זרח ורהפטיג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
זרח ורהפטיג
Zerach Warhaftig - D709-075.jpg
זרח ורהפטיג, 1964
לידה 2 בפברואר 1906
ז' בשבט תרס"ו
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית וולקוביסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בספטמבר 2002 (בגיל 96)
כ' בתשרי תשס"ג
ישראלישראל ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1947
מקום קבורה בית הקברות סנהדריה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת ורשה, האוניברסיטה העברית בירושלים
עיסוק פוליטיקאי, רב, עורך דין, חוקר משפט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפד"ל עריכת הנתון בוויקינתונים
סיעה חזית דתית לאומית, הפועל המזרחי, מפד"ל
שר הדתות ה־4
2 בנובמבר 196110 במרץ 1974
(12 שנים)
חבר הכנסת
14 בפברואר 194915 בדצמבר 1969
(20 שנה)
21 בינואר 197420 ביולי 1981
(7 שנים ו-25 שבועות)
כנסות 1 - 7, 8 - 9
יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט
12 בדצמבר 195514 בנובמבר 1956
(48 שבועות ו-3 ימים)
30 בנובמבר 19594 בספטמבר 1961
(שנה ו-39 שבועות)
21 בינואר 197413 ביוני 1977
(3 שנים ו-20 שבועות)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
פרס ישראל (1983) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ראש הממשלה לוי אשכול ושר הדתות זרח ורהפטיג בסיור במשולש, 1965

זֶרַח וַרְהַפְטִיג (לרוב נהגה: זוֹרַח, Zorach; שם משפחתו בכתיב יידי: װאַרהאַפֿטיק) (2 בפברואר 190626 בספטמבר 2002) היה פוליטיקאי ומשפטן ישראלי, מראשי הפועל המזרחי והמפד"ל.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורהפטיג נולד בוולקוביסק שברוסיה הלבנה, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בבלארוס). אביו, הרב ירוחם ורהפטיג חיבר ספרי הלכה (זוכה פרס הרב קוק לספרות תורנית). עוד מנעוריו היה ורהפטיג איש תנועת 'המזרחי'. רכש השכלה תורנית וכללית. את השכלתו המשפטית רכש באוניברסיטת ורשה. בוורשה נשא לאשה את נעמי לבית קליין. היה פעיל בתנועת המזרחי בוורשה[1] והשתתף במחאה נגד הגבלת העלייה [2] ונגד רדיפות הנאצים את יהודי גרמניה[3] ובפעילות למען הקרן הקיימת[4]. כיהן כסגן יו"ר המשרד הארצישראלי בוורשה בין השנים 19361939, וכציר בקונגרסים הציוניים ה-17 עד ה-21.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט עם משפחתו לליטא[5], ושם סייע ביחד עם נתן גוטווירט לבריחת אלפי פליטים יהודים מפולין ומליטא ליפן[6][7][8], תוך שיתוף פעולה פורה עם הקונסול היפני בליטא, חסיד אומות העולם צ'יאונה סוגיהארה, וכן עם חסיד אומות העולם יאן זווארטנדיק, הקונסול ההולנדי בקובנה. במיוחד שיכנע את תלמידי ישיבות מיר וסלבודקה לצאת מאירופה ולהגיע דרך יפן לארץ ישראל ולארצות הברית[9]. הוא הגיע לולדיווסטוק[10] ומשם ליפן[11]. ביפן הוא היה פעיל מרכזי בדאגה לפליטים היהודים[12].

ביוני 1941 הגיע מיפן באונייה עם משפחתו לוונקובר שבקנדה[13].[14] היה סגן נשיא הפועל המזרחי[15] וחבר בוועד הפועל של הקונגרס היהודי העולמי[16]. שימש יו"ר הוועד להצלת יהודי פולין. באוגוסט 1945 השתתף בכינוס הציוני העולמי בלונדון, וכחבר בועדת העלייה ביקש להשמיט את המספר "מאה אלף" מדרישת העלייה, כדי למנוע את הרושם שציונים יסתפקו באישור עלייה של מאה אלף עולים[17]. לאחר הכינוס ביקר בצרפת אצל פליטי השואה בצרפת[18], גרמניה ואוסטריה[19][20]. בפברואר 1946 הוא ביקר בשבדיה ובפולין מטעם הקונגרס היהודי העולמי[21][22][23].

באוקטובר 1945 צורף למרכז העולמי של המזרחי[24].

בסוף 1946 השתתף בקונגרס הציוני בבזל[25] ולאחר מכן, בינואר 1947 הגיע לארץ ישראל[26], השתלב בתפקידי מפתח במפלגתו והיה נציג הפועל המזרחי בוועד הלאומי[27], שם ייסד את המחלקה לחוק ומשפט[28][29]. הוא שב לארצות הברית להביא את משפחתו[30], ובספטמבר 1947 עלה לארץ ישראל. היה בין מנסחי החוקה של מועצת המדינה הזמנית, שבהּ היה חבר, ובין החותמים על מגילת העצמאות.

כיהן כחבר הכנסת מן הכנסת הראשונה ועד התשיעית. כיהן כחבר בממשלות ה-10 עד ה-15 (19611974) כשר הדתות, משרד שאותו הכיר מכהונתו בו כסגן שר (19531954, 19561958). בנוסף, שימש ורהפטיג יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפטכנסת הרביעית ובכנסת השמינית), וכיהן גם בוועדת החוץ והביטחון.

מתוקף תפקידיו כסגן שר דתות ולאחר מכן יזם ותרם להקמת מוסדות רבים, כגון ישיבת בני עקיבא נתיב מאיר[31].

ורהפטיג, בעל תואר דוקטור למשפטים מטעם האוניברסיטה העברית, היה מרצה למשפט עברי בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה בין השנים 19481963.

הקים וניהל את המכון לחקר המשפט העברי במשרד המשפטים. ממייסדי אוניברסיטת בר-אילן ויו"ר הוועד המנהל של האוניברסיטה.

בשנת תשמ"ג (1983) זכה ורהפטיג בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה בקידום המשפט העברי. בשנת תשמ"ו (1986) זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית.

בשנת 1989 הוענק לו התואר "יקיר ירושלים".

בשנת 2010 נקרא רחוב על שמו בשכונת הר חומה (חומת שמואל) בירושלים[32].

ילדיו: הרב ד"ר איתמר ורהפטיג, הרב יעקב ורהפטיג, ד"ר עמנואל ורהפטיג והשופטת נילי מימון.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרח ורהפטיג פרסם ספרים רבים בנושאים משפטיים, תורניים והיסטוריים. ביניהם:

  • פליט ושריד בימי השואה, סיפור הצלת היהודים בזמן השואה (עריכה והבאה לדפוס: משה מייזלש, גדעון גרייף), יד ושם, ירושלים, תשמ"ד 1984.
  • על השיפוט הרבני בישראל, נאומים, תל אביב, מורשת, תשט"ו 1955.
  • בעיות דת ומדינה, מאמרים ונאומים, ירושלים, 1973.
  • חוקה לישראל - דת ומדינה, ירושלים, מסילות, 1988.
  • החזקה במשפט העברי, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ד 1964.
  • חמישים שנה ושנה, פרקי זכרונות, ירושלים, יד שפירא, 1998.
  • מחקרים במשפט העברי, בר-אילן, רמת גן, תשמ"ה 1985.
  • זריחת השני וממזרח נעם, הערות וביאורים על רוב מסכתות התלמוד הבבלי, נדפס במספר כרכים, ירושלים, תשל"ג-תשס"א (1973–2001).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב ד"ר איתמר ורהפטיג, עליך זרח: חייו ופועלו של השר ד"ר זרח ורהפטיג זצ"ל, הוצאת דני ספרים תשע"ט
  • גיורא גולדברג, תרומתו של זרח ורהפטיג לחקיקה הישראלית, נדפס בבר-אילן, כ"ח, תשס"א 2001.
  • כתבי זרח ורהפטיג, ביבליוגרפיה, נדפס בבר-אילן, ספר השנה של אוניברסיטת בר-אילן, רמת-גן, כח-כט, תשס"א 2001.
  • זרח - סרטו של אדיר זיק על זרח ורהפטיג ופעולותיו בתקופת מלחמת העולם השנייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זרח ורהפטיג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המוסדות המנהלים של המזרחי, הצופה, 25 באוגוסט 1939
  2. ^ קיצור ידיעות, דואר היום, 3 ביוני 1934
  3. ^ ההפגנה היהודית הגדולה בוורשה, הארץ, 13 בנובמבר 1934
  4. ^ מועצת חרדים מרכזית לקהק"ל בפולין, הצופה, 1 בפברואר 1939
  5. ^ שלום חברי הפועהמ"ז בווילנה ובפולין, הצופה, 9 בנובמבר 1939
  6. ^ בין פליטי פולין בווילנה, הצופה, 5 בינואר 1940
  7. ^ ש. רוטשטין, עסקנים, שערים, 20 ביולי 1945
  8. ^ פליטי ישראל ברחבי העולם, הצופה, 24 בדצמבר 1943
  9. ^ בשנות ה-90 שב לסין במסגרת סרט דוקומנטרי שהפיק אדיר זיק שבו שוחזרו פעולותיו של ורהפטיג באותה תקופה
  10. ^ 40 עולים מווילנה הגיעו לוולאדיבוסטוק וממשיכים בדרכם ליאפאן, הארץ, 27 באוקטובר 1940
  11. ^ ד"ר ז. ווארהאפטיג באוקוהאמה, הצופה, 5 בדצמבר 1940
  12. ^ שוחררו הבאים מיאפאן, הצופה, 12 ביוני 1941
  13. ^ ז. ווארהאפטיג הגיע לקאנאדה, הצופה, 28 ביולי 1941
  14. ^ משפחתו של ורהפטיג בין פליטים יהודים על סיפונה של הספינה היפנית "היקאווה מארו", יוני 1941, בתערוכת האינטרנט "החודש הזה בתקופת השואה", באתר יד ושם.
  15. ^ וועידת הפועל המזרחי באמריקה, הצופה, 12 בספטמבר 1944
  16. ^ מצוקת היהודים אחר המלחמה - על הפרק בועידת אונרר"א, הארץ, 8 בספטמבר 1944
    טיפול נפרד בבעיה היהודית ומשקיפימ יהודיים במושבי אונרר"א, המשקיף, 8 בספטמבר 1944
  17. ^ הישיבה הארבעה עשר, העולם, 16 באוגוסט 1945
  18. ^ ידיעות אישיות, הצופה, 8 באוקטובר 1945
  19. ^ ווארהפטיג על ביקורו בין שרידנו באוסטריה, הצופה, 16 באוקטובר 1945
  20. ^ ד"ר ז. וורהפטיג באמריקה, הצופה, 7 בינואר 1946
  21. ^ ד"ר ז. ווארהאפטיג הגיע לפולין, הצופה, 19 בפברואר 1946
  22. ^ ד"ר זרח ורהפטיג בפולין, הצופה, 4 במרץ 1946
  23. ^ מצב תנועת המזרחי בפולין, הצופה, 18 באפריל 1946
  24. ^ המזרחי הסתלק מהלך־הרוח האופוזיציוני, המשקיף, 29 באוקטובר 1945
    החלטות ארגוניות, הצופה, 2 בדצמבר 1945
  25. ^ הח' י. גרינברג חוזר ארצה, הצופה, 16 בדצמבר 1946
  26. ^ היום מחכים לבוא פרובידנס, הצופה, 17 בינואר 1947
  27. ^ ז. ווארהאפטיג נבחר חבר הוועה"ל, הצופה, 28 בינואר 1947
  28. ^ בין השבים, דבר, 4 בספטמבר 1947
  29. ^ מחלקת חוק ומשפט בועד הלאומי, הארץ, 21 באוקטובר 1947
  30. ^ מפתחות וקונצסיות, הבוקר, 3 באפריל 1947
  31. ^ "המבנה שבו השתכנה הישיבה היה בעברו בית חולים לחולי עיניים ולאחר מכן מנזר שהיה בבעלותו של משרד הדתות. סגן שר הדתות דאז, ד"ר זרח ורהפטיג, העניק את המבנה לישיבה." ~ ציטוט מכתבה במוסף שבת של מקור ראשון.
  32. ^ רחוב חדש בירושלים: זרח ורהפטיג, באתר ערוץ 7, 23 באוגוסט 2012