מארי קאסאט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מארי קאסאט
Mary Cassatt
דיוקן עצמי
דיוקן עצמי, בסביבות 1878
לידה 22 במאי 1844
אלגני, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 ביוני 1926 (בגיל 82)
צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Mary stevenson cassatt עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים CAP עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אימפרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Portrait of an Elderly Lady in a Bonnet: Red Background עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אבירה בלגיון הצרפתי (1910)
היכל התהילה הלאומי לנשים (1973) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מארי קאסאט ב-1913

מארי סטיבנסון קאסאטאנגלית: Mary Stevenson Cassatt;‏ 22 במאי 1844 - 14 ביוני 1926) הייתה אמנית אמריקנית. הייתה יחד עם צ'יילד האסאם וג'ון הנרי טוואצ'טמן, ממובילי זרם האימפרסיוניזם בארצות הברית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאסאט נולדה בפנסילבניה שבארצות הברית, לזוג הורים משכילים ומבוססים.

כאשר הייתה בת 7 ב-1851, אביה החליט לעבור לפריז[1], זמן קצר לאחר הגיעם הייתה הפיכה [ coup d`etat] נגד לואי נפוליאון שהביאה להקמת הקיסרות השנייה בדצמבר 1852. אי השקט והסכנות ברחובות, גרמו למשפחה לעבור לגרמניה, שם נשארו עד 1855 ואז שבו לאמריקה.

בשנת 1860 החלה קאסאט ללמוד באקדמיה לאמנות של פנסילבניה. לאחר שנתיים סיימה את לימודיה. קאסאט הבינה שכדי לפתח את יכולותיה האמנותיות עליה לנסוע למערב אירופה, כדי ללמוד מיצירות אמנות המצויות במוזיאונים וכמו כן ללמוד אצל מורים. למרות הקשיים בנסיעה לבדה כאישה צעירה, מעשה שבתקופתה לא היה מקובל, נסעה קאסאט ב-1866.

לאחר שמונה שנים שבהן ביקרה במוזיאונים ולמדה אמנות בפריז, ברומא, בפארמה, בסביליה ובאנטוורפן, התיישבה בפריז ב-1874.

קאסאט שלחה את עבודותיה לסלון בפריז. עבודותיה התקבלו והוצגו בשש תערוכות בסלון (בשנים: 1868, 1872, 1873, 1874, 1875, 1876).

ב-1877, לאחר שעבדה כשלוש שנים בפריז, הביא אמן שהכירה באנטוורפן לסטודיו שלה את אדגר דגה. דגה הזמין אותה להצטרף לקבוצת האמנים האימפרסיוניסטים ולהציג את עבודתה איתם במקום בסלון. קאסאט הסכימה באופן מיידי ובהתלהבות, כיוון שהעריכה את החדשנות האמנותית של דגה ורעיו האימפרסיוניסטים ובהם גם ברת מוריזו.

קאסאט הציגה בפעם הראשונה עם האימפרסיוניסטים ב-1879 וזכתה מיד להערכה רבה מצד מבקרי אמנות ואספנים חשובים קנו את עבודותיה.

האמצעים הקומפוזיציוניים של אדגר דגה, ושל ההדפס היפני, ניכרים בעבודותיה, למשל בציור "האמבט", אבל אינם פוגמים במקוריות של הציירת ובעיצוב המיוחד לה. הדמויות בציורים של מארי קאסאט הן בעיקר נשים וילדים, אותם היא מציגה באובייקטיביות וברגש[2].

קסאט, התמקדה בחיי נשים, המשפחה והיום־יום, והייתה אחת הנשים הבודדות והאמריקאית היחידה שהתקבלה לחוגי האימפרסיוניסטים בפאריס, מתוך חברות עמוקה עם אדגר דגה.[3] היא יצרה ציורים שהראו בצורה חדשה[4] ובעדינות רבה את מערכת היחסים שבין אמהות לילדיהן.

קאסאט חשה על בשרה את ההבדל בין היחס לאמניות בצרפת והיחס אליהן באנגליה ובאמריקה, שם עדיין דרשו שאמניות תציירנה רק נושאים נשיים טבעיים, מספר הנשים שבקשו חינוך אמנות הלך וגדל והן חשו שעליהן לנהל משא ומתן על התקבלותן כאמניות. רק מועטות כמו אליזבט תומפסון [ Elizabeth Thompson] ורוזה בונור [Rosa Bonheur] הוכרו כ'יוצאות מהכלל'. אבל את יתר האמניות המבקרים העריכו רק במונחים מגדריים. הסופר ומבקר האמנות ג'. ק. האויסמנס

[J. K. Huysmans] [5]טען שיכולותיה של מרי קאסאט לצייר ילדים נובעים מתוך הנשיות שלה, ככה התעלם והמעיט בערכה של העבודה הרבה שנשים אמניות השקיעו בלימודי האמנות שלהן. בשנת 1893 מרי כותבת "אחרי הכל תנו לי את צרפת, נשים אינן צריכות להאבק [5]להכרה כאן, אם הן יוצרות יצירות רציניות".

קאסאט נהגה לרכוש יצירות מחבריה האימפרסיוניסטים, ולשלוח אותן לפילדלפיה - לאחיה אלכסנדר קאסאט. כך התרחב ציבור האוהדים של הציור האימפרסיוניסטי אל מעבר לים, והאמנים זכו להכרה והצלחה בארצות הברית עוד לפני שכוכבם דרך באירופה.[3]

בשנת 1912, סבלה מקטרקט בעיניה, והטיפול שקבלה לא הצליח[4], ןלכן הפסיקה לצייר. אך המשיכה לעזור במאבק למתן זכות בחירה לנשים ואף הציגה תערוכה למענו בשנת 1915.

האמנית הייתה בעלת כושר הסתכלות מצוין וידעה להעביר לא רק את רגשות המצוירים שלה, אלא לעיתים אף את מצבם הבריאותי, בציור 'נערה בגינה'[6] רואים בבירור שהנערה חולה בדלקת מפרקים שיגרונית. בבית הספר לרפואה בבירמינגהאם באלבמה משתמשים בציור שלה בקורס לאיבחון רפואי.

נערה בגינה

באוספי מוזיאון ישראל שבירושלים שמור ציור מקורי אחד של מארי קאסאט בשם "ראשה של אדל" מס' 3[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מארי קאסאט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Trewin Copplestone, Mary Cassatt, New York: Random House, 1998, 1998, עמ' 10-13,ISBN 0-517-16065x. (באנגלית)
  2. ^ Art through the ages, Harcourt, Brace, Jovanovich, eighth edition, 1986, עמ' 862
  3. ^ 1 2 שלומית אורן, זמנים מודרניים: במוזיאון תל אביב שוב עומדים בתור לראות אמנות, פורטפוליו, ‏23 אוקטובר 2018 (בעברית)
  4. ^ 1 2 רוזלינד הורטון וסלי סימונס, נשים ששינו את העולם, תרגום: ענבל שגיב -נקדימון, עריכה: אורן נהרי, תל אביב: מטר, 2013, 2013, פרק מרי קסט, עמ' 77. (בעברית)
  5. ^ 1 2 Whitney Chadwick, Women, Art, and Society, London: Thames And Hudson, 1994, 1990, פרק Art History and the Woman Artist , Towards Utopia:Moral Reform and American Art in the Nineteenth Century, עמ' 35-36, 198, ISBN 0-500-20241-9. (באנגלית)
  6. ^ A Medical School Is Using Art to Combat Bias, Training Students to Diagnose Famous Paintings (and Identify Their Assumptions in the Process), artnet`news, ‏29/6/2020 (באנגלית)
  7. ^ ראשה של אדל (מס' 3), מוזיאון ישראל, ירושלים