חטיבת הראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חטיבת הראל
HarelBrigade.svg
סמל חטיבת הראל
פרטים
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך Palmach.jpg  פלמ"ח
Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צה"ל
חיל השריוןחיל השריון  חיל השריון
סוג חטיבת שריון במילואים
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 16 באפריל 1948
מלחמות מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן
נתוני היחידה
ציוד עיקרי טנקים, כיום: מרכבה סימן 2
פיקוד
יחידת אם Logo-ugda-252.png  עוצבת סיני
דרגת המפקד אלוף-משנה  אלוף-משנה
מפקדים מפקדי החטיבה

חטיבת הראל (חטיבה 10, חטיבה 164, חטיבה 786, חטיבה 395 ושוב חטיבה 10) היא חטיבת שריון השייכת לעוצבת סיני. בעבר חטיבת פלמ"ח, אשר הוקמה בהרי ירושלים ב-16 באפריל 1948, מיד לאחר מבצע נחשון, והורכבה מגדודי הפלמ"ח שלחמו אז באזור במסגרת המבצע. היא מילאה תפקיד מרכזי בכל המבצעים ההתקפיים בחזית, עד הבקעת פרוזדור ירושלים, ביסוסו והרחבתו. מפקדיה במהלך מלחמת העצמאות היו יצחק רבין ויוסף טבנקין.

עם התבססות צה"ל לאחר המלחמה נהפכה החטיבה לחטיבת חי"ר מילואים - חטיבה 10. החטיבה לחמה במבצע קדש. לאחר מלחמת סיני, בשנות השישים, הוסבה חטיבה 10 הראל לחטיבה ממוכנת עם גדוד שריון ושני גדודי חרמ"ש. במלחמת ששת הימים (יוני 1967) לחמה החטיבה בקרב על ירושלים בפיקודו של אורי בן ארי. בתחילת שנות השבעים הוסבה לחטיבת טנקים מלאה. במלחמת יום כיפור לחמה החטיבה בסיני (כחטיבת שריון 164) כחלק מאוגדה 252 תחת פיקודו של אברהם ברעם ובהמשך תחת פיקודו של ברוך הראל (פינקו), וסיימה את המלחמה בגזרה המצרית בק"מ ה-101, למרגלות ג'בל עתקה ובנמל עדביה. בהמשך הועלתה לרמת הגולן ופעלה שם עד לסיום הלחימה בגזרה הסורית. במלחמת שלום הגליל (כחטיבת שריון 786) תחת פיקודו של יצחק בריק, גויסה לגזרת רמת הגולן. לאחר סגירתה של חטיבה 786 הועבר השם "הראל" לחטיבת השריון 395, עד שנסגרה אף היא. בשנת 2003 הועבר השם "הראל" לחטיבת השריון 213, שאף מספרה שונה למספר המקורי של חטיבת "הראל", 10. החטיבה הפכה להיות חלק מעוצבת עמוד האש בפיקוד הצפון של צה"ל. בשנת 2014 עברה החטיבה להיות חלק מעוצבת סיני. גדוד ההנדסה של החטיבה גויס למבצע "עמוד ענן". בשנת 2014 גויסה החטיבה למבצע "צוק איתן" ופעלה בקרבות ההגנה במרחב עוטף עזה.

את הנחלת מורשת החטיבה לדורותיה, מתש"ח, עוד טרם הקמתה הרשמית, ואילך, מובילה עמותת הראל (ע"ר), שהוקמה בשנת 1987 על ידי מפקדים מחטיבה 10 "הראל" ממלחמת ששת הימים, בראשם אורי בן-ארי ז"ל, שהיה מ"פ א' בחטיבת פלמ"ח "הראל", ושב לפקד על חטיבת "הראל", הפעם כחטיבה 10 הצה"לית, ערב מלחמת ששת הימים. העמותה מקיימת פעילויות שונות וכן מפעילה את קבוצת הפייסבוק הציבורית "חטיבת הראל לדורותיה וחבריה", המונה מעל 1,700 חברים. בראש העמותה עומד כיום סא"ל (מיל.) ד"ר נחום ברוכי, שהיה מ"פ בגדוד חרמ"ש 106 בחטיבה 10 "הראל" במלחמת ששת הימים.

סמל חטיבת הראל באנדרטת החטיבה בגבעת הרדאר

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת החטיבה ומלחמת העצמאות - חטיבת הראל/חטיבה 10[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחסום ערבי בשער הגיא נגד שיירות יהודיות
שלט הנצחה ללוחמי חטיבת הראל של הפלמ"ח, בשער ציון
אנדרטת חטיבת הראל בבית הקברות הצבאי בקריית ענבים, בעיצוב מנחם שמי (ששכל את בנו אהרן (ג'ימי) שמי, מאנשי חטיבת הראל)
הכנות לטקס 20 שנה לחטיבת הראל עם מארגן הטקס יהודה אילן, יצחק רבין, ראש עיריית ירושלים טדי קולק, יגאל אלון ואלוף פיקוד מרכז רחבעם זאבי.
אנדרטת חטיבת הראל בגבעת הרדאר בתכנון אריה שרון ואלדר שרון

במהלך המחצית הראשונה של מלחמת העצמאות (מהכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 ועד הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948) הפכו גדודי הפלמ"ח לגדודים קרביים טקטיים. לקראת סיום המנדט הבריטי ופלישת צבאות ערב, התארגן הפלמ"ח בשלוש חטיבות - חטיבת הראל (חטיבה 10) הייתה השנייה שהתארגנה מבין השלוש. כחטיבה נוסדה ב-16 באפריל 1948, ולמפקדה הראשון מונה יצחק רבין. למטה החדש היו כפופים כל גדודי המרחב שפעלו במרחב ירושלים והפרוזדור המוביל אליה.

מטה הגדוד הרביעי ("הפורצים") בפיקודו של יוסף טבנקין (ואחר כך עוזי נרקיס, יוחנן זריז ודוד אלעזר), שימש למעשה כמטה החטיבה. אליו צורפו הגדוד החמישי (גדוד "שער הגיא") בפיקוד מנחם רוסק (ואחר כך יששכר שדמי ומשה דרור), והגדוד השישי (גדוד "ירושלים"), בפיקוד צבי זמיר. בשלב מאוחר יותר הוקם הגדוד העשירי ("המשורין") בפיקודו של שלמה שטטהגן (שילוח). הגדודים שהרכיבו את החטיבה פעלו בירושלים ובסביבותיה מפרוץ מלחמת העצמאות:

  • הגדוד הרביעי (גדוד המטה של הפלמ"ח, שכלל בתוכו את המחלקות המיוחדות וכונה מאוחר יותר "גדוד הפורצים") פעל, עד הקמת החטיבה, במשימות התקפיות במרכז הארץ.
  • הגדוד החמישי ("שער הגיא") הוקם רק בסוף 1947. יחידותיו חנו ביישובים במרכז הארץ ובדרומה, והגדוד התאמן ולחם במקומות מושביו עד סוף מרץ 1948. בהמשך, ועד להקמת החטיבה, הגדוד פעל בעיקר באבטחת התחבורה העולה לירושלים באמצעות ליווי השיירות לירושלים, כיבוש והחזקת משלטים ובפעולות ככוח מגן. באפריל הועלה למרחב ירושלים במבצע נחשון, ועם הקמת החטיבה היה לגדוד השני שלה.
  • הגדוד השישי ("ירושלים") התארגן בסוף 1947 ובתחילת 1948. הוא השתתף בהגנת מרחב העיר ובעיקר באבטחת התחבורה מהשפלה לירושלים ובין ירושלים, גוש עציון וצפון ים המלח.

מטה חטיבת "הראל", שהורכב בעת המלחמה, הופעל למעשה בשתי מערכות. האחת - המערכת המבצעית, שעיקרי תפקידיה היו חיזוק כוחו של מרחב ירושלים והפרוזדור המוביל אליה, שמירה מפני התקפות כוחות ג'יהאד אל מוקאדס והלגיון הערבי, כיבוש שטחים שהיו עדיין בשליטת אותם כוחות ואבטחת התחבורה הנעה מהשפלה לירושלים. במערכת זאת שימשו, בנוסף למח"ט, גם קציני אג"ם, מודיעין ומבצעים. המערכת השנייה, שהייתה מורכבת מהקצינים הממונים על נושאי ההדרכה, עסקה בארגון האימונים. המדריכים החטיבתיים שהיו מסופחים למטה השגיחו על אימוניהם של הגדודים, הפלוגות, המחלקות והכיתות, וקבעו את המועמדים המתאימים לקורסים השונים.

בימים 15-21 באפריל פעלה החטיבה במבצע הראל (שהמשיך את מבצע נחשון), ובמסגרתו העלתה שתי שיירות לירושלים, האחרונות לפני המצור. השיירה הראשונה עברה את הדרך בשלום ואילו את השנייה התקיפו פורעים ערביים, ונגרמו לה אבדות רבות ביניהם קצין המנהלה מכבי מוצרי ומפקד הפלוגה יעקב סטוצקי. מיד לאחר מכן, בין 22 באפריל ו-1 במאי פעלה החטיבה במבצע יבוסי שנועד להשתלטות על הרכסים השולטים על צפון ירושלים ואחר-כך על השכונות הדרומיות שלה, במהלך מבצע זה ספגה החטיבה אבדות קשות בקרב נבי סמואל, שנכשל ובקרב סן סימון, שהצליח. במבצע מכבי (א' וב'), שנערך בימים 1-16 במאי 1948, טיהרה החטיבה את הפרוזדור מירושלים מערבה לאורך דרכי ההר ורכסיו עד שער הגיא, כולל את גבעת הרדאר, אך לא הצליחה לפתוח את הדרך לירושלים. לאחר שהקימה את המשלטים בצידי הדרך, העבירה את האחריות לכוחות גדוד החי"ש "בית חורון" מחטיבת "עציוני", כאשר הנוהג היה שלוחמי הפלמ"ח מסתערים וכובשים ולוחמי החי"ש מגינים ושומרים. בימים 17-19 במאי כבש כוח מהחטיבה את הר ציון, פרץ לרובע היהודי בעיר העתיקה, הכניס כח תגבורת מחטיבת עציוני ויצא משם, למרות בקשותיו של מפקד הרובע להישאר ולנצל ההצלחה. עד היום לא ברורות נסיבות היציאה.

מאוחר יותר, בסוף מאי, השתתפה החטיבה בניסיונות שנכשלו, לכבוש מחדש את גבעת הרדאר; ביולי, בקרבות המוצלחים במבצע דני בגזרה המזרחית שלו, לכיבוש אזור הרטוב, עד המשלט המשותף; בחודש אוקטובר במבצע ההר לכיבוש בית שמש והאזור; ובחודש דצמבר במבצע חורב בסיני, באזור ניצנה ואל מול רפיח.

החטיבה הפעילה בית חולים קדמי וחדר ניתוח, בניהולו של ד"ר יששכרי, במנזר באבו גוש. בקרבות ירושלים נפלו 352 מלוחמי החטיבה. רבים מנופלי החטיבה בקרבות בהרי ירושלים ובירושלים נקברו בבית הקברות בקיבוץ קריית ענבים. לאחר המלחמה הוקמה בבית קברות זה אנדרטה בתכנונו של הצייר והפסל מנחם שמי, שבנו סרן אהרן (ג'ימי) שמי, שנפל במבצע "ההר" קבור במקום.

אנדרטה מרכזית, לזכרם של 431 חללי החטיבה במלחמת העצמאות, הוקמה בגן חטיבת פלמ"ח הראל, במעלה גן סאקר, ליד בית המשפט העליון בירושלים. אנדרטה מרכזית נוספת, לזכרם של חללי החטיבה במלחמות ישראל, הוקמה על גבעת הרדאר וניצבת כיום בלב היישוב הר אדר.

מבצע קדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע קדש החטיבה בפיקוד אל"ם שמואל גודר (גורודצקי), כללה 3 גדודי חי"ר - גדוד 104 בפיקוד רס"ן מנחם רוסק, גדוד 105 בפיקוד רס"ן יהודה תמיר, וגדוד 106 בפיקוד רס"ן סולל כהן. החטיבה לחמה בקרב על השליטה על מתחם אום כתף ליד צומת אבו עגילה. המבצע נכשל, ובשל כך מונה ישראל טל למפקד החטיבה במקום שמואל גודר שהודח ביום השלישי למלחמה. היה זה אחד הכישלונות הבודדים במבצע קדש.

בשנת 1959 הוסבה החטיבה והפכה לחטיבה ממוכנת.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבלת הנצחה ב"יד אסא" ללוחמי חטיבת הראל שנפלו במקום במלחמת ששת הימים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים

ערב מלחמת ששת הימים החטיבה בפיקוד אל"ם אורי בן ארי וסגנו סא"ל אלדד אבידר כללה שני גדודי חרמ"ש - גדוד 104 בפיקוד סא"ל יגאל בן דוד, וגדוד 106 בפיקוד סא"ל אהרן גל, וגדוד טנקי שרמן - גדוד 95 בפיקוד סא"ל צביקה דהב. בבוקר ה-5 ביוני 1967, בזמן שהתארגנה לקראת מלחמה, הופתעה החטיבה בצפירת אזעקה שבישרה את תחילת המלחמה במבצע מוקד. בשעה 13:00 ניתנה הפקודה לחטיבה "עלו לירושלים, הבקיעו מהפרוזדור צפונה והשתלטו על שטח חיוני מצפון לבירה". באותו היום החלו כוחות הטנקים לירות לעבר המוצבים הערביים גבעת הרדאר ושייח' עבדול עזיז בעזרת ארטילריה ומטוסי קרב. לקראת ערב, נכבשו היעדים: הרדאר ובית איכסא, ועוד לפני חצות נכבשו כל היעדים - עבדול עזיז וחירבת לאוזה, בית קיקא ווראס אל באד. בחסות החשכה התקדמו הצוותים לכיוון רמאללה, ועם שחר הכוחות הראשונים השתלטו על תל זהרה שעבר לאורך כביש ירושלים-רמאללה, השמידו את כוחות האויב, ובכך חילקו לשניים את הגדה המערבית. בקרבות שייח עבדול עזיז וחירבת לוזה נפלו 15 מלוחמי החטיבה וכן מפקד פלוגה, אסא יגורי, אשר קיבל את עיטור המופת. לזכרם הוקם אתר הנצחה בצפון מבשרת ציון הנקרא י"ד אסא.

לאחר שמשימה זו הושלמה, הכוחות נעו במהירות לכיוון ירושלים, בה נלחמו באותה עת כוחות צנחנים כדי לכבוש את תל אל פול, שועפאט, גבעת המבתר והגבעה הצרפתית, עד לצהרי 6 ביוני, תוך קרבות שריון בשריון, הסתערויות ואבדות רבות. התבצע פינוי אווירי של פצועים וכוחות שאינם בקרב ביצרו ואבטחו את אזור הפעולה. לאחר תיקונים של כלי הרכב והטנקים התאגדו הכוחות והתחילו בתנועה דרך ירושלים המשוחררת ומעבר מנדלבאום כדי להצטרף ללוחמים שבעיר.

חלק מהכוח עלה עם הצנחנים לעבר שער האריות, וחלק המשיך דרומה במטרה לתגבר את הכוחות הנמצאים בגוש עציון, בית לחם וחברון.

בצהרי 6 ביוני בשעה 11:30 קיבל הכוח פקודה לכבוש את רמאללה. נווה יעקב ושדה התעופה בעטרות (קלנדיה) נכבשו במהירות. תחת אש חיפוי ותקיפה מהירה, בשעת השקיעה נכבשה רמאללה על ידי הכוח. בבוקר 7 ביוני נשלח גדוד 104 לעבר שכם והגיע אחר הצהריים למחנות חווארה. כאשר הושלמה המשימה מול התנגדות קלה עיקר הכוחות (גודים 106 ו- 95) ירדו מזרחה לעבר יריחו. בערב הכוחות כבשו את יריחו, המתנגדים בעיר ברחו ועמם פליטים רבים לעבר הירדן.

בחצות הגיעה פקודה נוספת: "נוע מיד ופוצץ את גשרי הירדן", פקודה זו הייתה קשה לביצוע עקב העייפות שהתגלתה בכוח אך עם אלתור של המפקדים ובעזרת חיילי ההנדסה והחבלה פוצצו כל גשרי הירדן - גשר אלנבי, גשר מנדסה וגשר בית הערבה. הגשר הרביעי (גשר אל מע'טס) שהתבקשו לפוצץ, לא פוצץ מכיוון שלא היה קיים כגשר אלא כמעברה (מעבר מים נמוכים).

ב-8 ביוני הכוחות השתקעו בבקעת יריחו, והתארגנו לממשל צבאי ביריחו. בלילה לקראת תום הקרבות והפסקת האש קבלה החטיבה פקודה להתרכז מחדש ביחד ולעלות לרמת הגולן בעקבות הכוחות שכבר כבשו אותה, למשימות טיהור השטח שנכבש.

בקרבות אלה נפלו 39 מלוחמי החטיבה ונפגעו עשרות רבות של חיילים.

בגבעת המבתר ניצבות שתי אנדטאות - האחת, עם שמות כל חללי החטיבה במלחמה זו. השנייה, אנדרטה שהוקמה בסמוך לשרידי המוצב הירדני, עם שמות חללי גדוד 106 וסיירת דוכיפת שנהרגו בקרבות תלאל פול וגבעת המבתר.

גדוד השריון 95, שהיה חלק מהחטיבה במלחמת ששת הימים, הועבר בתחילת שנות ה-70 לחטיבה 4, במסגרתה לחם במלחמת ששת הימים. הגדוד הקים אנדרטה להנצחת חלליו ביער המגינים.

סיפורה של חטיבה 10 הראל במלחמת ששת הימים מונצח גם באתר גבעת התחמושת, לצד הנצחת מורשת חטיבת הצנחנים במילואים 55 והחטיבה הירושלמית, שפעלו במשולב לכיבוש החלק המזרחי של ירושלים ואיחודה.

מלחמת יום הכיפורים - חטיבה 164[עריכת קוד מקור | עריכה]

החטיבה שמספרה הוחלף ל-164, בפיקודו של אל"ם אברהם ברעם, סיימה באימון בצאלים, בחודש מאי 1973, הסבה מטנקי שרמן לשוט קל. כעת הורכבה משלושה גדודי טנקים מדגם שוט קל - גדוד 104 בפיקוד סא"ל אמנון אשכול, גדוד 106 בפיקוד סא"ל משה גל, שלאחר פציעתו בתחילת המלחמה הוחלף בסגנו, רס"ן חיים זיו, שנהרג בסוף המלחמה בק"מ ה-101, וגדוד 183 בפיקוד סא"ל חגי כהן. לכל גדוד טנקים צורפה פלוגת חרמ"ש על גבי זחל"מים. החטיבה, שבסיסה היה במחנה נפתלי באזור צומת גולני, הייתה מיועדת להילחם ברמת הגולן. עם פרוץ המלחמה עלתה החטיבה לימ"ח שלה במחנה נפתלי, והופתעה לגלות שלשניים מהגדודים אין טנקים (הסתבר שאת הטנקים לקחה חטיבה 179, חטיבת הגיוס המהיר של פיקוד צפון, שגויסה, הגיעה לימ"ח שלה במחנה פילון, שם גילתה כי הטנקים שלה כבר נלקחו על ידי חטיבה 7, שהועלתה במסוקים, ללא טנקים, מסיני לרמת הגולן, ערב המלחמה. במצב זה, נשלחה חטיבה 179 למחנה נפתלי ולקחה את הטנקים של חטיבה 164). בהיעדר טנקים בצפון נשלחה החטיבה ללא טנקים לדרום והוכפפה לעוצבת סיני (אוגדה 252). החטיבה נשלחה ללקט טנקים במחנות שדה תימן ומחנה נתן הסמוכים לבאר שבע וכן במחנה שבטה, בבית ספר לשריון, זיקים ובאילת. החטיבה הצטיידה בטנקים והתקדמה על זחלים עד לרפידים, ב-8 באוקטובר קיבלה אחריות על הבלימה בציר הגידי והשתתפה בקרבות הבלימה הקשים מול הצבא המצרי בסיני ובקרב השריון של ה-14 באוקטובר שבתחילתו הסתערה על הכוחות המצריים אך בסופו, עקב האבדות הקשות, נסוגה. ב-13 באוקטובר, בעת ביקור בחפ"ק החטיבה, נהרג מפקד אוגדה 252 אלוף אלברט מנדלר, מפגיעה ישירה בנגמ"ש שלו. כוחות החטיבה צלחו את תעלת סואץ והתקדמו תוך לחימה רצופה אל תוך מצרים עד הק"מ ה-101 מקהיר ומשם דרומה עד נמל עדביה. בשלב זה הייתה החטיבה לחטיבת החוד באוגדת סיני והקדומנית ביותר של צה"ל בזירה המצרית. במלחמת יום הכיפורים שכלה החטיבה 35 לוחמים.

לאחר חתימת הסכם ההפרדה עם המצרים הועלתה החטיבה צפונה ופעלה במובלעת הסורית ברמת הגולן. רק בתום יותר מעשרה חודשי שירות רצופים, שבתוכם המלחמה, שוחררו החיילים משירות המילואים.

מלחמת שלום הגליל - חטיבה 786[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ מלחמת שלום הגליל גויסה החטיבה, שהייתה תחת פיקודו של יצחק בריק, לעיבוי גזרת רמת הגולן ולתפיסת אחריות חלף חטיבות סדירות שנכנסו ללחימה בדרום לבנון. חטיבה 786, יחד עם כוחות נוספים שהוצבו ברמת הגולן, נערכה לאפשרות של תגובה לתוקפנות סורית בגזרת הרמה בעקבות פעולות צה"ל בדרום לבנון.

חטיבה 395[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סגירתה של חטיבה 786 הועבר שם החטיבה לחטיבת השריון 395, עד שזו נסגרה גם כן.

החטיבה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2003 עבר השם הראל לחטיבת שריון במילואים - חטיבה 213, שהיוותה חלק מעוצבת עמוד האש. שבמהלך עוקב ומשלים גם שונה מספרה למקורי של הראל - 10.

במבצע עמוד ענן גויס גדוד ההנדסה של החטיבה, שאחד מלוחמיו נהרג בעת נפילת פצמ"ר בשטחי כינוס.

כחלק מצמצום וייעול מערך המילואים, החטיבה עברה להיות חלק מעוצבת סיני.

מבצע צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלוגת הסיור ושלושת גדודי טנקי מרכבה סימן 2 של החטיבה הוקפצו בצו 8 למבצע צוק איתן. פלוגת הסיור ליוותה וניתבה כוחות שונים אל ומתוך רצועת עזה. טנקים מהחטיבה השתתפו במספר קרבות בעוטף עזה, כולל ב-22 ביולי באירוע החדירה ליד קיבוץ ניר-עם שבו נהרגו ארבעה קצינים, טנק מהחטיבה השמיד חוליית מחבלים.

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות תמונה
יצחק רבין 4-6/1948 מפקד החטיבה במלחמת העצמאות. לימים הרמטכ"ל ה-7, שר הביטחון וראש ממשלת ישראל ה-5
YITZHAK RABIN AS SGAN-ALUF.jpg
יוסף טבנקין 6/1948-8/1949 מפקד החטיבה במבצע יורם, במבצע דני, במבצע ההר ובמבצע חורב
Yosef Tabenkin.jpg
אליהו סלע 9-10/1949 ממלא מקום
Eliyahu Sela Raanana.jpg
חטיבה (מחוז) 10 הוקמה בינואר 1950 [1]
יהודה פריהר 1/1950-10/1951 עם הפסקות
1942יהודה פריהר.jpg
שמעון יפתח 12/1950-1/1951 ממלא מקום
שמעיה ברקת 10-11/1951 ממלא מקום
אתיאל עמיחי 11/1951 עד 10/1953 הפרדת חטיבת המילואים מהמחוז ינואר 1953
שלמה חביליו 10/1953 עד 10/1954 ממלא מקום
ברוך יצהר 10/1954 עד 4/1955
A.T.S. - חיל נשים - בבית החולים-ZKlugerPhotos-00132jl-907170685129225.jpg
שמואל גודר 5/1955 עד 10/1956 מפקד החטיבה במלחמת סיני, לימים תת-אלוף ומזכירו הצבאי של נשיא המדינה
ישראל טל 11/1956 עד 1/1957 קבלת פיקוד במלחמת סיני.
יהודה ואלך 1/1957 עד 9/1960 הפך את החטיבה לממוכנת
ישראל כרמי 9/1960 עד7/1962
אשר לוי 7/1962 עד 1/1965
מנחם מרון 4/1965 עד 5/1967
אלוף מנחם מרון.jpg
אורי בן ארי 1967 מפקד החטיבה בקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים
PikiWiki Israel 21019 The Palmach.jpg
יעקב אבן 1972 עד 1973 מחטיבה ממוכנת לחטיבת טנקים
YaakovEven.jpg
אברהם ברעם 1973 עד 1974 מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים
Avraham Baraam.jpg
ברוך הראל 1974
יעקב הדר 1974 עד 1975
יעקב חזקיה 1975 עד 1976
חגי כהן 1976 עד 1977
משה מלר 1977 עד 1980
יצחק בריק 1980 עד 1982 לימים נציב קבילות החיילים
אפרים לאור 1982 עד 1984
AlamEfraimLaor.jpg
יגאל אייל 1984 עד 1989
IgalEyal1984.jpg
אביגדור קליין 1989 עד 1991 לימים קצין השריון הראשי
גלעד ידיד 1991 עד 1994
אריה טסלר 1994 עד 1997
גיא צור 1997 עד 1999 לימים מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה ומפקד עוצבת סיני
יוסי תורג'מן 1999 עד 2002
עפר צפריר 2002 עד 2003 לימים קצין השריון הראשי
גדי יעקב 2003 - 2005
אילן לביא 2005 - 2008 לימים ראש מטה פיקוד צפון
איציק רונן 2008 - 2012
Itsik Ronen.jpg
אמיר אבשטיין מאי 2015 עד מאי 2017
חגי עמר 2014 - 2017
אופיר זילברשטיין 2017 - 12 באוגוסט 2019
אלעד שוורץ 12 באוגוסט 2019

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צביקה דרור, הראל – הקרב על ירושלים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
  • יואב הרפז, דרך אש - הגדוד החמישי של הפלמ"ח במלחמת העצמאות, תל אביב: הוצאת מערכות, 2008.
  • עובד מיכאלי, מקרבות חטיבת הראל במלחמת השחרור : הקרבות על העיר ירושלים והגושים המערביים, תל אביב : המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית, 1988. ‬
  • אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!" על מהירות בשדה הקרב, הוצאת מערכות ומודן, 2011, עמ' 49 - 66 - הפרק מתאר את לחימת החטיבה בחזית הירדנית במלחמת ששת הימים
  • עופר רגב, חצי הדרך לקהיר: סיפורו של גדוד השריון 106 במלחמת יום כיפור, בהוצאת ותיקי הגדוד, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חטיבת הראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חטיבה 10 - החטיבה הממוכנת הראשונה, יד לשריון - אתר ההנצחה והזיכרון של חיל השריון למורשת הגבורה והרעות
  2. ^ הלוויה לנופלים נערכה בהר הרצל ב-28 במרץ 1968. מקור: 'שוב נשוב אליו': על קורותיה וסמליותה של אנדרטת הראל בגבעת הרדאר, קתדרה 153, תשרי תשע"ה, עמ' 156-125