חטיבת הראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיבת הראל
HarelBrigade.svg

סמל חטיבת הראל
פרטים
מדינה Flag of Israel.svg  ישראל
שיוך Palmach.jpg  פלמ"ח
IDF new.png  צה"ל
יחידת אם Logo-ugda-252.png  עוצבת סיני
סוג חטיבת שריון במילואים
תאריכים וזמנים
הקמה 16 באפריל 1948
מקים יצחק רבין
מלחמות

מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מבצע צוק איתן  מבצע צוק איתן

פיקוד
מפקדים מפקדי החטיבה
סמל חטיבת הראל באנדרטת החטיבה בגבעת הרדאר

חטיבת הראל (חטיבה 10, חטיבה 164) היא חטיבת שריון השייכת לעוצבת סיני. בעבר חטיבת פלמ"ח, אשר הוקמה בהרי ירושלים ב-16 באפריל 1948, מיד לאחר מבצע נחשון, והורכבה מגדודי הפלמ"ח שלחמו אז באזור במסגרת המבצע. היא מילאה תפקיד מרכזי בכל המבצעים ההתקפיים בחזית, עד הבקעת פרוזדור ירושלים, ביסוסו והרחבתו. מפקדיה במהלך מלחמת העצמאות היו יצחק רבין ויוסף טבנקין.

עם התבססות צה"ל לאחר המלחמה נהפכה החטיבה לחטיבת מילואים. החטיבה לחמה במבצע קדש, אולם נכשלה בביצוע משימותיה. לאחר מלחמת סיני הוסבה חטיבת "הראל" בשנות השישים לחטיבת שריון. במלחמת ששת הימים (יוני 1967) נלחמה החטיבה בקרבות על ירושלים תחת פיקודו של אורי בן ארי. במלחמת יום כיפור לחמה החטיבה בסיני כחלק מאוגדה 252 וסיימה את המלחמה בק"מ-101. בשנת 2003 החטיבה הפכה להיות חלק מעוצבת עמוד האש בפיקוד הצפון של צה"ל.

בשנת 2014, כחלק מצמצום וייעול מערך המילואים, החטיבה עברה להיות חלק מעוצבת סיני.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת החטיבה ומלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחסום ערבי בשער הגיא נגד שיירות יהודיות
שלט הנצחה ללוחמי חטיבת הראל של הפלמ"ח, בשער ציון
יצחק רבין כסגן אלוף במלחמת העצמאות
אנדרטת חטיבת הראל בבית הקברות הצבאי בקריית ענבים, בעיצוב מנחם שמי (ששכל את בנו אהרן (ג'ימי) שמי, מאנשי חטיבת הראל)
אנדרטת חטיבת הראל בגבעת הרדאר בתכנון אריה שרון ואלדר שרון

במהלך המחצית הראשונה של מלחמת העצמאות (מהכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 ועד הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948) הפכו גדודי הפלמ"ח לגדודים קרביים טקטיים. לקראת סיום המנדט הבריטי ופלישת צבאות ערב, התארגן הפלמ"ח בשלוש חטיבות - חטיבת הראל (חטיבה 10) הייתה השנייה שהתארגנה מבין השלוש. החטיבה נוסדה ב-16 באפריל 1948, ולמפקדה מונה יצחק רבין. למטה החדש היו כפופים כל גדודי המרחב שפעלו במרחב ירושלים והפרוזדור המוביל אליה.

מטה הגדוד הרביעי ("הפורצים") בפיקודו של יוסף טבנקין (ואחר כך עוזי נרקיס, יוחנן זריז ודוד אלעזר), שימש למעשה כמטה החטיבה. אליו צורפו הגדוד החמישי (גדוד "שער הגיא") בפיקוד מנחם רוסק (ואחר כך יששכר שדמי ומשה דרור), והגדוד השישי (גדוד "ירושלים"), בפיקוד צבי זמיר. בשלב מאוחר יותר הוקם הגדוד העשירי בפיקודו של שלמה שטטהגן (שילוח). הגדודים שהרכיבו את החטיבה פעלו בירושלים ובסביבותיה מפרוץ מלחמת העצמאות:

  • הגדוד הרביעי (גדוד המטה של הפלמ"ח, שכלל בתוכו את המחלקות המיוחדות וכונה מאוחר יותר "גדוד הפורצים") פעל, עד הקמת החטיבה, במשימות התקפיות במרכז הארץ.
  • הגדוד החמישי ("שער הגיא") הוקם רק בסוף 1947. יחידותיו חנו ביישובים במרכז הארץ ובדרומה, והגדוד התאמן ולחם במקומות מושביו עד סוף מרץ 1948. בהמשך, ועד להקמת החטיבה, הגדוד פעל בעיקר באבטחת התחבורה העולה לירושלים באמצעות ליווי השיירות לירושלים, כיבוש והחזקת משלטים ובפעולות ככוח מגן. באפריל הועלה למרחב ירושלים במבצע נחשון, ועם הקמת החטיבה היה לגדוד השני שלה.
  • הגדוד השישי ("ירושלים") התארגן בסוף 1947 ובתחילת 1948. הוא השתתף בהגנת מרחב העיר ובעיקר באבטחת התחבורה מהשפלה לירושלים ובין ירושלים, גוש עציון וצפון ים המלח.

מטה חטיבת הראל, שהורכב בעת מלחמה, הופעל למעשה בשתי מערכות. האחת - המערכת המבצעית, שעיקרי תפקידיה היו חיזוק כוחו של מרחב ירושלים והפרוזדור המוביל אליה, שמירה מפני התקפות כוחות ג'יהאד אל מוקאדס והלגיון הערבי, כיבוש שטחים שהיו עדיין בשליטת אותם כוחות ואבטחת התחבורה הנעה מהשפלה לירושלים. במערכת זאת שימשו, בנוסף למח"ט, גם קציני אג"ם, מודיעין ומבצעים. המערכת השנייה, שהייתה מורכבת מהקצינים הממונים על נושאי ההדרכה, עסקה בארגון האימונים. המדריכים החטיבתיים שהיו מסופחים למטה השגיחו על אימוניהם של הגדודים, הפלוגות, המחלקות והכיתות, וקבעו את המועמדים המתאימים לקורסים השונים.

בימים 15-21 באפריל פעלה החטיבה במבצע הראל, שהמשיך את מבצע נחשון. מיד אחריו, בין 22 באפריל ו-1 במאי פעלה החטיבה במבצע יבוסי שנועד להשתלטות על הרכסים השולטים על צפון ירושלים ואחר-כך על השכונות הדרומיות שלה, במהלך מבצע זה ספגה החטיבה אבדות קשות בקרב נבי סמואל ובקרב סן סימון. בעשרת הימים האחרונים של אפריל. במבצע מכבי (א' וב'), שנערך בימים 1-16 במאי 1948, טיהרה החטיבה את הפרוזדור מירושלים מערבה לאורך דרכי ההר ורכסיו עד שער הגיא. בימים 17-19 במאי כבש כוח מהחטיבה את הר ציון, פרץ לרובע היהודי בעיר העתיקה, הכניס כח תגבורת מחטיבת עציוני ויצא משם, למרות בקשותיו של מפקד הרובע להישאר ולנצל ההצלחה. עד היום לא ברור מי נתן את הפקודה לצאת.

מאוחר יותר השתתפה החטיבה במבצע דני, במבצע ההר ובמבצע חורב.

רוב הנופלים מהחטיבה בקרבות בהרי ירושלים ובירושלים, נקברו בבית הקברות בקיבוץ קריית ענבים. לאחר המלחמה הוקמה בבית קברות זה אנדרטה בתכנונו של הצייר והפסל מנחם שמי, שבנו אהרן (ג'ימי) שמי קבור באותו המקום.

אנדרטה נוספת לחללי החטיבה במלחמת העצמאות הוקמה בגן סאקר שבירושלים.

לחימה במבצע קדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע קדש החטיבה בפיקוד אל"ם שמואל גודר כללה 3 גדודי חי"ר - גדוד 104 בפיקוד רס"ן מנחם רוסק, גדוד 105 בפיקוד רס"ן יהודה תמיר, וגדוד 106 בפיקוד רס"ן סולל כהן. החטיבה לחמה בקרב על השליטה על מתחם אום כתף ליד צומת אבו עגילה. המבצע נכשל, ובשל כך מונה ישראל טל למפקד החטיבה במקום שמואל גודר שהודח ביום השלישי למלחמה. היה זה אחד הכשלונות הבודדים במבצע קדש.

בשנת 1959 הוסבה החטיבה והפכה לחטיבה ממוכנת.

מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טבלת הנצחה ב"יד אסא" ללוחמי חטיבת הראל שנפלו במקום במלחמת ששת הימים

ערב מלחמת ששת הימים החטיבה בפיקוד אל"ם אורי בן ארי כללה 2 גדודי חרמ"ש - גדוד 104 בפיקוד סא"ל יגאל בן דוד, וגדוד 106 בפיקוד סא"ל אהרן גל, וגדוד טנקי שרמן - גדוד 95 בפיקוד סא"ל צביקה דהב. בבוקר ה-5 ביוני 1967, בזמן שהתארגנה לקראת מלחמה, הופתעה החטיבה בצפירת אזעקה שבישרה את תחילת המלחמה במבצע מוקד. בשעה 13:00 ניתנה הפקודה לחטיבה "עלו לירושלים, הבקיעו מהפרוזדור צפונה והשתלטו על שטח חיוני מצפון לבירה". באותו היום החלו כוחות הטנקים לירות לעבר המוצבים הערביים גבעת הרדאר ושייח' עבדול עזיז בעזרת ארטילריה ומטוסי קרב. לקראת ערב, נכבשו היעדים: הרדאר ובית איכסא, ועוד לפני חצות נכבשו כל היעדים - עבדול עזיז וחירבת לאוזה, בית קיקא ווראס אל באד . בחסות החשכה התקדמו הצוותים לכיוון רמאללה ועם שחר הכוחות הראשונים השתלטו על תל זהרה שעבר לאורך כביש ירושלים-רמאללה והשמידו את כוחות האויב ובכך חילקו לשניים את הגדה המערבית. בקרבות אלה נפלו 15 מלוחמי החטיבה ובראשם מפקד הפלוגה אסא יגורי אשר קיבל את עיטור המופת. לזכרם הוקם אתר הנצחה בצפון מבשרת ציון הנקרא יד אסא.

לאחר שמשימה זו הושלמה, הכוחות נעו במהירות לכיוון ירושלים, בה נלחמו באותה עת כוחות צנחנים כדי לכבוש את תל אל פול, שועפאט, גבעת המבתר והגבעה הצרפתית. עד לצהרי 6 ביוני תוך קרבות שריון בשריון הסתערויות ואבדות רבות התבצע פינוי אווירי של פצועים וכוחות שאינם בקרב ביצרו ואבטחו את אזור הפעולה. לאחר תיקונים של כלי הרכב והטנקים התאגדו הכוחות והתחילו בתנועה דרך ירושלים המשוחררת ומעבר מנדלבאום כדי להצטרף ללוחמים שבעיר.

חלק מהכוח עלה עם הצנחנים לעבר שער האריות, וחלק המשיך דרומה במטרה לתגבר את הכוחות הנמצאים בגוש עציון, בית לחם וחברון.

בצהרי 6 ביוני בשעה 11:30 קיבל הכוח פקודה לכבוש את רמאללה. נוה יעקב ושדה התעופה בעטרות (קלנדיה) נכבשו במהירות. תחת אש חיפוי ותקיפה מהירה, בשעת השקיעה נכבשה רמאללה על ידי הכוח. בבוקר 7 ביוני צוות מהחטיבה נשלח לעבר שכם והגיע אחר הצהריים למחנות חווארה. כאשר הושלמה המשימה מול התנגדות קלה עיקר הכוחות ירדו מזרחה לעבר יריחו. בערב הכוחות כבשו את יריחו, המתנגדים בעיר ברחו ועמם פליטים רבים לעבר הירדן.

בחצות הגיעה פקודה נוספת: "נוע מיד ופוצץ את גשרי הירדן", פקודה זו הייתה קשה לביצוע עקב העייפות שהתגלתה בכוח אך עם אלתור של המפקדים ובעזרת חיילי ההנדסה והחבלה פוצצו כל גשרי הירדן - גשר אלנבי, גשר מנדסה וגשר בית הערבה. הגשר הרביעי שהתבקשו לפוצץ, לא פוצץ מכיוון שלא היה קיים מעולם.

ב-8 ביוני הכוחות השתקעו בבקעת יריחו, התארגנו לממשל צבאי ביריחו וגילו יחס הומניטרי כלפי הפליטים. בלילה לקראת תום הקרבות והפסקת האש קבלו החטיבה פקודה להתרכז מחדש ביחד.

בקרבות אלה נפלו 39 מלוחמי החטיבה ונפגעו עשרות רבות של חיילים.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שש השנים שבין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, הוסבה החטיבה בפיקודו של אל"ם אברהם ברעם, שמספרה הוחלף ל 164 לחטיבת טנקים, והורכבה משלושה גדודי טנקים שוט קל - גדוד 104 בפיקוד סא"ל אמנון אשכול, גדוד 106 בפיקוד סא"ל משה גל, ולאחר פציעתו החליפו רס"ן חיים זיו שנהרג בסוף המלחמה, וגדוד 183 בפיקוד סא"ל חגי כהן. החטיבה הייתה מיועדת להילחם ברמת הגולן. עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים הוכפפה החטיבה לעוצבת סיני, הורדה דרומה להצטיידות במחנות שדה תימן ומחנה נתן הסמוכים לבאר שבע וכן במחנה שבטה, בבית ספר לשריון, זיקים ובאילת, החט' הצטיידה בטנקים והתקדמה על זחלים עד ללרפידים, ב-8 באוקטובר קיבלה אחריות על הבלימה בציר הגידי והשתתפה בקרבות הבלימה הקשים מול הצבא המצרי בסיני ובקרב השריון של ה-14 באוקטובר. החטיבה צלחה את תעלת סואץ והתקדמה תוך לחימה רצופה אל תוך מצרים עד הק"מ ה-101 מקהיר, בשלב זה הייתה החטיבה לחטיבת החוד באוגדת סיני והקדומנית ביותר של צה"ל בזירה המצרית. במלחמת יום הכיפורים שכלה החטיבה 35 לוחמים.

מבצע צוק איתן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדוד הסיור וגדודי טנקי מרכבה סימן 2 של החטיבה הוקפצו בצו 8 למבצע צוק איתן. גדוד הסיור ליווה וניתב כוחות שונים אל ומתוך רצועת עזה. טנקים מהחטיבה השתתפו במספר קרבות, כולל ב-22 ביולי באירוע החדירה ליד קיבוץ ניר-עם שבו נהרגו ארבעה קצינים, טנק מהחטיבה השמיד חוליית מחבלים.

החטיבה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2003 עבר שם החטיבה ומספרה לחטיבת שריון במילואים המהווה חלק מעוצבת עמוד האש. בשנת 2014, כחלק מצמצום וייעול מערך המילואים, החטיבה עברה להיות חלק מעוצבת סיני.

מפקדי החטיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
יצחק רבין 1948 מפקד החטיבה במלחמת העצמאות. לימים הרמטכ"ל ה-7, שר הביטחון וראש ממשלת ישראל ה-5
יוסף טבנקין 1948 - 1949
יהודה ואלך
יהודה פריהר[1]
שמעיה ברקת
אתיאל עמיחי
צבי צור לימים הרמטכ"ל ה-6
צבי זמיר לימים אלוף פיקוד הדרום וראש המוסד
ברוך יצהר 1954 - 1955
שמואל גודר מפקד החטיבה במלחמת סיני
ישראל טל מפקד החטיבה במלחמת סיני. לימים סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם
יהודה ואלך כהונה שנייה
ישראל כרמי
אשר לוי
מנחם מרון
אורי בן ארי 1967 מפקד החטיבה במלחמת ששת הימים
יעקב אבן
אברהם ברעם מפקד החטיבה במלחמת יום הכיפורים
ברוך הראל
יעקב הדר
יעקב חזקיה
חגי כהן
משה מלר
יצחק בריק לימים נציב קבילות החיילים
אפרים לאור
יגאל אייל
אביגדור קליין 1989 - 1991 לימים קצין השריון הראשי
גלעד ידיד
אריה טסלר
גיא צור לימים מפקד המרכז הלאומי לאימונים ביבשה ומפקד עוצבת סיני
יוסי תורג'מן
עפר צפריר לימים קצין השריון הראשי
גדי יעקב 2003 - 2005
אילן לביא 2005 - 2008 לימים ראש מטה פיקוד צפון
איציק רונן 2008 - 2012
אמיר אבשטיין 2012 -2014
חגי עמר 2014-

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צביקה דרור, הראל – הקרב על ירושלים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005.
  • יואב הרפז, דרך אש - הגדוד החמישי של הפלמ"ח במלחמת העצמאות, תל אביב: הוצאת מערכות, 2008.
  • עובד מיכאלי, מקרבות חטיבת הראל במלחמת השחרור : הקרבות על העיר ירושלים והגושים המערביים, תל אביב : המדור לידיעת הארץ בתנועה הקיבוצית, 1988. ‬
  • אלישיב שמשי, נוע כבר, לכל הרוחות!" על מהירות בשדה הקרב, הוצאת מערכות ומודן, 2011, ע"מ 49 - 66 - הפרק מתאר את לחימת החטיבה בחזית הירדנית במלחמת ששת הימים
  • עופר רגב, חצי הדרך לקהיר: סיפורו של גדוד השריון 106 במלחמת יום כיפור, בהוצאת ותיקי הגדוד, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חטיבה 10 - החטיבה הממוכנת הראשונה, יד לשריון - אתר ההנצחה והזיכרון של חיל השריון למורשת הגבורה והרעות