מוטיב BACH

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוטיב BACH

במוזיקה, מוטיב BACH הוא סדרה של התווים סי במול, לה, דו, סי בקר (סי רגיל). בסימון התווים בגרמנית הסדרה יוצרת את הצירוף B-A-C-H. איות השם Bach בצורה כזו אפשרי משום שבגרמנית B מציין את הצליל סי במול, ו-H מסמל את הצליל סי בקר.

מוטיב בן ארבעה צלילים זה שימש מלחינים רבים, בעיקר כמחווה ליוהאן סבסטיאן באך. הדוגמה הראשונה לשימוש במוטיב זה, עם זאת, היא דווקא ביצירה מאת יאן פיטרזון סוולינק, שהקדים את זמנו של באך.

באך עצמו השתמש במוטיב זה כנושא לפוגה בחלק האחרון של אומנות הפוגה רי"ב 1080 (Die Kunst der Fuge), יצירה אותה לא השלים בטרם מותו בשנת 1750. המוטיב מופיע בקטעי מעבר גם ביצירות אחרות שלו, כמו למשל בסוף הרביעית מבין הווריאציות הקנוניות לעוגב על "ממרומי השמיים", רי"ב 769, או בפרק האחרון של הפרטיטה לחליל סולו, רי"ב 1013. הופעת המוטיב בתיבה הלפני-אחרונה של מבוך הרמוני קטן, לעוגב, רי"ב 591, לא נחשבת משמעותית ויש החושדים שהוספה לשם באופן מלאכותי (נטען שיוהאן דויד הייניכן הוא המחבר האמיתי של היצירה). קיימת גם פוגה מתוך פרלוד ופוגה רי"ב 898 על המוטיב, אך לא ברור אם באך אכן חיבר את היצירה. המוטיב מופיע במתאוס פסיון בחלק מס' 63, בקטע בו המקהלה שרה "באמת בן־אלוהים היה זה". במקומות אחרים ביצירותיו של באך, התווים B-A-C-H לא מופיעים בעצמם אלא בטרנספוזיציה (רצף תווים באותם מרווחים: סקונדה קטנה בירידה, טרצה קטנה בעלייה, ושוב סקונדה קטנה בירידה).

קיימת פוגה למקלדת בפה מז'ור של אחד מבניו של באך, ככל הנראה יוהאן כריסטיאן באך או קרל פיליפ עמנואל באך, המשתמשת במוטיב. גם אצל מלחינים בני זמנו של באך ומעט אחריו יש שימוש במוטיב, לדוגמה ביצירתו של תלמידו יוהאן לודוויג קרבס, או מספר פוגות של המלחין יוהאן אנדראס זורגה.

בתחילת המאה ה-19, עת התגלה באך מחדש והעניין ביצירותיו זכה לתחייה, החלו מלחינים שונים להשתמש במוטיב באופן קבוע. ככל הנראה בשל העובדה שבאך בעצמו השתמש במוטיב בפוגה, השתמשו בו גם מלחינים אחרים בפוגות או ביצירות פוליפוניות אחרות.

להלן רשימת יצירות שבהן בולט השימוש במוטיב BACH, בסדר כרונולוגי:

המוטיב מופיע גם לרגע בכמה יצירות אחרות כדוגמת "ואריאציות לתזמורת" של ארנולד שנברג (1928-1926) כמו גם ב"רביעיית מיתרים מס' 3" שלו, "הפסיון על־פי לוקאס" מאת קז'ישטוף פנדרצקי והקדנצה של יוהנס בראהמס עבור הפרק הראשון של הקונצ'רטו לפסנתר מס' 4 מאת לודוויג ואן בטהובן.

דוגמאות נוספות למוטיבים המייצגים "חתימה":

  • פרנץ שוברט – פה-מי במול-דו-סי עבור F. Schubert.
  • בראהמס ושומאן שילבו בכמה יצירות שלהם את המוטו של ידידם הכנר יוזף יואכים,"Frei aber (stets) Froh" (חופשי אך תמיד שמח), או פה-לה במול-פה (F-As-F). מוטיב זה עומד במרכז הסימפוניה השלישית של בראהמס.
  • ארנולד שנברג – מי במול-דו-סי-סי במול-מי-סול עבור Schönberg
  • דמיטרי שוסטקוביץ' – רה-מי במול-דו-סי עבור D. Schostakowitsch
הנ"ל מתאפשרים משום שבגרמנית מי במול הוא "Es" (נשמע כמו S).