מבצע פרוסיה המזרחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבצע פרוסיה המזרחית
מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
Bundesarchiv Bild 183-R94432, Königsberg, gefangene deutsche Offiziere.jpg
קצינים גרמנים שבויים
תאריך התחלה: 13 בינואר 1945
תאריך סיום: 25 באפריל 1945
משך הסכסוך: 14 שבועות ו-5 ימים
מקום: פרוסיה המזרחית
תוצאה: ניצחון סובייטי
הצדדים הלוחמים

ברית המועצותברית המועצות הצבא האדום

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית ורמאכט

מפקדים

ברית המועצותברית המועצות קונסטנטין רוקוסובסקי
ברית המועצותברית המועצות איוואן צ'רניאחובסקי
ברית המועצותברית המועצות אלכסנדר ואסילבסקי

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גאורג-הנס ריינהרדט
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית לותר רנדוליץ

כוחות

1,700,000 חיילים, 25 אלף תותחים, 3860 טנקים, 3100 מטוסים

כ-580,000 אלף חיילים בסיוע כ-200 אלף איש ביחידות הפולקסשטורם, 8200 תותחים, 1000 טנקים, 560 מטוסים

אבידות

584 אלף חיילים מתוכם כ-126 אלף הרוגים ונעדרים.

כ-135 אלף הרוגים ופצועים, 210 אלף שבוים

Battle Of Königsberg Begin.png
מפת הקרבות סביב קניגסברג

מבצע פרוסיה המזרחית היה השם שניתן למתקפה אסטרטגית של הצבא הסובייטי, שנערכה בחודשים ינואר-אפריל 1945. במהלך המתקפה, בה השתתפו כוחות משתיים-שלוש חזיתות (קבוצות ארמיות) סובייטיות, כבשו כוחות הצבא האדום את פרוסיה המזרחית ואת בירתה קניגסברג, לאחר כשלושה חודשים של לחימה קשה, במהלכה ספגו הכוחות התוקפים אבדות כבדות. שתי הארמיות הגרמניות, שהגנו על פרוסיה המזרחית, בסיוע יחידות פולקסשטורם, כותרו ולאחר מכן הושמדו כמעט לחלוטין, ושרידיהן נלקחו בשבי. במהלך המבצע ביצעו כוחות הצבא האדום פשעי מלחמה רבים כנגד האוכלוסייה האזרחית הגרמנית, ומספר גדול של אזרחים מצאו את מותם במהלך הלחימה, או במהלך מנוסתם מהכוחות הסובייטיים המתקדמים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת המבצע היה כיבוש פרוסיה המזרחית וחיסול קבוצת ארמיות מרכז הגרמנית, שהגנה עליה, תוך הגעה לחופי הים הבלטי ושחרור צפון פולין.

האזור היה מבוצר היטב, משום שכוחות החלוץ הסובייטיים הגיעו לגבולותיו כבר בסתיו 1944. ההנהגה הנאצית ייחסה חשיבות סמלית ופוליטית גדולה להגנה על פרוסיה המזרחית, משום שאזור זה שימש כערש לידתו של הרייך הגרמני, והייתה בו אוכלוסייה גרמנית גדולה.

לפי תוכנית ההפיקוד הסובייטי העליון, החזית הבלארוסית השלישית נועדה למלא את התפקיד המרכזי במסגרת המתקפה על פרוסיה המזרחית, כשהיא נתמכת מדרום על ידי כוחות החזית הבלארוסית השנייה, שנועדה לתקוף במקביל מראש הגשר שלה מעבר לנהר נרווה, ומצפון על ידי הארמייה ה-43 של החזית הבלטית הראשונה.

לצבא האדום הייתה עדיפות ברורה בכוח אדם ובציוד. הסטבקה תכננה להתחיל את המתקפה במהלך חודש פברואר. אולם בעקבות המתקפה הגרמנית בדצמבר 1944 בחזית המערבית (הקרב על הבליטה) החליט הפיקוד הסובייטי לנצל את המצב ולהקדים את המתקפה הסובייטית במזרח.

יחסי הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע השתתפו הכוחות הבאות של הצבא האדום:

ורמאכט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתקפה הסובייטית על מזרח פרוסיה החלה ב-13 בינואר 1945 בהשתתפות כוחות של החזית הבלארוסית השלישית. הגרמנים העריכו נכונה את הגזרה בה הונחתה המתקפה העיקרית והם מוכנים לקראתה. לאחר הפגזת ריכוך שנמשכה כשעתיים, החל הצבא האדום במתקפה, אך הכוחות התוקפים ספגו הפגזה ארטילרית נגדית יעילה מצד הגרמנים. במהלך היום הראשון למתקפה התקדמו כוחות החזית לעומק 2 עד 3 ק"מ בלבד, ואף יחידה לא עמדה ביעדים שתוכננו לה. ערפל כבד לא איפשר ניצול של העליונות האווירית של חיל האוויר הסובייטי. כעבור 6 ימי מתקפה, הצליחו הכוחות התוקפים להתקדם לעומק 45 ק"מ בלבד. אולם ארמיית הפאנצר השלישית של הורמאכט ספגה אבידות כבדות, והיה ברור שלא תוכל להמשיך להחזיק בעמדותיה לאורך זמן.

בגלל מזג האוויר הקשה דחה קונסטנטין רוקוסובסקי, מפקד החזית הבלארוסית השנייה את מועד תחילת המתקפה של החזית ביום, והיא נפתחה ב-14 בינואר. במהלך יומיים הראשונים של המתקפה, התקדמות כוחות החזית הייתה איטית ביותר. אך ב-17 בינואר הובקעה החזית הגרמנית, וארמיית המשמר המשוריינת ה-5 ניצלה את הפירצה לצורך התקדמות לעומק שטח האויב. לאחר שישה ימי לחימה כבר השיגו כוחות החזית את היעדים, שתוכננו רק ליום ה-11 של המתקפה. לפיכך יעדי החזית עודכנו. כדי לסייע למתקפה של החזית הבלארוסית השלישית, החליט הפיקוד הסובייטי להפנות את הכוח העיקרי של החזית צפונה, לכיוון חוף הים הבלטי, ורק חלק מכוחותיה המשיכו בהתקדמות מערבה לכיוון נהר אודר. המטרה של הפניה צפונה הייתה להגיע לחוף הים הבלטי, ולנתק את מרבית כוחות קבוצת ארמיות מרכז הגרמנית, שהחזיקו בפרוסיה המזרחית מהכוחות העיקריים של הורמאכט בחזית המזרחית, ולהשמיד אותם. שינוי כיוון התקיפה הפתיע את הפיקוד הגרמני, שלא היו מוכן להתפתחות זו. המטרה של החזית הושגה ב-23 בינואר כאשר כוחותיה הגיעו לחוף הים הבלטי סמוך לאלבינג, והארמייה השנייה של הורמאכט נאלצה לסגת לגדה המערבית של נהר ויסלה, תוך איבוד הקשר עם שאר היחידות של קבוצת ארמיות מרכז.

לאחר ניתוק כוחות הורמאכט בפרוסיה המזרחית, שונה שמה של קבוצת הארמיות שלחמה באזור לקבוצת ארמיות צפון, ומפקדה הוחלף.

יחידות של החזית הבלארוסית השלישית המשיכו בהתקדמותם האיטית, ולקראת ה-26 בינואר הגיעו לקו הביצורים החיצוני של העיר קניגסברג. הם הצליחו לאגף את העיר ולהגיע לחוף הים הבלטי. הגעת הצבא האדום לחוף הים הבלטי ממערב לקניגסברג, גרמה לפיצול הכוחות הגרמניים במזרח פרוסיה ל-3 חלקים מבודדים : 4 דיוויזיות באזור זמלנד, 5 דיוויזיות במרחב קניגסברג וכ-20 דיוויזיות בכיס אזור היילסברג, מדרום-מערב לעיר. ב-30 בינואר ביצעו הגרמנים התקפת נגד מתואמת והצליחו ליצור פרוזדור יבשתי צר, שחיבר את קניגסברג עם היחידות הגרמניות באזור היילסברג. בפרוזדור זה הוחזק עלן ידי הגרמנים עד ל-30 במרץ.

ב-8 בפברואר קיבל קונסטנטין רוקוסובסקי הוראה להפנות את כוחות החזית מערבה. החזית הבלארוסית השלישית הייתה אמורה לחסל את יחידות הורמאכט בהיילסברג, ויחידות של החזית הבלטית הראשונה לתקוף לכיוון קניגסברג וזמלנד.

במהלך הקרבות באזור היילסברג, איוואן צ'רניאחובסקי נפצע ונפטר תוך זמן קצר. במקומו מונה למפקד החזית אלכסנדר ואסילבסקי.

ל-20 בפברואר הייתה מתוכננת להתחיל מתקפה של החזית הבלטית הראשונה נגד אזור זמלנד המכותר. אומנם הגרמנים הקדימו והחלו המתקפת נגד. כתוצאה מכך, הם הצליחו להתקדם ולחדש את הקשר היבשתי עם קניגסברג. ב-24 בפברואר החזית הבלטית הראשונה בוטלה ויחידותיה הועברו לפיקוד חזית הבלארוסית השלישית. אלכסנדר ואסילבסקי החליט להפסיק את המתקפות לא יעילות ולהכין את הכוחות למתקפה חדשה תוך התארגנות מיוחדת. בהתחשב בהיקף הכוח שבראשותו הוא החליט שתחילה יש לטפל בקבוצה גרמנית באזור היילסברג.

המתקפה החדשה החלה ב-13 במרץ. בעקבות הערפל ניצול חיל האוויר הסובייטי היה מוגבל. למרות המגבלות וקשיי מזג האוויר הסובייטים הצליחו ב-26 במרץ להגיע לחוף הים תוך הריגת כ-96 אלף חיילים גרמנים ולקיחתם בשבי של כ-46 אלף. לאחר סיום הלחימה באזור התפנו 6 ארמיות סובייטיות. שלוש מהם הופנו לטובת מתקפה לכיוון ברלין ו-3 לכיוון קניגסברג.

המתקפה הכוללת על העיר החלה ב-6 באפריל. ביום ראשון לאור קשיי מזג האוויר חיל האוויר הסובייטי ביצע 274 טיסות בלבד. למחרת עם שיפור במזג האוויר חיל האוויר החל בהפגזות כאשר כל כיום בוצעו כ-3000 טיסות. ב-8 באפריל מגני העיר פוצלו ל-2 קבוצות. מפקד הצבאי של העיר ביקש מפרידריך-וילהלם מילר מפקד הארמייה הרביעית אישור לעזוב את העיר ולפרוץ לכיוון זמלנד אך בקשתו לא כובדה. הארמייה הרביעית ניסתה לחבור לעיר אך ללא הצלחה. ב-9 באפריל מפקד העיר החליט על כניעה. אדולף היטלר הוציא פסק דין על הוצאתו להורג, אך לא היה ניתן לבצע אותו כי הגנרל היה בשבי סובייטי.

לאחר כיבוש העיר נמשכו קרבות באזור חצי האי זמלנד ובסיס ימי פילאו. לצורך מתקפה זו הצבא האדום הקים קבוצת ארמיות זמלנד בפיקוד איוואן בגרמיאן. העיר פילאו ובסיס הימי שלו היו מבוצרים היטב. הקרבות לכיבוש האזור היו קשים ונמשכו עד ל-25 באפריל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]