החזית הלאומית (צרפת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
החזית הלאומית
Front national
סמל המפלגה
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד ז'אן-מארי לה פן
מנהיג מארין לה פן
שנת ייסוד 5 באוקטובר 1972
מטה רחוב des Suisses Nanterre, צרפת
אידאולוגיות לאומנות צרפתית
פופוליזם ימני
אנטי-גלובליזציה
פרוטקציוניזם
אירוסקפטיות קשה
שמרנות חברתית
מיקום במפה הפוליטית ימין עריכת הנתון בוויקינתונים
ארגונים בינלאומיים הברית הארופאית לחופש, ראסנבלמון בלו מרין עריכת הנתון בוויקינתונים
צבעים רשמיים אדום, כחול כהה (navi blue)
www.frontnational.com (בצרפתית)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

החזית הלאומית (מוכרת בעיקר בראשי התיבות FN) הוא שמה הנוכחי והמקוצר של החזית העממית לאחדות צרפתיתצרפתית: Front national pour l'unité française) היא מפלגת ימין פופוליסטית ולאומנית צרפתית, המזוהה עם מייסדה ומנהיגה, הפוליטיקאי ז'אן-מארי לה פן. בשל האידאולוגיה הלאומנית של המפלגה והתמקדותה בהגבלת זכויותיהם של הזרים בצרפת .

מפלגת החזית הלאומית הוקמה על ידי ז'אן-מארי לה פן באוקטובר 1972, והוא הנהיג אותה במשך 39 שנים ברציפות. ב-16 בינואר 2011, נבחרה בתו מארין לה פן נשיאת החזית הלאומית ברוב של 67.65% של קולות חברי הוועידה שהתכנסו לבחירת היורש למנהיג.

בשנת 2012 נבחרה מריון מרשל לה פן, נכדתו של ז'אן-מארי לה פן לכהן כחברת הפרלמנט הצרפתי מטעם המפלגה.

אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האידאולוגיה הפוליטית של החזית הלאומית מתמקדת בצמצום ההגירה לצרפת, סילוק השוהים הבלתי חוקיים ממנה, ומתן קדימות לאזרחי צרפת על פני הזרים במדינה בנושאי תעסוקה, דיור, תרבות ושרותי רווחה. בבחירות לנשיאות צרפת ב-1995 התמודד לה פן על מצע שהבטיח "לשגר חזרה 3 מיליון לא-אירופאים מצרפת, בדרכים הומניות ומכובדות". בבחירות 2002 מיתן במקצת את הטון הלאומני, ושם את הדגש על נושאי חוק וסדר תוך שהוא קורא לאכיפת חוק מוגברת, החמרת הענישה והחזרת עונש המוות.

נושאים נוספים על סדר יומה של המפלגה כוללים:

  • עצמאות גדולה בדמות עזיבת האיחוד האירופי (עד כדי התנתקות מהאירו וחזרה לפרנק) על ידי קיום משאל עם, והתרחקות מהשפעת ארצות הברית וארגונים בינלאומיים ויציאה מברית נאט"ו, תוך התקרבות לרוסיה והפחתת מעורבות צבאית של צרפת בעולם;
  • מדיניות כלכלית פרוטקציוניסטית שתגביל את הסחר עם אירופה ויתר העולם במטרה "לשים את צרפת ראשונה"; תוך הגנה על תוצרת חקלאית ותעשייתית צרפתית מפני יבוא זול, באמצעות מיסוי היבוא והפחתת מסים על יצרנים מקומיים
  • הפסקת בניית מסגדים ברחבי צרפת; איסור החזקת אזרחויות כפולות (למעט אזרחויות אירופאיות כפולות), עצירת אסלאמיזציה של צרפת

החזית מרבה לבקר את "הממסד" הכולל, לשיטתה, את כל המפלגות האחרות ובכלל זה מפלגות הימין, ואת העיתונות. את 4 המפלגות העיקריות של צרפת מכנה לה פן "כנופיית הארבעה". ברטוריקה של המפלגה, "הממסד" בוגד בצרפת ומונע ממנה את בשורת החזית הלאומית, ויתר מפלגות הימין אינן ימין אמיתי, כי אם תואמות השמאל הסוציאל-קומוניסטי.

כוח פוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמאל לימין: מארין לה פן (Marine Le Pen) נשיאת החזית הלאומית, ז'אן-מארי לה פן (Jean-Marie Le Pen) לשעבר נשיא החזית הלאומית, ברונו גולניש (Bruno Gollnisch) חבר החזית הלאומית

החזית הלאומית ניצחה בבחירות מוניציפליות במספר מועצות מקומיות בצרפת, במיוחד באזורים מוכי אבטלה וכאלה ששוררת בהם מתיחות בין צרפתים למהגרים. ברשויות המקומיות שכבשה הגבילה את שרותי הרווחה למהגרים ואת תקציבים לפעילות תרבותית שהיא מכנה "לא-צרפתית" או "אנטי-משפחתית". בין היתר קוצצו תקציבים למזון כשר לתלמידים יהודים ומוסלמים בבתי ספר. במקביל, הוגדלו תקציבי שיטור ואכיפת חוק.

בבחירות לנשיאות צרפת ב-2002 הפתיע לה פן את צרפת והעולם כאשר בסיבוב הראשון הגיע למקום השני בין מתמודדים רבים, בפיגור קטן אחרי הנשיא המכהן ז'אק שיראק, ולפני המועמד הסוציאליסטי ליונל ז'וספן. בסיבוב השני של הבחירות גבר שיראק על לה פן ברוב מוחץ, בעיקר בזכות תמיכת יריביו המושבעים מן השמאל, שהצביעו עבורו כהצבעה נגד לה פן יותר מאשר כתמיכה בו. למרות ההפסד, התקרבותה חסרת התקדים של החזית הלאומית לשלב המכריע של הבחירות בצרפת נסכה בה עידוד רב, וגרמה דאגה כבדה ליתר הכוחות הפוליטיים בצרפת, מימין ומשמאל. דאגה הובעה בנושא גם מחוץ לגבולות צרפת, באיחוד האירופי ובארצות הברית.

בסיס התמיכה האלקטורלי הארצי של החזית הלאומית בצרפת נע בין 11% ל-18%, אולם באזורים אחדים מגיע כוחה לכדי 30% - לעתים המפלגה הגדולה ביותר באזור מסוים. עובדה זו, תאורטית, יכולה הייתה להעניק לימין ניצחון בבחירות באותו אזור על פי השיטה האזורית הנהוגה בצרפת. אולם, בשל תדמיתה הקיצונית נרתעים פוליטיקאים ממפלגות ימין אחרות משיתוף פעולה אלקטורלי עם החזית הלאומית, רתיעה שתוצאתה פיצול כוחות במחנה הימין המעניק, לא אחת, את הניצחון לנציג השמאל גם כשאין לו רוב מוחלט. על כן, רבים במחנה הימין בצרפת מותחים ביקורת חריפה על התנועה ורואים בה "בת בריתו האובייקטיבית של השמאל".

בבחירות לנשיאות צרפת באפריל 2007 לא הצליח לה פן לחזור על הישגו בבחירות 2002, ולא צבר מספיק קולות בסיבוב הבחירות הראשון כדי להיות בין המתמודדים בסיבוב השני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא החזית הלאומית בוויקישיתוף