מדברון

מדברון
	מדברון בעין עקב סמוך לשדה בוקר, 2015
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
משפחה:	סבכיים
סוג:	Scotocerca
מין:	מדברון
שם מדעי
	Scotocerca inquieta; ‏קרצשמר, 1827

מדברון או מִדְבְּרוֹנִית (שם מדעי: Scotocerca inquieta) הוא ציפור שיר קטנה ממשפחת הסבכיים שאורך גופה 10–11 סנטימטר. המדברון חי במקומות יבשים וחוליים עם צמחיית קרקע צפופה (גריגה) או במדבריות למחצה. ישנם כמה חוקרים המשייכים אותו למשפחה עצמאית (Scotocercidae).

פילוגנטיקה ומיון

מחקרים מולקולריים^[2] מראים כי המדברון קרוב משפחה של משפחת הצטיים Cettiidae, בניגוד להנחה המסורתית שהציבה אותו במשפחת התפריים Cisticolidae. המיקום ב-Cisticolidae נבע מהשוואה חיצונית ומיקום גאוגרפי בלבד, בעוד ניתוחי DNA עדכניים מדגישים כי רבות מהקבוצות המסורתיות של ציפורי שיר אינן מייצגות יחידות טקסונומיות אמיתיות. בנוסף, תכונות מורפולוגיות של המדברון — כולל מבנה הזנב, זקיקי הפנים ומבנה כפות הרגליים — תואמות במידה רבה יותר את הצטיים מאשר את התפריים.

משמעות השם המדעי

שם המין המדעי Scotocerca inquieta מורכב מהמילים היווניות "skotos" (חושך) ו-"kerkos" (זנב), שמתייחס לזנב הזקור של הציפור. המילה inquieta בלטינית משמעותה "חסר מנוחה" ומתארת את תנועותיה המתמידות של הציפור.

זיהוי

ציפור קטנה עם ניצוי מעובה שצבעו אפרפר-חום. הזנב זקור ומקפץ פעמים רבות בעת תנועת הציפור. על הראש והגב יש פסים שחורים קלים שבקושי נראים ממרחק. הרגליים ארוכות יחסית לגוף ומכיוון שהן מקופלות מעט לאחור נראות כאילו הן יוצאות מאחורי הגוף.

תפוצה

המדברון נפוץ במדבר סהרה, חצי האי ערב, הלבנט, עיראק, איראן, פקיסטן ומרכז אסיה. תוארו כ-9 תת-מינים, אשר כולם יציבים. התת-מין המקנן בישראל הוא S.i. inquieta, הנפוץ בין ישראל למזרח מצרים וצפון חצי האי ערב. המדברון חי בואדיות מדבריים, בנאות מדבר ובמדרונות סלעיים מכוסים שיחים דלילים. בסיני הוא מעפיל עד רום 1000 מ'.

בארץ ישראל

תת-המין S.i. inquieta הנפוץ בישראל הוא חלק מקבוצה של כ-9 תת-מינים המפוזרים באזורים שונים במרכז אסיה ובחצי האי ערב. תת-מינים אלו מציגים לעיתים הבדלים קלים במראה ובהתנהגות, אך כולם יציבים מבחינה טקסונומית. במקומות מסוימים תפוצת המדברון הצטמצמה עקב שינויי אקלים והרס בתי גידול, אך המין בכללותו מוגדר כיום כמין בעל מצב שימור "ללא חשש". בישראל נפוץ למדי באזורי הנגב וכן באזור מדבר יהודה. מזדמן לעיתים לאזור אילת ויהודה ולעיתים נדירות אף נצפה בשומרון. נמצא בארץ בעיקר בזמן האביב ולעיתים אף בחורף.

התנהגות

המדברון הוא ציפור טריטוריאלית - הוא מנתר משיח לשיח על פני הקרקע או במעוף נמוך, ומשמיע קולות צקצוק. הוא ניזון מחרקים קטנים וזרעים.

תזונה

תזונתו של המדברון כוללת בעיקר חרקים קטנים כגון חיפושיות, צרצרים ונמלים, וכן זרעים עונתיים של צמחי מדבר. בעונות מסוימות, במיוחד בתקופת החורף, הוא עשוי להסתמך יותר על זרעים כאשר החרקים נדירים.

קינון

שני בני הזוג בונים את הקן בין ענפי שיחים נמוכים - הקן דמוי ביצה עם פתח צדי. בנוי ענפים דקים, גבעולים, ומרופד בצמר, נוצות ושערות. ראשית הקינון היא בין סוף ינואר לתחילת מרץ. בתטולה 4 ל-6 ביצים בצבע קרם וכתמים בצבע חום-אדמדם. הנקבה דוגרת כ-13 יום. שני ההורים משתתפים בהאכלת הגוזלים.

המדברון המקנן ביהודה ושומרון הוא אחד הפונדקאים העיקריים של הקוקייה האירופית בישראל.

לפני תחילת הקינון הזכר מבצע טקסי חיזור הכוללים שירה מוגברת והצגת הזנב הזקור. המדברון מקנן בדרך כלל עונה אחת בשנה, אם כי במקרים נדירים ייתכנו קינונים חוזרים. הגוזלים גדלים במהירות, ומתחילים לעוף לאחר כ-14–16 ימים מהפקעת הביצים.

תקשורת

המדברון משמיע קולות "צקצוק" חדים וקצרים, וכן שירה דמוית צלילים מתפתלים, המשמשת בעיקר לציון טריטוריה ולתקשורת בין בני הזוג. הזכרים בולטים בשירתם בזמן עונת הרבייה. הקולות משמשים גם כאזהרה מפני טורפים.

המדברון פעיל בעיקר במשך היום, בעיקר בשעות הבוקר והערב. תנועות הזנב הזקורות הן בולטות ומאפיינות אותו, והן מתרחשות בזמן הליכה או דילוג על פני הקרקע. המדברון נוטה לשהות באותה טריטוריה לאורך כל עונת הרבייה ולעיתים אף כל השנה.

אקולוגיה

המדברון ממלא תפקיד חשוב במערכת האקולוגית כטורף חרקים, בכך שהוא מסייע בשליטה על אוכלוסיות חרקים במקומות היבשים שבהם הוא חי. בנוסף, הוא תורם להפצת זרעים של צמחי מדבר דרך מעברו בין מקומות קינון ומזון.

המדברון עלול להוות טרף לטורפים קטנים כמו נשרים, עיטים, נצים וזאבים קטנים. כמו כן, פעילות האדם והרס בתי גידול טבעיים מהווים איומים משמעותיים על אוכלוסיות המדברון באזורים מסוימים. כדי להגן על עצמו הוא מסתתר במהירות בתוך הצמחייה הצפופה ומקפיץ את זנבו לעיתים קרובות, ככל הנראה כאות אזהרה או להסחת דעת הטורפים.