מדינת שארית
מדינת שארית היא חלק קטן ממדינה שהייתה בעבר גדולה יותר וכעת, בעקבות ירידה בכוחה, סיפוח חיצוני, כיבוש, דה-קולוניזציה או הפיכה בחלק משטחה, איבדה חלק ניכר ממנו. במקרה האחרון, הממשלה לא יוצאת לגלות מכיוון שהיא עדיין שולטת בחלק מהשטח.
דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- במהלך תקופת הביניים השנייה במצרים, לאחר כיבוש מצרים התחתונה בידי החיקסוס, הייתה ממלכה מצרית במצרים העליונה שמרכזה בתבאי שבסופו של דבר איחדה את כל מצרים תחת שלטונה בתחילת הממלכה החדשה במצרים[1][2][3].
- הממלכה הסלאוקית לאחר שאיבדה את רוב שטחה לידי האימפריה הפרתית[4].
- מדינת שו חאן בתקופת שלוש הממלכות בסין, טענה שהיא המשכה של שושלת חאן המקורית[5].
- אחרי קריסת האימפריה הרומית המערבית, ממלכת סואסון שרדה כמדינה עצמאית עד שנכבשה בידי הפרנקים וכלוביס הראשון[6].
העת הפוסט–קלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סולטנות רום הייתה מדינת שארית של האימפריה הסלג'וקית.
- אחרי ששושלת מוראביטון כבשה את טאיפת סרגוסה ב-1110, המשיך השליט שלה, עבד–אל–מאלק להנהיג אמירות זעירה עד מותו ב-1130[7].
- אחרי ששושלת ג'ין השתלטה על צפון סין, סונג הדרומית הוסיפה להתקיים כשארית של שושלת סונג הצפונית, אם כי היא הצליחה לשמור על מחצית משטחה ויותר ממחצית מאוכלוסייתה[8]
- בקיץ 1503, שלטון אק קויונלו נפל, ומספר מדינות קטנות המשיכו להתקיים עד 1508, כשנשלטו על ידי האימפריה הספווית.
- אחרי כיבוש סולטנות מלאקה ב-1511 על ידי הפורטוגזים, עבר השלטון לחלקו הדרומי של חצי האי המלאי, שם הוקמה סולטנות ג'והור.
- אחרי ששושלת מינג ביססה את שלטונה בסין, שושלת יואן נסוגה למונגוליה, והמשיכה להתקיים כמדינה בשם יואן הצפונית[9].
- לאחר כיבוש האינקה בידי ספרד ב-1532, המשיכה מדינת אינקה להתקיים כמדינת שארית עד 1572[10].
בעידן המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האיחוד הפולני-ליטאי הפך למדינת שארית אחרי החלוקה הראשונה של פולין על ידי רוסיה, פרוסיה ואוסטריה ב-1772. מדינת השארית שנותרה חולקה בשנית ב-1793, ופורקה ב-1795.
- לוקסמבורג היא מדינת שארית של דוכסות לוקסמבורג, אחרי שאיבדה שני שלישים משטחה בין 1659 ל-1839. הדבר הוגדר ב הסכם לונדון מ-1839 שהעביר שטחים נרחבים לבלגיה שזה עתה הוקמה.
- אוסטריה הגרמנית הוקמה ב-1918 וכללה את השטחים בהם יש רוב דובר גרמנית מתוך שטחי האימפריה האוסטרו–הונגרית שהתפרקה.
- האימפריה העות'מאנית הפכה למדינת שארית בסוף מלחמת העולם הראשונה, אחרי שאיבדה את רוב שטחיה.
- הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית הייתה ממשלת בובות גרמנית בהובלת מוסוליני ושלטה בחלק קטן מאיטליה בין 1943–1945.
- טאיוואן היא מדינת שארית של הרפובליקה הסינית, שהתקיימה עד לעליית המפלגה הקומוניסטית בסין ב-1949. הדבר נתון במחלוקת עד היום.
- הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה (1992–2003)/סרביה ומונטנגרו (2003–2006) הייתה מדינת שארית של יוגוסלביה אחרי שזו התפרקה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Van de Mieroop, Marc (2021). A history of ancient Egypt (Second ed.). Chichester, West Sussex: Wiley. p. 152. ISBN 9781119620891.
- ^ Myśliwiec, Karol (2000). The twilight of ancient Egypt : first millennium B.C.E. Ithaca, N.Y.: Cornell University Press. p. 69. ISBN 9780801486302.
- ^ Potts, D. T.; Radner, Karen; Moeller, Nadine (2020). The Oxford history of the ancient Near East. Volume III: from the Hyksos to the Late Second Millennium BC. New York, NY: Oxford University Press. p. 88. ISBN 9780190687601.
- ^ Fattah, Hala Mundhir; Caso, Frank (2009). A Brief History of Iraq. p. 277.
- ^ Eberhard, Wolfram (1977). A history of China. Berkeley: University of California Press. ISBN 0-520-03227-6. OCLC 2760116.
- ^ Dodd, Leslie (25 בנובמבר 2016). "Kinship Conflict and Unity among Roman Elites in Post-Roman Gaul". Official Power and Local Elites in the Roman Provinces. Routledge. p. 170. ISBN 9781317086147.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Fletcher, R. A. (2001). Moorish Spain. London: Phoenix Press. p. 117. ISBN 9781842126059.
- ^ Des Forges, Roger V. (2003). Cultural centrality and political change in Chinese history : northeast Henan in the fall of the Ming. Stanford University Press. p. 6. ISBN 9780804740449.
- ^ Seth, Michael J. (2010). A History of Korea: From Antiquity to the Present. Rowman & Littlefield Publishers. p. 115.
- ^ Bauer, Brian S.; Fonseca Santa Cruz, Javier; Araoz Silva, Miriam (2015). Vilcabamba and the Archaeology of Inca Resistance. Los Angeles. pp. 1–2. ISBN 9781938770623.