטיבן הירסט נולד בבריסטול, אנגליה בשנת 1965 וגדל בעיר לידס שבמערב יורקשייר. בהיותו בן 12 עזב אביו, שהיה מכונאי רכב, את המשפחה. בנעוריו נעצר הירסט פעמיים באשמת גנבה מחנויות. לאחר שהצטיין בלימודי אמנות בבית הספר נרשם לבית הספר לאמנות ועיצוב בעיר לידס, אולם הצליח להתקבל רק בניסיונו השני. גם אל לימודי האמנות בקולג' גולדסמית' (Goldsmiths, University of London), שם למד בין השנים 1986–1989 התקבל בניסיון שני.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירתו והשפעות על עשייתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגולדסמית' הושפע הירסט מן האמנות המושגית. בייחוד ציין הירסט את השפעתו של האמן מייקל קרייג-מרטין (Michael Craig-Martin) שלימד בבית הספר. בזמן לימודיו עבד הירסט בחדר מתים, עובדה שתהפוך למכריעה בהמשך יצירתו.
בשנת 1988 ארגן הירסט תערוכה בשם "Freeze", בה הציגו סטודנטים מגולדסמית' את עבודותיהם. התערוכה התקיימה בחלל ב"דוקלנדס", השייך לרשות הנמל. הירסט הציג בתערוכה יצירה המורכבת ממצבור של קופסאות קרטון המעוטרות בצבע תעשייתי. בתערוכה פגש הירסט לראשונה את צ'ארלס סאצ'י (Charles Saatchi)[1], מי שיהפוך לפטרון המרכזי של עבודותיו בעתיד.
את עבודתו המשמעותית הראשונה - המייצב "אלף שנים" (A Thousand Years, 1990), הציג הירסט בתערוכה שארגן בבניין מפעל נטוש. העבודה נבנתה ככלוב זכוכית גדול ובו מערכת ביולוגית שלמה בה מתפתחות רימות לזבובים וניזונות מראש פרה כרות. בשנה שלאחר מכן כבר הציג הירסט את תערוכת היחיד הראשונה שלו בחנות לא מאוכלסת ברחוב וודסטוק בלונדון. בתערוכה, שנקראה "בתוך ומחוץ לאהבה" ("In and Out of Love"), הציג הירסט מאות פרפרים טרופיים חיים, שחלקם הוצמדו לבדי ציור. תערוכות נוספות הוצגו במכון לאמנות בת זמננו (Institute of Contemporary Arts) בעיר ובגלריה פריזאית.
את העבודה פורצת הדרך "חוסר היתכנותו הגשמית של המוות במוחו של אדם חי" (1992) יצר הירסט במימונו של סאצ'י. העבודה הכילה אקווריום זכוכית גדול ובו כריש טיגריסי (Tiger shark) המשומר בפורמלין. העבודה הוצגה לראשונה בתערוכה שנקראה "אמנים בריטים צעירים" שאורגנה על ידי סאצ'י. הפער בין האופי המינימליסטי של העבודה לבין הדימוי המטריד של הכריש הפך את העבודה לאחת מיצירות האמנות הידועות של תקופתה. בשנת 2004 נמכרה העבודה לאספן האמנות האמריקאי סטיבן א. כהן (Steven A. Cohen) בסכום של שמונה מיליון דולר, סכום שהיה הסכום השני בגודלו ששולם עד אז ליצירת אמנות של אמן חי.
בשנת 2017 הציג הירסט בביאנלה של ונציה תערוכה בהשראת שרידים מספינה טבועה[2].
ביולי 2021 יצר 10,000 יחידות NFT[3] המבוססות על יצירות פיזיות, ובאוקטובר 2022 לאחר שנת ניסיון, בגלריית ניופורט סטריט בלונדון, שרף אלפי יצירות אומנות פיזיות שלו שלא נבחרו לרכישה. כך נותרו רק יצירות ה-NFT כשערכן של היצירות המקוריות שנשרפו הוערך באלפי דולרים.[4].
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוזיאון ישראל היה המוזיאון הראשון בעולם שרכש יצירה של הירסט, ועשה זאת כשנה לפני הזכייה בפרס טרנר שהביאה לו הכרה בינלאומית. הירסט פגש כבר בשנת 1991 את סוזן לנדאו,אוצרת האמנות העכשווית במוזיאון, בזמן שהציג תערוכה בפריס. ולדבריו, היא הייתה הראשונה שהתייחסה לעבודתו ברצינות[5]. בשנת 1994 בחר המוזיאון לרכוש את היצירה היא רצתה למצוא את צורת המעוף המושלמת. המיצב מורכב מתא זכוכית ענק המחולק לשלושה חלקים שווים בגודלם. שניים גדושים בחפציה של אישה הזרוקים על הרצפה ומכסים אותה באי-סדר, שולחן וכיסא. הקירות, הרצפה והחפצים שבתא מוכתמים בנתזי דם. החלק השלישי מכיל חפץ אחד – מעיל אישה לבן, תלוי על קולב של מכבסה. סימן החיים היחיד הוא דג זהב השוחה באקווריום[6].
כאות הוקרה למוזיאון הישראלי תרם האמן סדרה של יצירות שהוצאו למכירה פומבית בשנת 2006, ומטרתה גיוס תרומות למוסד[5].
יצירה נוספת של הירסט, מסדרת ציורי הנקודות, נמצאת באוסף מוזיאון ישראל משנת 2010, היצירה L-Leucine-15-N מאופיינת בממדים גדולים, גובה 294.6 ס"מ, רוחב 1209 ס"מ[6] והיא אחת מכאלף יצירות שיצר האמן סביב הנושא[7].
יצירה של הירסט בשם דשא מכוסח – ירושלים החדשה הוצגה במוזיאון ישראל בירושלים בין השנים 2022 ל 2023. היצירה העשויה מפרפרים וצבע בגימור מבריק על בד, בקוטר: 182.9 ס"מ והושאלה למוזיאון על ידי אוסף אנג'ל לאמנות עכשווית. היצירה היא דוגמא לשילוב פרפרים בעבודתו של האמן למעלה משלושים שנה, הקומפוזיציה שואבת השראה מהתרבות הנוצרית ומזכירה חלונות ויטראז' דמויי הרוזטה בכנסיות. בסידור המעגלי מהדהדות גם מנדלות מאמנות מזרח אסיה[8].
מסעדנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1997 פתח הירסט מסעדה בשם ("בית מרקחת") בשכונת נוטינג היל בלונדון. היא עוצבה כמבנה בית מרקחת ובו ארונות תרופות, שלדים ואסלות בצורת גלולות אספירין. המסעדה פעלה עד שנת 2003 ובשנת 2004 נמכרה תכולתה במכירה פומבית.[9]
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרסומו הגובר של הירסט הפך אותו לאחד מן המועמדים הסופיים לפרס טרנר, אולם חבר השופטים בחר לבסוף בפסל גרביל דייבי (Grenville Davey) כזוכה. בשנת 1995 נבחר בפעם השנייה כמועמד וכזוכה בפרס.[10]
- בשנת 2005 בחר מגזין האמנות "ArtReview" בהירסט במקום הראשון מבין 100 האנשים רבי ההשפעה בעולם האמנות.[11]
- ב-15-16 בספטמבר 2008 ערך בית המכירות סותבי'ס מכירה פומבית של 223 מעבודותיו של הירסט. בין המוצגים שעוררו עניין רב היה הפסל "עגל הזהב" ("The Golden Calf"), שהורכב מעגל, שעל ראשו כתר זהב, משומר בפורמלין, הנתון בתוך מכל זכוכית המצופה זהב.[12] העבודה נמכרה לבסוף בסכום של 18.6 מיליון דולר. ביום המכירה הראשון נמכרו עבודות בסכום של יותר מ-127 מיליון דולר[13]
- בשנת 2012 הציג מוזיאון טייט מודרן בלונדון רטרוספקטיבה של יצירותיו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דמיאן הירסט (באנגלית)
דמיאן הירסט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דמיאן הירסט, ברשת החברתית אינסטגרם- דמיאן הירסט באתר White Cube (באנגלית)
- אביטל בורג, עכבר העיר אונליין, "ארט-רוויו": דמיאן הירסט ירד למקום 48, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2009
- אריאל קריל ודניאל זילברברג, חכו עם הפורמלין, באתר וואלה!, 25 באוקטובר 2009
- דנה גילרמן, בועה של פורמלין, באתר כלכליסט, 27 באפריל 2011
- רעות ברנע, נקודות המכירה של דמיאן הירסט, באתר כלכליסט, 22 בינואר 2012
- משה גולן, האם אמן שמכר כריש מת ב-12 מיליון דולר הוא איש עסקים?, באתר גלובס, 14 באפריל 2012
- שון אוהייגן, הכריש: דמיאן הירסט מסכם קריירה של פרובוקציות, באתר nrg, 28 במרץ 2012
- אלי ערמון אזולאי, דמיאן הירסט עוזב את גלריה גגוזיאן, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2012
- הארי קונזרו, גרדיאן, כך עשוי דמיאן הירסט לשנות שוב את עולם האמנות, באתר הארץ, 26 במרץ 2012
- דמיאן הירסט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הניו יורק טיימס, דמיאן הירסט: NFT זה כמו כת, ואני ראש הכת, באתר הארץ, 6 במרץ 2022
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פרסומאי לשעבר, מבעלי סאצ'י וסאצ'י
- ^ Damien Hirst - Treasures from the Wreck of the Unbelievable, סרטון בערוץ היוטיוב של ארמון גראסי בוונציה (2017) (כ-4 דקות)
- ^ אביגד, דורון (2022-04-09). "אחת ולתמיד, מה זה NFT? מדריך פשוט וברור שיעשה לכם סדר". Globes. נבדק ב-2022-10-13.
- ^ ynet (2022-10-12). "האמן דמיאן הירסט שרף יצירות בשווי מיליוני דולרים לעיני קהל המום". Ynet. נבדק ב-2022-10-13.
- ^ 1 2 Ashley Perry, Top U.K. artist donates to Israel Museum, YNET, 03.15.06
- ^ 1 2 דמיין הירסט, באתר מוזיאון ישראל
- ^ The Man and The Movement: Damien Hirst’s Spot Paintings, Enter gallery, אוקטובר 2020
- ^ דמיאן הירסט: דשא מכוסח – ירושלים החדשה, באתר מוזיאון ישראל, דצמבר 2022
- ^ האמן הבריטי דמיאן הירסט מכר תכולת מסעדתו ב-11.1 מיליון לירות שטרלינג, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2004
- ^ The Turner Prize: Year by Year.
- ^ שרלוט היגינס, דמיאן הירסט הכי חזק, באתר הארץ, 6 בנובמבר 2005
- ^ נועה ברק, אוחז את השור בקרניו: דמיאן הירסט מוכר, באתר nrg, 29 ביולי 2008
- ^ קרול פוגל, עכבר העיר אונליין, הבורסה הפרטית של דמיאן הירסט, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2008