מונבז השני

מונבז השני

לידה	המאה ה־1

מונבז השני או מונבז המלך, היה בנם של הלני המלכה ומונבז הראשון, מלך חדייב. הוא התגייר בעקבות אמו ואחיו הצעיר, איזטס השני.

למונבז השני ואיזטס השני היו אחים נוספים, מנשים אחרות של אביו. אצל יוסף בן מתתיהו מסופר כי איזטס היה בנו המועדף של מונבז הראשון, ויחס זה הוליד קנאה ושנאה כלפיו מצד אחיו למחצה. מונבז האב חשש לחיי איזטס בשל שנאת האחים כלפיו, ולכן שלח אותו בנעוריו לחצרו של אבינרגאוס הראשון בכארקס ספאסינו (בתרגום שליט: כרך ספאסינוס).

עם מותו של מונבז הראשון, כינסה הלני את מושלי חדייב ומפקדי חילותיה וביקשה את אישורם לרצונו של בעלה המנוח שאיזטס יהיה יורשו על כס המלוכה, והם אישרו את בקשתו. הם מצדם, ביקשו ממנה בינתיים להעמיד בשלטון ממלא מקום שיש לה אמון בו. הלני בחרה בבנה הבכור, מונבז השני, והכתירה אותו למלך שינהל את הממלכה עד לשובו של איזטס לחדייב. כשזה שב לחדייב, קיבל ממונבז אחיו את כס המלוכה.

מסופר אצל יוסף בן מתתיהו, כי לנוכח ההערצה כלפי איזטס, "בגלל חסידותו כלפי אלוהים", גם אחיו, מונבז, כמו גם קרוביו של איזטס, החליטו לעזוב את מנהגי אבותיהם והחלו לשמור את מנהגי היהודים. המדרש האמוראי הארץ ישראלי בראשית רבה מספר על ברית המילה של האחים מונבז ואיזטס. על פי מדרש זה, מונבז ואחיו זָוָטוּס (הוא איזטס) ישבו וקראו בספר בראשית. כשהגיעו לפסוק "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם", הפנה מונבז את פניו אל הקיר והחל לבכות, גם זוטוס הפנה את פניו אל הקיר והחל לבכות. לאחר מכן הלכו השניים, כל אחד באופן עצמאי וללא ידיעתו של האחר, למול את עצמם.

כאשר נודע לנתיני ממלכת חדייב על התגיירותם של מונבז וקרובי המלך, כעסו על כך אצילי הממלכה, והצליחו לשכנע את אַבּיה (Abia), מלך ערבי, ולאחר מכן את וולוגסס , מלך הפרתים, לצאת למלחמה נגד איזטס ולהפיל את שלטונו, אך שליטים אלה נכשלו במאמציהם הצבאיים.

זמן לא רב לאחר אירועים אלה, נפטר איזטס לאחר שמלאו לו 55 שנים, מתוכן מלך במשך 24 שנים. הוא ציווה שאחיו הבכור, מונבז, יירש את שלטונו. לאחר שנודע לאמו על מותו, מיהרה לחדייב אל בנה הבכור, שהפך למלך חדייב, אך לא האריכה ימים אחרי איזטס. מונבז שלח את עצמותיהם של הלני ואיזטס לירושלים, וציווה לקבור אותם בשלוש פירמידות שבנתה הלני מחוץ לעיר.

במשנה מסופר שמונבז עשה ידיות מזהב לכל כלי יום הכיפורים בבית המקדש.

בתוספתא ובתלמודים מסופר על צדקותו הגדולה במצוות צדקה, הון עתק שירש מאבותיו בזבז עבור כך, ונימק: ”אבותי חסכו למטה ואני למעלה, אבותי חסכו לאחרים ואני חסכתי לעצמי, אבותי שימרו במקום שניתן לגנוב ואני שימרתי במקום שלא ניתן לגנוב”.

תאריך מותו של מונבז השני אינו ידוע, אך ידוע שהוא שלט כמלך בזמן המרד הגדול ברומאים (70-66 לספירה), ואף שלח סיוע למורדים היהודים נגד האימפריה הרומית.

ההיסטוריון הרומי דיו קסיוס מזכיר בספרו את מונבז, אולם בדומה לטקיטוס, אינו מזכיר את התייהדותה של שושלת המלוכה של חדייב.

התנא מונבז, מתלמידי רבי עקיבא, היה אולי אחד מצאצאיו.

לקריאה נוספת

• טל אילן, "גיור בית חדייב", בתוך: בין יוספוס לחז"ל, יד יצחק בן-צבי, ירושלים תשע"ז (2017), כרך א, עמ' 508–520.