מיודראג דמיאנוביץ'
 | |
| מיודראג דמיאנוביץ' | |
| לידה |
16 בינואר 1893 אלקסינאץ', ממלכת סרביה  |
|---|---|
| פטירה |
4 באוגוסט 1956 (בגיל 63) הנובר, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
 הצבא הסרבי המלכותי הצבא היוגוסלבי המלכותי |
| תקופת הפעילות | 1909–1945 (כ־36 שנים) |
| דרגה |
 בריגדיר גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת הבלקן הראשונה מלחמת הבלקן השנייה מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
מיודראג דמיאנוביץ' (בסרבית: Миодраг Дамјановић; 16 בינואר 1893 – 4 באוגוסט 1956) היה גנרל יוגוסלבי, אשר לחם במלחמת העולם השנייה. לחם לצד ממשלתו של מילאן נדיץ', ששיתפה פעולה עם מדינות הציר. פעל לחתימת ההסכם שהוביל לאיחוד הכוחות בין נדיץ' לבין הצ'טניקים, והיה אמור לשמש כמפקד הצבא המשותף שיילחם כנגד הפרטיזנים של טיטו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמיאנוביץ' נולד באלקסינאץ' ב-16 בינואר 1893. ב-1909 הוא התגייס לצבא סרביה ולמד באקדמיה הצבאית בבלגרד. הוא לחם בשתי מלחמות הבלקן, ולאחריהן הועלה לדרגת לוטננט. במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא לחם בקרבות החזית הסרבית, ולאחר כיבוש הממלכה בידי מעצמות המרכז נסוג יחד עם הממשלה והצבא דרך אלבניה לסלוניקי. לאחר המלחמה המשיך ללמוד באקדמיה הצבאית ושרת במטה הכללי. הוא שימש כנספח צבאי בצרפת ובהונגריה וכמפקד חיל האוויר היוגוסלבי. ב-1937 הוא הועלה לדרגת בריגדיר גנרל.
במהלך הפלישה ליוגוסלביה במלחמת העולם השנייה, דמיאנוביץ' שימש כראש מטה קבוצת הארמיות ה-3. לאחר קריסת הצבא היוגוסלבי, נלקח דמיאנוביץ' בשבי לגרמניה. במהלך שלושת השנים הבאות, הוא הועבר בין מחנות שבויים שונים. במאי 1944, מילאן נדיץ', אשר שימש כראש ממשלת הבובות שכוננו הגרמנים בסרביה, ביקש מהגרמנים לשחרר את דמיאנוביץ'. נדיץ' מינה את דמיאנוביץ' ל"ראש הקבינט". בפועל, דמיאנוביץ' היה נאמן לתנועת הצ'טניקים של דראז'ה מיכאילוביץ', והשתמש בתפקידו, ובאמון שרחש נדיץ' כלפיו, כדי לסייע להם במאבקם.
באביב של אותה השנה, פתחו הפרטיזנים של טיטו במתקפה נחרצת בדרום סרביה, והצליחו להשתלט על שטחים במדינה. במקביל, הצבא האדום התקדם במהירות בכיוון יוגוסלביה. התפתחות זו הדאיגה הן את נדיץ' והגרמנים, והן את הצ'טניקים. דמיאנוביץ' תיווך בין נדיץ' ומיכאילוביץ', שנפגשו ב-6 בספטמבר של אותה שנה. שני המנהיגים הגיעו להסכם, בחסות הגרמנים, על איחוד כל הכוחות הלאומנים כנגד הקומוניסטים. על פי ההסכם, דמיאנוביץ' היה אמור להיות מפקד הצבא המשותף.
נדיץ' מינה את דמיאנוביץ' למפקד משמר המדינה הסרבי, ובמקביל, מיכאילוביץ' מינה אותו לעוזר שלו. נדיץ' ומיכאילוביץ' החלו להוביל לחימה כנגד הפרטיזנים, ובמקביל ניסו לרכז בבוסניה והרצגובינה את כל הכוחות השונים שהתנגדו לקומוניסטים. תוכנית זו לא צלחה, מכיוון שהגרמנים העבירו חלק מהיחידות לסלובניה ואוסטריה. הצבא היוגוסלבי המאוחד המתוכנן, מעולם לא הוקם.
לאחר שטיטו השלים את כיבוש יוגוסלביה, נמלט דמיאנוביץ' לאיטליה, ומשם לגרמניה. הוא נלכד בידי הצבא הבריטי, ושהה בשבי עד 1948. הוא המשיך להתגורר בגרמניה עד יום מותו ב-4 באוגוסט 1956.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיודראג דמיאנוביץ' באתר הגנרלים של מלחמת העולם השנייה
