משפחתו של אדולף היטלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

משפחתו ומוצאו של אדולף היטלר הוא נושא המעסיק חוקרים מתחומים שונים שמנסים להבין את אישיותו של אדולף היטלר, האדם שאחראי לפרוץ מלחמת העולם השנייה, לרציחתם של כשישה מיליון יהודים בשואה ולהשמדתם של מיליוני חפים מפשע אחרים.

הוריו של היטלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלויס שיקלגרובר, אביו של אדולף היטלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלויס שיקלגרובר, אביו של היטלר

אזור מגוריה של משפחתו של היטלר היה במחוז ואלדפירטל, בצפון-מערב אוסטריה תחתית ועל גבול בוהמיה, עובדה שעוררה שמועות על כך שמוצאו של היטלר הוא בחלקו בוהמי (דהיינו, סלאבי).

כאשר הוטבל אביו של היטלר, אלויס שיקלגרוברגרמנית: Alois Schicklgruber;‏ 7 ביוני 1837 - 3 בינואר 1903) לנצרות, לא מילאו את שם אביו בספר ההטבלות וכתוצאה מכך זהותו אינה ידועה בוודאות עד היום, וקיימות השערות שונות. חמש שנים לאחר הולדת אלויס, נישאה אמו, מריה אנה, לפועל שכיר בשם יוהאן גיאורג הידלר (Hiedler). כאשר היה אלויס בן חמש, מתה אמו והוא הועבר וגדל אצל אחיו של יוהאן גיאורג, יוהאן נֵפּוֹמוּק הידלר.

שנים רבות לאחר מכן, כאשר היה אלויס בן 39, הוא שינה את רישומיו בספר ההטבלות כך שמעתה נרשם כבנו המוכר, במסגרת הנישואין, של אביו החורג יוהאן גיאורג הידלר (שמת 19 שנים לפני כן) וכן שינה את שם משפחתו להיטלר (Hitler).

הועלו מספר השערות לפשר שינוי מפתיע זה במעמדו של אלויס. הראשונה היא כי יוהאן נפומוק ביקש להפוך את אלויס ליורשו הרשמי. עדות מחזקת לכך ניתן למצוא בכך שהשינוי בוצע רק אחרי מות אשתו של יוהאן נפומוק, וכן מכך שלאחר מותו של יוהאן נפומוק קנה לו אלויס בית מרווח בסכומים שעמדו לרשותו לפתע באופן מסתורי.

בגיל צעיר קץ אלויס בחיי החווה שבה גדל ועבר לווינה. הוא עבד זמן מה כמתמחה אצל סנדלר ולאחר מכן הצטרף לשירות הציבורי האוסטרי כפקיד מכס. עם הזמן הגיע לדרגת מפקח ובשנת 1875 הפך עוזר מפקח ראשי במכס באזור מגוריו, הדרגה הגבוהה ביותר האפשרית לאדם בעל השכלת בית-ספר יסודי.

ב-7 בינואר 1885, בהיותו בן 48 ולאחר שני נישואים כושלים מהם נולדו לו שני ילדיו, אנגלה ואלויס הבן, נישא אלויס בשלישית לנכדתו של נפומוק, קלרה פולצל, שהרתה לו בעוד אשתו שוכבת על ערש דווי.[דרושה הבהרה]

קלרה פולצל, אמו של אדולף היטלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלרה היטלר בצעירותה

קלרה פולצלגרמנית: Klara Polzl; ‏12 באוגוסט 1860 - דצמבר 1907) נולדה בכפר האוסטרי שפיטל (Spital), הייתה נוצרייה קתולית אדוקה, וביקרה בכנסייה בקביעות.

לאחר שנישאה לאלויס שיקלגרובר ילדה שישה ילדים, אך רק שניים מהם, פאולה ואדולף, הגיעו לבגרות. קלרה עסקה בגידול הילדים, ואלויס העדיף לבלות את זמנו הפנוי בברים או בגידול דבורים. קלרה ילדה ארבעה בנים, ששלושה מהם מתו בינקותם. ב-20 באפריל 1889 ילדה את הרביעי, אדולף היטלר, שהיה הבן היחיד ששרד. בשנת 1896 ילדה בת, פאולה, ששמרה על קשר רופף עם האח המפורסם, ובמלחמת העולם השנייה שירתה כמזכירה בבית חולים צבאי. אחרי המלחמה נחקרה פאולה על ידי המודיעין האמריקני, וחזרה לאוסטריה. היא מתה ב-1 ביוני 1960 בגרמניה, ולא ילדה ילדים.

בשנת 1903 מת אלויס, בעלה של קלרה. ב-21 בדצמבר 1907, בגיל 47, היא מתה ממחלת סרטן השד בעיר האוסטרית לינץ. בשנותיה האחרונות סבלה מייסורים, ידיה של הרפואה היו כבולות באותו זמן, והטיפולים שהעניק לה רופאה היהודי, ד"ר אדוארד בלוך, הוסיפו על סבלה. היו שניסו להסביר את האנטישמיות של אדולף היטלר בטינתו לרופא היהודי. הסבר זה נדחה לאור העובדה שהיטלר דאג לוודא, לאחר עלייתו לשלטון, שהרופא יקבל מקלט מחוץ לגרמניה.‏[1]

פאולה היטלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאולה היטלר

פאולה היטלרגרמנית: Paula Hitler; ‏21 בינואר 1896, אוסטריה - 1 ביוני 1960, גרמניה) הייתה אחותו הצעירה של אדולף היטלר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאולה הייתה בתם של אלויס וקלרה היטלר. היא הייתה צעירה מאחיה אדולף בשבע שנים. כאשר הייתה בת שש, מת אביה והמשפחה נותרה ללא מקור פרנסה. ביומניה כתבה פאולה שאדולף נהג להרביץ לה בילדותם,‏[2] עם זאת, נראה שהיא הייתה האחות המועדפת על אדולף, שכן הוא ויתר על הקצבה שקיבל מממשלת אוסטריה ונתן אותה לאחותו. לאחר מכן עברה פאולה לווינה, שם עבדה כמזכירה. לא היה לה כל קשר עם אחיה בזמן שהוא היה צייר או כאשר שירת בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. היא נפגשה אתו רק ב-1930,‏[3] ומאז ראתה אותו בערך פעם בשנה. על פי עדותה, את אווה בראון היא פגשה רק פעם אחת.

במהלך המלחמה היא התפרנסה מקצבה שהעניק לה אחיה, ולהגנתה חייתה תחת השם הבדוי "פאולה וולף". היא עבדה כמזכירה בבית חולים צבאי בגרמניה. היא הייתה בקשר עם ארווין ג'קליוס, רופא שהיה מבכירי המפלגה הנאצית באוסטריה ואחראי לרציחתם של יותר מ-4000 נכים במסגרת המדיניות הנאצית. אולם היטלר סירב לאשר להם להינשא, וג'קליוס נעצר ואולץ להתחייב לנתק את הקשר עם פאולה. בהמשך נשלח לחזית המזרחית, שם נפל בשבי הסובייטי ומת בשבי בשנת 1952.‏[2]

במאי 1945 נעצרה פאולה בידי קציני מודיעין אמריקניים.‏[4] כשעומתה עם דיווחים על מה שנעשה במחנות הריכוז, הצהירה שלדעתה אחיה לא היה מודע לכך. היא שוחררה באותה שנה, לאחר שלא נמצאה אחראית לפשע כלשהו או חברה במפלגה הנאצית. וחיה בבדידות בווינה כשהיא מתקיימת מכספי חסכונותיה ומקצבאות. בשנת 1952 היא עברה לברכטסגאדן שבגרמניה. בשנת 1959 היא התראיינה לתוכנית בריטית בבימויו של פיטר מורלי, שנקראה "רודנות: שנותיו של אדולף היטלר". היא סירבה לדון בנושאים פוליטיים, והזכירה בעיקר את ילדותם המשותפת.‏[5]

בפברואר 1960 בית משפט פסק שהיא זכאית לשני שליש מירושתו של היטלר, שכללה את זכויות היוצרים על ספרו מיין קאמפף. אולם היא נפטרה ב-1 ביוני 1960, בגיל 64. בהיעדר יורשים, הונה עבר למחוז בוואריה.

ספקולציות בנוגע ל"סב יהודי" של היטלר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השערה נפוצה שהועלתה הייתה שסבו של היטלר היה יהודי. טענה זו מופיעה בזיכרונות שכתב הנס פרנק, המושל הכללי של פולין, בעת שהמתין להוצאתו להורג בתלייה בעקבות משפטי נירנברג. לטענת פרנק, פנה אליו היטלר בשנת 1930 בבקשה לחקור את מוצאו, בעקבות מכתב מאחיינו, ויליאם פטריק היטלר, המאיים לחשוף את "קלון" יהדותו של היטלר ברבים. מחקרו של פרנק העלה, לטענתו, כי סבתו של היטלר ילדה את בנה אלויס מחוץ לנישואין, בעת שעבדה כמשרתת בביתו של יהודי מגראץ בשם פרנקנברגר. הלה שילם עבור הילד מזונות מלידתו ועד גיל ארבע עשרה. אף שהדבר לא צוין במפורש, כמובן, עלה מההתכתבות בין הצדדים הרושם שפרנקנברגר משלם מזונות עבור בנו שמחוץ לנישואין. פרנק כתב כי כאשר סיפר על כך להיטלר לא הופתע האחרון והסביר לו כי אביו האמיתי של אלויס היה גיאורג הידלר, שעמו התחתנה מריה אנה אחרי כן, אך בגלל הצורך הנואש שלה בכסף היא נאלצה להשתמש בטענות כזב כדי לסחוט את הכסף מאותו פרנקנברגר, ביודעה שהלה יחשוש מחשיפת השערורייה בפומבי.

לסיפור זה של פרנק אין סימוכין ממשיים, ולמעשה, רוב העדויות מצביעות על כך שהוא כנראה פרי דמיונו של פרנק. בגרץ לא התגוררה משפחה ששמה פרנקנברגר, ולמעשה, לא ישבו יהודים במחוז זה באותה תקופה. לא נמצאו גם עדויות להתכתבות בין מריה אנה לפרנקנברגר כלשהו. אף שאחיינו של היטלר נהג להציק לו בבקשות חדשות לבקרים, כאשר עזב את גרמניה ופרסם את זיכרונותיו לא אזכר פרשה זו אפילו ברמז.

הסבר ממשי יותר לסיפורו של פרנק נעוץ ככל הנראה במצבו הפסיכולוגי בעת שעמד בפני הוצאה להורג, מצב שהוביל אותו לאי-דיוקים נרחבים גם בפרטים היסטוריים אחרים. לפי בריגיטה האמאן (Hamann, Brigitte, Hitlers Wien, Lehrjahre eines Diktators, מינכן, 1964) הרקע האמיתי לטענות פרנק הייתה האנטישמיות המושרשת שלו, שהובילה אותו לייחס את האסון שהביא היטלר על גרמניה למוצאו היהודי.

לטענת ג. מ. גילברט, ששימש כפסיכולוג לנידוני משפטי נירנברג, יכול הסיפור להסביר את השורשים הפסיכולוגיים של משטמתו העזה של היטלר ליהודים. היטלר היה צריך להפגין שהוא האנטישמי הגדול מכולם, כראיה שלא ייתכן שהוא יהודי (בהסברים כאלו ואחרים דן בהרחבה רון רוזנבאום בהיטלר - מסע אל שורשי הרשע). גם הסברים אלו נשמעים מפוקפקים משהו, וככל הנראה מקדימים מאוחר למוקדם. אין עדות לכך שהיטלר היה לאנטישמי מובהק לפני שבגר ועבר להתגורר בווינה. כאשר מתה אמו, בהיותו בן 18 (בשנת 1907) לא הפגין היטלר יחס אנטישמי או הסתייגות אנטישמית מרופאה היהודי של אמו. אחרי מותה של אמו ומעברו לווינה היו קשריו של היטלר עם מחוז מגוריו רופפים ביותר, כך שלא סביר שהשמועות או הסיפורים שנפוצו שם היו שורש ה"תסביך היהודי" שלו. רוב הטענות שייחסו מוצא יהודי להיטלר היו חלק מפולמיקה שגרתית כנגד יריבים פוליטיים, והוטחו בהיטלר כאשר היה כבר אנטישמי מושבע (ומן הסתם, דווקא משום שהיה אנטישמי מושבע).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גם לסתירה זו נמצאו הסברים פסיכואנליטיים. לדוגמה: רון רוזנבאום, היטלר - מסע אל שורשי הרשע, עמ' 161-159
  2. ^ 2.0 2.1 היטלר היה ילד מוכה ואח מכה, ידיעות אחרונות
  3. ^ "The Mind of Adolf Hitler",Walter C. Langer, New York 1972, pp. 122–123
  4. ^ ראיון עם פאולה וולף
  5. ^ התגלה ראיון עם אחותו של היטלר באתר וואלה