מארי מורדראק
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |
|
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
 | |
| לידה |
1610 מנדרה-לה-רוזה, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
1680 (בגיל 70 בערך) |
| מדינה |
צרפת |
  | |
מרי מורדראק ( 1610 - 1680) הייתה כימאית\אלכימאית צרפתייה שהתפרסמה בזכות ספרה "כימיה מיטיבה וקלה לתועלת הנשים"[1] (בצרפתית: La Chymie charitable & facile, en faveur des dames ) מדריך מעבדה, מבוסס על הידע והניסיון שרכשה בעבודתה במעבדתה הפרטית, המיועד לנשים המעוניינות להכין (לרקוח) בעצמן תכשירים ביתיים ומוצרי יופי שהיו עשויים לשפר את חייהן ואת חיי בני משפחותיהן.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרי מורדראק נולדה למשפחה בעלת אדמות במנדרה-לה-רוזה, היום פרבר של פריז. אביה היה ונסן מורדראק, נוטריון מקומי, ואמה, אליזבת דובט. אחותה הצעירה קתרין (1613-1676) נודעה בשם העת מאדאם דה לה גואט.
בשנת 1625, נישאה מארי לאנרי דה ויבראק, מפקד יחידת השמירה של שארל דה ואלואה, בנו הלא חוקי של שארל התשיעי, מלך צרפת.
מארי מורדראק הייתה אוטודידקטית. היא רכשה את הידע שלה בתחומי האלכימיה והכימיה בכוחות עצמה מתוך קריאה ועבודה במעבדתה הביתית. המעבדה הייתה מצוידת היטב בכל הכלים והמערכות המקובלים באותה תקופה, כולל תנור עבורו קיבלה אישור מאת המלך. [2]
המעבר מאלכימיה לכימיה במאה ה-17[עריכת קוד מקור | עריכה]
מארי מורדראק חיה בתקופה בה התבצע המעבר בין האלכימיה להכימיה לקראת הכרתה של הכימיה כתחום מדעי במאה ה-18.[3]
בסוף המאה ה-17 הגבולות בין אלכימיה לכימיה היו מטושטשים, שכן שני התחומים עסקו באותה מערכת רעיונות. בשפות אירופאיות במאה ה-17 כימאי (chemist), רוקח (apothecary) ומרפא (healer) היו מילים נרדפות ששימשו לתיאור אדם העוסק בהכנת (רקיחת) תכשירים שונים לטיפול בחולים. [4]
עם התפתחות והתקדמות השיטה המדעית, האלכימיה פינתה את מקומה לכימיה. רבות מהשיטות ומהמערכות בהן השתמשו האלכימאים, כגון מיצוי, ניקוי וריכוז חומרים פעילים מצמחים בעזרת זיקוק, כמו גם תצפיותיהם והתיאוריות שהם פיתחו לגבי מהות החומר שימשו בסיס להתפתחות הכימיה המודרנית.
ספרים וקורסים להוראת כימיה, המיועדים לרופאים ולרוקחים אך גם לקהל הרחב, התחילו להחליף את "ספרי הסודות" שהופיעו במאה ה-16.
ספרי הסודות,[5] סוגה ספרותית שאפשר לכנות "מדע פופולרי", כללו מאות מתכונים להכנת תכשירים רפואיים, בושם, שמן, קטורת ומוצרי קוסמטיקה, מחומרי גלם ובשיטות לא שגרתיים. אחת הסופרות הידועות בתחום זה הייתה איזבלה קורטזה שסיפרה "סודותיה של הגברת איזבלה קורטזה" (באיטלקית:I secreti della signora Isabella Cortese) יצא לאור באיטליה בשנת 1562 וב-13 מהדורות נוספות עד שנת 1677 ותורגם לגרמנית בשנים 1592 ו-1596.
ז'אן בגווין, כימאי ורוקח, היה בין ראשוני אנשי המדע שסייעו לגיבוש עקרונות הכימיה, הקנו למדע הכימיה מעמד עצמאי ואפשרו לקהל הרב לרכוש ידע בתחום. ז'אן בגווין קיבל בשנת 1604 את אישורו של המלך אנרי הרביעי להקמת בית ספר המיועד להכשרתם של רוקחים ורופאים המעוניינים ללמוד את הטכניקות הכרוכות בהכנת תרופות. בשנת 1610 הוא פרסם ספר בלטינית בשם Tyrocinium chymicum[6] (תרגול בכימיה) המבוסס על הרצאות אלה, ובשנת 1615 מהדורה משופרת בצרפתית בשם "יסודות הכימיה" (Les Éléments de Chimie) .
בהמשך הופיעו בצרפת ספרים נוספים שנכתבו על ידי כימאים ידועי שם, דוגמת ספרו של מטה לה פבור (Matte la Faveur) בנושא הזיקוק (1670) [7] וספרו של ניקולס למרי (אנ') "קורס לכימיה" (1675) [8] (Cours de chymie).
בשנת 1640, נפתח לציבור בפריז "גן המלך לצמחי מרפא" (Jardin royal des plantes médicinales) אשר כלל גן של צמחי רפואה, כיתת לימוד ומעבדה.[9] ההרצאות היו פתוחות לציבור אך לא הקנו לשומעים תעודות אקדמיות.
כימיה מיטיבה וקלה למען הנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהדורה הראשונה של הספר יצאה לאור בשנת 1656[10] כאשר מארי מורדראק הייתה בת 46. זהו מדריך מעבדה, המבוסס על הידע והניסיון שרכשה בעבודתה במעבדתה הפרטית, אך גם על הידע שרכשה מקריאת ספרי הכימאים והאלכימאים בני זמנה. במדריך אפשר למצוא תיאור מפורט ומקצועי של כלי המעבדה והשימוש בהם, תכונות חומרים שונים ושיטות עבודה כגון זיקוק, הרחקת מרכיבים נדיפים, שיקוע, סינון, סיפוח לחות לצורך ייבוש ועוד.
עם צאת המהדורה הראשונה המחברת קיבלה מהמלך זיכיון בלעדי להפצת הספר למשך עשר שנים ואישור לכך שתוכן הספר אינו מסכן את הציבור, מאת רופאים בכירים בפקולטה לרפואה בפריז.[11]
מהדורת 1666, עם הקדמה של הכימאי ז'אן ז'אק, שפורסמה בהוצאה לאור CRNS זכתה להצלחה רבה. בעקבותיה הופיעה מהדורה נוספת בשנת 1674 ומהדורות נוספות לאחר מותה של מארי מורדראק, שלוש מהדורות בצרפתית בשנים 1680, 1687 ו-1711, שש מהדורות בגרמנית בין השנים 1673 – 1712 ומהדורה אחת באיטלקית בשנת 1682 .[12]
הספר בן 334 עמודים מחולק לשישה חלקים. החלק הראשון, מתמקד בעקרונות, שיטות, כלים, מאפיינים ומשקלים. החלק השני עוסק בצמחים ובתרופות העשויות מצמחים. החלק השלישי עוסק בבעלי חיים והחלק הרביעי במתכות. החלק החמישי מתמקד בהכנת תרופות מורכבות והחלק השישי פונה לקהל נשי וסוקר שיטות לשימור והגברת היופי בעזרת תכשירים קוסמטיים.
לגבי מקור המרשמים, המחברת מדגישה בהקדמה לחלק החמישי: [13]
אני מודה כי מרבית המרשמים שאני מפרסמת הם פרי עבודתם של רופאים אמינים מהפקולטה של פריז. ניסיתי אותם על חולים עניים והטיפול הצליח. מרשמים אחרים ניתנו לי על ידי חברים. כל אותם מרשמים שהם פרי עבודתי נוסו על ידי
במהדורה הראשונה הופיעה בתחילת כל חלק הקדמה מאת המחברת, בה היא הציגה בין היתר את דעותיה ואת עמדותיה בנושאים אקטואליים, כגון מתן השכלה לנשים, הסכנה הבריאותית הטמונה בשימוש בחומרים מסוימים וצדקה. במהדורות שפורסמו לאחר מותה (1680) הקדמות אלה הושמטו וגם שמה של המחברת לא הוזכר.
בשנת 1630, הונחו בצרפת יסודות הרפואה הציבורית. על הרופאים הבכירים הוטלה החובה לטפל בחולים עניים ללא תמורה. במקביל לכך הוקם שירות רפואי קהילתי הניתן על ידי המסדר "בנות הצדקה" [14] ( Filles de la charité de saint Vincent de Paul) שנוסד בשנת 1633.
באווירה זאת, מארי מורדראק מדגישה בהקדמות לחלקים השונים בספרה את חובת הצדקה. היא עצמה אינה דורשת תמורה עבור השימוש בידע ובניסיון שהיא מעבירה לקוראי הספר ומבקשת מכל מי שידו משגת, להשתמש בתכשירים שהכין על פי ההוראותיה לצורך טיפול בעניים, ללא תמורה. כל בקשתה היא שיזכירו אותה בתפילותיהם. גם בפרסום הספר היא רואה מן מעשה צדקה:[15]
יהיה זה פשע נגד הצדקה לשמור בסוד את הידיעות שאלוהים נתן לי, מהן כל העולם יכול ליהנות. זאת הסיבה היחידה בגללה החלטתי להוציא ספר זה
מארי מורדראק כחלוצה בקידום מעמד האישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחילת המאה ה-15 ועד סוף המאה ה-20 התנהל בצרפת ויכוח בנושא מתן השכלה לנשים, שנודע תחת השם "ויכוח הנשים" [16] (בצרפתית: La querelle des femmes ).
במאה ה-17, רק מעט נשים עסקו במדע מפני שמוסדות הלימוד והחברות המדעיות נשלטו על ידי גברים שמנעו את כניסתן של הנשים. נשים אחדות הצליחו להתגבר על הדעות הקדומות של הגברים לגבי יכולותיהן האינטלקטואליים ועל חשדותיהם הבלתי מבוססים לגבי ערכם ואמינותם של מחקריהם. גם הנשים שהצליחו לרכוש השכלה ראשונית בכוחות עצמן לא יכלו להתקבל לאוניברסיטאות או להמשיך במחקר מדעי.[17]
מארי מורדראק מתייחסת למצב זה בהקדמה למהדורה הראשונה לספרה:[18]
אמרתי לעצמי כי אישה אינה צריכה לעסוק בהוראה, כי עליה להתעטף בשתיקה, להקשיב וללמוד, מבלי להפגין את ידיעותיה, כי אין זה מקומה לפרסם עבודה לציבור וכי מוניטין מסוג זה אין בו לרוב יתרון, מפני שהגברים בזים לעבודות פרי ידיהן של נשים ומאשימים אותן
במאה ה-17 התחילו להישמע קולות גבריים ונשיים שקראו למתן הזדמנות שווה לנשים ברכישת השכלה גבוהה.
מארי דה גורנה, פרסמה בשנת 1622 בנושא זה את החיבור "שוויות בין גברים לנשים" (בצרפתית: Égalité des hommes et des femmes) ואחר כך את החיבור "תלונות הנשים" (בצרפתית: Grief des Dames ).
פייר לה מואן (Pierre Le Moyne) כומר ישועי ומשורר צרפתי, כתב בעבודתו "תמונות מוסריות" (Les peintures morales ) שיצאה לאור בין השנים 1640 -1643:[19]
המוחות חסרי מין; אלוהים הפיח רוח חיים באותו פה באדם ובחווה. אדם נברא מאדמה גסה, כבדה, בעוד שהאישה נבראה מחומר שטוהר כבר בידי אלוהים. דרך יצירה זאת הופכת את האישה לבעלת תפיסה חדה יותר
ברוח זאת מארי מורדראק כותבת בהקדמה למהדורה הראשונה של ספרה:[18]
המוחות חסרי מין ואם מוחות הנשים היו זוכים להשכלה כמו אלה של הגברים, אם היו משקיעים זמן וכסף בכמות דומה כדי ללמד אותם, הם היו יכולים להיות שווים, כי העידן שלנו ראה בהולדת נשים שיכולתן לא נפלה מזאת של הגברים בתחומי הפרוזה, השירה, השפות, הפילוסופיה ואף ניהול המדינה
בין הנשים הללו נמנו בין היתר מארי דה קוטבלנש (אנ') (Marie de Cotteblanche) מתרגמת מספרדית לצרפתית, שתרגמה בין היתר ספר על אסטרונומיה, ולואיז בורסיה (Louise Boursier ) מיילדת בחצרו של המלך אנרי הרביעי, אשר פרסמה בשנת 1609 שלושה כרכים על מיילדות.
מארי מורדראק נמנתה בין החלוצות בתחום קידום חינוך הנשים, אשר מתחו ביקורת על הנורמות החברתיות שהגבילו את גישתן של הנשים לחינוך ואת זכותן של הנשים לרכוש ידע ולעסוק במדע.
מארי מורדרק הייתה פורצות דרך במאמציה להנגיש את הידע המדעי לנשים, שהודרו במידה רבה מהחינוך הפורמלי ומהשיח המדעי באותה תקופה. על ידי כתיבה בצרפתית (ולא הלטינית הנפוצה יותר), והקדשת יצירותיה במיוחד לנשים, היא ביקשה להעצים את הנשים בידע ולעודד את השתתפותן בפעילות המדעית.
מארי מורדראק כחלוצה בתחום הכימיה התרופתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כימיה תרופתית (אנ') היא ענף של כימיה העוסק בתכנון ובהכנת חומרים פעילים לשימוש ברפואה.
המונח "כימיה תרופתית" הופיע לאחר מלחמת העולם השנייה, אך עיקרון השימוש בצמחים וחומרים אחרים מן הטבע לטיפול במחלות היה מוכר ומקובל משחר ההיסטוריה.
בהקדמה לחלק השני, המטפל בצמחים היא כותבת:[20]
ישי ריפא את הנביא יחזקאל בעזרת משחת תמרים, דוד ביקש מאלוהים "תחטאני באזוב ואטהר", השומרוני שירד מיריחו טיפל בפצוע שפגש בדרכו באמצעות שמן ויין, המלך שלמה ... הכיר את התכונות הרפואיות של כל הצמחים מארז הלבנון ועד בן האזוב הרפואי
התרופות הראשונות הוכנו ממקורות טבעיים כגון צמחים, שורשים ופטריות. בידוד, ניקוי ואפיון החומרים הפעילים שמקורם בצמחי מרפא היה האתגר העיקרי של האלכימאים והכימאים בכל הזמנים.
על פי עקרונות הכימיה התרופתית המודרנית כל תכשיר רפואי נבדק בצורה יסודית במחקרים קליניים לגילוי רעילות ותופעות לוואי ולקביעת המינון היעיל ביותר. מארי מורדראק ייחסה חשיבות רבה לנושא הרעילות ולהתאמת התרופה למטופל.
על כך היא מפרטת בהמשך ההקדמה:
כל הדברים הקיימים בעולם מצריכים הכנה על מנת להוציא מהם את התכונות הרעות ולרכז את היסודות הטהורים, היכולים להבריא את החלק החולה. זה מה שהכימיה עושה כאשר היא מפרידה בין חומרים ומפיקה תרופות נקיות, פתוחות, מסוגלות לחדור עד לחלק הפנימי המוסתר ביותר בגופנו
היא מזכירה במקומות רבים בספרה את הפילוסופים (מדעני העבר כגון אבן סינא, פדניוס דיוסקורידס (Pedanius Dioscorides), ז'אק דלשאנז (Jacques Daléchamps) ) שתיארו את ההשפעות המיטיבות שיש לחומרים רפואיים על גוף האדם, אך מעירה כי מדענים אלה לא הכירו את שיטות ניקוי החומרים לכן השתמשו בהם בצורה גולמית. "אין ספק שכאשר מכינים אותם בצורתם הנקייה, מופרדים מהתכונות הרעות שלהם הם יהיו יותר בטיחותיים".[20]
בהקדמה לחלק השישי המיועד לנשים היא כותבת:
הוספתי חלק זה לספרי למען הנשים כדי להבטיח שהן אינן שמות על הפנים שלהן דברים שאת הרכבם אינן יודעות. כל אישה צריכה לבחור בתכשירים שמתאימים לה, כי מה שטוב לעור אחד לא טוב לעור אחר
לאחר הסבר על טיפול בסוגי עור שונים היא מזהירה מפני השימוש "בקמפור שגורם לנשירת שיניים, כספית, כספית כלורית ועופרת שפוגעים בעור וגורמים למחלות קשות ובלתי ניתנות לריפוי".
בהקדמה לחלק הרביעי המטפל במתכות היא מזהירה מפני שימוש בתכשירים שלא הוכיחו את עצמם בפועל ובהתבססות על שמועות:[21]
כיום הרפואה משתמשת בהצלחה במתכות. חשוב לדייק בהכנתם מפני שאלה יסודות אלימים, למרות שנוטלים אותם בכמויות קטנות, במחלות כרוניות שניהולן קשה.
אני לא מדברת על תכשירים המבוססים על זהב וכסף כי אינני מכירה את הכנתם או השימוש שלהם ברפואה. שמעתי הסברים על תכשירים שונים אותם לא הבנתי ולא השתכנעתי שניתן להכין אותם. אני מעידה כי הפעולות הבאות נוסו על ידי והן אמיתיות
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Marie Meurdrac, La chymie charitable et facile en faveur des dames (2e éd.) / par damoiselle M. M., 1674. (בצרפתית)
- ^ ARC Centre of Excellence for Electromaterial Science | ‘Mind has no sex’: The story of Marie Meurdrac, First Lady of Chemistry, electromaterials.edu.au (באנגלית)
- ^ Michal Meyer, Chemistry: How it all started
- ^ Abbri, Ferdinando, Alchemy and Chemistry: Chemical Discourses in the Seventeenth Century, Early Science and Medicine 5, no. 2 (2000): 214–26.
- ^ Secrets, Books of | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
- ^ Jean Béguin, Tyrocinium chymicum, Apud Baleonium, 1643. (בלטינית)
- ^ www.bibliopolis.com, Pratique de chymie, divisée en quatre parties, par S. Matte La Faveur, distillateur & demonstrateur ordinaire de la chymie en la faculté de Medecine de Montpelier. Avec un avis sur les eaux minerales by, SOPHIA RARE BOOKS (באנגלית אמריקאית)
- ^ Nicolas (1645-1715) Auteur du texte Lemery, Cours de chymie contenant la manière de faire les opérations qui sont en usage dans la médecine, par une méthode facile ... Par M. Lemery,... Nouvelle édition, revue, corrigée... Par M. Baron, 1757. (בצרפתית)
- ^ Jardin du Roi, Paris (באנגלית אמריקאית)
- ^ Feinstein, Sandy, La Chymie for Women: Engaging Chemistry’s Bodies., Early Modern Women vol. 4 (2009) pg. 223
- ^ Marie Meurdrac, La Chymie charitable & facile, en faveur des dames, www.biusante.parisdescartes.fr
- ^ Jean Flahaut, La chimie et les dames au XVIIe siècle : Marie Meurdrac, La Chymie charitable et facile, en faveur des Dames, Revue d'Histoire de la Pharmacie 88, 2000, עמ' 299–301
- ^ Marie Meurdrac, La Chymie charitable & facile, en faveur des dames. pg 186
- ^ History, Filles de la Charité (באנגלית בריטית)
- ^ Marie Meurdrac, La chymie charitable et facile, en faveur des dames. par damoiselle M.M. pg.33-38, www.biusante.parisdescartes.fr
- ^ Querelle des dames à la Renaissance (La) | EHNE, ehne.fr (בצרפתית)
- ^ Lucia Tosi, [https://doi.org/10.1179/amb.2001.48.2.69 (2001) Marie Meurdrac: Paracelsian Chemist and Feminist Ambix, vol 48, part 2, pg. 69-82,]
- ^ 1 2 Marie Meurdrac, La Chymie charitable & facile, en faveur des dames
- ^ Volker Kapp, Instruction des femmes et politique chrétienne dans La Gallerie des femmes fortes du Père Le Moyne, Littératures classiques 39, 2000, עמ' 51–66 doi: 10.3406/licla.2000.1456
- ^ 1 2 Marie Meurdrac, La Chymie charitable & facile, en faveur des dames
- ^ Marie Meurdrac, La Chymie charitable & facile, en faveur des dames
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מארי מורדראק".