איוואן בגרמיאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איוואן כריסטופורוביץ' בגרמיאן
Ива́н Христофо́рович Баграмя́н
Հովհաննես Քրիստափորի Բաղրամյան
Bagramyan1938.jpg
איוואן (אובאנס) בגרמיאן
תאריך לידה 2 בדצמבר 1897
מקום לידה כפר צ'רדאחלי, עבר-הקווקז, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית
תאריך פטירה 21 בספטמבר 1982 (בגיל 84)
מקום פטירה מוסקבה, ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות
השתייכות האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
ארמניהארמניה הרפובליקה הדמוקרטית של ארמניה
ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
תקופת שירות 19151968
דרגה מרשל ברית המועצות  מרשל ברית המועצות
תפקידים צבאיים
מפקד הארמייה ה-16
מפקד ארמיית המשמר ה-11
מפקד החזית הבלטית הראשונה
מפקד החזית הבלארוסית השלישית
מפקד האקדמיה הצבאית של המטה הכללי
מלחמות וקרבות
עיטורים
גיבור ברית המועצות גיבור ברית המועצות
עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור לנין עיטור מהפכת אוקטובר עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור הדגל האדום עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור סובורוב מדרגה ראשונה עיטור קוטוזוב מדרגה ראשונה
פסל של בגרמיאן בירוואן

איוואן (הובאנס) כריסטופורוביץ' בגרמיאןרוסית: Ива́н Христофо́рович Баграмя́н , בארמנית:Հովհաննես Քրիստափորի Բաղրամյան ‏; (2 בדצמבר 1897 - 21 בספטמבר 1982), מפקד בכיר ממוצא ארמני בכוחות המזוינים של ברית המועצות בתקופת מלחמת העולם השנייה. מילא תפקיד חשוב במהלך הקרבות לשחרור המדינות הבלטיות ובכיבוש קניגסברג. הקריירה הצבאית שלו ידעה מעלות ומורדות. בארמניה הוא מוכר כגיבור לאומי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם הובאנס בגרמיאן בכפר כפר צ'רדאחלי, עבר-הקווקז, באימפריה הרוסית (כיום זהו כפר צ'אלניבל באזרבייג'ן). למד בבית הספר היסודי בגנג'ה ולאחר מכן בבית הספר הטכני בטביליסי. לאחר סיום הלימודים עבד כטכנאי בחברת הרכבות.

מלחמת העולם הראשונה ואחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-16 בספטמבר 1915 התנדב לצבא האימפריה הרוסית. הוא הועבר לאימונים באחלציחה וכשסיים את אימוניו בדצמבר 1915 הוצב בחיל המשלוח הרוסי שנשלח להדוף את הצבא העות'מאני מצפון פרס. הוא נלחם באסאדאבד, המדאן ובכרמאנשאה במערכה שבסופה נסוגו העות'מאנים לאנטוליה.

ב-1917 נרשם לאקדמיה הצבאית בגאורגיה ולאחר סיום לימודיו הוצב בגדוד חיל הרגלים הארמני ה-3 שחנה בסביבות ימת אורמיה. הגדוד פורק לאחר נפילת ממשלת המעבר הרוסית. ב-28 במאי 1918 הוקמה הרפובליקה הדמוקרטית הארמנית הראשונה ובגרמיאן הצטרף לצבא הארמני.

בגרמיאן שנואש מהמצב הפוליטי והחברתי השתתף בניסיון הפיכה נגד השלטון בארמניה. ההפיכה נכשלה והוא נשלח לכלא. ב-1920 פרצה מלחמת טורקיה-ארמניה ובגרמיאן גויס שוב לצבא הארמני. כמפקד פלוגת פרשים לחם בקרבות קארס וסרקמיש. זמן קצר לאחר מלחמה זו כבש הצבא הסובייטי את ארמניה ופירק את הצבא הארמני. בגרמיאן התגייס לצבא האדום וקבל פיקוד על גדוד פרשים בארמייה הסובייטית ה-11.

הוא סיים את המכללה הצבאית על שם פרונזה אבל לא קודם כחבריו משנודע שהיה שייך למפלגת הדשנקים בתקופת הרפובליקה הארמנית.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1940 מונה גאורגי ז'וקוב לפקד על אזור קייב באוקראינה. בגרמיאן כתב לו כי ברצונו לשרת תחת פיקודו ונענה בחיוב. הוא הציג לז'וקוב תוכנית למתקפת נגד שהרשימה את ז'וקוב אשר מינה אותו לראש אגף המבצעים של הארמייה ה-12 בדרגת קולונל. כעבר שלושה חדשים מונה בגרמיאן לסגן מפקד החזית הדרום-מערבית תחת פיקודו של מיכאיל קירפונוס.

ב-22 ביוני 1941 נשלח בגרמיאן עם שיירה צבאית לטרנופול ולחם בקרבות הקשים נגד הורמאכט באוקראינה. תוך ימים ספורים כתר הצבא הגרמני את הצבא האדום באוקראינה. החזית הדום-מערבית קרסה וקירפונוס נהרג. בגרמיאן הצליח להימלט מהכיס הנצור. המרשל סמיון בודיוני המליץ להוציאו להורג על כישלון זה אבל ניקיטה כרושצ'וב הגן עליו. בגרמיאן מונה לסגנו של סמיון טימושנקו והשתתף בהגנת רוסטוב על הדון.

ב-מרץ 1942 נסע עם כרושצ'וב לסטלין והציג לו את תוכניות ההתקפה על חרקוב. סטלין התרשם מכך ומינה אותו לסגן מפקד החזית הדרום-מערבית.

המתקפה הידועה כקרב חרקוב השני החלה ב-12 במאי 1942 והסתיימה בתבוסה קשה של הצבא האדום. ביוני 1942 שוחרר בגרמיאן מהפיקוד על החזית והורד בתפקידו לקצין המבצעים של הארמייה ה-28.

למרות כישלון זה הצליח ז'וקוב לשכנע את הסטבקה בכישוריו של בגרמיאן ושכנע את הפיקוד לתת לו תפקיד פיקודי. ביולי 1942 מונה למפקד הארמייה ה-16 והחליף את קונסטנטין רוקוסובסקי שמונה למפקד חזית בריאנסק. תחת פיקודו תוגברה הארמייה ושמה שונה לארמיית המשמר ה-11.

בקרב קורסק שהחל ב-5 ביולי 1943 הכינו הסובייטים מתקפת נגד. ב-12 ביולי 1943 בעת שהתחולל קרב פרוחורובקה המכריע, החל בגרמיאן במתקפת נגד שכונתה מבצע קוטוזוב. עד 18 ביולי 1943 הצליח לתקוע טריז של 72 ק"מ בין כוחות הגרמנים. על כך הועלה לדרגת קולונל גנרל.

ב-19 בנובמבר 1943 קיבל בגרמיאן פיקוד על החזית הבלטית הראשונה שכללה את ארמיית המשמר ה-11 שלו וכוחות נוספים והועלה לדרגת גנרל. הוא המשיך להתקדם לעבר בלארוס וכבש את העיר ויטבסק. ב-24 בדצמבר 1943 כבש את העיירה גורודוק שהייתה מרכז חשוב של הצבא הגרמני. במוסקבה ירו 124 פגזים לכבודו ולכבוד החזית הבלטית הראשונה על ניצחון זה.

ב-יוני 1944 השתתף במבצע בגרטיון, השמיד את ארמיית הפאנצר השלישית וכבש את העיר פולוצק. על כך הוענק לו עיטור גיבור ברית המועצות.

בגרמיאן השתתף במבצע פרוסיה המזרחית. ב-10 באוקטובר 1944 הוא כבש את העיר ממל. ב-אפריל 1945 השתתף בכיבוש קניגסברג. לאחר מכן קיבל פיקוד על החזית הבלארוסית השלישית מידי אלכסנדר ואסילבסקי. ב-9 במאי 1945 קיבל את כניעת הכוחות הגרמניים בחצי האי קורלנד בלטביה.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה מונה בגרמיאן למפקד האזור הצבאי הבלטי ופעל נגד פרטיזנים לאומנים בליטא ולטביה.

ב-1954 מונה לסגן שר ההגנה וב-1955 לשר ההגנה והועלה לדרגת מרשל ברית המועצות. כן היה מפקד האקדמיה הצבאית של המטה הכללי ומפקד כוחות המילואים של הצבא הסובייטי.

ב-אוגוסט 1967 התלווה לליאוניד ברז'נייב ואלכסיי קוסיגין במשלחת לצפון וייטנאם כדי לקדם שם סיוע צבאי במערכה שהחלה להתפתח נגד הצבא האמריקאי.

הוא מת ב-21 בספטמבר 1982 ואפרו נטמן בחומת הקרמלין. בארמניה הוא נחשב כגיבור לאומי ופסל גדול שלו מוצב בירוואן. פסל שלו הוצב גם בכפר הולדתו באזרבייג'ן אבל הוא נהרס על ידי האזרים בתקופת משבר נגורנו קרבך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איוואן בגרמיאן בוויקישיתוף