קרב חירבת אבו לאחם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־13:16, 22 באפריל 2015

קובץ:טבלת הנצחה בנטף לנופלים בקרב חירבת אבו לאחם במלחמת העצמאות.jpg

טבלת הנצחה בנטף לנופלים בקרב חירבת אבו לאחם

קרב חירבת אבו לאחם היה קרב שהתרחש במלחמת העצמאות ב-18 ביולי 1948, בין כוחות חיילי גדוד מוריה (גדוד 61) של חטיבת עציוני וחיילי פלמ"ח מחטיבת הראל, לבין חיילי הלגיון הערבי. הקרב הסתיים בניצחון הכוחות הערביים. שבעה מלוחמי גדוד מוריה ושני לוחמי פלמ"ח נהרגו בקרב זה וגופותיהם הושארו במקום.

חירבת אבו לאחם היא פסגה תלולה וחשופה הנמצאת כ-2 קילומטר צפונית - מזרחית ליישוב נטף של ימינו. במסגרת מבצע דני לאחר שהניסיונות לכבוש את משטרת לטרון נכשלו הוחלט לנסות לכתר אותה. פלוגה מחטיבת יפתח כבשה את חירבת כוריכור אך נאלצה לסגת באבידות כבדות. ממזרח כבשו כוחות מחטיבת הראל את הכפר בית תול ואת פסגת הר עוזרר ועמדו בהצלחה בהתקפות קשות של הלגיון הערבי. במסגרת זו הוחלט לשלוח מחלקה מפלוגה א' מגדוד מוריה שהיה אז תחת פיקוד חטיבת הראל, לכבוש את פסגת חירבת אבו לאחם כדי לאבטח ולחזק את כוחות הפלמ"ח המחזיקים בפסגת הר עוזרר (משלטי בית נובה) לקראת כניסת ההפוגה השנייה לתקפה.

המחלקה בפיקודו של יוסף קבקר יצאה ב-17 ביולי 1948 בשעה 23:00 ממעלה החמישה למסע מפרך שאותו הגדיר יגאל אלון כ"מן הקשים שעשה הפלמ"ח". רכסי ההרים שיבשו את התקשורת האלחוטית. ליד עין כפירה הם נתקלו בערבי רכוב על חמור ושחררו אותו. לוחמי "מוריה" הגיעו לגבעה בשעה 06:30 בבוקר ה-18 ביולי 1948 ותפסו את הפסגה.

הגבעה הייתה חשופה ותלולה וקשה היה להתחפר ולהתבצר עליה. לקראת הצהרים החלה התקפה של הגדוד החמישי של הלגיון בשיתוף כוחות ערבים מכפרי הסביבה. אחרי ריכוך מתותחי המשוריינים של הלגיון החלו הערבים להתקדם לעבר פסגת הגבעה בחסות הטרסות וגדרות האבן תוך כדי השלכת רימונים. גל ההתקפה הראשון נשבר באש המגינים אבל ההתקפות התחדשו ומצב המגינים נהיה נואש. המפקד יוסף קבקר נהרג. ברגע האחרון נוצר קשר עם המפקדה במעלה החמישה והיא אילתרה פלוגה מהגדוד הרביעי של הפלמ"ח בפיקודו של דוד אלעזר (דדו). חיילי הפלמ"ח פגשו בדרכם לגבעה את הנסוגים. בניסיון להגיע לגבעה נהרגו שני לוחמי פלמ"ח. לבסוף הצליח דדו לחלץ את יתרת הכוח.

גופות שבעה הרוגים מגדוד "מוריה" ושני אנשי הפלמ"ח נשארו בשטח. ניסיון לחלץ אותם בלילה למחרת נכשל.

ההרוגים נקברו במקום בקבר אחים. ב-28 בפברואר 1950 הובאו שרידי הגופות ונקברו בקבר אחים בהר הרצל. חירבת אבו לאחם נשארה בשליטת ירדן עד למלחמת ששת הימים.

בשנת 2007 הוסר הלוט ביישוב נטף, מעל טבלת הנצחה לחללי גדוד מוריה בקרב חירבת אבו לאחם.

לקריאה נוספת

מאיר אביזוהר, מוריה בירושלים בתש"ח, הוצאת מחברות לספרות, 2002.

קישורים חיצוניים

ההתקפה על משלטי בית נובה, באתר הפלמ"ח

@@ שורה 4: / שורה 4: @@
 חירבת אבו לאחם היא פסגה תלולה וחשופה הנמצאת כ-2 [[קילומטר]] צפונית - מזרחית ליישוב [[נטף]] של ימינו. במסגרת [[מבצע דני]] לאחר שהניסיונות לכבוש את [[משטרת לטרון]] נכשלו הוחלט לנסות לכתר אותה. פלוגה מ[[חטיבת יפתח]] כבשה את [[קרב חירבת כוריכור|חירבת כוריכור]] אך נאלצה לסגת באבידות כבדות. ממזרח כבשו כוחות מחטיבת הראל את הכפר [[בית תול]] ואת פסגת [[הר עוזרר]] ועמדו בהצלחה בהתקפות קשות של הלגיון הערבי. במסגרת זו הוחלט לשלוח מחלקה מפלוגה א' מגדוד מוריה שהיה אז תחת פיקוד חטיבת הראל, לכבוש את פסגת חירבת אבו לאחם כדי לאבטח ולחזק את כוחות הפלמ"ח המחזיקים בפסגת הר עוזרר (משלטי בית נובה) לקראת כניסת [[ההפוגה השנייה]] לתקפה.
-המחלקה בפיקודו של יוסף קבקר יצאה ב-[[17 ביולי]] [[1948]] בשעה 23:00 מ[[מעלה החמישה]] למסע מפרך שאותו הגדיר [[יגאל אלון]] כ"מן הקשים שעשה הפלמ"ח". רכסי ההרים שיבשו את התקשורת האלחוטית. ליד [[עין כפירה]] הם נתקלו בערבי רכוב על חמור ושחררו אותו. לוחמי "מוריה" הגיעו לגבעה בשעה 06:30 בבוקר ה-[[18 ביולי]] [[1948]].
+המחלקה בפיקודו של יוסף קבקר יצאה ב-[[17 ביולי]] [[1948]] בשעה 23:00 מ[[מעלה החמישה]] למסע מפרך שאותו הגדיר [[יגאל אלון]] כ"מן הקשים שעשה הפלמ"ח". רכסי ההרים שיבשו את התקשורת האלחוטית. ליד [[עין כפירה]] הם נתקלו בערבי רכוב על חמור ושחררו אותו. לוחמי "מוריה" הגיעו לגבעה בשעה 06:30 בבוקר ה-[[18 ביולי]] [[1948]] ותפסו את הפסגה.
 הגבעה הייתה חשופה ותלולה וקשה היה להתחפר ולהתבצר עליה. לקראת הצהרים החלה התקפה של הגדוד החמישי של הלגיון בשיתוף כוחות ערבים מכפרי הסביבה. אחרי ריכוך מתותחי המשוריינים של הלגיון החלו הערבים להתקדם לעבר פסגת הגבעה בחסות הטרסות וגדרות האבן תוך כדי השלכת [[רימון יד|רימונים]]. גל ההתקפה הראשון נשבר באש המגינים אבל ההתקפות התחדשו ומצב המגינים נהיה נואש. המפקד יוסף קבקר נהרג. ברגע האחרון נוצר קשר עם המפקדה במעלה החמישה והיא אילתרה פלוגה מהגדוד הרביעי של הפלמ"ח בפיקודו של [[דוד אלעזר]] (דדו). חיילי הפלמ"ח פגשו בדרכם לגבעה את הנסוגים. בניסיון להגיע לגבעה נהרגו שני לוחמי פלמ"ח. לבסוף הצליח דדו לחלץ את יתרת הכוח.