מועצת העם

פרוטוקלי הדיונים של מועצת העם - שער הכרך הראשון, 1948

מוֹעֶצֶת הָעָם הייתה המוסד העליון של היישוב שהוקם לקראת הכרזת המדינה. היא תפסה את מקומה של המועצה המלכותית, שבשמה שלטה בריטניה בארץ ישראל המנדטורית.

היסטוריה

מועצת העם הוקמה על ידי ההנהלה הציונית ב־12 באפריל 1948, לקראת הכרזת המדינה. כבר בפברואר באותה שנה, פרסמו הסוכנות היהודית והוועד הלאומי את הצעתם המשותפת לעניין זה. המועצה מנתה 37 חברים, מתוכם נבחרו 13 חברים להימנות עם מנהלת העם, הקבינט של היישוב וראש הגוף המבצע העליון שלו.

ישיבות המועצה

המועצה קיימה ארבע ישיבות מהקמתה עד פירוקה:

הישיבה הראשונה

בישיבה הראשונה עדכן בן־גוריון, יושב הראש, את חברי המועצה שיכלו לנכוח בתל אביב ושלא היו באותה עת בירושלים הנצורה במצב הביטחוני והמדיני. בפתח דבריו הסביר בן־גוריון את מטרות המועצה:

רבותי, בשם מנהלת­ העם אני מקדם בבר­כה את חברי מועצת­ העם אשר הישוב והתנועה הציונית הטילו עליה לטכס עצה, כיצד להדוף התקפות אויבינו נגד הישוב ונגד תקומת עם ישראל במולדתו, וכיצד לארגן ולעצב את עצ­מאותנו הלאומית במולדת, את הקמת מדינת­ ישראל.

— דבריו של בן־גוריון בפתיחת הישיבה

לאחר מכן נתן בן־גוריון דיווח מפורט על מצבם הביטחוני של היישוב ושל המדינה שבדרך.

הישיבה השניה

הישיבה השנייה היתה קצרה, ובה הסביר בן־גוריון שחברי המועצה הירושלמים עדיין לכודים ושצרכי השעה הביטחוניים, ובעיקר פינוי הפצועים בגוש עציון מונעים מהמועצה להזניק מטוסים לקחת את הירושלמים. משום כך נעל בן־גוריון את הישיבה.

הישיבה השלישית

רבותי! היום הזה הוא יום סיכויים וסכנות.
סיכויים גדולים וסכנות חמורות שלא היו לנו כמוהם מזה דורות: א) נתבטל המאנדאט, נס­תלק השלטון הזר, ועלינו להקים את השלטון היהודי. ב) הוכרזה עלינו מלחמה. ייתכן שהמל­חמה שהוכרזה עלינו תלך ותגבר על­ידי פלי­שת צבאות ערביים סדירים.

— דבריו של בן־גוריון בפתיחת הישיבה השלישית

בישיבה זו הקריא בן־גוריון את הטיוטה למגילת העצמאות, כמעט בנוסח הסופי שלה, והוצעו תיקונים בנוסחה. התיקון היחיד שעבר הוא הוספת חופש לשון ברשימת החרויות המופיעה במגילה, ביוזמת מאיר גרבובסקי ממפא"י. נערכה הצבעה על הנוסח הסופי של המגילה, בתמיכה של שישה עשר חברי מועצה, כאשר שמונה נמנעו ושנים־עשר היו עדיין נצורים בירושלים, אך שלחו פתק תמיכה. אחר כך נערכה הצבעה שנית על מנת שיירשם שההצעה התקבלה פה אחד.

לאחר מכן התקבל מסמך קונסטיטוציוני המסדיר את המנהל והחוק שייכונו מיד לאחר הקמת המדינה, כלומר מנהלת העם תיעשה הממשלה הזמנית ומועצת העם תהפוך למועצת המדינה הזמנית.

הישיבה הרביעית

ערך מורחב – הכרזת העצמאות

את מגילת העצמאות, מגילת היסוד של מדינת ישראל, שנקבעה בישיבה השלישית, הקריא דוד בן־גוריון בטקס הכרזת העצמאות בבית דיזנגוף שבתל אביב ב־14 במאי 1948.

חברי מועצת המדינה הם החתומים על מגילת העצמאות, 25 מהם חתמו על המגילה בטקס הכרזת המדינה ו־12 מחברי המועצה, שלא יכולים היו להגיע מירושלים הנצורה לטקס, הוסיפו את חתימותיהם מאוחר יותר. חוץ מהם נעחו נציגי הסוכנות היהודית, ההסתדרות הציונית, הוועד הלאומי ליהודי ארץ ­ישראל, הקרן הקיימת לישראל, קרן היסוד, נציגי הספרות, האמנות והעתונות, ראשי המפלגות, הרבנים הראשיים, חברי מו­עצת עיריית תל ­אביב, ראש המטה הכללי של ההגנה וחבריו, ראשוני הישוב ונציגי הגופים הכלכליים בישוב.

הרכב המועצה

מלבד 13 חברי מנהלת העם בראשותו של דוד בן-גוריון, כללה מועצת העם מספר אישים בעלי מעמד והשפעה ביישוב, אשר נכונו להם לעתיד לבוא תפקידים בכירים במדינת ישראל ובהם יצחק בן-צבי לימים נשיא המדינה, גולדה מאיר (אז מאירסון) לימים צירת ישראל במוסקבה, שרת העבודה והחוץ בממשלות ישראל וראש ממשלת ישראל הרביעית, זרח ורהפטיג לימים שר הדתות, והרצל רוזנבלום שהיה עורך ידיעות אחרונות.

כן נכללו במועצת העם, זו לראשונה במוסד עליון של הנהגת היישוב, שלושה חברים רוויזיוניסטים (תומכים, אך לא נציגים של אצ"ל ובוודאי לא של לח"י) וכן נציג של המפלגה הקומוניסטית, פועל יוצא של תמיכת ברית המועצות בתוכנית החלוקה. החברים הרוויזיוניסטיים היו: בן-ציון שטרנברג, צבי סגל והעיתונאי הרצל רוזנבלום (ששינה את שם משפחתו לצורך זה בלבד, על פי בקשת בן-גוריון, להרצל ורדי). החבר הקומוניסטי היה מאיר וילנר. בתחילה הרוויזיוניסטים התנגדו להזמנת הסוכנות להצטרפותם למועצת העם, בשל תוכנית החלוקה.

ראו גם

• מועצת המדינה הזמנית
• האספה המכוננת
• הכנסת

קישורים חיצוניים

• על מועצת העם באתר הכנסת, כולל תכתיבי דיונים והצבעות