מהומות חוק תעסוקת הצעירים בצרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפגינים חוסמים צומת דרכים בקאן, מרץ 2006

מהומות חוק תעסוקת הצעירים בצרפת התחוללו בחודשים פברואר, מרץ ואפריל 2006. הן פרצו במחאה על חקיקת חוק שכיוון בין השאר להחמיר את תנאי העסקתם של עובדים צעירים במשק הצרפתי במטרה לעודד יצירת מקומות עבודה נוספים. המחאה הביאה לביטול חלקי של הוראות החוק.

רקע - הצעת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית 2006, בעקבות המהומות האלימות בצרפת בשנת 2005, יזמה ממשלת צרפת בראשותו של דומיניק דה וילפן הצעת חוק בשם "חוק שיויון ההזדמנויות". ההצעה כללה בין השאר את יצירתו של חוזה עבודה מדגם חדש, "חוק ההעסקה הראשונה" (CPE), שאמור היה לחול על עובדים שמתחת לגיל 26 ונועד לעודד יצירת מקומות עבודה עבור בני קבוצה זו. החוזה המוצע התיר למעביד לפטר עובדים שהחוזה חל עליהם ללא סיבה וזאת בתוך השנתיים הראשונות להעסקתם.

הצעת החוק כללה גם היתר להעסקת בני 14 כשוליות בעבודות פיזיות, היתר לעבודת לילה של בני 15 ויותר (לעומת בני 16 ויותר עד אז) וכן יכולת למנוע קצבאות רווחה ממשפחות שילדיהן אינם מתייצבים ללימודים בבית הספר (רעיון שלו הטיפה מכבר מפלגת החזית הלאומית).

תומכי ההצעה לחוזה העבודה החדש טענו כי שוק העבודה המוסדר בקפידה בצרפת מרתיע מעסיקים מיצירת מקומות עבודה חדשים, מצב המוביל לאבטלה גבוהה, במיוחד בקרב צעירים, ומונע מהם קידום למשרות משתלמות יותר, התפוסות על ידי עובדים מבוגרים יותר. לטענתם גורמת אבטלה זו לתסיסה חברתית בשכבות החלשות כלכלית בחברה והייתה בין הגורמים לפרוץ המהומות בשנת 2005. התומכים בהצעת החוק טענו גם שהמצב המתואר גורם לבריחת מוחות של עובדים צעירים מצרפת אל מדינות אחרות באיחוד האירופי ולארצות הברית.

המתנגדים להצעת החוק טענו כי חוזה העבודה החדש לצעירים יפגע בביטחון התעסוקתי, יאפשר העסקה במשכורות נמוכות ויקשה על עובדים לבקש סעד משפטי במקרה של הטרדה מינית או אחרת בעבודה.

סמוך לאחר הצגת הצעת החוק לראשונה הייתה דעת הקהל בצרפת חלוקה לגביה כשכמחצית הציבור תמכה בה ואילו כמחצית התנגדה לה. בעקבות המהומות שעוררה ההצעה (ראו להלן) גדל שיעור המתנגדים לה בציבור לכ-70%, ושיעור התמיכה בציבור בדה וילפן ירד עד לכ-42%.

המהומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחאות נגד הצעת החוק החלו ב-7 בפברואר 2006, יום בו נערכו ברחבי צרפת 187 הפגנות, שחלקן נערכו באוניברסיטאות. השתתפו בהן 200 אלף עד 400 אלף איש. ארגוני סטודנטים רבים התעוררו לפעול נגד ההצעה, יזמו השבתות לימודים והשתלטות של סטודנטים על קמפוסים של אוניברסיטאות.

בחודש מרץ הסלימו ביטויי ההתנגדות להצעת החוק. ב-7 במרץ הפגינו מיליון איש נגדה, ויומיים אחר כך הוכרזה שביתה ב-38 אוניברסיטאות. ב-18 במרץ הפגינו בפריז כ-700 אלף איש נגד הצעת החוק, ולאחר סיום ההפגנה החל קומץ מהם להבעיר מכוניות ולפגוע בחנויות. המשטרה פיזרה אותם באמצעות גז מדמיע ומפגין אחד נפצע קשה. באותו ערב התחוללה התנגשות בין מפגינים לבין המשטרה גם בכיכר הסורבון בעיר. כ-150 מפגינים נעצרו בעיר באותו יום. במהלך היום נערכו ברחבי המדינה עוד כ-160 הפגנות בהשתתפות חצי מיליון איש (להערכת המשטרה), רבים מהם סטודנטים. מארגני ההפגנות טענו ל-1.5 מיליון משתתפים בהן. הפגנה אלימה במיוחד התחוללה במרסיי, שם פרצו מפגינים לבית העירייה. לאחר מכן הפכו ההפגנות נגד הצעת החוק לעניין יומיומי.

ב-21 במרץ קרא ארגון הסטודנטים בעיר דיז'ון לפתוח בשביתה כללית. נציגי מספר ארגוני עובדים וארגוני סטודנטים שנפגשו באותו יום החליטו על יום פעולה נוסף, שבו ייערכו שביתות, הפגנות והשתלטות על קמפוסים של אוניברסיטאות. ב-23 במרץ התרחבה השביתה באוניברסיטאות: על פי משרד החינוך הצרפתי הושבתו הלימודים ב-67 אוניברסיטאות מתוך 89 במדינה ובחלקן גם נחסמו הקמפוסים כליל במפגינים.

יום הפגנות נוסף הוכרז ב-28 במרץ. קהל של 1.55 מיליון איש (לדברי המשטרה) עד 2.71 מיליון איש (לטענת המארגנים) השתתף בהפגנות, בעיקר בפריז. כ-600 מפגינים נעצרו על ידי המשטרה. שביתות הזדהות של איגודים מקצועיים שיבשו את פעולת הרכבות והתחבורה האווירית במדינה וכן את פעולת בתי הספר ושירותי הדואר.

ב-4 באפריל שוב הפגינו ברחבי המדינה מיליון עד 3.1 מיליון איש, ושוב שובשה פעולת מערכות התחבורה.

חוק שיויון ההזדמנויות לרבות ההוראות המקימות את חוזה העבודה החדש לצעירים נחקק ונכנס לתוקף ב-2 באפריל, אך בלחץ המחאה הציבורית הודיע הנשיא ז'אק שיראק ב-10 באפריל כי הוראות החוק בנוגע לחוזה העבודה לצעירים יבוטלו (החוק המבטל אותן נחקק בפועל ב-21 באפריל). הביטול היווה מכה קשה ליוקרתו של ראש הממשלה דה וילפן. הפגנות המשיכו להתקיים לאחר מכן בדרישה לביטול חוק שיויון ההזדמנויות בכללותו, אך מספר המשתתפים בהן פחת והמחאה כולה איבדה את התנופה בעקבות ההצלחה החלקית שהשיגה וכן בשל חופשת חג הפסחא באוניברסיטאות ובתוך שבוע פסקה כליל.

לטענת קבוצת הסיוע המשפטי העצמאית CAJ נעצרו במהלך גל המחאה 4,500 מפגינים ונגד 635 מהם הוגשו כתבי אישום לבתי משפט בקשר להשתתפותם במהומות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]