מוטל בן פייסי החזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת הספר בשפת המקור

"מוטל בן פייסי החזן" הוא הרומן האחרון של קלאסיקון ספרות יידיש שלום עליכם. חלקו הראשון עוסק בהווי העיירות היהודיות באירופה ובהגירה מערבה, וחלקו השני מתרחש בארצות הברית, שאליה היגרו גיבוריו.

דרך עיניו התמימות של הילד מוטל שהתייתם מאביו וחוויותיו המשעשעות (לפחות מתוך זווית ראייתו הילדית), אנו למדים על חיי הקהילה, שאיפותיהם ומצבם הכלכלי והלאומי של היהודים במזרח אירופה לקראת תחילת המאה ה-20, ועל דרך הטלטלות שעברה על אלו שהחליטו להגר לאמריקה, כדי למצוא את דרכם בעולם החדש.

בפרק ה-18 של החלק השני נקטע הספר עקב מותו של שלום עליכם, שעסק בכתיבת הספר עד יומו האחרון. על כתיבת פרק זה סיפר שלום עליכם: "אני שוכב לי ושוכב לילה שלם. לישון אינני יכול, המחשבות טורדות ומציקות... מה הטעם לשכב כך? אומר אני לאמא: למה אני שוכב בבטלה? עוד היום רחוק, בבקשה הבי לי את העט ואת תיק הנייר, אכתוב לפחות, הכתיבה נעימה הרבה יותר, ובין כה וכה המחשבות מציקות, אינן מניחות לי... וכך לאט לאט כתבתי פרקים אחדים ממוטל...".

כמרבית ספריו של שלום עליכם, ספר זה נכתב ביידיש, בשם "מאָטל פייסע דעם חזנס". הוא תורגם לעברית לראשונה בידי י"ד ברקוביץ, חתנו של שלום עליכם. תרגומים נוספים לעברית יצאו בידי אוריאל אופק בשנת 1976, בידי אברהם יבין בשנת 1999 ובידי אריה אהרוני בתוך סדרת כל כתביו שבהוצאת ידיעות אחרונות. בשנת 1997, יצא הספר, על ידי הוצאת מאגנס, בלשון המקור במהדורה חדשה, מתוקנת ומלאה, בכתיב מודרני תקני (על פי תקנות ייוו"א).

אחד המשפטים הידועים שמרבים לצטט מתוך הספר, הוא המשפט של המספר, מוטל, שאביו פייסי החזן זה עתה נפטר: "אשרי יתום אני!" (במקור: ""מיר איז גוט — איך בין אַ יתום") הסמיכות שבין האסון שאירע לגיבור (מות אביו) וה"אושר" שכביכול מתואר - כאילו מרמזים על סמיכות הכאב והצחוק בכל כתביו של המספר, שלום עליכם. מבחינה ההגדרה של תורת הספרות, המשפט מהווה דוגמה קלאסית לאוקסימורון - צירוף של שני חלקי משפט שמתנגדים זה לזה לתוך משפט אחד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטעטל (עיירה מזרח אירופאית)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]