אלכסנדר ואסילבסקי

אלכסיי פטרוביץ' מאריסייב
Алекса́ндр Миха́йлович Василе́вский
לידה	30 בספטמבר 1895; כפר נוביה גולצ'יחה בפלך קוסטרומה, האימפריה הרוסית
פטירה	5 בדצמבר 1977 (בגיל 82); מוסקבה, ברית המועצות
מקום קבורה	בית הקברות של חומת הקרמלין
מדינה	ברית המועצות
לאום	רוסים
השכלה	Alekseev military school (מאי 1915); האקדמיה הצבאית של המטכ"ל של צבא רוסיה (1937); בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
השתייכות	האימפריה הרוסית; ברית המועצות
תקופת פעילות	1915–1917 ; 1919 – 1957
דרגה	מרשל ברית המועצות
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
ילדים	Yury Vasilevsky, Igor Vasilevsky
פרסים והוקרה	עיטור לנין (29 ביולי 1944); מסדר הרפובליקה העממית של בולגריה (1974); מסדר סוחבאטאר (1971); מסדר האריה הלבן (1955); מפקד במסדר פולוניה רסטיטוטה (1968); מסדר האריה הלבן (1945); מסדר צלב גרונוולד, דרגה 1 (1946); מסדר סוחבאטאר (1966); מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945; מדליה לציון 30 שנים לייסוד צבא היבשה והצי של ברית המועצות; נשק הכבוד עם חותם ברית המועצות (22 בפברואר 1968); מדליה להנצחת 40 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות; מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945; מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות; מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה; קצין בכיר בלגיון הכבוד (1944); עיטור שחרור האומה (1946); מסדר סטניסלאב הקדוש (בית רומנוב) (1917); מסדר סנטה אנה, דרגה 4 (1916); צלב גיאורגי הקדוש, דרגה 4 (1917); וירטוטי מיליטארי (1946); עיטור הדגל האדום (מונגוליה) (1945); עיטור כוכב הפרטיזנים (1946); מדליית וטרן הכוחות המזוינים של ברית המועצות; Sino-Soviet Friendship Medal; מסדר הדגל הלאומי (1948); לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת לגיונר; צלב המלחמה של צ'כוסלובקיה 1939–1945 (1943); צלב המלחמה (1944); הצלב הגדול עם כוכב של וירטוטי מיליטארי; מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין (1970); עיטור לנין (29 בספטמבר 1975); עיטור הניצחון (10 באפריל 1944); מסדר קרל מרקס (1975); עיטור הניצחון (19 באפריל 1945); מדליה להנצחת 20 שנים לצבא האדום (1938); מפקד ראשי בלגיון ההצטיינות (1944); מסדר סובורוב, דרגה 1 (28 בינואר 1943); עיטור מהפכת אוקטובר (22 בפברואר 1968); עיטור הכוכב האדום (1939); מדליית הניצחון על יפן; גיבור ברית המועצות (29 ביולי 1944); מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; אביר הצלב הגדול של מסדר האימפריה הבריטית (1943); עיטור הדגל האדום (3 בנובמבר 1944); עיטור הדגל האדום (20 ביוני 1949); מסדר שירות המולדת בכוחות המזוינים הסובייטים, דרגה 3 (30 באפריל 1975); מדליה על הגנת סטלינגרד; עיטור לנין (29 בספטמבר 1945); עיטור לנין (21 בפברואר 1945); עיטור לנין (29 בספטמבר 1955); עיטור לנין (29 בספטמבר 1970); עיטור לנין (29 בספטמבר 1965); מדליית ההגנה על מוסקבה; עיטור לנין (21 במאי 1942); כוכב הזהב (29 ביולי 1944); מדליה על כיבוש קניגסברג; כוכב הזהב (8 בספטמבר 1945); מפקד עם כוכב של מסדר פולוניה רסטיטוטה (1973); גיבור ברית המועצות (8 בספטמבר 1945); מסדר סטניסלאב הקדוש דרגה שנייה עם חרבות (1917) ;
חתימה
תפקידים בשירות
	ראש המטה הכללי של הצבא האדום
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם הראשונה ; מלחמת האזרחים ברוסיה ; מלחמת העולם השנייה
עיטורים
	פעמיים גיבור ברית המועצות ; 2 עיטורי הניצחון ; 8 עיטורי לנין; עיטור מהפכת אוקטובר ; 2 עיטורי הדגל האדום ; עיטור סובורוב; עיטור הכוכב האדום

אלכסנדר מיכאילוביץ' ואסילבסקי (ברוסית: Александр Михайлович Василевский) ‏ (30 בספטמבר 1895 - 5 בדצמבר 1977), מרשל ברית המועצות, מצביא דגול במלחמת העולם השנייה. היה ראש המטה הכללי של הצבא האדום בשנים 1942–1945 ו-1946–1949, שר ההגנה של ברית המועצות בשנים 1949–1953.

ביוגרפיה

ילדותו ונעוריו

אלכסנדר ואסילבסקי נולד ב-30 בספטמבר 1895 בכפר נוביה גולצ'יחה בפלך קוסטרומה באימפריה הרוסית (כיום הכפר, בו נולד, הוא שכונה בעיר ויצ'וגה, מחוז איוואנובו בפדרציה הרוסית). אלכסנדר היה ילד רביעי מבין שמונת הילדים של כומר נוצרי אורתודוקסי ועקרת בית. בשנת 1924 ניתק ואסילבסקי את הקשר עם הוריו, מחשש כי קשר עם כומר יזיק להתקדמותו בסולם הדרגות בצבא האדום. בשנת 1940, לפי עצתו של יוסיף סטלין, חידש את הקשר עם הוריו.

לאחר סיום בית ספר יסודי בכפר התקבל אלכסנדר ואסילבסקי לסמינר לכמורה בעיר קוסטרומה.

מלחמת העולם הראשונה ומלחמת האזרחים ברוסיה

בשנת הלימודים האחרונה שלו בסמינר פרצה מלחמת העולם הראשונה. אלכסנדר עם כמה מחבריו החליטו לעזוב את הסמינר ולהתגייס לצבא. הוא הגיש מועמדות לבית ספר לקציני חיל רגלים במוסקבה ועבר בהצלחה את מבחני הקבלה. במאי 1915, לאחר סיום הלימודים, הוענקה לו דרגת סגן משנה והוא נשלח לחזית. השתתף בקרבות בגליציה וברומניה. על אומץ ליבו זכה בשני עיטורים קרביים והועלה לדרגת סרן. באוגוסט 1917 מונה למפקד גדוד. לאחר המהפכה הבולשביקית, בנובמבר 1917, עזב את השירות הצבאי וחזר לכפר הולדתו, שם עסק בעבודות חקלאיות ולאחר מכן היה מורה בבית ספר מקומי.

באפריל 1919 גויס אלכסנדר ואסילבסקי לצבא האדום. תחילה היה מדריך טירונים ולאחר מכן מונה למפקד פלוגה, אשר לחמה במורדים אנטי קומוניסטיים. בקיץ 1919 הוא הועבר לעיר טולה, שם מונה למפקד גדוד. בשנת 1920 מונה לסגן מפקד רגימנט, עמו השתתף במלחמה הפולנית-סובייטית. בשנת 1921 השתתף בדיכוי מרד האיכרים באזור סמולנסק, הפעם כבר כמפקד רגימנט.

בין המלחמות

בשנים 1922–1931 שירת ואסילבסקי בתפקידי פיקוד שונים במערב רוסיה. יחידות, עליהן פיקד צוינו לא פעם לשבח על ידי המפקדים הבכירים. באחד התרגילים, בהם השתתף הרגימנט בפיקודו של ואסילבסקי, נכח סגן ראש המטה הכללי של הצבא האדום. הוא התרשם מאוד מתפקודו של ואסילבסקי והציע לו לעבור לשרת במטה הכללי. בשנים 1931 - 1934 שירת ואסילבסקי באגף תורה והדרכה במטה הכללי. בשנים 1934 - 1936 - שימש כראש מחלקת תורה והדרכה במחוז צבאי. בשנת 1936 הוענקה לואסילבסקי דרגת קולונל. בשנים 1936 - 1937 - למד באקדמיה צבאית של המטה הכללי. לאחר סיום הלימודים באקדמיה מונה ואסילבסקי, במפתיע, לראש הפקולטה באקדמיה. בשנת 1939 מונה לסגן ראש אגף המבצעים במטה הכללי. במסגרת תפקידו היה בין מכיני התוכנית למלחמה בפינלנד (התוכנית נדחתה על ידי סטלין). בשנת 1940 הועלה אלכסנדר ואסילבסקי לדרגת גנרל.

מלחמת העולם השנייה

ביוני 1941, לאחר פלישת גרמניה לברית המועצות מונה לראש אגף המבצעים במטכ"ל, מכאן החלה העלייה המטאורית של ואסילבסקי. באוקטובר אותה שנה מונה לסגן ראש המטה הכללי והוענקה לו דרגת גנרל לויטננט"(lieutenant general). היה נציג הפיקוד העליון בחזית הצפון-מערבית. החל מאפריל 1942, עקב מחלתו של הרמטכ"ל המכהן, מרשל שפושניקוב, מילא ואסילבסקי את תפקיד הרמטכ"ל בפועל. באותו חודש הוא הועלה לדרגת גנרל - קולונל. ב-26 ביוני 1942 מונה ואסילבסקי רשמית לראש המטה הכללי של הצבא האדום. ביולי 1942 נשלח ואסילבסקי לחזית סטלינגרד, כנציג הפיקוד העליון וכמתאם פעולות הכוחות הסובייטיים שהגנו על דרכי הגישה לסטלינגרד. לאחר תחילת המערכה בתוך העיר (ספטמבר-נובמבר 1942) תכנן והכין ואסילבסקי, ביחד עם גאורגי ז'וקוב, את התקפת נגד הסובייטית באזור סטלינגרד (מבצע אורנוס), שהביאה לכיתורה ולאחר מכן להשמדתה של הארמייה השישית של הוורמאכט בסטלינגרד. בינואר 1943 הועלה אלכסנדר ואסילבסקי לדרגת גנרל ארמייה וכעבור פחות מחודש הוענקה לו דרגת מרשל של ברית המועצות.

לאחר סיום המערכה בסטלינגרד פיקד ואסילבסקי בחודשים הראשונים של 1943 על שורת מתקפות מוצלחות של הצבא האדום באזור הנהר דון העליון. במהלך קרב קורסק הוא מונה כמתאם הפעולות של חזית וורונז' וחזית הערבה, אשר הצליחו לבלום את המתקפה הגרמנית על הגזרה הדרומית של בליטת קורסק.

לאחר מכן תכנן את המבצעים לשחרור אוקראינה המזרחית וחצי האי קרים. על חלקו בשחרור חצי האי קרים הוענק לו עיטור הניצחון, העיטור הגבוה ביותר של ברית המועצות. במאי 1944 נפצע ואסילבסקי, כאשר רכב בו נסע באזור סבסטופול עלה על מוקש.

ביולי 1944 פיקד ואסילבסקי על ההתקפה של הצבא האדום בליטא ולטביה. על פעילותו בתכנון וביצוע מבצע זה הוענק לוואסילבסקי תואר "גיבור ברית המועצות". בסוף 1944 החל ואסילבסקי לתכנן את ההתקפה הסובייטית לכיבוש פרוסיה המזרחית. בפברואר 1945 ביקש ואסילבסקי מסטלין לשחררו מתפקיד ראש המטה הכללי, כיוון שהוא מבלה את רוב זמנו בחזית ולמעשה אינו מתפקד כרמטכ"ל. סטלין נענה לבקשתו ומינה אותו למפקד החזית הבלארוסית השלישית, עמה פיקד על מבצע פרוסיה המזרחית לכיבוש קניגסברג, בירת פרוסיה המזרחית.

לאחר כניעת גרמניה הנאצית מונה ואסילבסקי למפקד עליון של כוחות הצבא האדום במזרח הרחוק של ברית המועצות. הוא תכנן ופיקד על ההתקפה של הצבא האדום במנצ'וריה, במסגרתה הובס הצבא היפני הקיסרי.

על פעילותו בתכנון וביצוע מבצע זה הוענק לוואסילבסקי שנית תואר גיבור ברית המועצות.

לאחר המלחמה

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה מונה ואסילבסקי שוב לתפקיד ראש המטה הכללי של צבא ברית המועצות, אותו מילא עד לשנת 1949, כאשר מונה לשר ההגנה.

לאחר מות סטלין ירד מעמדו של ואסילבסקי, הוא הודח מתפקיד שר ההגנה ומונה לסגן שר ההגנה. בשנת 1956 מונה ליועץ שר ההגנה לענייני מדע, תפקיד סרק שהומצא בשבילו. כעבור שנה אולץ על ידי ניקיטה חרושצ'וב לעזוב את הצבא ולצאת לפנסיה.

בשנת 1973 הוציא אלכסנדר ואסילבסקי ספר זיכרונות "מטרת כל החיים".

אלכסנדר ואסילבסקי נפטר ב-5 בדצמבר 1977 במוסקבה. גופתו נשרפה ואפרו הוטמן בחומת הקרמלין.

חייו הפרטיים

ואסילבסקי נישא פעמיים. היו לו שני בנים: יורי (1925 -2013), לימים גנרל בחיל האוויר הסובייטי, ואיגור (נולד ב-1935), ארכיטקט. יורי ואסילבסקי היה נשוי לאחת מבנותיו של גאורגי ז'וקוב.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסנדר ואסילבסקי בוויקישיתוף

אלכסנדר ואסילבסקי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)