מוד סליי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוד סליי
Maud Slye
Maud Slye (1879-1954) (6891656833).jpg
לידה 8 בפברואר 1869
מיניאפוליס, מינסוטה, ארצות הברית
פטירה 17 בספטמבר 1954 (בגיל 85)
שיקגו, אילינוי
ענף מדעי פתולוגיה, גנטיקה וחקר סרטן
מקום מגורים שיקגו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין אוק וודס שבשיקגו
מקום לימודים אוניברסיטת שיקגו ואוניברסיטת בראון
מוסדות אוניברסיטת שיקגו
פרסים והוקרה מדליית הזהב של האיגוד הרפואי האמריקני, פרס Ricketts, מדליית הזהב של האגודה הרדיולוגית האמריקאית, ומועמדות לפרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה
תרומות עיקריות
חקר מחלת הסרטן, גילוי שהרגישות לחלות בסרטן עוברת בתורשה ושההדבקה איננה משחקת תפקיד בהעברת המחלה, פיתוח מתודולוגיה של שימוש בעכברים אחידים גנטית ככלי מחקר.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מוד סלייאנגלית: Maud Slye; נולדה כמוד קרוליין סליי, במיניאפוליס, מינסוטה ב-8 פברואר 1869[1], הלכה לעולמה ב-17 בספטמבר 1954[1][2]) הייתה פתולוגית וחוקרת סרטן אמריקאית ואחת מהמדענים הראשונים שהוכיחו כי סרטן הוא תורשתי.[2] עבודתה התמקדה בנושא תורשה של סרטן בעכברים. סליי נודעה כחלוצה בפיתוח מתודולוגיה של שימוש בעכברים אחידים גנטית ככלי מחקר.[3][4] היא האמינה כי בחירה נכונה של בני זוג (בעכברים, ובתאוריה, בבני אדם)[5] תסייע במיגור מחלת הסרטן.[6] במהלך הקריירה שלה, היא זכתה לכבוד רב ופרסים רבים כולל מדליית הזהב של האיגוד הרפואי האמריקני (אנ') בשנת 1914, פרס Ricketts (אנ') בשנת 1915, ומדליית הזהב של האגודה הרדיולוגית האמריקאית בשנת 1922. בשנת 1923 הגיש אלברט סוילנד, מראשוני הרדיולוגים, את מוד סלי כמועמדת לפרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה[5][7] עבור מחקריה פורצי הדרך שהוכיחו שמחלת הסרטן היא מחלה תורשתית ושהדבקה איננה משחקת תפקיד בהעברת המחלה, ועבור פיתוח נהלים חדשים לטיפול, טיפוח וגידול עכברי מעבדה.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סליי קיבלה את הכשרתה לתואר ראשון באוניברסיטת שיקגו ובאוניברסיטת בראון. היא התחילה את לימודיה לתואר ראשון באוניברסיטת שיקגו, לשם הגיעה, לפי הדיווחים, כשרק ארבעים דולר ברשותה.[2] באוניברסיטה התמודדה סליי עם עומס של תוכנית לימודים מלאה תוך שהיא עובדת במשרה מלאה כמזכירה של נשיא האוניברסיטה וויליאם רייני הרפר (אנ') כדי לתמוך בעצמה מבחינה כלכלית, מה שהוביל להתמוטטות עצבים לאחר שלוש שנים.[1] היא בילתה זמן מה אצל קרובי משפחתה בוודס הול, מסצ'וסטס, לצורכי החלמה, לפני שסיימה את לימודיה לתואר ראשון באוניברסיטת בראון בשנת 1899.[8] במשך כשש שנים לימדה סליי פסיכולוגיה והוראה במדרשה למורים ברוד איילד. בשנת 1908 קיבלה סליי את הזמנתו של צ'ארלס אוטיס וויטמן (אנ'), פרופסור לזואולוגיה ומכר ותיק, להיות תלמידתו ועוזרת המחקר שלו במחלקה לביולוגיה באוניברסיטת שיקגו.[5] היא החלה את עבודתה בביצוע ניסויים נוירולוגיים בעכברים ונשארה באוניברסיטת שיקגו במשך שאר הקריירה שלה. לאחר ששמעה על מקבץ של סרטן בקר במכלאת בקר סמוכה, היא שינתה את מוקד המחקר שלה לסרטן. במהלך הקריירה שלה, סליי הרביעה, גידלה, וערכה ניתוחים שלאחר המוות למעל 150,000 עכברים[5][9] ותיעדה את אילן היוחסין שלהם.[2] ב-1911 הצטרפה סליי לצוות מוסד המחקר החדש Spraue Memorial Institute באוניברסיטת שיקגו, שסיפק לה אמצעים ומימון למחקרה. ראש מוסד המחקר, הפתולוג גדעון וולס (אנ'), תמך במחקרה והסכים לאשר את האנליזה המיקרוסקופית ששערכה בדגימות של רקמות. ב-1913 הציגה סליי את מאמרה הראשון[10] בנושא מחקרה, בפני האגודה האמריקנית לחקר הסרטן. במאמר מתארת סליי את ניסוייה בהרבעה של עכברים בהם היו מעורבים מעל 5000 עכברים, מתוכם 298 שפיתחו סרטן, ואת מסקנתה שהרגישות לחלות בסרטן עוברת בתורשה ושההדבקה איננה משחקת תפקיד בהעברת המחלה.[8][10] סליי הקדישה את כל המשך הקריירה האקדמית שלה לכיוון המחקר הזה.

בשנת 1919 נבחרה סליי להיות מנהלת מעבדת הסרטן באוניברסיטת שיקגו. בשנת 1922 הועלתה בדרגה למרצה בכירה וקיבלה דרגת פרופסור חבר ב - 1926. שבועון הטיים פרסם לפחות חמישה מאמרים אודות סליי והישגיה בין השנים 1928 ו-1937. היא פרשה בשנת 1945 כפרופסור אמריטוס (אנ') לפתולוגיה. אמונתה כי רגישות לסרטן הוא תכונה רצסיבית שניתן למנוע את המחלה באמצעות רבייה מבוקרת גרמה להתנגשויות עם מדענים עמיתים, כולל סי. סי. ליטל (אנ').[3][9]

סליי הייתה מסורה לעבודתה ומסורה להפליא לעכבריה. היא לא סמכה על עוזריה במעבדה שיטפלו בעכברים כראוי, ולכן כשהיא השתתפה בכנסים היא הביאה את העכברים שלה אתה לשם וכשנסעה לקליפורניה לבקר את אמה החולה, היא שכרה קרון רכבת ולקחה את העכברים שלה אתה.[11] לפעמים היא נאלצה להשתמש בכספי הכיס שלה כדי לקנות את מה שהיא החשיבה כמזון ראוי לעכברים, ואם הזמנים היו קשים במיוחד, היא דילגה לפעמים על הארוחות שלה כדי להבטיח שתוכל להאכיל את העכברים שלה.[5] סליי עבדה פעם רצוף במשך עשרים ושש שנים ללא חופשה כיוון שלא ששה להשאיר את עכבריה לטיפול עוזריה. היא מעולם לא נישאה ובילתה את השנים שלאחר פרישתה בבדיקת נתונים ממחקריה. היא מתה מהתקף לב בשנת 1954 ונקברה בבית העלמין אוק וודס (אנ') שבשיקגו. החדשות על פטירתה הוצגו בעמוד הראשון של העיתון שיקגו טריביון.[12]

את תרומתה של מוד סליי סיכמה קתרין מוהלנקאמפ בסיום כתבתה על סליי:

... מאז מותה זוקפים לזכותה מילוי תפקיד מרכזי בהפרכת השערת ההידבקות ותרומה משמעותית בפתיחת תחום המחקר הגנטי של מחלת הסרטן. אך ייתכן שיזכרו אותה בעיקר בזכות נחישותה לחיות, בדבקות ובאופן שאינו מתנצל, בשירות המחקר המדעי. כפי שכתבה בעצמה: ”אדום החזה אינו מחכה / לשאול אם אתה אוהב את שירו; / הוא שר כי הוא חייב.”

מתוך כתבתה של קתרין מוהלנקאמפ על מוד סליי במגזין אוניברסיטת שיקגו 2014[11]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד היותה מדענית פורה ומסורה, מצאה סליי זמן לפרסם שני כרכי שירה נפרדים הכוללים כ-700 שירים[11][13]

  • שירים ונחמה (Songs and Solaces) משנת 1934[14]
  • אני ברוח, סימפוניה מס '. 1, ושירים מינוריים (I in the Wind, Symphony no. 1, and minor songs) משנת 1936[15]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Guide to the Maud Slye Papers 1910s-1930s, University of Chicago Library, ״מוד סליי נולדה במיניאפוליס בשנת 1869. מקורות רבים שפורסמו מציגים את תאריך הלידה שלה בתאריך 8 בפברואר 1879, אך מרשומי מפקד האוכלוסין האמריקני עולה כי היא נולדה בשנת 1869; אחת ההשערות לגבי תאריך הלידה המאוחר מניחה שתאריך הלידה שונה כדי להימנע מפרישת חובה לגימלאות...״, ‏(2009)
  2. ^ 1 2 3 4 Slye, Maud (1869–1954), encyclopedia.com, ‏May 09 2020
  3. ^ 1 2 Neil Gale, Ph.D., Maud Slye, M.D., 1923 Nobel Laureate. (1869–1954), The Digital Research Library of Illinois History Journal, ‏2017
  4. ^ Autumn Stanley (1995). Mothers and daughters of invention: notes for a revised history of technology. Rutgers University Press. עמ' 562. ISBN 0-8135-2197-1. 
  5. ^ 1 2 3 4 5 Nobel Laureate Spotlight: Maud Slye, cancer pathologist - Meet Maud Slye, the first in our series on women who were nominated for the Nobel Prize but never won, http://www.scientistafoundation.com, ‏2014
  6. ^ Madge Thurlow Macklin, Inheritance in Cancer: A Note on the Work of Maud Slye, The Canadian Medical Association Journal, 9 16, "With no other artificial measures other than the choice of appropriate mates (those known to carry the recessive factor for abnormal tissue growth), she can change what has been for generations an apparently cancer-free strain of mice into a strain in which every mouse develops the disease", 1926, עמ' 1119-20.
  7. ^ Nomination Database - Nomination for Nobel Prize in Physiology or Medicine, Nominations for the Nobel Prizes- Nomination Archive, ‏1923
  8. ^ 1 2 3 Notable American Women: The Modern Period : a Biographical Dictionary, עריכה: Barbara Sicherman, Carol Hurd Green, Harvard University Press, 1980, פרק מוד סלי, עמ' עמ: 654 - 651
  9. ^ 1 2
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    , MEDICINE: Mouse Matching, TIME, נובמבר 1936
  10. ^ 1 2 Slye, Maud. (1913). The incidence and inheritability of spontaneous cancer in mice. Journal of Cancer Research and Clinical Oncology. 13(3): 500-504.
  11. ^ 1 2 3 Author Katherine Muhlenkamp, Storm driven - Researcher Maud Slye’s (EX 1899) contentious career helped open the field of cancer genetics, The University of Chicago Magazine, 3 112, 2014
  12. ^ Editor. (18 September 1954). Maud Slye, 75, Noted Cancer Expert, Dies. Chicago Daily Tribune. Chicago, Illinois. 113(224): Front Page.
  13. ^ Editor. (2009). Slye, Maud. Papers. Special Collections Research Center. University of Chicago Library. Chicago, Illinois.
  14. ^ Slye, Maud. (1934). Songs and Solaces. The Stratford Company. Boston, Massachusetts. 416 pages.
  15. ^ Slye, Maud. Cuts by Maud Henrichs. (1936). I in the Wind, Symphony no. 1, and minor songs. The Stratford Company. Boston, Massachusetts. 397 pages.